הייתי רוצה למות איתו אדווה כהן על הדקות האחרונות של משה בובליל ואלי ברנס דביר בר 08/03/01 הצבע האדום שטף את אלפי הנוכחים שהשתתפו בהלוויותיהם של משה בובליל, ,17 ואלי ברנס, ,18 ז"ל, שנטמנו זה לצד זה ביום ראשון בבית העלמין ירקון. כל שחקני קבוצת הנוער של הפועל ת"א עם מאמנם, עדי זלצר, שחקני קבוצת הנוער של היריבה העירונית, מכבי ת"א, וגם שחקני הקבוצה הבוגרת של הפועל ת"א באו להעניק כבוד אחרון למשה ולאלי, שנהרגו בסוף השבוע שעבר בשכונת הדר­יוסף, כאשר המכונית שבה נסעו סטתה מהכביש והתנגשה בעמוד חשמל בעוצמה מסיבה לא ברורה. "זה לא יכול להיות שאנחנו נצטרך להשתתף בהלוויות של חברים שלנו לכיתה", זעקה אחת מבנות כיתתם של השניים מעל לקברים הטריים.בת דודתו של בובליל, אדווה כהן, ,16 שהגיעה לבקר את בני משפחתה באותו יום שישי גורלי, נסעה ברכב עם בובליל וברנס ועם שני חברים נוספים, שנפצעו קשה באותה התאונה, אולם, לבקשתה, היא לא סיימה איתם את הערב. השבוע, בבית הוריו של בובליל, שחזרה כהן את הערב הקשה בחייה. השכנוע "באותו יום שישי הגעתי מדימונה לבקר את הדודים שלי בת"א. בשעות הערב המוקדמות הייתי אצל סבתא שלי, שגרה ליד המתנ"ס, לא רחוק מהבית של מושיקו, כשמשה ואפי (אביו של משה, ד.ב) חזרו מבית הכנסת. שיקו לבש חולצת גולף יפה, מכנסיים בצבע אוף ווייט ונעליים תואמות. הוא הריח ממש טוב מאפטר שייב, נתן לי נשיקה וחיבוק גדולים וכולנו התיישבנו לאכול ארוחת ערב."מאוחר יותר הוא הכיר לי את אלי, והלכנו ביחד לבית של אלון (אביטן, שנפצע קשה בתאונה, ד.ב). אני ישבתי בכורסה הבודדת, שיקו ישב בכורסה הגדולה עם הרגליים על הספה ואלי הוריד את הנעליים ושכב לידו, על אותה הספה. בכורסה השלישית ישב שמעון, אח של אלון. הוא ואלי התווכחו על השלט כי כל אחד רצה לראות משהו אחד בטלוויזיה. אלון בדיוק הסתדר ושם ג'ל, וכולנו ראינו טלוויזיה, בהתחלה את התוכנית של דודו טופז, אחר כך "בטברנה" וגם איזו קומדיה בלווין. אלי הביא לנו שתייה ועוגות, והתחלנו לדבר על פורים. שיקו ואלי תכננו להתחפש בפורים לתינוקות, כדי לציין את העובדה שהם בני 18 וכבר לא תינוקות. הם תכננו ללבוש גטקעס, ואבא של שיקו היה אמור להביא להם מהעבודה טיטולים גדול ים של חוגלה."אחרי שסיימנו לראות טלוויזיה ירדנו למטה וישבנו מתחת לבית בערך שעה. הם תכננו לצאת לדיסקוטק וניסו לשכנע אותי לבוא איתם. התלבטנו אם לנסוע למועדון די.אן.איי ברמת­גן או לאחד המועדונים בנמל. שיקו הציע שניסע לרמת­גן במונית, אבל אלון התעקש שניסע באוטו של אבא שלו".על פי העדויות, אביטן חזר לביתו וביקש מאביו את המפתחות למכונית הפיאט מיארה המשפחתית. אביו של אביטן סירב לתת לו את המכונית בטענה שהוא עבר את מבחן הנהיגה רק לפני שבועיים והוא עדיין לא מוכן לנסיעה בלי מלווה. אביטן לא ויתר והצליח לשכנע את אביו שחברו, בן­דיין, המחזיק ברשיון נהיגה מזה שבעה חודשים, הוא זה שינהג ברכב, וכך אכן היה.