 | | | וירוס של רגשות | |
|  | | רוצים לדעת מי אתם באמת? רק צריך ללחוץ על העכבר. "מבחן- אישיות"
היסטרי שורף את הרשת | |
| | | | |  | האם אתה שקרן טוב? האם אתה חושב שתינוקות נורא חמודים? מי היה יותר גאון,
איינשטיין או שייקספיר? ואת מה היית מוכר את נשמתך או את גופך?
האינטרנט העיר משנתן הרבה מפלצות. אחת מהן, חיובית דווקא, היא תקשורת
בין אנשים ומודעות עצמית מוגברת. בחשכת חדר העבודה, באינטימיות של
המחשב, בנוחות הלחיצה, אנשים מוכנים לספר על עצמם, או לדעת על עצמם,
דברים שפעם לא העזו.
זה הסיפור. לקראת סוף השנה שעברה יצא איזה "מבחן אישיות" באחד מאתרי
האינטרנט הפופולריים, "דה ספארק". תוך חודשים ספורים הוא הפך לקדחת
מדבקת. כל מי שהופנה אל האתר מיהר לבחון את עצמו, להתלהב לשעה קלה (או
יותר) ולהפיץ את הבשורה למי שעוד לא מכיר.
העניין דווקא לא חדש. הרשת העולמית מלאה חידונים, מבחני הערכה והתאמה,
רק תגידו נושא ויש. אתה יכול "לדעת" איזה צבע אתה, איזה סוג כלב אתה, מתי
בדיוק תמות, והאם יש לך טעם אמיתי במוזיקה. מבחן אחד, לדוגמה, ה"ג'נדר
טסט", אפילו מתיימר לדעת, כמעט בוודאות, ועל סמך בינה מלאכותית, אם
המשיב הוא גבר או אשה (עבדכם אובחן, ב80 אחוזי ודאות, שהוא אשה. מה, מה
אתם צוחקים שם מאחורה).
אבל ה tseT ytilanosreP זכה מיד בכתר. ובצדק. בניגוד להערכות אישיות אחרות,
עם שאלות פסיכולוגיסטיות מתישות, כאן מדובר ב52 שאלות מתוחכמות, קלות
ומשעשעות, אפילו כולל ציורים של עכברים. כן, לא מה הסיפור. בסוף, אחרי
כמה דקות השתטות, יש שקלול מיידי שקובע מיהו האדם על פי 16 קטגוריות
אישיות שונות. כל נבחן משובץ לאחד מ16 סוגי אישיות מובהקים. וכמובן, אתה
מוזמן לקרוא מי אתה, אם עוד לא ידעת. שוב כל זה מתחת לכותרת
אטרקטיבית. נניח, "גורו": "חביב, מבין, נותן, לעתים קרובות דובר משכנע.
היזהר פן חבריך לא ינצלו את המזג הטוב שלך. זה מה שקרה לישו". וכן הלאה
והלאה, יש שם "אמן", "פוליטיקאי", "מרפא", "שופט", "חולם", "אקספרימנטר"
(שוב אני, המספר הצנוע שלכם).
מתברר, על פי תגובות נפעמות אינספור, בחו"ל ובארץ, שהשעשוע הילדותי
פוגע נכון. לפעמים נכון מאוד. מרבית האנשים מוצאים, בחדווה ובזעזוע, התאמה
ניכרת בין תוצאות המבחן לאישיותםשלהם, כולל הדברים הפחות נעימים. עד
כדי כך גבר השיגעון, שהרבה צרכני אינטרנט מוסיפים לשמם את "תוצאת"
המבחן (נניח, "אורי מתכנן"), כמו מין תעודת זהות אינטרנטית עדכנית. סיפור
הצלחה מט ורף, אש של מודעות עצמית בשדה קוצי שעמום: במהלך כחמישה
חודשים בחנו את עצמם כשישה מיליון איש בדבר הזה, וזה רק הולך וגדל. אנחנו
כל כך משועממים, או כל כך רוצים לדעת "את האמת", או מה?
