על גבול הטעם הטוב תכירו את הגירסה הלונדונית של ה"סופ- נאצי": גורדון רמזי, פעם כוכב כדורגל והיום שף דגול. הוא קריזיונר, הוא מסתכסך, הוא מקלל והוא זורק מנות לפח בזעם גילי דינשטיין­ישפה, לונדון 14/03/01 לא פשוט להשיג שולחן אצל גורדון רמזי, השף הכי מדובר ונחשב כיום בלונדון. חמישה חודשים עברו מאז נחתתי בבירה הבריטית, ובכל פעם שניסיתי להזמין מקום נתקלתי בסירוב מנומס אך נחרץ. ניסיתי כל טריק אפשרי: "יש לי יום הולדת ואני מבקשת להזמין שולחן", "אני עיתונאית בכירה מישראל", אפילו שלפתי בנונשלנטיות שם של סלבריטאי ­ זה לא עשה רושם על אף אחד. פשוט אין מקום. רמזי מאכיל כל ערב רק 45 איש, וצריך להזמין מקום חודש מראש. אין פרוטקציות. "אם אמא שלי יכולה לחכות חודש לשולחן", אמר באחד הראיונות שנתן, "גם רוברט דה נירו יכול". לכן, נאלצים מעריציו האדוקים לפקסס לו הזמנת שולחן בדיוק בחצות ודקה, ארבעה שבועות לפני התאריך המבוקש. גם אז לא בטוח שיצליח להם. היתר מנסים את מזלם, כמוני, אולי בכל זאת מישהו פעם יבטל.אחרי כמה ניסיונות כמעט ויתרתי. "עוד איזה שף שחושב את עצמו, אפשר לחשוב, מה כבר הוא מניח על הצלחת ­ יהלומים?". אבל הערב בו סוף סוף השגתי שולחן, היה שווה גם את ההמתנה וגם את המחיר (אלף שקל לאדם). תפריט הטעימות כלל שבע מנות, שלא הפסיקו להדהים. פתחנו במרק דלעת סמיך עם פטריות "טרוף", אחר כך הגיע נתח כבד אווז ברוטב יין סוטרן מונח על פירה גזר ועולש. המנה השלישית כללה טורטליני של לובסטר וסרטנים שנח לו בציר לובסטרים ובתוך פירה של שומר. ואז הגיע פילה של מולית אדומה מבושל בזעפרן על מצע של חסה, פלפלים מוחמצים ועשבי לימון. המנה החמישית הכילה צלעות כבש רכות כחמאה, על מצע של תפוחי אדמה, בצלצלים ועגבניות ברוטב ריחן. כל מנה הוגשה בליווי יין אחר. בהמשך הגיע מגש גבינות בלתי נגמר, ואחריו מבחר של מנות אחרונות: מקפא אננס, סופלה פטל, קרם ברולה ומנת סורבטים. עם הקפה והתה הגיעו שוקולדים תוצרת הבית. כיוון שכבר לא יכולנו אפילו לטעום, הם נארזו לנו אחר כבוד בקופסה קטנה הנושאת את שם השף­האמן.גורדון רמזי הוא לא רק שף. הוא תופעה. הוא שם דבר בבריטניה, כוכב טלוויזיה, סלבריטאי, שיחת סלון ועושה כותרות קבוע. האיש המגושם הזה, שרק לפני כמה שנים היה כוכב כדורגל בגלזגו ריינג'רס, עשה תפנית של 180 מעלות והפך לכוכב המטבח הבריטי, שכידוע לא מצטיין בעודף כוכבים. בכל זאת, לא בכל יום זוכה שף בריטי בדירוג שלושה כוכבים של מישלן, הדירוג המכובד ששפים מוכנים להרוג בשבילו. זו רק המסעדה השנייה באנגליה ש זכתה לציון כה גבוה.הניגוד בין העדינות והסבלנות שלו בבישול לבין הקריזות המטורפות שלו הפך אותו לכוכב במדורי הרכילות. ביוני 99', למשל, הוא נעצר ושוחרר בערבות לאחר שהיכה טבח שעבד אצלו בגלל ריב על פרפה בננה. פעם אחרת הוא רב בקולי קולות עם השכנה שצבעה את דלת הכניסה שלה בירוק, שלא תואם לטעמו את הדלת הסגולה של המסעדה שלו. פעם הוא גירש מהמסעדה אחד ממבקרי המסעדות הנודעים של לונדון, שהגיע לסעוד עם ג'ואן קולינס. "הוא פעם העליב אותי", הסביר אחר כך, "אז לא רציתי שהוא יישב במסעדה שלי".