אופנת פידל שבוע ימים בילה מרדכי חיימוביץ' בקובה עם צוות הפקה ישראלי בצילומי קמפיין אופנת אביב- קיץ 2001. את הקמפיין מובילות סנדי בר ובר רפאלי מרדכי חיימוביץ', הוואנה 24/05/04 "אנחנו חיים באחת הערים היפות ביותר בעולם, אתה עדיין יכול לראות חלק מהיופי הזה לפני שיתמוטט וייבלע בחרא". הסרט הקובני "תותים ושוקולד". דייגו, הומוסקסואל ואינטלקטואל, מסביר לידידו הקומוניסט דוד כי זאת ממשלה בלי אלוהים. לא רק שהיא רודפת את הדת ואת ההומוסקסואלים, היא גם נותנת להוואנה לשקוע. מבטיהם מפלחים את העננה שנקשרה בשמי העיר.אני משקיף על הוואנה מהמרפסת של דייגו ודוד, ורואה גברת זקנה שעור הגרוגרת שלה תלוי. פעם הוציאה גברים מדעתם. עכשיו קירותיה קלופים ובתיה גוססים. אוטובוס חשוף מנוע מעשן את הרחוב. ביוב פעור. אבל לעזובה הזאת קוראים היום "אותנטיות". בבניין שבו צילמו את "תותים ושוקולד" עומדת אופנת קסטרו הישראלית לצלם את הקטלוג וסרט הפרסומת שלה לעונת אביב­קיץ 2001. קסטרו אצל קסטרו. גימיק מתבקש מאליו. זה יהיה סרט בתוך סרט. אופנה קייצית תחת עינו הפקוחה של האח המזוקן. קסטרו, הישראלי, ישלם כמיליון וחצי דולר בעבור מבצע שמקפל בתוכו תיאומים חובקי עולם. אבל אני רציתי לקובה גם בגלל חוכמת הזקנים.מאז "בואנה ויסטה סושיאל קלאב", קומפאיי סגונדו הוא האיש שלי בהוואנה. בן 93. קש "אנחנו חיים באחת הערים היפות ביותר בעולם, אתה עדיין יכול לראות חלק מהיופי הזה לפני שיתמוטט וייבלע בחרא". הסרט הקובני "תותים ושוקולד". דייגו, הומוסקסואל ואינטלקטואל, מסביר לידידו הקומוניסט דוד כי זאת ממשלה בלי אלוהים. לא רק שהיא רודפת את הדת ואת ההומוסקסואלים, היא גם נותנת להוואנה לשקוע. מבטיהם מפלחים את העננה שנקשרה בשמי העיר.אני משקיף על הוואנה מהמרפסת של דייגו ודוד, ורואה גברת זקנה שעור הגרוגרת שלה תלוי. פעם הוציאה גברים מדעתם. עכשיו קירותיה קלופים ובתיה גוססים. אוטובוס חשוף מנוע מעשן את הרחוב. ביוב פעור. אבל לעזובה הזאת קוראים היום "אותנטיות". בבניין שבו צילמו את "תותים ושוקולד" עומדת אופנת קסטרו הישראלית לצלם את הקטלוג וסרט הפרסומת שלה לעונת אביב­קיץ 2001. קסטרו אצל קסטרו. גימיק מתבקש מאליו. זה יהיה סרט בתוך סרט. אופנה קייצית תחת עינו הפקוחה של האח המזוקן. קסטרו, הישראלי, ישלם כמיליון וחצי דולר בעבור מבצע שמקפל בתוכו תיאומים חובקי עולם. אבל אני רציתי לקובה גם בגלל חוכמת הזקנים.מאז "בואנה ויסטה סושיאל קלאב", קומפאיי סגונדו הוא האיש שלי בהוואנה. בן 93. קש יש ששר כמו נער מקהלה מאוהב: "על גזע עץ, נערה את שמה חרטה. מלאת שמחה הנערה. והעץ נרגש עד לב לבו נתן לפרח שלו לנשור. בעבור הנערה. אני העץ העצוב, ואת הנערה לנצח אזכור".קומפאיי ובואנה ויסטה נתנו עדנה לזקנה. להקות גריאטריות מנגנות עכשיו לקובנים את החיים בבתי הקפה ברחוב אוביספו, בכיכר הקתדרלה. אפילו להקות עוללים בני 50 פלוס מאמצות קשיש. רצוי שתהיה לו מגבעת. כמו לקומפאיי סגונדו. והם מנגנים כמו מלאכים.מוזיקה מעולם לא הפיקה ממני דמעות. בקובה זה קרה לי. משהו במוזיקה הזאת ממיס את החלקים הכי קשים שבך. אתה שומע אותם ומבין שיש חדווה בזקנה. הרי קומפאיי סגונדו חזר מהעולם הבא כדי להיות סטאר עולמי ולהוליד בן לפני שנה. כן, הייתי הזקן שבחבורה וקובה הפיחה בי תקווה. איך אני יכול להסביר ללהקת הילדים שמקיפה אותי שהנעורים הם פנטזיה ביולוגית שמכלה את עצמה, שאני מחכה בקוצר רוח שיתגיידו ידי וייחרצו פני.היינו הבואנה ויסטה של היופי. קרקס נודד עם שתי לולייניות שרמנטיות: סנדי בר הלטינית, בת 25, בר רפאלי האפרוחית, בת 15. סבבנו איתן ברחובות המרופטים של הוואנה וגברת מצוקה התנהגה נפלא; היתה רקע נא יש ששר כמו נער מקהלה מאוהב: "על גזע עץ, נערה את שמה חרטה. מלאת שמחה הנערה. והעץ נרגש עד לב לבו נתן לפרח שלו לנשור. בעבור הנערה. אני העץ העצוב, ואת הנערה לנצח אזכור".קומפאיי ובואנה ויסטה נתנו עדנה לזקנה. להקות גריאטריות מנגנות עכשיו לקובנים את החיים בבתי הקפה ברחוב אוביספו, בכיכר הקתדרלה. אפילו להקות עוללים בני 50 פלוס מאמצות קשיש. רצוי שתהיה לו מגבעת. כמו לקומפאיי סגונדו. והם מנגנים כמו מלאכים.מוזיקה מעולם לא הפיקה ממני דמעות. בקובה זה קרה לי. משהו במוזיקה הזאת ממיס את החלקים הכי קשים שבך. אתה שומע אותם ומבין שיש חדווה בזקנה. הרי קומפאיי סגונדו חזר מהעולם הבא כדי להיות סטאר עולמי ולהוליד בן לפני שנה. כן, הייתי הזקן שבחבורה וקובה הפיחה בי תקווה. איך אני יכול להסביר ללהקת הילדים שמקיפה אותי שהנעורים הם פנטזיה ביולוגית שמכלה את עצמה, שאני מחכה בקוצר רוח שיתגיידו ידי וייחרצו פני.היינו הבואנה ויסטה של היופי. קרקס נודד עם שתי לולייניות שרמנטיות: סנדי בר הלטינית, בת 25, בר רפאלי האפרוחית, בת 15. סבבנו איתן ברחובות המרופטים של הוואנה וגברת מצוקה התנהגה נפלא; היתה רקע נא מן לאדון זוהר. שניהם ידעו שזה סטוץ ללילה. מוקדם בבוקר קם הזוהר, השאיר חופן דולרים והסתלק. והמצוקה, ענווה ונכנעת, שבה לנוולותה, עד שיגיע זוהר חדש.קובה 2001 היא יעד מועדף של עולם האופנה. יש יסוד להניח שאפילו פידל קסטרו לא יחיה לנצח, ועם היעלמותו תלך גם האותנטיות לכל הרוחות. אז הגדולים ממהרים. מרקס אנד ספנסר, גוצ'י, איבסן לורן. כולם רצים להצטלם בקובה. מן לאדון זוהר. שניהם ידעו שזה סטוץ ללילה. מוקדם בבוקר קם הזוהר, השאיר חופן דולרים והסתלק. והמצוקה, ענווה ונכנעת, שבה לנוולותה, עד שיגיע זוהר חדש.קובה 2001 היא יעד מועדף של עולם האופנה. יש יסוד להניח שאפילו פידל קסטרו לא יחיה לנצח, ועם היעלמותו תלך גם האותנטיות לכל הרוחות. אז הגדולים ממהרים. מרקס אנד ספנסר, גוצ'י, איבסן לורן. כולם רצים להצטלם בקובה. בעלי פימה ובעלות פטמה בעלי פימה ובעלות פטמה נחתנו בהוואנה בלילה. לב הרבולוסיון (מהפכה). אתה רואה שלטים כמו "המהפכה הזאת נצחית" ו"אנחנו מאמינים בחלומות", ומחכה ללנין שיגיח מעבר לפינה. נסענו ליד הים. הגלים הקריביים ניסו לנגוס את שדרת מאלקון. המים ניתזו משובר הגלים והיכו על גג האיסוזו השחור שלנו.בחצות יורד על העיר אובך של סקס וצלילים. לא עברה שעה מאז הגעתי, ואני כבר בלב המהומה. קפה הוואנה. אחת בלילה. שולחן ליד הבמה. לידי טוני ונאנטס ­ האוהד נהרין של קובה ­ איש נחשב ומוכר. כבר בילדותו כיכב בטלנובלות המדמיעות ביותר שידע האי הזה. עכשיו יש לו סטודיו משלו. רקדניו הולכים אחריו בנאמנות בלתי מתפשרת, כאילו היו אנשי הגרילה של פידל בהרי הסיירה מאסטרה.רגוע כמו סיר לחץ ונאנטס, והוא עוד ייצר כמה משברים על הסט הישראלי. מדבר בשפת הגוף. הידיים מקדימות את המילים, העיניים מייצרות כותרות. בן 26, גחמני וגנדרן, חובש כובע פרווה אדום, אפודת עור אדומה, שמתחתיה רצועות עור אדומות כאילו היו טלית קטן."טוני ונאנטס", צועק רוברטו, שעל חזהו צלב זהב ועל מצחו טיפות זיעה בנוסח לואי ארמסטרונג. ונאנטס נאנס לבמה. קשה להגיד "לא" לרוברטו, א נחתנו בהוואנה בלילה. לב הרבולוסיון (מהפכה). אתה רואה שלטים כמו "המהפכה הזאת נצחית" ו"אנחנו מאמינים בחלומות", ומחכה ללנין שיגיח מעבר לפינה. נסענו ליד הים. הגלים הקריביים ניסו לנגוס את שדרת מאלקון. המים ניתזו משובר הגלים והיכו על גג האיסוזו השחור שלנו.בחצות יורד על העיר אובך של סקס וצלילים. לא עברה שעה מאז הגעתי, ואני כבר בלב המהומה. קפה הוואנה. אחת בלילה. שולחן ליד הבמה. לידי טוני ונאנטס ­ האוהד נהרין של קובה ­ איש נחשב ומוכר. כבר בילדותו כיכב בטלנובלות המדמיעות ביותר שידע האי הזה. עכשיו יש לו סטודיו משלו. רקדניו הולכים אחריו בנאמנות בלתי מתפשרת, כאילו היו אנשי הגרילה של פידל בהרי הסיירה מאסטרה.רגוע כמו סיר לחץ ונאנטס, והוא עוד ייצר כמה משברים על הסט הישראלי. מדבר בשפת הגוף. הידיים מקדימות את המילים, העיניים מייצרות כותרות. בן 26, גחמני וגנדרן, חובש כובע פרווה אדום, אפודת עור אדומה, שמתחתיה רצועות עור אדומות כאילו היו טלית קטן."