עד- המדינה גלוגאו: "נמרודי לא ביקש ממני לקנות ציוד עבור הכלא - אני הובלתי את המהלך" בעדותו רני גלוגאו: "חוקרי המשטרה לחצו עלי לחתום על הסכם עד- מדינה ואיימו שאם לא אחתום - זו תהיה עבורי בכייה לדורות" מאת ראובן שפירא 07/03/01 "קשה לי לעמוד בסיטואציה הזאת ולא להיות חלק ממשפחת נמרודי. זכיתי מהם ליחס כמו של בן. קיבלתי מהם המון והשתדלתי להחזיר חברות כחבר, כאח אמיתי... בשנת 1985, כאשר פתחתי את העסק, יעקב, אבא של עופר, נתן לי תמיכה ועידוד לא רגילים. קיבלתי מהם תמיכה כשהורי התגרשו. אמו של עופר היתה בשבילי כמו אמא. אני מרגיש נורא לעמוד פה". כך, בהתרגשות רבה, אמר אתמול על דוכן העדים במשפטו של עופר נמרודי, עד­המדינה החמישי, סוכן הביטוח רני גלוגאו מסביון. הוא ציין שעופר נמרודי לא ביקש ממנו שיביא לו מידע מקציני משטרה וכי הוא לא העביר לנמרודי מידע כזה. נמרודי ­ כך העיד אתמול בבית המשפט המחוזי בתל­אביב ­ ביקש ממנו להסדיר לו פגישה עם קציני משטרה, והוא (גלוגאו) אירגן ארוחת ערב לצורך כך. גלוגאו סיפר כיצד עזרה לו משפחת נמרודי בעסקיו והפכה אותו "מסוכן ביטוח קיקיוני לסוכן בעל משמעות בארץ", על­ידי העברת הביטוחים של המשפחה ושל חברת הכשרת הישוב ומעריב אליו. הוא הסביר כיצד גרמו לו חוקרי המשטרה והמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לחתום על הסכם עד­מדינה כנגד נמרודי. לדבריו, המעצר של עופר נמרודי גרם לו לחרדה, פח ד וחוסר יכולת לתפקד. ביום שנעצר הסבירו לו החוקרים שרק חתימת הסכם עד­מדינה תציל אותו מקריסת העסק שלו ומישיבה בכלא. החוקרים לחצו עליו, האשימו אותו (בהאשמה לא נכונה) שהוא העלים סכומי עתק ממע"מ וחקרו אותו שעות רבות. הם איימו עליו שאם לא יחתום על הסכם זו תהיה עבורו בכייה לדורות. הוא היה מטושטש ומותש, "מבושל", וכבר ראה עצמו בכלא ואת משפחתו הרוסה. בלית ברירה חתם על ההסכם בשעה 4 לפנות בוקר, אף שהיו בניסוח שלו פרטים לא נכונים. בהמשך סיפר גלוגאו על קשרי החברות ההדוקים בין עופר נמרודי ואשתו ובינו ובין אשתו, כיצד בילו ביחד וכיצד משפחת נמרודי סמכה עליו גם במילוי משימות רגישות ואישיות. הוא אמר כי ליווה באופן צמוד את עופר נמרודי בעת משפטו בפרשת האזנות הסתר במחצית השניה של שנות ה­90. גלוגאו פרט את קשריו עם קצינים בכירים בשב"ס, בהם מי שהיה סגן נציב שב"ס, גונדר יוסף פולק, ומי שהיה מפקד כלא מעשיהו, תת גונדר יהודה שי (שנאלצו לפרוש משב"ס על רקע פרשת נמרודי). גלוגאו סיפר כי במשך שנים היה מתנדב בשב"ס בתחום החברתי ­ אירגן ערבי שירה בציבור והיה חבר הוועד הציבורי למען הסוהר. לדבריו, הוא הידק את קשריו עם יהודה שי בשנת 1998 אחרי שאשתו של שי נפטרה והוא שימש לו ככתף תומכת. שי שילב אותו מחדש בפעילות התנדבותית בכלא מעשיהו. גלוגאו אישר, בתשובה לשאלת התובעת עו"ד נאוה שילר, כי הידק את קשריו עם שי גם מתוך תקוה שעופר נמרודי (שנדון לשמונה חודשי מאסר בפרשת האזנות הסתר) יגיע לריצוי עונשו במעשיהו והוא (גלוגאו) יוכל להקל עליו ולעזור לו לעבור את הימים הקשים בכלא. גלוגאו הסביר כי עופר נמרודי היה "לחוץ מאוד ומודאג" לקראת כניסתו לכלא והוא (גלוגאו) שוחח איתו רבות והבטיח לעזור לו ולהקל עליו ככל האפשר. במסגרת הזאת אירגן גלוגאו, על פי עדותו, פגישה בין גונדר פולק ובין נמרודי בביתו (של גלוגאו). "לא ראיתי בזה דבר פסול. שאלתי את פולק אם יהיה מוכן לעזור, כי אני חרד מאוד לעופר בכלא ומודאג בקשר אליו. קשה מאוד לאדם כזה לשבת במאסר... פולק אמר שהוא ישתדל להקל במסגרת הנהלים המקובלים... לעופר לא היו בקשות ספציפיות, הוא רק הביע מצוקה ודאגה". גלוגאו תאר כיצד תרם לבקשת קצין האסירים בכלא מעשיהו דבש לסוהרים וכן אירגן לבקשת המפקד שי תרומה שלו של שלושה מקררים לכלא ושישה זוגות אופני ספורט (שגם בהם חוייב חשבונו). הוא גם שילם כ­600 שקלים כדמי השתתפות בטלפון סלולרי שלקח שי לנסיעה לחו"ל ורכש מכשיר טלוויזיה, לבקשת שי, עבור היחידה של בנו של שי בחטיבת גולני. הטלוויזיה נשארה בסופו של דבר בביתו של שי שנתן ליחידה הצבאית את הטלוויזיה הישנה שלו. בתשובה לשאלות התובעת אמר גלוגאו כי עופר נמרודי שילם לו, לבקשתו, עבור ההוצאות של הטלוויזיה והטלפון, אבל נמרודי לא ביקש ממנו מלכתחילה לעשות את הקניות ולתת את התרומות, אף שעודכן בהן. "כשעופר היה בכלא, אני הובלתי את המהלכים", אמר גלוגאו והסביר כי עשה את הדברים "למען עופר, למען היכולת להקל עליו ולעזור לו" בכלא. לדבריו, הוא הסדיר לנמרודי הרבה ביקורים של מכרים בכלא, בין השאר כדי שנמרודי יוכל להמשיך לנהל את עסקיו. גלוגאו הסביר כי רצה לעזור לנמרודי, כי "הוא היה בשבילי דמות להערצה. אהבתי אותו בכנות. הוא עזר לי חברתית וכלכלית. הקירבה שלי אליו נתנה לי המון. אהבתי את הבן אדם. יש בו כריזמה וחוכמה לא רגילה".