הסוד, כתמיד, הוא הרבה רצינות גם בבדיחות הדעת. המבחן, ובו שאלות
מתוחכמות וקלילות, לכאורה, הוכן בעמל רב על ידי סטודנטים משועממים
באוניברסיטת הרווארד, לאחר ניסויים מוקדמים באלפי נבדקים. זהו בעצם עיבוד
צבעוני, וקל לעיכול, של מבחן האישיות היונגיאני הידוע, טיפולוגיית
מאיירסבריגס, המחלקת את האוכלוסיה ל16 סוגי אישיות, על פי ארבעה צירי
אישיות שונים ומנוגדים. בסוף מקבלים משהו מעומלן לאללה. אי.אן.אף.פי,
בשבילכם. ב"ספארק" עשו למעשה וריאציה פופפסיכולוגית למבחן שלו
מייחסים מידה ניכרת של חשיבות בהבנת אנשים, והתאמתם לאנשים אחרים.
התוצאות, בשני המבחנים, קרובות ביותר. מה שאומר משהו עגום/משמח על
עולם חקר הנפש.
ויש עוד חלק, יותר משמח. לכשהשלמתם את המבחן של "ספארק", תוכלו לבדוק
איך מוגדרים חבריכם, ומה מידת התאמתכם אליהם. כל זה אם תיתנו את כתובת
הדואר האלקטרוני שלכם, ותציינו איזה אנשים (כלומר, כתובות דואר) אתם
רוצים לבדוק. המנגנון הזדוני של ספארק יעדכן את אלה שכבר נבחנו. "יוסי,
שחקן, מידת התאמה 73 אחוז". הוא גם ידרבן את מי שטרם נבחן, לקפוץ למים
הקרירים.
במבחן הרציני, והמתיש, של מאיירסבריגס, מייחסים חשיבות עצומה להתאמות.
ב"ספארק" לוקחים את העסק יותר בצחוק. "התאמה", לגביהם, "היא הסיכוי
שאחרי שתשתכרו ביחד, גם תתחילו להתמזמז" gnihcoomS(). וכך מגלים שני
אקספרימנטורים זה את זה, ומתברר של"פרפורמרים" יש בעיות, ה"מנטור"
יסתדר לא רע עם כל הסוגים האחרים, וקשה מאוד למצוא חבריאמת ל"ביזנסמן"
הכוחני. כאילו לא ידענו. הצד האפל של העסק הוא שחשיפת האימייל שלך
תוביל לכך שכל חבריך יידעו ישר "מי אתה וכמה אתה מתאים להם", וכן
חבריהם, וכן הלאה וכן הלאה. המבחן נשלח בשרשרת, ועל פי ההיענות לו, מדובר
בווירוס. וירוס אמיתי.
בשלב הזה אתם כבר מתים לקבל את הכתובת. שנייה, עוד מילה וחצי לפני. שווה
לתת את כתובת הדואר אחרת מפסידים את כל הכיף. שנית, לא לבלף
בתשובות "יפות" מדי. מה הטעם. ובסוף, כשמקבלים את תוצאת המבחן, רצוי
לעשות רענון (ריפרש), הדפדפן לעתים נתקע. טוב,
לעניין: המבחן מחכה לכם ב(נוסרפ http://www.thespark.com) ראו הוזהרתם. | |  | |  |
| |  | |  | מה זה פה, קפצונים?
| |  | | | אפילו הקצף המגעיל בפרצוף נעלם. מישהו יירה בך בחזרה, מסוכן מדי. באופן
מצחיק, היום הכי עצוב של השנה הפך להיות פורים. בלוח השנה העברי יש הרבה
ימי זיכרון והנצחה ויארצייטים ותאריכים מאוד קודרים. נוח לנו עם עצב, תוגה,
מועקה, אבל. ודווקא החג הכי יוצא דופן שיש הפך לליל הבלהות הרשמי שלנו.
פורים, במקור, הוא קרנבל של השתטות, מאוד לא יהודי באופיו. שכרות,
תחפושות, קרנבל, קלילות בלתי נסבלת ממש. הזדמנות לאנשים להוציא מארון
המועקה היומיומי את נשמתם הצוהלת. זה לא מתאים לנו, כנראה. איך גפילטע
פיש מיוסר יכול ברגע לשחק אותה שמפניה. נורמליות? לא פה. פוראם יש בהודו,
לא במחנהיהודה.