אני עצמי חטפתי מרמזי מנה של צרחות, לאחר שהתבקש להמתין לי רגע בטלפון. יום קודם לכן הוא היה אמור לטלפן אלי לצורך ראיון שקבענו, אבל לא שמעתי ממנו. כשהתקשר למחרת, במפתיע, ענה לו בעלי וביקש ממנו להמתין, אך רמזי מיהר לנתק את השיחה. כשהתקשרתי אליו חזרה, הוא היה בקריזה איומה. "מי ענה לי לטלפון?", צעק, "מה זה צריך להיות? מעולם לא התייחסו אלי ככה, לא השפילו אותי ככה, ונתנו לי לחכות כמו כלב משוגע. רק שתדעי לך שאני לא מתכוון להתראיין אצלך עכשיו". אמר וטרק. "גאון משוגע" הוא יליד סקוטלנד, בן 34. בגיל 15 הצטרף לגלזגו ריינג'רס בעידוד אביו, שהיה מורה ספורט. אחרי שלוש שנים נפצע בברכו והחליט לפרוש מכדורגל מקצועני. האב לא סלח לו על ההחלטה הזו. כששמע שבנו החליט ללמוד מלונאות ולהתמחות בבישול, הטיח בו בזעם ש"כל השפים הם הומואים". הם לא הספיקו להשלים לפני מותו הפתאומי של האב מהתקף לב, לפני שנתיים. אבל אחר כך גילה רמזי שאביו הזמין שולחן במסעדה שלו ימים ספורים לפני מותו. "אני שומר בבית את ספר ההזמנות עם השם שלו, התאריך ומספר הטלפון הנייד שהוא מסר לאישור ההזמנה", סיפר לדיילי טלגרף, שהקדיש לו את מגזין חג המולד. "כל כך עצוב לי שהוא לא זכה להגיע למסעדה בסופו של דבר. אני לא בטוח שהוא היה אוהב אותה, אבל אני הייתי כל כך שמח לראות אותו שם".הדרך של רמזי לצמרת לא היתה קצרה. הוא התחיל את הקריירה בגיל 18 בבית הספר לקייטרינג בסטרטפורד אפון אבון. "אני חושב שיש הרבה משותף לכדורגל ולבישול", הוא אומר. "בשניהם הכי חשובה ההתמדה, בשניהם אתה תלוי בעבודת צוות, בשניהם אסור לעשן או לשתות וחייבים לשמור כל הזמן על כושר, ובשניהם היה לי חשוב להצליח ולהגיע לליגה הלאומ ית".ב­85' הוא עבר ללונדון ועבד במסעדת "הרווי'ס" אצל מי שהפך בעצמו לשף צמרת, מרקו פייר ווייט. משם עבר לעבוד אצל אלברט רו, במסעדה הצרפתית הנודעת "לה גברוש", וממנה המשיך במסלול המחייב כל שף שמכבד את עצמו: הוא נסע לצרפת. בפריז בישל רמזי במשך שלוש שנים תחת שרביטם של השפים הצרפתיים הטובים ביותר, גי סאבוי וז'ואל רובושון. אחר כך, עבד במשך שנה כשף על היאכטה של איל התקשורת, רג גרונדי, וחרש את העולם.שיחת טלפון מקרית החזירה אותו הביתה ב­93'. סוחר דגים בריטי, שהיה איתו בקשר, סיפר לו שיש שמועות בלונדון שאפשר לקנות נתח מהמסעדה הידועה אוברז'ין. רמזי אכן הצטרף למסעדה כשותף, וזיכה אותה בדירוג של שני כוכבים של מישלן.ב­98' נטש רמזי את המסעדה במחאה על פיטוריו של אחד הטבחים. הוא הנהיג שביתה של עשרות טבחים, והסכסוך נפתר לבסוף בבית המשפט, אבל רמזי כבר לא חזר לאוברז'ין. הוא החליט שהגיע הזמן למסעדה משלו. לפני שנתיים וחצי הוא פתח בצ'לסי את המסעדה הנושאת את שמו. כאן יש לו את מה שתמיד רצה: שליטה מוחלטת על הנעשה במטבח, 16 טבחים הסרים למרותו וסביבה אופטימלית לבישול. כאן הוא הצליח להשיג את הכ וכב השלישי של מישלן, בתוך שנתיים. והיו עוד כיבודים: בשנה שעברה הוא נבחר לשף השנה בבריטניה, מדריך HARDEN'S"" הכתיר את המסעדה שלו כטובה ביותר בלונדון, ZAGAT"­הו" הגדיר אותה כטובה ביותר בבריטניה לשנת 2001.במרץ 99' רמזי פתח מסעדה שנייה, פטרוס שמה, עם אותו שף שבעבר יצא להגנתו, מרקוס וורינג. גם היא כבר זכתה בכוכב אחד של מישלן ולכל מחמאה אפשרית ממבקרי המסעדות הבריטיים. בינתיים הספיק רמזי לכתוב שלושה ספרים: "תשוקה לטעם" PASSION FOR FLAVOUR"("), "תשוקה למאכלי ים" PASSION FOR SEAFOOD"(") ו"שף לכל עונה" A CHEF FOR ALL SEASONS"("). הוא גם כיכב בתכנית הטלוויזיה הפופולרית של ערוץ 4 הבריטי, "נקודת הרתיחה", שעסקה, כמובן, בבישול. התכנית הכניסה את רמזי לכל בית באנגליה והפכה את הספרים שלו לאורים ולתומים לכל מי שרוצה לבשל, אבל