טוני ונאנטס", צועק רוברטו, שעל חזהו צלב זהב ועל מצחו טיפות זיעה בנוסח לואי ארמסטרונג. ונאנטס נאנס לבמה. קשה להגיד "לא" לרוברטו, א יש הלהקה הידועה באם­באם, שזכתה בגראמי הלטיני. טוני מנענע. יד על החזה. יד על הבטן. רוברטו מבקש אפלאוזו (מחיאות כפיים). אחר כך הוא מתחמם ומצווה: "פורטיסימו אפלאוזו" (מחיאות כפיים סוערות).גם השולחן מימין מתחמם. מולטית בחזייה כסופה יורדת על כוסו של כרסתן בז'קט לבן, כמו של האמפרי בוגרט ב"קזבלנקה". היא רוקדת לפניו, עולה, יורדת. האגן שלה כמעט מערבב לו את המשקה, והוא אפילו לא זורק לה מבט.האמת שזה די מרגיז אותי. הוא יכל להביע איזושהי הערכה למאמצי הגברת. היא כל כך משתדלת. ובכל השולחנות סביבי זה אותו הדבר. וכך גם ברחבת הריקודים. קירחים ונערות. בעלי פימה ובעלות פטמה."הזנות", אומר לי בובי, איש צוות ההפקה הקובני, "בניגוד להאשמות הגולים הקובנים במיאמי, הממשלה לא מעודדת אותה. לפני שנתיים הממשלה אפילו פתחה במסע נגד הזנות. מאות בנות נעצרו".אבל הבעיה פורחת. תיירים יכולים לקבל הצעות, אפילו כשהם מלווים באשה. הנערות העובדות הן בעיקר מולטיות או שחורות. לרובן אין קרובים שישלחו כסף מחו"ל. אין ספק, יש משהו חולה מיסודו בחברה שבה סקס הוא העיסוק המשתלם ביותר לאשה.בובי טוען שיש לזה ג יש הלהקה הידועה באם­באם, שזכתה בגראמי הלטיני. טוני מנענע. יד על החזה. יד על הבטן. רוברטו מבקש אפלאוזו (מחיאות כפיים). אחר כך הוא מתחמם ומצווה: "פורטיסימו אפלאוזו" (מחיאות כפיים סוערות).גם השולחן מימין מתחמם. מולטית בחזייה כסופה יורדת על כוסו של כרסתן בז'קט לבן, כמו של האמפרי בוגרט ב"קזבלנקה". היא רוקדת לפניו, עולה, יורדת. האגן שלה כמעט מערבב לו את המשקה, והוא אפילו לא זורק לה מבט.האמת שזה די מרגיז אותי. הוא יכל להביע איזושהי הערכה למאמצי הגברת. היא כל כך משתדלת. ובכל השולחנות סביבי זה אותו הדבר. וכך גם ברחבת הריקודים. קירחים ונערות. בעלי פימה ובעלות פטמה."הזנות", אומר לי בובי, איש צוות ההפקה הקובני, "בניגוד להאשמות הגולים הקובנים במיאמי, הממשלה לא מעודדת אותה. לפני שנתיים הממשלה אפילו פתחה במסע נגד הזנות. מאות בנות נעצרו".אבל הבעיה פורחת. תיירים יכולים לקבל הצעות, אפילו כשהם מלווים באשה. הנערות העובדות הן בעיקר מולטיות או שחורות. לרובן אין קרובים שישלחו כסף מחו"ל. אין ספק, יש משהו חולה מיסודו בחברה שבה סקס הוא העיסוק המשתלם ביותר לאשה.בובי טוען שיש לזה ג ם היבט אחר. הוא מזמין אותי להביט בזוג בשולחן מאחורינו. היא שחורה, הוא בלונדיני. קובנית ושוודי. התחתנו לפני חודשיים. "הגברת הזאת", הוא אומר, "לא הגיעה לחתונה בבתוליה בדיוק. היא צדה כאן את הבחור שלה. אבל אותה ממשלה שכפתה עליה את הזנות, גם הכשירה אותה להיות מהנדסת. כיום היא חיה בשטוקהולם ועובדת במקצוע שאותו למדה".­ אז בסך הכל הן רואות בנו דרכון מהלך?"בעיקרון זה נכון, אבל הן לא נערות ליווי במובן הקלאסי. הן מנסות לפתח מערכת יחסים. ארוחה, מופע. אם זה מגיע למיטה? אז מגיע".­ אין להן עכבות מוסריות."שמע, הזיון בעיניהן הוא כלום. זה דור שגדל בלי אלוהים".­ אבל אני מתרשם שאלוהים חוזר לקובה."זה די נכון. אנשים עונדים צלבים, הולכים לכנסייה, אתה רואה פסלי קדושים".­ האפיפיור ביקר."כן, אז חזר אלינו האלוהים סופית". ם היבט אחר. הוא מזמין אותי להביט בזוג בשולחן מאחורינו. היא שחורה, הוא בלונדיני. קובנית ושוודי. התחתנו לפני חודשיים. "הגברת הזאת", הוא אומר, "לא הגיעה לחתונה בבתוליה בדיוק. היא צדה כאן את הבחור שלה. אבל אותה ממשלה שכפתה עליה את הזנות, גם הכשירה אותה להיות מהנדסת. כיום היא חיה בשטוקהולם ועובדת במקצוע שאותו למדה".­ אז בסך הכל הן רואות בנו דרכון מהלך?"בעיקרון זה נכון, אבל הן לא נערות ליווי במובן הקלאסי. הן מנסות לפתח מערכת יחסים. ארוחה, מופע. אם זה מגיע למיטה? אז מגיע".­ אין להן עכבות מוסריות."שמע, הזיון בעיניהן הוא כלום. זה דור שגדל בלי אלוהים".­ אבל אני מתרשם שאלוהים חוזר לקובה."זה די נכון. אנשים עונדים צלבים, הולכים לכנסייה, אתה רואה פסלי קדושים".­ האפיפיור ביקר."כן, אז חזר אלינו האלוהים סופית". מוחיטו על השולחניטו מוחיטו על השולחניטו עוד סיבוב של קובה ליברה ומוחיטו נוחת על השולחניטו. וכאן הסבר קצר: קובה ליברה היא תערובת של רום וקוקה קולה. מוחיטו הוא קוקטייל של רום, מיץ לימון, סוכר ונענע. עם קוביות קרח כמובן. מכאן ואילך מחלוקת קשה תפלג את שורותינו. אנשי הקובה ליברה מול אנשי המוחיטו. לוגמי הקובה ליברה, בלי להעליב, היו הסולידים, הצפויים שבלהקה. לא לוקחים צ'אנס. צמודים לעטיני הקוקה קולה המוכרת מהבית. המוחיטו מורכב יותר. טעמו עשיר יותר, קורא תיגר על שלטונו הקולוניאליסטי של הקולה. זה משקה עם תעוזה. מרכיביו משתלבים להרמוניה אלכוהולית נפלאה. לא היה לי ספק: אני בעקבות המוחיטו. זה הרי היה המשקה של המינגוויי בפרק הקובני של חייו. "אני שותה מוחיטו בבודגיטה ודאקירי בפלורידיטה", כתב פאפא בגרפיטי המתנוסס עדיין מעל הברמן בלה בודגיטה. עוד סיבוב של קובה ליברה ומוחיטו נוחת על השולחניטו. וכאן הסבר קצר: קובה ליברה היא תערובת של רום וקוקה קולה. מוחיטו הוא קוקטייל של רום, מיץ לימון, סוכר ונענע. עם קוביות קרח כמובן. מכאן ואילך מחלוקת קשה תפלג את שורותינו. אנשי הקובה ליברה מול אנשי המוחיטו. לוגמי הקובה ליברה, בלי להעליב, היו הסולידים, הצפויים שבלהקה. לא לוקחים צ'אנס. צמודים לעטיני הקוקה קולה המוכרת מהבית. המוחיטו מורכב יותר. טעמו עשיר יותר, קורא תיגר על שלטונו הקולוניאליסטי של הקולה. זה משקה עם תעוזה. מרכיביו משתלבים להרמוניה אלכוהולית נפלאה. לא היה לי ספק: אני בעקבות המוחיטו. זה הרי היה המשקה של המינגוויי בפרק הקובני של חייו. "אני שותה מוחיטו בבודגיטה ודאקירי בפלורידיטה", כתב פאפא בגרפיטי המתנוסס עדיין מעל הברמן בלה בודגיטה. גרגוריו, הדייג של המינגוויי גרגוריו, הדייג של המינגוויי המינגוויי הגיע לקובה ב­28'. במרוצת שנות השלושים אפשר היה למצוא אותו מוטל, לרוב בהנגאובר נוראי, בחדר 511 במלון אמבוס מונדוס בהוואנה העתיקה. לאחר שסיקר את מלחמת האזרחים בספרד חזר לקובה, וב­39' וקנה בית בקוחימאר, בעיבורה של הוואנה. ב­52' כתב את "הזקן והים", המבוסס על חייו של דייג מקוחימאר. שנתיים אחר כך קיבל עליו פרס נובל.צוות ההפקה עושה את דרכו לקוחימאר, לראות אם אפשר לצלם שם. יוצאים מהוואנה. על רקע השלט "42 שנות סוציאליזם, נמשיך בדרך", עומדות גברות שמחכות לטרמפ בשלהי יום עבודה. אבנים חוסמות את הדרך לביתו של המינגוויי. לוקחים רוורס, פונים ימינה, אבל כאן בולם אותנו הטרקטור. בודקים את החוף, מריצים מילים כמו "לוקיישן" ו"פריים". ובסוף מחליטים שלא מתאים. המינגוויי ייאלץ לחכות לסנדי בר.אני מתיישב בקפה לה טראס, ליד שולחנו של פאפא. מכאן היה רואה את הדייגים יוצאים וחוזרים מהים. כאן כתב. בעקבותיו הגיע נכדו, שכתב: "אני רואה שלסבא היה המקום הכי טוב בבית". אבל אנחנו חיכינו חצי שעה לקפה והנהג נרדם לנו על השולחן. בסוף הגיע בעל הבית ואמר שמכונת הקפה מקולקלת. רציתי להרוג אותו המינגוויי הגיע לקובה ב­28'. במרוצת שנות השלושים אפשר היה למצוא אותו מוטל, לרוב בהנגאובר נוראי, בחדר 511 במלון אמבוס מונדוס בהוואנה העתיקה. לאחר שסיקר את מלחמת האזרחים בספרד חזר לקובה, וב­39' וקנה בית בקוחימאר, בעיבורה של הוואנה. ב­52' כתב את "הזקן והים", המבוסס על חייו של דייג מקוחימאר. שנתיים אחר כך קיבל עליו פרס נובל.