לרוע המזל, ולאנחת רווחתם של שישה המיליונים הנצורים בציון, התפתחה
מסורת חדשה בחג הפורים. חג הבלהה. יש אקלים גיאופוליטי ייחודי שמנשב
לאזור עם חודש מרץ. "היזהרו מאידיו של מרץ", אפשר לשאול את יוליוס קיסר.
פורים זה אומר תקופות פיגועים, גולדשטיינים, תאונות דרכים, ציד מבוקשים,
רעב בשטחים, גירוש זרים, או סתם השבעת ממשלה חדשה וכל הכרוך בה. אנשים
לא שואלים "למה אתה מתחפש". מה פתאום, עכשיו הדיבור הוא, "אפשר בכלל
לל כת לקניון?". בעיני, כחסיד שוטה של פורים (עם הקטע הקבוע כל שנה), זה
מטורף. אחרים מתפלאים למה אני מתפלא.
לכן, נהיה ריגוש קיצוני לחגוג את פורים. חג מחתרתי, הילולה של יחידי סגולה.
בילויים ממילא אסור כאן, משטרת פיצוץ המסיבות אורבת. הפוזה השלטת
ניכור ודיכאון. ריח של פיגוע באוויר, או לינץ' עסיסי, או עוצרמרצון. לכן, בואו
לחגוג את פורים גם השנה. עם סדאם המתחמש על הראש, כמה ימים כאלה עוד
נותרו לנו. נהיה לבד, מאוד לבד, בדידות מזהרת של טיפשים וצוחקים. צאו
לרחוב, ואפילו תוכלו לזהות אותי. אני אהיה מחופש. | | | | |
| | | | | טלוויזיית השבוע
| | | | | רעיון חביב שנולד אצל כמה מקוראותיו הקבועות של המדור. הטלוויזיה
המסחרית, זו של השעשועונים והחפרפרות, נמצאת כמובן בפשיטת רגל. אנשים
התרגלו מדי ל"משימות" אוויליות, סנפלינג או ריצות בפיג'מה, הלקוחות היישר
מפעולות בצופים (ואותי בכלל פיטרו מהתנועה אחרי שברחתי מהמבחן
בקשרמוט). נמאס. מצד שני, יש תמיד ברקע זעקה אופנתית ל"תרבות". למה אין
תרבות יפה בטלוויזיה. ברור, שכוונת המציעים מתייחסת לאיזה עלה תאנה
תרבותי, פטפוט קליל על טרנטינו, ולא תוכנית עומק אמיתית. זה כבר מוגזם.
אז הנה הרעיון. לשדך בין השניים. לתת לדודו, ארז, רפי, אמממו, מי שלא יהיה,
לשחק במשימות תרבותיות. ולא סתם תרבותיות עד העצם. עד למעמקי האונה
השמאלית. שדודו טופז, לדוגמה, יטיל על הצופים שלו להתמודד עם היצירות
הכבדות ביותר בתרבות העולמית. רוצו הביתה, תקראו, תראו, תסכמו, ותחזרו
לפה לספר איך היה. בין הזוכים יוגרל מיקרוגל. נראה אתכם מתמודדים עם
ספרים כמו "יוליסס" (ירים יד מי שקרא את הכל. שקרן), מתמצתים את "עלייתו
ונפילתו של הרייך השלישי", שומעים את כל ארבעת הצדדים של "מטאל מאשין
מיוזיק" של לו ריד, מגוונים עם הפו אמה האלקטרונית של וארזה, לא נרדמים
ב"אשתקד במארייאנבאד" ו"הנידון למוות ברח", מחברים חמשיר על
הדקונסטרוקציה הדרידיאנית. למיטיבי לכת, ממתינה בסוף "השינה" של אנדי
וורהול. גם תרבות יפה, גם רייטינג של דודו, וגם מיקרוגל. עיסקה שווה.
ואם זה לא מספיק קשה, תמיד אפשר לראות ברצף את כל פרקי "החפרפרת". | | | | |
|
| | |