הארבעה היו חברים טובים ולמדו יחד בתיכון השכונתי, עירוני י"ד. בכיתה י' עברו אביטן ודיין ללמוד בעירוני י"א. "שיקו ממש רצה שאני אבוא לבלות איתם", היא נזכרת. "הוא אמר לי שגם ככה הם לא מתכננים לחזור מאוחר כי היה להם אימון באותו יום והם עייפים, וגם מחר מתוכנן להם אימון ב­.9:00 הוא אפילו הציע שנחזור מוקדם ולמחרת, אחרי האימון, ננצל את מזג האוויר הטוב ונלך כולנו לבריכה". החרטה "נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע ככה סתם, בשכונה. שמנו מוזיקה מזרחית בקול רם והבנים שרו. אחרי פרק זמן מסוים ביקשתי שיחזירו אותי הביתה כי לא בא לי לצאת לרקוד, והם החזירו אותי לבית של סבתא שלי. כמה דקות אחר כך היתה לי תחושה ממש רעה, אבל לא ידעתי למה. התחרטתי שלא נסעתי איתם, אבל רק אחרי שירדתי מהרכב משהו בתוכי אמר לי שדבר רע הולך לקרות. באמצע הלילה, כשנודע למשפחה על התאונה, הם היו בטוחים שאני הייתי ברכב ביחד איתם, ורק אחר כך הם איתרו אותי ישנה, אצל סבתא שלי".בעבר היו מעורבים קרובי משפחה של כהן בתאונת דרכים, כאשר נסעו באוטובוס שעשה את דרכו למשחק כדורגל, אך אז נגמרה התאונה בפציעות קלות בלבד. הפעם גבתה התאונה את המחיר היקר מכל. כהן עדיין מתקשה לעכל את העובדה שהיא ישבה במקום שבו ישב בן דודה זמן קצר לפני התאונה שבה מצאו שניים מנוסעי הרכב את מותם."אין ספק שאם הייתי מצטרפת אליהם לנסיעה הזאת, לא הייתי היום בחיים. אם שיקו היה נהרג לבד בתאונה הייתי רוצה למות איתו. לא הייתי רוצה שהוא ימות לבד, אבל אולי זה הגורל שרצה ששיקו ואלי יחיו כל חייהם יחד וגם ימותו ביחד. כנראה שהגורל של הם היה בלתי נפרד".בובליל היה אמור להגיע ביום ראשון ללשכת הגיוס בשל צו גיוס, ובסוף החודש היה אמור לחגוג יום הולדת .18 אמא שלו ביקשה ממנו שלא ישרת ביחידה קרבית. היא ביקשה שישרת קרוב לבית כי היא פחדה שמשהו יקרה לו בצבא, והנה זה קרה לו דווקא ליד הבית, בתאונת דרכים מיותרת.כהן: "הוא היה ילד מושלם, פשוט מושלם. הוא עשה כבוד לאנשים, מעולם לא הזיק לאיש. לא היה יום שישי אחד שהוא לא בא לבקר את סבתא שלו, אבל מה ששיקו הכי אהב זה את מגרש הכדורגל. הוא חי ונשם את המגרש מגיל ארבע, וגם כשהוא לא היה במשחקים או באימונים, הוא שיחק בשכונה עם בני המשפחה. כדורגל היה החיים שלו, הוא הקדיש את עצמו לכדורגל. בכל פעם שאני רואה את לוח השנה שתלוי בבית שלו, עם התאריך של היום הולדת שלו מסומן עליו, אני בוכה", אומרת כהן. "אמא שלו רשמה את התאריך וכתבה 'עד 120'. מדי הקבוצה שלו עדיין תלויים על הכיסא בחדר שלו, והתיק עם הציוד לאימון מחכה לו במטבח".כהן מציינת כי חשוב לה להעביר מסר לצעירים שזה עתה קיבלו את רשיון הנהיגה שלהם. "כל אחד שנכנס לרכב, לפני שהוא מתחיל בנסיעה שיחשוב טוב על משפחתו ועל כל מה שיש לו להפסיד. הרבה מהנהגים החדשים אוהבים לנסוע מהר, לפעמים בצורה לא זהירה, על מנת להרשים את החבר'ה, אבל מהיום, אחרי שאני רואה מה המשפחות עוברות לאחר אסון כזה וכמה כולם סובלים מזה, אני אהסס ואחשוב פעמיים לפני שאכנס לרכב שבו נוהגים צעירים".