צוות ההפקה עושה את דרכו לקוחימאר, לראות אם אפשר לצלם שם. יוצאים מהוואנה. על רקע השלט "42 שנות סוציאליזם, נמשיך בדרך", עומדות גברות שמחכות לטרמפ בשלהי יום עבודה. אבנים חוסמות את הדרך לביתו של המינגוויי. לוקחים רוורס, פונים ימינה, אבל כאן בולם אותנו הטרקטור. בודקים את החוף, מריצים מילים כמו "לוקיישן" ו"פריים". ובסוף מחליטים שלא מתאים. המינגוויי ייאלץ לחכות לסנדי בר.אני מתיישב בקפה לה טראס, ליד שולחנו של פאפא. מכאן היה רואה את הדייגים יוצאים וחוזרים מהים. כאן כתב. בעקבותיו הגיע נכדו, שכתב: "אני רואה שלסבא היה המקום הכי טוב בבית". אבל אנחנו חיכינו חצי שעה לקפה והנהג נרדם לנו על השולחן. בסוף הגיע בעל הבית ואמר שמכונת הקפה מקולקלת. רציתי להרוג אותו , אך הוא שיחד אותי במידע. "שמע", לחש לי, "אם אתה כל כך מחפש את המינגוויי, אתה חייב ללכת אל גרגוריו".כמעט בן 104 גרגוריו, ואומרים שעליו כתב המינגוויי את "הזקן והים". בתחילה יצא אלי רפאל, הנכד. בן 50 וכמה, אבל נראה יותר זקן מסבא. גרגוריו פואנטס ישב באפלולית. עור פניו תלוי, מנומר בכתמים חומים. אין לו שיניים, אך מעולם לא הפיל סיגר. שפתיו נועלות בנחישות סיגר מכל מידה. עיניו צבועות ירוק ללא רבב ומבען עז. עיגולים אדומים מקיפים אותן. הוא לא מרכיב משקפיים."אני מסתכל על הבחורות והאור זורח מעיני", הוא אומר לי בלי שמץ חיוך. הנשים או המשקה, לא ברור מה חיבר אותו לפאפא. אבל הם היו מדברים ספרדית. גרגוריו לא למד מהמינגוויי מילה אנגלית. הנכד נאלץ לכן לתרגם את השאלות ואת התשובות.­ "אבואלו" (סבא), הוא פונה לגרגוריו בצווחה דקה, "איך הכרת את המינגוויי?"."זה היה לפני 70 שנה בערך. שטתי מקובה לאמריקה. בדרך ראיתי סירה שנקלעה לסערה. מישהו עמד עליה ונופף בידיו. זה היה המינגוויי. הוא ביקש עזרה, ואני הצלתי אותו".­ איזה מין טיפוס הוא היה?"היה איש טוב. עזר לרעבים. לפעמים היה עובר בכפ , אך הוא שיחד אותי במידע. "שמע", לחש לי, "אם אתה כל כך מחפש את המינגוויי, אתה חייב ללכת אל גרגוריו".כמעט בן 104 גרגוריו, ואומרים שעליו כתב המינגוויי את "הזקן והים". בתחילה יצא אלי רפאל, הנכד. בן 50 וכמה, אבל נראה יותר זקן מסבא. גרגוריו פואנטס ישב באפלולית. עור פניו תלוי, מנומר בכתמים חומים. אין לו שיניים, אך מעולם לא הפיל סיגר. שפתיו נועלות בנחישות סיגר מכל מידה. עיניו צבועות ירוק ללא רבב ומבען עז. עיגולים אדומים מקיפים אותן. הוא לא מרכיב משקפיים."אני מסתכל על הבחורות והאור זורח מעיני", הוא אומר לי בלי שמץ חיוך. הנשים או המשקה, לא ברור מה חיבר אותו לפאפא. אבל הם היו מדברים ספרדית. גרגוריו לא למד מהמינגוויי מילה אנגלית. הנכד נאלץ לכן לתרגם את השאלות ואת התשובות.­ "אבואלו" (סבא), הוא פונה לגרגוריו בצווחה דקה, "איך הכרת את המינגוויי?"."זה היה לפני 70 שנה בערך. שטתי מקובה לאמריקה. בדרך ראיתי סירה שנקלעה לסערה. מישהו עמד עליה ונופף בידיו. זה היה המינגוויי. הוא ביקש עזרה, ואני הצלתי אותו".­ איזה מין טיפוס הוא היה?"היה איש טוב. עזר לרעבים. לפעמים היה עובר בכפ ר ומחלק דגים. אהבנו אותו".­ ספר לי על הפגישה האחרונה איתו."הוא ישב פה לפני, בכיסא שאתה יושב. הוא התיישב מולי כדי שאיראה אותו טוב. זה היה ב­60'. הוא אמר לי: 'אני חולה גרגוריו, עלי לחזור לארצות הברית. שמור על הספינה שלי ועל עצמך'".­ איפה הספינה עכשיו?"הוא אמנם השאיר לי אותה בצוואה, אבל נתתי אותה למוזיאון".­ מה נשאר לך ממנו?"אני אוהב וויסקי כמוהו".­ אתה מתגעגע אליו?"אני חושב עליו כל יום". ר ומחלק דגים. אהבנו אותו".­ ספר לי על הפגישה האחרונה איתו."הוא ישב פה לפני, בכיסא שאתה יושב. הוא התיישב מולי כדי שאיראה אותו טוב. זה היה ב­60'. הוא אמר לי: 'אני חולה גרגוריו, עלי לחזור לארצות הברית. שמור על הספינה שלי ועל עצמך'".­ איפה הספינה עכשיו?"הוא אמנם השאיר לי אותה בצוואה, אבל נתתי אותה למוזיאון".­ מה נשאר לך ממנו?"אני אוהב וויסקי כמוהו".­ אתה מתגעגע אליו?"אני חושב עליו כל יום". ריקוד מושחת ריקוד מושחת אני יושב על הבר השחור בלה בודגיטה, מאורת השתייה של המינגוויי. ממולי תמונתו עם פידל. על הקירות ג'ונגל של גרפיטי. יום שלישי, 8:30 בבוקר. מיגל שעל הבר מציע לא להסתבך בשעות האלה עם דקירי: "זה יעשה אותך דיזי­דיזי", הוא אומר לי. אז אני מזמין מוחיטו. בעקבותיך פאפא.מאחורי גבי מתכוננת ההפקה לעוד יום של מסקרה וצלולואיד. רוסלאן, שחיין אמנותי וחתיך לוקאלי, מצטרף לצילומים. איציק סבג, מעצב השיער, מזהה אצלו, אבוי, ניצני התקרחות. רוסלאן מפקיר קרקפתו לאצבעות. איציק נושא על החזה מגרפה, מין מסרק ענק שיכול לעשות תלתלים לפיל. רוסלאן עוצם עיניים בהנאה מתמכרת כשאיציק מעסה לו במשחה שחורה את המקומות הרגישים.סנדי בר מחכה לקובני בג'ינס ובגופיית קולר קייצית. יש לי הרגשה שהיא הולכת להטריף אותו. יש להם כבר היסטוריה לשניים האלה. באודישן גילה רוסלאן ניצני משיכה קטלנית. דאיינה, חברתו החטובה והרושפת, היתה על גבול איבוד השפיות: "אם כבר יש לך בחור יפה שאינו הומו", התלוננה באוזני מקורביה, "אז הוא פוזל לאחרות".עכשיו סנדי מתחילה לסרוג ביניהם אינטימיות. "זה הקמפיין הכי חושני שקסטרו עשתה אי פעם אני יושב על הבר השחור בלה בודגיטה, מאורת השתייה של המינגוויי. ממולי תמונתו עם פידל. על הקירות ג'ונגל של גרפיטי. יום שלישי, 8:30 בבוקר. מיגל שעל הבר מציע לא להסתבך בשעות האלה עם דקירי: "זה יעשה אותך דיזי­דיזי", הוא אומר לי. אז אני מזמין מוחיטו. בעקבותיך פאפא.מאחורי גבי מתכוננת ההפקה לעוד יום של מסקרה וצלולואיד. רוסלאן, שחיין אמנותי וחתיך לוקאלי, מצטרף לצילומים. איציק סבג, מעצב השיער, מזהה אצלו, אבוי, ניצני התקרחות. רוסלאן מפקיר קרקפתו לאצבעות. איציק נושא על החזה מגרפה, מין מסרק ענק שיכול לעשות תלתלים לפיל. רוסלאן עוצם עיניים בהנאה מתמכרת כשאיציק מעסה לו במשחה שחורה את המקומות הרגישים.סנדי בר מחכה לקובני בג'ינס ובגופיית קולר קייצית. יש לי הרגשה שהיא הולכת להטריף אותו. יש להם כבר היסטוריה לשניים האלה. באודישן גילה רוסלאן ניצני משיכה קטלנית. דאיינה, חברתו החטובה והרושפת, היתה על גבול איבוד השפיות: "אם כבר יש לך בחור יפה שאינו הומו", התלוננה באוזני מקורביה, "אז הוא פוזל לאחרות".עכשיו סנדי מתחילה לסרוג ביניהם אינטימיות. "זה הקמפיין הכי חושני שקסטרו עשתה אי פעם ", מסביר לי דיוויד אדלשטיין, המנהל הקריאטיבי ממשרד ראובני­פרידן. "שאלנו את עצמנו מי היא אשת השעה, ובחרנו בקארי מ'סקס והעיר הגדולה'". מכאן ואילך הכל היה צריך לעבור את "מבחן קארי". "שאלנו את עצמנו לאן תצא קארי לחופשה? לסיני? לא. לקובה? בוודאי. זה טרנדי, זה קסום, זה לא צפוי. היא תתחבר עם המקומיים. לפעמים תתפרק ותלך עד הסוף. לפעמים תהיה רק עם עצמה".­ אבל תמיד תוביל."כן, הרי היא קארי מ'סקס והעיר הגדולה'".­ וסנדי מספקת את הסחורה?"תראה מה היא עושה לרוסלאן. היא מביטה אליו, צוחקת אליו, אבל היא לא ממש רוצה אותו. אקי (אבני, בקרוב בעלה כידוע ­ מ.ח) מחכה בבית. אבל היא צריכה ליצור מצב מסוים שיתבטא בצילומים, והיא עובדת עליו".רוסלאן חוזר אלינו בגופיית רשת שחורה שמכסה חזה של אל יווני. הצלם רון קדמי לוחץ על ההדק. עכשיו זה רק הוא, סנדי ורוסלאן. מנותקים מההמולה. המפיקה שלו, מיכל, שכולם קוראים לה בשם משפחתה "מונקא", מנסה להכניס את השלישייה הזאת לשטח סטרילי. הצוות נדרש לתת ידיים כדי שהרחוב לא ירמוס את התמונה.קדמי רוצה הכל לתוך הפריים שלו. את הבר השחור, את הקירות הדהויים, א ", מסביר לי דיוויד אדלשטיין, המנהל הקריאטיבי ממשרד ראובני­פרידן. "שאלנו את עצמנו מי היא אשת השעה, ובחרנו בקארי מ'סקס והעיר הגדולה'". מכאן ואילך הכל היה צריך לעבור את "מבחן קארי". "שאלנו את עצמנו לאן תצא קארי לחופשה? לסיני? לא. לקובה? בוודאי. זה טרנדי, זה קסום, זה לא צפוי. היא תתחבר עם המקומיים. לפעמים תתפרק ותלך עד הסוף. לפעמים תהיה רק עם עצמה".­ אבל תמיד תוביל."