גם הראתה את נקודת הרתיחה של רמזי עצמו: הצופים ראו אותו מקלל ומגדף במטבח, הם ראו אותו זורק מנה נפלאה לפח רק כי היא לא נראתה לו מושלמת, והם למדו לאהוב אותו כמו שהוא: גאון משוגע עם יצר עז. "הבישול הנוראי של אשתי" רמזי נשוי לטאנה, בת 27, ואב לשלושה ילדים: מיגן, בת שלוש, ותאומים שנולדו בליל המילניום, ג'אק והולי. הם מתגוררים בדירת חמישה חדרים בבטרסי פארק, בדרום לונדון. "ברגע שאני מכניס את המפתח לדלת, אני נרגע מכל לחצי היום", אמר רמזי לטיימס הבריטי. "אני לא מתעצבן מזה שאין חלב במקרר או שמרוח קטשופ על השולחן. גם לא מהבישול הנוראי של אשתי, שאפילו טוסטים היא מצליחה לשרוף. אני חושב שזה בגלל האוכל שהיא מכינה לילדים. הכל מרוסק ו­90 אחוז בין כה וכה נוחת על הרצפה. ככה נהרסת לה היצירתיות במטבח".לדבריו, "במשך השבוע אני לא עוזר לה בכלל עם הילדים, כי אני אף פעם לא בבית. אבל בסוף השבוע המסעדות סגורות כדי לאפשר זמן איכות עם המשפחה. לא שזה ממש איכות. אני כבר שנה צריך לישון עם תחתונים, רק כי מיגן אוהבת לבוא אלינו למיטה ולשחק לי עם האיבר החשוב. אני מחכה ליום שאשתי ואני נוכל לחזור לישון בלי תחתונים ובלי מיגן."אני אוהב בישול קל ובריא. לא אוכל כבד", גילה רמזי לדיילי טלגרף. "כבר בגיל צעיר מאוד ידעתי לזהות שמרק החזיר ביין לבן של אמא שלי היה כבד מדי. לא שילדים סקוטיים קטנים יכלו להסתובב במטבח. בכל מקרה, אני גם באמת מאמין בבישול על פי עונות. לכל דבר בטבע יש את העונה שלו, שבה הוא במיטבו ושבה הכי נכון לבשל אותו. בישול לפי עונות גם יוצר התרגשות והתחדשות במטבח".הוא שונא שמכנים אותו "סלבריטי שף". "יש הבדל עצום", הוא אומר, "בין שף טוב שיודע מה שהוא עושה לבין השפים האלה שמגיעים לאיזה חצי שעה בטלוויזיה, יכולים לפשל חופשי ולצאת מזה, כי אף אחד לא יידע ולא ייראה. לרוב השפים המככבים בטלוויזיה אין מסעדה משלהם שהם צריכים להופיע בה מדי יום ביומו. שף טוב הוא בעצם מדען. אולי בגלל זה גם החלוק הלבן של השפים דומה לחלוק הלבן של החוקר במעבדה. מדובר בכימאי שהופך מוצרים גולמיים לזהב".רמזי לא נוהג להסתובב במסעדה בין הלקוחות. "יותר חשוב שאהיה במטבח", הוא אומר. "לקוחות שרוצים לפגוש אותי מוזמנים לשם ­ ושיחבשו כובע לבן בדרך". אבל מצד שני, הוא מדגיש: "הלקוחות חשובים לי יותר מהמבקרים. הם בעצם המבקרים האמיתיים שלי, והמבקר הכי קשוח שלי זה אני עצמי".ויש עוד מבקר קשוח: חמיו, קריס האצ'סון, שהוא היועץ הכלכלי של רמזי והיחיד שמעז לצעוק עליו בחזרה. רמזי נוהג לספר על הלקח שלמד ממנו, אחרי תק לה במסעדה. המארח, ז'אן קלוד, שכח להעביר למטבח הזמנה למנות אחרונות במשך 40 דקות. כשנזכר, ניגש לרמזי וסיפר לו מה קרה. רמזי חטף את אחת הקריזות המפורסמות שלו, וחייב את ז'אן קלוד בכל עלות הארוחה של המזמינים ­ 600 לירות שטרלינג (כ­3,600 שקל). הוא גם דרש ממנו להתנצל בפני הסועדים ולהודות שהעיכוב נגרם באשמתו. האצ'סון שמע על כך ורתח מזעם. "תקלות במסעדה שלך הן אשמתך בלבד", נזף בו. "גם בעיות העובדים הן בעיה שלך בלבד. תחזיר מהר את הכסף לז'אן קלוד ותלמד לקחת אחריות על פאשלות". רמזי אומר, שמאז למד לא רק לבקר את העובדים, אלא גם להחמיא להם בנדיבות כשזה מגיע להם.NATION'S RESTAURANT NEWS"­ל" סיפר שהוא הכי מעריץ את טוני בלייר. "קודם כל תראי מה הוא עשה פה בשנים האחרונות, וחוץ מזה כשהוא רוצה שולחן, הוא מחכה כמו כולם ארבעה שבועות".