ביציאה מביתו של משה ברחוב הצנחנים בצפון ת"א יושבים כמה מחבריהם של שיקו ואלי בג'יפ המיצובישי החדש שקיבל אחד מהם מאביו לרגל קבלת רשיון הנהיגה. הם משוחחים דקות ארוכות, באמצע הכביש, ולאחר מכן מסתלקים מהמקום בדהרה, כאילו כלום לא קרה, כאילו לא למדו דבר. חיבוק אחרון עדי זלצר, מאמנו של משה בובליל, סופד לו"קשה כל כך לעכל כי הנער מלא החיים, המוכשר והחייכן הזה, משה בובליל, איננו עוד. משה, לפני כשמונה חודשים הגעת למבחנים עם עוד עשרות נערים שרצו להשתייך לקבוצת הפועל כתר ת"א, אולם רק אתה זכית להצטרף למועדון. מהיום הראשון שדיברנו כבשת את כולנו עם החיוך הביישני, עם השקט שהקרנת ועם הרצון והשאפתנות בכל צעד שלך.התקדמת צעד אחר צעד ואף קיבלת הזדמנות לפתוח בהרכב הקבוצה במשחק הראשון בליגה, אולם היית צעיר מדי, ביישן ועדיין לא בטוח מספיק בעצמך. דווקא ברגעים אלה, כששוחחתי איתך, גיליתי את שיקו האמיתי עם הרצון האדיר, עם השאפתנות הגדולה, השחקן שמאמין בעצמו באמונה גדולה ושלמה ושיצליח להגשים את המטרה ולהיות שחקן בהפועל כתר ת"א. עברת תקופה לא קלה, ממעמד של כוכב בבית"ר ת"א לשחקן שלא משחק בשבתות בהפועל כתר ת"א, אולם המשכת להאמין ולעבוד קשה.לפני כחודשיים, בערך, הגיעה הפריצה הגדולה שלך. ראינו באימונים שיקו שקיבל ביטחון, שמקרין אותו החוצה ושעושה באימונים ככל העולה על רוחו. מרגע לרגע גברה האמונה שלי בך שהינך מסוגל להגיע ולהשיג את שאיפתך. במשחק נ גד עירוני אשדוד, שסומן כמשחק העונה עבורנו, קיבלתי החלטה להעלות אותך בהרכב (הבנתי שהופתעת), ואכן, הוכחת במשחק שהינך ניחן בכישרון האמיתי של שחקני הכדורגל הטובים באמת, וברגעי השיא היית מהמצטיינים במשחק ואף כבשת את השער הראשון ­ שהיה שער מדהים.טעיתי בשבוע שלאחר מכן כשלא שיחקת כלל נגד כפר­סבא בגביע (הקבוצה הפסידה), אולם בשיחה שערכנו לאחר מכן הבנת את הסיבות שבגללן לא שיחקת, ומאותו רגע, בעצם, עלית מדרגה נוספת והפגנת באימונים יכולת מדהימה שבאה לידי ביטוי במשחקים האחרונים.שיקו, אימנתי עד כה מאות שחקנים צעירים, אך אותך אזכור תמיד בתור הצעיר הנצחי, התמידי, עם החיוך הביישני. הלוואי ויכולתי כעת לתת לך חיבוק אחרון לפני הפרידה".שלך תמיד, עדי זלצר. סיבת התאונה: חוסר ניסיון ביום שישי שעבר, ברחוב שטרית בשכונת הדר­יוסף, התנגשה מכונית בעוצמה רבה בעמוד חשמל, מסיבה לא ברורה. ברכב ישבו ארבעה חברים שחזרו מבילוי במועדון ברמת­גן: משה בובליל, אלי ברנס, בן­דיין ואלון אביטן. בובליל וברנס, שישבו במושב האחורי, נהרגו, ודיין ואביטן נפצעו באורח קשה. ראש מחלקת החקירות באגף התנועה, רפ"ק עמנואל כהן, שהגיע למקום, אמר: "מבדיקה ראשונית עולה כי התאונה נגרמה כתוצאה מחוסר ניסיון ומהירות גבוהה". לדבריו, סימנים על הכביש מעידים על איבוד שליטה של הנהג ברכב. "כשהגענו וראינו את המכונית המעוכה מיד ידענו שמדובר בתאונה קטלנית", תיאר אלון קוטלר, פרמדיק של מד"א שהגיע לזירת האירוע.שני הפצועים, אביטן ודיין, עדיין מאושפזים, כשהם סובלים מחבלות בפלג גופם העליון. דיין נמצא בבית החולים שיבא בתל­השומר כשהוא סובל בעיקר בחבלות בראשו, ואביטן, שאושפז בבית החולים איכילוב, שהה בשעות הראשונות במצב של מוות קליני וטופל במכונות הנשמה. כעת הוא נושם בכוחות עצמו, אך ממשיך להיות מורדם להמשך הטיפול.