כן, הרי היא קארי מ'סקס והעיר הגדולה'".­ וסנדי מספקת את הסחורה?"תראה מה היא עושה לרוסלאן. היא מביטה אליו, צוחקת אליו, אבל היא לא ממש רוצה אותו. אקי (אבני, בקרוב בעלה כידוע ­ מ.ח) מחכה בבית. אבל היא צריכה ליצור מצב מסוים שיתבטא בצילומים, והיא עובדת עליו".רוסלאן חוזר אלינו בגופיית רשת שחורה שמכסה חזה של אל יווני. הצלם רון קדמי לוחץ על ההדק. עכשיו זה רק הוא, סנדי ורוסלאן. מנותקים מההמולה. המפיקה שלו, מיכל, שכולם קוראים לה בשם משפחתה "מונקא", מנסה להכניס את השלישייה הזאת לשטח סטרילי. הצוות נדרש לתת ידיים כדי שהרחוב לא ירמוס את התמונה.קדמי רוצה הכל לתוך הפריים שלו. את הבר השחור, את הקירות הדהויים, א ת מיגל בחליפתו הלבנה. צייד הצבעים, קדמי. הרחוב, האנשים, הסוריאליזם מתנקזים למצלמה, והוא לש אותם כמו אופה שלש את עיסת יומו.סנדי מתחילה להשתעשע מול העדשה שלו. מפשקת שפתיים, משחקת בשיער. רוסלאן זוקף אליה גבה מודאגת. האם העניינים יוצאים משליטתו? סנדי מתגרה לו בטמבון; בר רפאלי, בג'ינס ובגופיית נמר שחורה, עושה לו נעים בגב. מברזל הרוסלאן הזה. "להיצמד בר, להיצמד לו מאחור", מחמר בה המעצב ראובן כהן. רוסלאן מרגיש שהוא שומט את הרסן. לאן כל זה מוליך אותו? משגעות לו את הנשמה השתיים האלה.אחר כך סנדי פורשת כדי לחזור אלינו בחצאית זהב ובגופייה לבנה. בר עוברת למכנסיים ורודים מבריקים ולגופייה ורודה. הן נותנות ידיים. שוטפות את המצלמה של קדמי בצחוק געשני. כיף בקובה. ת מיגל בחליפתו הלבנה. צייד הצבעים, קדמי. הרחוב, האנשים, הסוריאליזם מתנקזים למצלמה, והוא לש אותם כמו אופה שלש את עיסת יומו.סנדי מתחילה להשתעשע מול העדשה שלו. מפשקת שפתיים, משחקת בשיער. רוסלאן זוקף אליה גבה מודאגת. האם העניינים יוצאים משליטתו? סנדי מתגרה לו בטמבון; בר רפאלי, בג'ינס ובגופיית נמר שחורה, עושה לו נעים בגב. מברזל הרוסלאן הזה. "להיצמד בר, להיצמד לו מאחור", מחמר בה המעצב ראובן כהן. רוסלאן מרגיש שהוא שומט את הרסן. לאן כל זה מוליך אותו? משגעות לו את הנשמה השתיים האלה.אחר כך סנדי פורשת כדי לחזור אלינו בחצאית זהב ובגופייה לבנה. בר עוברת למכנסיים ורודים מבריקים ולגופייה ורודה. הן נותנות ידיים. שוטפות את המצלמה של קדמי בצחוק געשני. כיף בקובה. השיטה והזקן השיטה והזקן ו בנפט. דלק, כשהוא קונה, זה רק בשוק השחור ברחוב. 50 סנט לליטר במקום 75 סנט. רגע בבית הכנסת רגע בבית הכנסת על המדרכה לידנו יושבת קובנית שחורת ציפורניים. בתוך קערת פלסטיק סדוקה היא מרככת עדשים. קובני עם ארגז מלפפונים על הכתף מנסה לפלס דרכו בהמון. ילד יחף עושה עמידת ידיים נוכח הקיר. "דולר מיסטר, דולר מיסטר", הוא מבקש ממני בעבור ההצגה.סיפור הקיום הקובני הוא סיפורו של מסע הישרדות יומיומי. קומוניסטים שמאמינים בדולר. חשבונות בנק מנהלים כאן בפזוס. דולרים, למי שיש, מוטמנים תחת המזרן. כמעט אין כרטיסי אשראי. אם הרשות תדע כמה באמת יש לך, תבקש חצי לעצמה. זאת מדינת הקומבינה. "תקן לי את הכיור, אביא לך ביצים". בטוח שלא לכך התכוון צ'ה גווארה כשהטיף לחברה ללא כסף. אבל מסתדרים. הנה למשל האנה, הנהג שלי. בן 26. מהנדס. שולט בשש שפות ועושה תואר שני במנהל עסקים. לו היה עובד במקצועו היה מרוויח 20 דולר בחודש. אז הוא מעדיף לגזור את הקופונים שלו ליד ההגה ובמקומות אחרים.אדם לכל עת, האנה. הוא משיג סיגרים קוהיבה בשמינית המחיר ותקליטורים בחצי המחיר. אבל יש שכבות שלא נזקקות לשום פירואט כלכלי. אלה הם בני המשפחה הלוחמת. בנו או בתו של צ'ה גווארה. וגם כלתו וחתנו. וגם בני משפחותיהם. הם יכולים להיכנ באחת בצהריים נדמה לך שכל הסיפור הקובני נדחס לרחוב אספאדה. זאת קובה. כל רחוב פוסטר, כל אדם מייצג. שברולט מקרטעת, וגבר המסיע עגלת קרשים ועליה חבית מים. נורמה השחורה באה אל איש המים, יוצאת אליו מקומת הקרקע עם סיר מפויח. בשר נוזל מהאגפים של נורמה. ישבן וגב התחברו לאצטדיון. החצאית שלה היא גם חזייה. טומנת בחובה חזה אימתני. ומעל כל זה יש עליה חולצה שקופה ורולים שמכניסים את שערה הדליל למשטר.סנדי בר בשמלה פרחונית מתגנבת אל נורמה עם מצלמה ביד. הרעיון הוא שסנדי תצלם את נורמה וקדמי יצלם את סנדי. אבל השוטרים מתערבים. לנורמה אין חוזה עבודה איתנו ולכן אי אפשר לצלם אותה. אמרו, וחזרו לקצה הרחוב. עמית המפיק מבקש מכולם להירגע, אולי אפילו לאכול סנדוויץ'. בסוף אנחנו מתארגנים לחומה כדי להסתיר מעיני השוטרים את קדמי שמצלם את סנדי שמצלמת את נורמה. בר רפאלי מציצה מהצד. שעונה על אופניה.שוק הירקות של הוואנה מזכיר לי את השוק של רחובות ב­55'. ערימות מזדמנות של עדשים ושעועית, עגבניות רפויות שרירים, מאזניים חלודים. מוזיקה עולה מהרמקולים. מדי פעם נקטעים הצלילים כדי להשמיע הודעות של הקואופרט על המדרכה לידנו יושבת קובנית שחורת ציפורניים. בתוך קערת פלסטיק סדוקה היא מרככת עדשים. קובני עם ארגז מלפפונים על הכתף מנסה לפלס דרכו בהמון. ילד יחף עושה עמידת ידיים נוכח הקיר. "דולר מיסטר, דולר מיסטר", הוא מבקש ממני בעבור ההצגה.סיפור הקיום הקובני הוא סיפורו של מסע הישרדות יומיומי. קומוניסטים שמאמינים בדולר. חשבונות בנק מנהלים כאן בפזוס. דולרים, למי שיש, מוטמנים תחת המזרן. כמעט אין כרטיסי אשראי. אם הרשות תדע כמה באמת יש לך, תבקש חצי לעצמה. זאת מדינת הקומבינה. "תקן לי את הכיור, אביא לך ביצים". בטוח שלא לכך התכוון צ'ה גווארה כשהטיף לחברה ללא כסף. אבל מסתדרים. הנה למשל האנה, הנהג שלי. בן 26. מהנדס. שולט בשש שפות ועושה תואר שני במנהל עסקים. לו היה עובד במקצועו היה מרוויח 20 דולר בחודש. אז הוא מעדיף לגזור את הקופונים שלו ליד ההגה ובמקומות אחרים.אדם לכל עת, האנה. הוא משיג סיגרים קוהיבה בשמינית המחיר ותקליטורים בחצי המחיר. אבל יש שכבות שלא נזקקות לשום פירואט כלכלי. אלה הם בני המשפחה הלוחמת. בנו או בתו של צ'ה גווארה. וגם כלתו וחתנו. וגם בני משפחותיהם. הם יכולים להיכנ באחת בצהריים נדמה לך שכל הסיפור הקובני נדחס לרחוב אספאדה. זאת קובה. כל רחוב פוסטר, כל אדם מייצג. שברולט מקרטעת, וגבר המסיע עגלת קרשים ועליה חבית מים. נורמה השחורה באה אל איש המים, יוצאת אליו מקומת הקרקע עם סיר מפויח. בשר נוזל מהאגפים של נורמה. ישבן וגב התחברו לאצטדיון. החצאית שלה היא גם חזייה. טומנת בחובה חזה אימתני. ומעל כל זה יש עליה חולצה שקופה ורולים שמכניסים את שערה הדליל למשטר.סנדי בר בשמלה פרחונית מתגנבת אל נורמה עם מצלמה ביד. הרעיון הוא שסנדי תצלם את נורמה וקדמי יצלם את סנדי. אבל השוטרים מתערבים. לנורמה אין חוזה עבודה איתנו ולכן אי אפשר לצלם אותה. אמרו, וחזרו לקצה הרחוב. עמית המפיק מבקש מכולם להירגע, אולי אפילו לאכול סנדוויץ'. בסוף אנחנו מתארגנים לחומה כדי להסתיר מעיני השוטרים את קדמי שמצלם את סנדי שמצלמת את נורמה. בר רפאלי מציצה מהצד. שעונה על אופניה.שוק הירקות של הוואנה מזכיר לי את השוק של רחובות ב­55'. ערימות מזדמנות של עדשים ושעועית, עגבניות רפויות שרירים, מאזניים חלודים. מוזיקה עולה מהרמקולים. מדי פעם נקטעים הצלילים כדי להשמיע הודעות של הקואופרט יב. "קומפניירוס ככה, וקומפניירוס ככה", הם מצטווים. בר רפאלי בשמלת טלאים משייטת בין הדוכנים. כאילו מתמקחת, כאילו נתקלת בזקן שמחזיק שקית פלסטיק עם תפוחי אדמה.אבל הזקן שעובר לידנו הוא אמיתי. מגן דוד מוזהב על צווארו. קוראים לו דניאל אשכנזי­מאיה. בן 77. אלמן זה 14 שנה. אין לו ילדים. שלושת דודניו בחדרה וברמת­גן לא שומרים איתו על קשר. עד הפנסיה עבד בנמל הוואנה. עכשיו הוא חי מ­137 פזוס בחודש, משהו כמו שישה דולר."לא טוב בקובה", הוא אומר לי באנגלית רצוצה, "הירקות יקר מאוד". חסידי חב"ד ציידו אותו במכתב לחיים. "בס"ד, שלום לך יהודי יקר. אני יהודי ספרדי, הכנסתי רק מהפנסיה, והיא קטנה מאוד. בשביל להמשיך לחיות אני זקוק לקצת עזרה מאנשים. תודה רבה ותזכו לחיים בריאים ומאושרים".אשכנזי­מאיה מזמין אותי לבית הכנסת. 1,200 יהודים נותרו בקובה, אך אשכנזי­מאיה על זה לא מתלונן: "ברוך השם, יש מניין כל יום".הערב יורד ואנחנו מתגלגלים לאורך רחוב אקוסטה. "דגים רעים מאוד אני מביא הביתה", הוא פותח לפני את שקיתו המרופטת.בית הכנסת עדת ישראל שוכן בקומת מרתף. חלון אחד, זכוכית כפולה, מתחת למפלס ס לכל מסעדה או לכל מוסך ולשכוח מהחשבון. אין הרבה כסף אז אין גם שחיתות. עוני מחריד לא ראיתי. אין רעב, אבל יש מחסור. אין תוגה, אבל יש חשש. פתגם קובני אומר: "חיים קשים ­ חיוך על הפנים. ככל שהחיים קשים יותר ­ החיוך רחב יותר".קובה היא גן עדן לעניים. למרות הטענות, יש חמלה במהפכה הזאת. דיור חינם, חינוך חינם, בריאות חינם. אבל גם על אלה משוך חוט של מרירות. תמורת חינוך משלמים בחופש. בעל מקצוע אקדמי נדרש אינו יכול לעזוב."זה אמצעי ההגנה שהדלות פיתחה לעצמה", אמר לי עיתונאי מקומי. "הכשרת מהנדס עולה משהו כמו 200 אלף דולר. זה לא כסף קל בקובה. אז למה העני צריך לשלם את המחיר והעשיר אמור כמו תמיד ללקק את השמנת?"­ יש ביקוש למהנדסים קובנים?"קנדה, למשל, מוכנה לקבל אותם בזרועות פתוחות".זאת שיטה של איש אחד, המנצל לצרכיו את האמברגו האמריקאי. האמרה הקובנית: "אנחנו רחוקים מאלוהים, אבל קרובים לאמריקה", עדיין טומנת חשש מסוים, שפידל קסטרו יודע ללבות. זאת שיטה שמחזיקה מעמד כבר 42 שנה, כי האיש שעומד בראשה השכיל לבנות משהו שתלוי רק בו."הוא הפוסק האחרון. יש לו זיכרון פנומנלי והוא מעורב יב. "קומפניירוס ככה, וקומפניירוס ככה", הם מצטווים. בר רפאלי בשמלת טלאים משייטת בין הדוכנים. כאילו מתמקחת, כאילו נתקלת בזקן שמחזיק שקית פלסטיק עם תפוחי אדמה.אבל הזקן שעובר לידנו הוא אמיתי. מגן דוד מוזהב על צווארו. קוראים לו דניאל אשכנזי­מאיה. בן 77. אלמן זה 14 שנה. אין לו ילדים. שלושת דודניו בחדרה וברמת­גן לא שומרים איתו על קשר. עד הפנסיה עבד בנמל הוואנה. עכשיו הוא חי מ­137 פזוס בחודש, משהו כמו שישה דולר."לא טוב בקובה", הוא אומר לי באנגלית רצוצה, "הירקות יקר מאוד". חסידי חב"ד ציידו אותו במכתב לחיים. "בס"ד, שלום לך יהודי יקר. אני יהודי ספרדי, הכנסתי רק מהפנסיה, והיא קטנה מאוד. בשביל להמשיך לחיות אני זקוק לקצת עזרה מאנשים. תודה רבה ותזכו לחיים בריאים ומאושרים".אשכנזי­מאיה מזמין אותי לבית הכנסת. 1,200 יהודים נותרו בקובה, אך אשכנזי­מאיה על זה לא מתלונן: "ברוך השם, יש מניין כל יום".הערב יורד ואנחנו מתגלגלים לאורך רחוב אקוסטה. "דגים רעים מאוד אני מביא הביתה", הוא פותח לפני את שקיתו המרופטת.בית הכנסת עדת ישראל שוכן בקומת מרתף. חלון אחד, זכוכית כפולה, מתחת למפלס הרחוב. "לבל יראונו הגויים", אומר לי אשכנזי­מאיה. 300 איש בקהילה. בבוקר באים רק הזקנים. בערב באים הצעירים. דניאל אשכנזי­מאיה מגיע כל יום, כל היום. כאן הוא מקבל ארוחה חמה. עכשיו הוא מתקרב לארון, כפוף, גורר רגליו. מסיט את הפרוכת, פותח את הדלת, מוציא את ספר התורה, מתחיל לשיר: "אדון עולם אשר מלך...ואחרי ככלות הכל...והוא היה והוא הווה...והוא אלי בעת צרה...". נחנקתי.ביציאה אני פוגש את רחל קאופמן, המנקה של בית הכנסת. לפני שנתיים עלתה לארץ ושהתה במרכז הקליטה בחדרה. ואז בוקר אחד קיבלה טלפון מבנה בהוואנה. הוא סיפר לה שאשתו, כלתה, נהרגה בתאונת דרכים. קאופמן חזרה לקובה לעזור לו לטפל בשני הילדים. אבל השלטונות לא שכחו לה את חטא עזיבתה לישראל ושללו ממנה את הפנסיה. "תמסרו שלום לפרחים ולשמש של חדרה", היא מפצירה בנו, "אני נורא מתגעגעת". ס לכל מסעדה או לכל מוסך ולשכוח מהחשבון. אין הרבה כסף אז אין גם שחיתות. עוני מחריד לא ראיתי. אין רעב, אבל יש מחסור. אין תוגה, אבל יש חשש. פתגם קובני אומר: "חיים קשים ­ חיוך על הפנים. ככל שהחיים קשים יותר ­ החיוך רחב יותר".קובה היא גן עדן לעניים. למרות הטענות, יש חמלה במהפכה הזאת. דיור חינם, חינוך חינם, בריאות חינם. אבל גם על אלה משוך חוט של מרירות. תמורת חינוך משלמים בחופש. בעל מקצוע אקדמי נדרש אינו יכול לעזוב."זה אמצעי ההגנה שהדלות פיתחה לעצמה", אמר לי עיתונאי מקומי. "הכשרת מהנדס עולה משהו כמו 200 אלף דולר. זה לא כסף קל בקובה. אז למה העני צריך לשלם את המחיר והעשיר אמור כמו תמיד ללקק את השמנת?"­ יש ביקוש למהנדסים קובנים?"קנדה, למשל, מוכנה לקבל אותם בזרועות פתוחות".זאת שיטה של איש אחד, המנצל לצרכיו את האמברגו האמריקאי. האמרה הקובנית: "אנחנו רחוקים מאלוהים, אבל קרובים לאמריקה", עדיין טומנת חשש מסוים, שפידל קסטרו יודע ללבות. זאת שיטה שמחזיקה מעמד כבר 42 שנה, כי האיש שעומד בראשה השכיל לבנות משהו שתלוי רק בו."הוא הפוסק האחרון. יש לו זיכרון פנומנלי והוא מעורב הרחוב. "לבל יראונו הגויים", אומר לי אשכנזי­מאיה. 300 איש בקהילה. בבוקר באים רק הזקנים. בערב באים הצעירים. דניאל אשכנזי­מאיה מגיע כל יום, כל היום. כאן הוא מקבל ארוחה חמה. עכשיו הוא מתקרב לארון, כפוף, גורר רגליו. מסיט את הפרוכת, פותח את הדלת, מוציא את ספר התורה, מתחיל לשיר: "אדון עולם אשר מלך...ואחרי ככלות הכל...והוא היה והוא הווה...והוא אלי בעת צרה...". נחנקתי.ביציאה אני פוגש את רחל קאופמן, המנקה של בית הכנסת. לפני שנתיים עלתה לארץ ושהתה במרכז הקליטה בחדרה. ואז בוקר אחד קיבלה טלפון מבנה בהוואנה. הוא סיפר לה שאשתו, כלתה, נהרגה בתאונת דרכים. קאופמן חזרה לקובה לעזור לו לטפל בשני הילדים. אבל השלטונות לא שכחו לה את חטא עזיבתה לישראל ושללו ממנה את הפנסיה. "תמסרו שלום לפרחים ולשמש של חדרה", היא מפצירה בנו, "אני נורא מתגעגעת". שוב שוטרים שוב שוטרים בהכל", אמר לי איש עסקים זר שעובד כאן. "הוא שנותן את האישור הסופי אפילו להקמת שני בניינים בסיטי של הוואנה".בהנחה שאני לא נכשל בהוואנת הנקרא, אני יכול לדווח שעיתוני הוואנה מספרים רק על פועלו של האיש. ואזרחיו קוראים המון על פידל. שומעים אותו בלי סוף. הוא מופיע בטלוויזה כל יום בחמש. אבל למעשה הקובנים לועסים רק את נתחי המידע שהוא משחרר להם. הם לא יודעים אם עבר לפני כמה שנים התקף לב, הם לא יודעים היכן הוא גר, לא ברור אם הוא נשוי והם אפילו לא מזכירים את שמו. הם רק מעבירים אצבע על הסנטר כדי לסמן "מזוקן".פידל לא כולא את מתנגדיו, הוא רק מייבש אותם. העונש הכבד ביותר הוא לא להיות חלק מהשיטה. איש אינו חסין. היום אתה שר, מחר אתה עכבר. שר החוץ הצעיר, רוברטו רוביינה, שניסה לפתוח פה, הוא אחרון המושלכים. השמועות המעודכנות גורסות שהפך לנהג מונית. "אתה אף פעם לא יודע אם הדיחו מישהו", הסביר לי איש העסקים, "אתה פשוט מפסיק לקרוא את שמו בעיתון". בחזרה לשוק. בר רפאלי עדיין בשמלת הטלאים שלה. "למה צריך לצלם 100 פעם?" היא מתפנקת לאמא. הצילומים נפסקים מכיוון בלתי צפוי. אופנוע עוצר וחותך לקדמי את הפריים. קוראים לו רמון והוא שוטר באזרחי. הוא מבקש לראות רשיונות לצלם בשוק. סזאר מהצוות המקומי מחוויר, רץ לאוטובוס וחוזר עם ערימת מסמכים. רמון בודק שאינם מזויפים. אחד­אחד. מוציא את הנשמה בפינצטה. האופנוע שלו חוסם את התנועה בשוק אבל הוא, יש לו את כל הזמן שבעולם. מתון­מתון הוא ממלא את הדו"ח שלו. הוא משחרר אותנו רק עם חשיכה כשממילא אי אפשר יותר לצלם."זה לחץ אטומי לעבוד תחת העין המשטרתית", אני אומר לקדמי. "דווקא הנוכחות של השוטרים הכניסה אותי לאובר ריכוז", הוא אומר לי, "זה מעלה לי את סף הריגוש, מחזיר לעבודה את הקסם". בהכל", אמר לי איש עסקים זר שעובד כאן. "הוא שנותן את האישור הסופי אפילו להקמת שני בניינים בסיטי של הוואנה".בהנחה שאני לא נכשל בהוואנת הנקרא, אני יכול לדווח שעיתוני הוואנה מספרים רק על פועלו של האיש. ואזרחיו קוראים המון על פידל. שומעים אותו בלי סוף. הוא מופיע בטלוויזה כל יום בחמש. אבל למעשה הקובנים לועסים רק את נתחי המידע שהוא משחרר להם. הם לא יודעים אם עבר לפני כמה שנים התקף לב, הם לא יודעים היכן הוא גר, לא ברור אם הוא נשוי והם אפילו לא מזכירים את שמו. הם רק מעבירים אצבע על הסנטר כדי לסמן "מזוקן".פידל לא כולא את מתנגדיו, הוא רק מייבש אותם. העונש הכבד ביותר הוא לא להיות חלק מהשיטה. איש אינו חסין. היום אתה שר, מחר אתה עכבר. שר החוץ הצעיר, רוברטו רוביינה, שניסה לפתוח פה, הוא אחרון המושלכים. השמועות המעודכנות גורסות שהפך לנהג מונית. "אתה אף פעם לא יודע אם הדיחו מישהו", הסביר לי איש העסקים, "אתה פשוט מפסיק לקרוא את שמו בעיתון". בחזרה לשוק. בר רפאלי עדיין בשמלת הטלאים שלה. "למה צריך לצלם 100 פעם?" היא מתפנקת לאמא. הצילומים נפסקים מכיוון בלתי צפוי. אופנוע עוצר וחותך לקדמי את הפריים. קוראים לו רמון והוא שוטר באזרחי. הוא מבקש לראות רשיונות לצלם בשוק. סזאר מהצוות המקומי מחוויר, רץ לאוטובוס וחוזר עם ערימת מסמכים. רמון בודק שאינם מזויפים. אחד­אחד. מוציא את הנשמה בפינצטה. האופנוע שלו חוסם את התנועה בשוק אבל הוא, יש לו את כל הזמן שבעולם. מתון­מתון הוא ממלא את הדו"ח שלו. הוא משחרר אותנו רק עם חשיכה כשממילא אי אפשר יותר לצלם."זה לחץ אטומי לעבוד תחת העין המשטרתית", אני אומר לקדמי. "דווקא הנוכחות של השוטרים הכניסה אותי לאובר ריכוז", הוא אומר לי, "זה מעלה לי את סף הריגוש, מחזיר לעבודה את הקסם". זכרונות מצ'ה גווארה סולו אונה צ'יקיטה זכרונות מצ'ה גווארה רגע הקסם נחת על אלברטו דיאז קורדה ב­6 במרץ 60'. בלי שהרגיש. פידל דיבר אל המוניו ובטריבונה ישב גם צ'ה גווארה. קורדה תקתק אותו בכומתה שחורה והשאר היסטוריה. שערים בכל העולם והצדעה בספר "100 התמונות הגדולות של המאה ה­20".קורדה עדיין שומר את הסרט המקורי.­ הרגשת שאתה עושה היסטוריה?"בהחלט לא. התמונה הזאת בכלל פורסמה לראשונה באיטליה לאחר מותו של צ'ה".בן 72, קורדה. נולד בהוואנה. עשר שנים היה הצלם של פידל קסטרו. יש לו זקן צהוב מעישון ועיני סכינים. איש לא נחמד. הוא מאיץ באשתו להכין קפה ושותה לבד. מדי פעם הוא מסיט את שלבי תריס הפלסטיק שלו כדי להביט אל שדה הקוצים שליד ביתו. הסלון שלו נזירי. צ'ה והמונה ליזה. תמונה ליד תמונה.­ אתה מעריץ אותו?"הוא היה כמו ישו".עווית עצבנית של קסטרו הפגישה את קורדה עם צ'ה. זה היה ב­59', מיד לאחר נצחון המהפכה. קסטרו פתח את עיתוני אמריקה וראה שכולם מדווחים על משחק הגולף הצפוי של הנשיא אייזנהאואר. מרוב זעם מרט שערה מזקנו. "תראה מה זה", אמר לצ'ה שישב מולו, "ילדים מתים מרעב ואלה מתעסקים בגולף. בוא נארגן גם שנינו משחק גולף כדי ש סולו אונה צ'יקיטה רגע הקסם נחת על אלברטו דיאז קורדה ב­6 במרץ 60'. בלי שהרגיש. פידל דיבר אל המוניו ובטריבונה ישב גם צ'ה גווארה. קורדה תקתק אותו בכומתה שחורה והשאר היסטוריה. שערים בכל העולם והצדעה בספר "100 התמונות הגדולות של המאה ה­20".קורדה עדיין שומר את הסרט המקורי.­ הרגשת שאתה עושה היסטוריה?"בהחלט לא. התמונה הזאת בכלל פורסמה לראשונה באיטליה לאחר מותו של צ'ה".בן 72, קורדה. נולד בהוואנה. עשר שנים היה הצלם של פידל קסטרו. יש לו זקן צהוב מעישון ועיני סכינים. איש לא נחמד. הוא מאיץ באשתו להכין קפה ושותה לבד. מדי פעם הוא מסיט את שלבי תריס הפלסטיק שלו כדי להביט אל שדה הקוצים שליד ביתו. הסלון שלו נזירי. צ'ה והמונה ליזה. תמונה ליד תמונה.­ אתה מעריץ אותו?"הוא היה כמו ישו".עווית עצבנית של קסטרו הפגישה את קורדה עם צ'ה. זה היה ב­59', מיד לאחר נצחון המהפכה. קסטרו פתח את עיתוני אמריקה וראה שכולם מדווחים על משחק הגולף הצפוי של הנשיא אייזנהאואר. מרוב זעם מרט שערה מזקנו. "תראה מה זה", אמר לצ'ה שישב מולו, "ילדים מתים מרעב ואלה מתעסקים בגולף. בוא נארגן גם שנינו משחק גולף כדי ש ידברו רק עלינו".קורדה התייצב במגרש עם שלוש מצלמות. הוא לחץ כמו מטורף עד שצ'ה הסתובב אליו ואמר: "קומפניירו, אתה נראה כמו עיתונאי אמריקאי. אתה לא יודע שהסרטים האלה עולים כסף?".­ פחדת?"נלחצתי. הבנתי שהוא לא עשוי מהחומר שממנו עשויים סלבריטיס, שהוא שונא להצטלם".­ מי ניצח במשחק?"פידל".­ איך זה? הרי הוא לא ידע לשחק וצ'ה ידע."צ'ה נתן לו לנצח".­ מאז הגולף יצא לך לצלם אותו שוב?"בעיקר כשהיה הולך בימי ראשון לעבוד בהתנדבות בבתי החרושת".­ איש עבודה."בעיקר איש ישר. למדן. לא התעניין ברכוש. לא חיפש את השלטון אלא את המהפכה המתמדת, עד שנרצח בבוליביה".לגביו צ'ה גווארה עדיין חי. כמו שכתוב על אחד הקירות ליד כיכר המהפכה. אין לו ספק שלו צ'ה היה חי, היה רווה נחת מהמצב בקובה. "אף ילד לא ישן ברחובות, תמותת הילדים אצלנו היא הנמוכה באמריקה הלטינית, אנחנו שומרים על עצמאות 90 מייל מהמדינה החזקה בעולם ובתי החרושת שלנו ממשיכים לייצר". ידברו רק עלינו".קורדה התייצב במגרש עם שלוש מצלמות. הוא לחץ כמו מטורף עד שצ'ה הסתובב אליו ואמר: "קומפניירו, אתה נראה כמו עיתונאי אמריקאי. אתה לא יודע שהסרטים האלה עולים כסף?".­ פחדת?"נלחצתי. הבנתי שהוא לא עשוי מהחומר שממנו עשויים סלבריטיס, שהוא שונא להצטלם".­ מי ניצח במשחק?"פידל".­ איך זה? הרי הוא לא ידע לשחק וצ'ה ידע."צ'ה נתן לו לנצח".­ מאז הגולף יצא לך לצלם אותו שוב?"בעיקר כשהיה הולך בימי ראשון לעבוד בהתנדבות בבתי החרושת".­ איש עבודה."בעיקר איש ישר. למדן. לא התעניין ברכוש. לא חיפש את השלטון אלא את המהפכה המתמדת, עד שנרצח בבוליביה".לגביו צ'ה גווארה עדיין חי. כמו שכתוב על אחד הקירות ליד כיכר המהפכה. אין לו ספק שלו צ'ה היה חי, היה רווה נחת מהמצב בקובה. "אף ילד לא ישן ברחובות, תמותת הילדים אצלנו היא הנמוכה באמריקה הלטינית, אנחנו שומרים על עצמאות 90 מייל מהמדינה החזקה בעולם ובתי החרושת שלנו ממשיכים לייצר". בר ורוסלאן מתרגלים מפגש עכוז אל עכוז. קדמי מבקש עוד קצת זיעה סקסית. נטאשה, המאפרת, מזליפה מים על כתפיה של רפאלי. ערימת איטלקים עוצרת בהתפעמות ליד בר ורפאלי. הם רוצים לראות את המודליסטה עם הגופייה, אבל מקבלים את ציפי רפאלי, אמה של בר. "לה מאמא, לה מאמא", צוהלים האיטלקים, שיודעים להעריך מאמא. אחד, נועז במיוחד, שואל אותה אם יש לה עוד בנות. וכמה שהוא לא אוהב את התשובה. "סולו אונה צ'יקיטה" (רק נערונת אחת), הוא מדווח לאחור. אבל כשאיטלקי אוהב, איטלקי לא מרשה לעצמו להתאכזב. הוא שואל את רפאלי אם הוא יכול לקבל את הכתובת של בר, ואם אפילו זה לא, אז לפחות את בר עצמה. רצוי בלי גופייה.ממורד הרחוב יורדת אלינו סוילה. מגדת עתידות. איטית כמו רוח טובה. בסט כבר לחוצים עליה פחד, אבל סוילה מתייחדת עם הזמן שלה. עוזר ההפקה מחזיק את כף ידה הגרומה ומוביל אותה בהדר. כאילו היתה מלכה אפריקאית. גברת בלבן. שמלה לבנה, מצנפת לבנה עם פרח אדום. השפתון העז ממסגר פה חסר שיניים, האיפור המודגש ממסגר עיניים דומעות וחודרות. מבט קובני. יש דבר כזה.בת 63. נולדה במחוז מטנצה. את כוחותיה היא שואבת ממלכת קומפניירו רודריגז מתבקש למזכירות קומפניירו רודריגז מתבקש למזכירות בר ורוסלאן מתרגלים מפגש עכוז אל עכוז. קדמי מבקש עוד קצת זיעה סקסית. נטאשה, המאפרת, מזליפה מים על כתפיה של רפאלי. ערימת איטלקים עוצרת בהתפעמות ליד בר ורפאלי. הם רוצים לראות את המודליסטה עם הגופייה, אבל מקבלים את ציפי רפאלי, אמה של בר. "לה מאמא, לה מאמא", צוהלים האיטלקים, שיודעים להעריך מאמא. אחד, נועז במיוחד, שואל אותה אם יש לה עוד בנות. וכמה שהוא לא אוהב את התשובה. "סולו אונה צ'יקיטה" (רק נערונת אחת), הוא מדווח לאחור. אבל כשאיטלקי אוהב, איטלקי לא מרשה לעצמו להתאכזב. הוא שואל את רפאלי אם הוא יכול לקבל את הכתובת של בר, ואם אפילו זה לא, אז לפחות את בר עצמה. רצוי בלי גופייה.ממורד הרחוב יורדת אלינו סוילה. מגדת עתידות. איטית כמו רוח טובה. בסט כבר לחוצים עליה פחד, אבל סוילה מתייחדת עם הזמן שלה. עוזר ההפקה מחזיק את כף ידה הגרומה ומוביל אותה בהדר. כאילו היתה מלכה אפריקאית. גברת בלבן. שמלה לבנה, מצנפת לבנה עם פרח אדום. השפתון העז ממסגר פה חסר שיניים, האיפור המודגש ממסגר עיניים דומעות וחודרות. מבט קובני. יש דבר כזה.בת 63. נולדה במחוז מטנצה. את כוחותיה היא שואבת ממלכת מפעל הסיגרים פארטגאס הוקם לפני 155 שנה, והוא מייצר כ­30 אלף סיגרים ביום. 50 מפעלים כאלה יש בקובה, אבל רק הילדה אחת. בת 70, כבר 40 שנה בפארטגאס. אני תופס אותה עם סיגר בעובי נקניק. למדה לדבר בלי להוציא אותו מהפה. אין לה שיניים תחתונות והיא מעשנת שני נקניקים כאלה ביום. "אני לא בריאה?", היא בזה לחשש שלי, "אני לא מכירה את החיים בלי עשן".יש לה ארבעה בנים וחמישה נכדים. כולם מעשנים כמובן. בקומה שמתחתיה מפרידים את העלים. תמונה של צב כבד לעומת ארנבת זריזה רומזת לעובדים על הציפיות מהם. המכסה היא אלף עלים ביום. מי שעושה יותר מקבל בונוס. וגם לוקח שני סיגרים הביתה. אבל האנשים, כך עושה לי רושם, לא ממש נותנים גז. מי כמוהם יודע שסיגר הוא רק סיגר.בקומה שמעל הילדה המעשנת, מגלגלים את העלים. אולם ענק עם אנשים שפופים על משמרתם. לא רואים פנים, רק גבות מעוגלים. "בים לבן קבוצת שחורים קוטפת". אבל לעבדים בשדות הטבק של פידל מזמרים זמירות אחרות. כשאפם בתוך טבקם, מהדהד בכל הקומות קולו החגיגי של הקריין. משומן וגדול מהחיים. "נתאחד כולנו כדי לעצור את הקונטר רבולוציה".האיש יושב על במה מו מפעל הסיגרים פארטגאס הוקם לפני 155 שנה, והוא מייצר כ­30 אלף סיגרים ביום. 50 מפעלים כאלה יש בקובה, אבל רק הילדה אחת. בת 70, כבר 40 שנה בפארטגאס. אני תופס אותה עם סיגר בעובי נקניק. למדה לדבר בלי להוציא אותו מהפה. אין לה שיניים תחתונות והיא מעשנת שני נקניקים כאלה ביום. "אני לא בריאה?", היא בזה לחשש שלי, "אני לא מכירה את החיים בלי עשן".יש לה ארבעה בנים וחמישה נכדים. כולם מעשנים כמובן. בקומה שמתחתיה מפרידים את העלים. תמונה של צב כבד לעומת ארנבת זריזה רומזת לעובדים על הציפיות מהם. המכסה היא אלף עלים ביום. מי שעושה יותר מקבל בונוס. וגם לוקח שני סיגרים הביתה. אבל האנשים, כך עושה לי רושם, לא ממש נותנים גז. מי כמוהם יודע שסיגר הוא רק סיגר.בקומה שמעל הילדה המעשנת, מגלגלים את העלים. אולם ענק עם אנשים שפופים על משמרתם. לא רואים פנים, רק גבות מעוגלים. "בים לבן קבוצת שחורים קוטפת". אבל לעבדים בשדות הטבק של פידל מזמרים זמירות אחרות. כשאפם בתוך טבקם, מהדהד בכל הקומות קולו החגיגי של הקריין. משומן וגדול מהחיים. "נתאחד כולנו כדי לעצור את הקונטר רבולוציה".האיש יושב על במה מו הים, מג'מייה, ומתשדורות של המתים. והיא אומרת הכל. גם דברים רעים.­ מה יהיה איתי?"אני צריכה חדר שקט וחשוך".­ תגידי לי."בסך הכל יש לך נפש טובה, אבל המון לחצים בבטן".­ מה אני צריך לעשות?"תפסיק לחשוב כל כך הרבה. בסך הכל החיים שלך נסבלים".מהבודגיטה עולה קולה של מריאניטה: "קומו פסאן לוס אניוס" ("איך חולפות להן השנים") היא שרה. אני אוהב את קובה. גבהת, מאחוריו תמונה ענקית של צ'ה, ויורק את ססמאות המהפכה לתוך שני מיקרופונים. הבית מלא את קולו. "אמריקה אורבת. אויבי המהפכה מסתתרים בכל פינה". מדי פעם נקטעת שטיפת המוח בהודעות של ההנהלה. "קומפניירו רודריגז מתבקש למזכירות". הקול, קר ומוקפד, גורם לך לשאול את עצמך בעוון מה נקרא קומפניירו רודריגז להנהלה? והאם עוד נראה את קומפניירו רודריגז בין שורותינו? ואולי זייף הקומפניירו במכסות ונשלח לחינוך מחדש?"האם אתה מאמין לקריין?", אני שואל את אחד המגלגלים. "מה אני אגיד לך? כל יום אותם סיגרים, אותן ססמאות". אני רוצה לצלם אותו ומסמן לו לקחת עלה ביד, אבל הוא חושב שאני מבקש משהו אחר. מושיט לי סיגר ואומר: "תסתיר במעיל, שיהיה לך לארוחת הצהריים". גבהת, מאחוריו תמונה ענקית של צ'ה, ויורק את ססמאות המהפכה לתוך שני מיקרופונים. הבית מלא את קולו. "אמריקה אורבת. אויבי המהפכה מסתתרים בכל פינה". מדי פעם נקטעת שטיפת המוח בהודעות של ההנהלה. "קומפניירו רודריגז מתבקש למזכירות". הקול, קר ומוקפד, גורם לך לשאול את עצמך בעוון מה נקרא קומפניירו רודריגז להנהלה? והאם עוד נראה את קומפניירו רודריגז בין שורותינו? ואולי זייף הקומפניירו במכסות ונשלח לחינוך מחדש?"האם אתה מאמין לקריין?", אני שואל את אחד המגלגלים. "מה אני אגיד לך? כל יום אותם סיגרים, אותן ססמאות". אני רוצה לצלם אותו ומסמן לו לקחת עלה ביד, אבל הוא חושב שאני מבקש משהו אחר. מושיט לי סיגר ואומר: "תסתיר במעיל, שיהיה לך לארוחת הצהריים". הים, מג'מייה, ומתשדורות של המתים. והיא אומרת הכל. גם דברים רעים.­ מה יהיה איתי?"אני צריכה חדר שקט וחשוך".­ תגידי לי."בסך הכל יש לך נפש טובה, אבל המון לחצים בבטן".­ מה אני צריך לעשות?"תפסיק לחשוב כל כך הרבה. בסך הכל החיים שלך נסבלים".מהבודגיטה עולה קולה של מריאניטה: "קומו פסאן לוס אניוס" ("איך חולפות להן השנים") היא שרה. אני אוהב את קובה. הלחות מייצרת חושניות אין כמו אמא אין כמו אמא זאת תהיה ארוחת צהריים מחתרתית. האנה הנהג לוקח אותנו לבית פרטי שמגיש ארוחות. עוד דרך לשרוד במדינת הקומבינה. אנחנו יורדים במהירות מהמכונית ונבלעים בבית בשדרת ודאדו. אנחנו מתיישבים במרפסת סגורה במחצלות צפופות. אין אור יום. צילומי הקטלוג של קסטרו הסתיימו לפני כמה שעות כך שבר ואמא ציפי יכולות להצטרף. בעוד אנחנו ממתינים למנות מתפנה הקטנה לסיכומים. מקובה היא תיקח איתה את הפשטות. את כל אותם אנשים שלא מרוויחים הרבה ובכל זאת שמחים.­ מה ידעת על קובה לפני שבאת לכאן?"ידעתי שזה אי ברוחב 60 ק"מ, וידעתי שהיא מדינה שארצות הברית החרימה וידעתי פידל קסטרו".בינתיים נוחתת עלינו הארוחה. "או­כל", בר צוהלת. לפנינו מנה משותפת הנקראת Mar y Tierra (ים ואדמה) ובה בשר עוף מתובל במתינות, ודג. אחר כך עלו לפנינו Cerdo a La Criolla­ה (בשר לבן צלוי ברוטב עם בצל), Pollo Fritto­ה (עוף מטוגן בנוסח קנטקי פרייד צ'יקן) Congri­הו (תערובת אורז ועדשים).לא משהו האוכל הקובני, אם יורשה לי. והחמור מכל ­ בבית הזה אין טיפת מוחיטו.איך זה לעבוד עם דוגמנית אחרת?, אני שואל את רפאלי תוך כדי נבירה בערי הלחות מייצרת חושניות זאת תהיה ארוחת צהריים מחתרתית. האנה הנהג לוקח אותנו לבית פרטי שמגיש ארוחות. עוד דרך לשרוד במדינת הקומבינה. אנחנו יורדים במהירות מהמכונית ונבלעים בבית בשדרת ודאדו. אנחנו מתיישבים במרפסת סגורה במחצלות צפופות. אין אור יום. צילומי הקטלוג של קסטרו הסתיימו לפני כמה שעות כך שבר ואמא ציפי יכולות להצטרף. בעוד אנחנו ממתינים למנות מתפנה הקטנה לסיכומים. מקובה היא תיקח איתה את הפשטות. את כל אותם אנשים שלא מרוויחים הרבה ובכל זאת שמחים.­ מה ידעת על קובה לפני שבאת לכאן?"ידעתי שזה אי ברוחב 60 ק"מ, וידעתי שהיא מדינה שארצות הברית החרימה וידעתי פידל קסטרו".בינתיים נוחתת עלינו הארוחה. "או­כל", בר צוהלת. לפנינו מנה משותפת הנקראת Mar y Tierra (ים ואדמה) ובה בשר עוף מתובל במתינות, ודג. אחר כך עלו לפנינו Cerdo a La Criolla­ה (בשר לבן צלוי ברוטב עם בצל), Pollo Fritto­ה (עוף מטוגן בנוסח קנטקי פרייד צ'יקן) Congri­הו (תערובת אורז ועדשים).לא משהו האוכל הקובני, אם יורשה לי. והחמור מכל ­ בבית הזה אין טיפת מוחיטו.איך זה לעבוד עם דוגמנית אחרת?, אני שואל את רפאלי תוך כדי נבירה בערי ודייגו אהב את דוד. אנחנו חוזרים לבניין של "תותים ושוקולד". אני עולה לדירה של דייגו. הקימונו הכחול מהסרט עדיין תלוי שם מאובק. גם המקרר הכחול. עכשיו יש שם מסעדה, שהיא ציון דרך בנתיב הסלבריטאות העולמית. ז'אן פול בלמונדו, גבריאל גרסייה מארקס וג'ק ניקולסון לא יכלו להרשות לעצמם להחמיץ.אור אפור נופל על המדרגות הסדוקות. כבר 90 שנה עומד הבניין. לאחר המהפכה נמסרו דירותיו לדיירים. חלקת קסטרו הקטנה שלהם היא חדר אחד בסך הכל. מאחד מהם בוקע קולה של סלין דיון, "אווה מריה". אני מכניס את הראש פנימה והקומפניירו (חבר) מזמין אותי להיכנס. מיטה, מגבת תלויה על הקיר לייבוש ותמונות של בחורות. בכל הגדלים, בכל הצבעים, בכל התנוחות. הרבולוציה עדיין לא ניצחה כאן את הפרוסטיטוציה.בחדר הסמוך שתי זקנות, אחת עם סיגריה בזווית הפה, ממיינות כביסה. בכניסה לחדר כיור גדול. סוילה ומרגריטה סוחטות לתוכו מגבות לבנות. הכיור בקוע והמים נופלים לדלי שמתחתיו. כשהוא מתמלא הן שופכות את המים חזרה לכיור. חבל על כל טיפה.סנדי באה אלינו בשמלה אדומה. פרח אדום, מאר פסיפיקו, נעוץ בשערה העורבי. אקזוטית. כאילו היתה מת הקונגרי שלפני. "טוב", היא אומרת, "כל זמן שהן נחמדות. עבדתי עם עדי נוימן, עם יעל בר­זהר ועם סנדי בר. כולן נחמדות ומתוקות".­ נותנות לך עצות?"לא, אחת מושכת את השנייה. סנדי באה ואומרת לי: 'יאללה, יש לנו עוד צילום אחד, יחד נעשה בלגן".­ איך את בכל זאת שומרת על שלווה?רפאלי מצביעה על אמא. "כשצריך את הפוש אמא נמצאת לידי. היא משפשפת לי את הגב, מזרימה את הדם ומחזירה לי את השמחה. בכל זאת אני רק ילדה בת 15 וחצי שצריכה את התמיכה".­ והצוות?"מחזק, אבל לא כמו אמא".­ ובכל זאת, ביום הראשון פרצת בבכי."זה היה אחרי 20 שעות טיסה. גם היה צילום ישיבה שחזרו עליו כל הזמן וישבו לי על הרגל וזה כאב, אבל בכי זה דבר טוב, מנקה. אני הייתי ראשונה לבכות ואחרי היו עוד".­ גם אתמול היית קצת מעוצבנת."כן, בכיתי גם אתמול, אבל זה היה מאושר".­ ספרי לי על האושר."ראיתי אשה בהריון, ובעל וילדים והיתה מוזיקה. וכולם התחילו לרקוד והדביקו את כל הרחוב. לא האמנתי שהמעט הזה יכול לעשות אותם כל כך מאושרים. זלגו לי דמעות. ככה עמדתי והסתכלתי עליהם".­ את יודעת שהם גם מסתכלים עלייך. מת הקונגרי שלפני. "טוב", היא אומרת, "כל זמן שהן נחמדות. עבדתי עם עדי נוימן, עם יעל בר­זהר ועם סנדי בר. כולן נחמדות ומתוקות".­ נותנות לך עצות?"לא, אחת מושכת את השנייה. סנדי באה ואומרת לי: 'יאללה, יש לנו עוד צילום אחד, יחד נעשה בלגן".­ איך את בכל זאת שומרת על שלווה?רפאלי מצביעה על אמא. "כשצריך את הפוש אמא נמצאת לידי. היא משפשפת לי את הגב, מזרימה את הדם ומחזירה לי את השמחה. בכל זאת אני רק ילדה בת 15 וחצי שצריכה את התמיכה".­ והצוות?"מחזק, אבל לא כמו אמא".­ ובכל זאת, ביום הראשון פרצת בבכי."זה היה אחרי 20 שעות טיסה. גם היה צילום ישיבה שחזרו עליו כל הזמן וישבו לי על הרגל וזה כאב, אבל בכי זה דבר טוב, מנקה. אני הייתי ראשונה לבכות ואחרי היו עוד".­ גם אתמול היית קצת מעוצבנת."כן, בכיתי גם אתמול, אבל זה היה מאושר".­ ספרי לי על האושר."ראיתי אשה בהריון, ובעל וילדים והיתה מוזיקה. וכולם התחילו לרקוד והדביקו את כל הרחוב. לא האמנתי שהמעט הזה יכול לעשות אותם כל כך מאושרים. זלגו לי דמעות. ככה עמדתי והסתכלתי עליהם".­ את יודעת שהם גם מסתכלים עלייך. לא כמו על ילדה בת 15."זה לא עושה לי כלום. אני מתנהגת בצורה מסוימת כשאני לפני המצלמה. ברגע שאני מורידה בגדים ואיפור אני חוזרת להיות בר בת 15".­ העיסוק לא מפתח בך נשיות מוקדמת מדי?"לא. גיליתי שעדיף לי להיות בר בת 15".אמא ציפי מודה שהיא ממש לא לחוצה כשהילדה מצטלמת. "אני נהנית לראות אותה נהנית. אומרים לי שאני כמו אמא של ברוק שילדס או של קלאודיה שיפר. למה אנשים ציפו? שאני אשלח אותה לחו"ל לבד?" ודייגו אהב את דוד. אנחנו חוזרים לבניין של "תותים ושוקולד". אני עולה לדירה של דייגו. הקימונו הכחול מהסרט עדיין תלוי שם מאובק. גם המקרר הכחול. עכשיו יש שם מסעדה, שהיא ציון דרך בנתיב הסלבריטאות העולמית. ז'אן פול בלמונדו, גבריאל גרסייה מארקס וג'ק ניקולסון לא יכלו להרשות לעצמם להחמיץ.אור אפור נופל על המדרגות הסדוקות. כבר 90 שנה עומד הבניין. לאחר המהפכה נמסרו דירותיו לדיירים. חלקת קסטרו הקטנה שלהם היא חדר אחד בסך הכל. מאחד מהם בוקע קולה של סלין דיון, "אווה מריה". אני מכניס את הראש פנימה והקומפניירו (חבר) מזמין אותי להיכנס. מיטה, מגבת תלויה על הקיר לייבוש ותמונות של בחורות. בכל הגדלים, בכל הצבעים, בכל התנוחות. הרבולוציה עדיין לא ניצחה כאן את הפרוסטיטוציה.בחדר הסמוך שתי זקנות, אחת עם סיגריה בזווית הפה, ממיינות כביסה. בכניסה לחדר כיור גדול. סוילה ומרגריטה סוחטות לתוכו מגבות לבנות. הכיור בקוע והמים נופלים לדלי שמתחתיו. כשהוא מתמלא הן שופכות את המים חזרה לכיור. חבל על כל טיפה.סנדי באה אלינו בשמלה אדומה. פרח אדום, מאר פסיפיקו, נעוץ בשערה העורבי. אקזוטית. כאילו היתה לא כמו על ילדה בת 15."זה לא עושה לי כלום. אני מתנהגת בצורה מסוימת כשאני לפני המצלמה. ברגע שאני מורידה בגדים ואיפור אני חוזרת להיות בר בת 15".­ העיסוק לא מפתח בך נשיות מוקדמת מדי?"לא. גיליתי שעדיף לי להיות בר בת 15".אמא ציפי מודה שהיא ממש לא לחוצה כשהילדה מצטלמת. "אני נהנית לראות אותה נהנית. אומרים לי שאני כמו אמא של ברוק שילדס או של קלאודיה שיפר. למה אנשים ציפו? שאני אשלח אותה לחו"ל לבד?" חואניטה מסנטה קלרה. היא מרוצה מהקונטרסט שבין האפלולית לקירות הקלופים. בטוחה שזה יעשה את העבודה. מפרכסים את סנדי, מברישים את סנדי, מבריקים את סנדי. "אנחנו מושחים שמן על רגליה", מסביר לי דיוויד אדלשטיין, "כדי לתת גוון אחיד לעור. הלחות מייצרת חושניות".הקור בלתי נסבל וסנדי, אוורירית ואביבית, רוקעת ברגליה, משפשפת את כפות ידיה. קדמי מחבק את המודל שלו. בר רפאלי לובשת מכנסי עור אדומים וחולצה בשחור­לבן. מישהו מושח את בטנה בשמן תינוקות. הן מתיישבות צמוד. סנדי מחבקת את מותניה של בר. היא מובילה את הקמפיין וזה ברור, אך היא לא רוצה שהילדה תרגיש רע. נותנות ידיים ומתמסרות לקדמי. ככה הן יושבות. יפות כמו השחר. האחת קובנית, האחרת שוודית, מתגפפות באחווה, משתעשעות זו עם זו. סנדי ובר. מזכירות לי את בריז'יט ברדו וז'אן מורו ב"מריה ומריה". יחסים של צחוק ודמע. באיזשהו שלב, ביום הראשון לצילומים, פרצה רפאלי בבכי. קדמי רץ לאוטובוס ההפקה להרגיע אותה.­ למה היא בכתה?"הכל התחבר אצלה עם הכל. היא בסך הכל בת 15 והיא כבר על הקיר של קסטרו בנתיבי אילון. עלייה מטאורית, והנה כאן, בקובה, היא עם כוכבת ש סנדי אוהבת פשטות סנדי אוהבת פשטות סנדי בר מבינה את אמא ציפי רפאלי. לפני שהמריאו מנתב"ג אמרה לה שזה הדבר הגדול ביותר שהיא יכולה לעשות למען הבת שלה. "היא נותנת לה להרגיש שהבסיס קרוב אליה, שלא התרחקה מהבית". סנדי עצמה מרגישה ניתוק, אבל החיים האינטנסיביים מול המצלמה לא נותנים לה להרגיש בודדה. "אני מרגיעה את עצמי, יוצרת לעצמי איזושהי בועה. אתה לא מרשה לעצמך נפילות. אתה שואב מעצמך רעננות כי אין חוכמות, מה שקורה עכשיו ­ זה מה שיישאר. זה לא כמו בהנחיית טלוויזיה. עשר דקות מאמץ ואחרי זה הפרסומת. פה הלחץ כל הזמן".­ מה תפס אותך בקובה?"ההישרדות היומית שלהם. ההתעסקות בדברים שלנו הם הכי מובנים, כמו האם יהיו מים בברז. אבל יש בי משהו שאוהב את הפשטות. אני לא מסתכלת על החלק הרע שבה".­ כשתעצמי עיניים איזו תמונה קובנית תעלה לך?"המים והזקן היהודי בשוק".מקצוענית מלוטשת, סנדי בר. מגיל 18 בעסק, אך נדמה לה שעשתה את זה כל החיים. הפעם היא מובילה את הקמפיין של קסטרו. עוד רגע יתחילו לצלם את סרט הפרסומת. סנדי מודעת לגודל הציפיות. המעיל ההוא של יעל אבקסיס, בסרטון הראשון והמדובר, מכניס את הצוות לאמביציה.הסרט סנדי בר מבינה את אמא ציפי רפאלי. לפני שהמריאו מנתב"ג אמרה לה שזה הדבר הגדול ביותר שהיא יכולה לעשות למען הבת שלה. "היא נותנת לה להרגיש שהבסיס קרוב אליה, שלא התרחקה מהבית". סנדי עצמה מרגישה ניתוק, אבל החיים האינטנסיביים מול המצלמה לא נותנים לה להרגיש בודדה. "אני מרגיעה את עצמי, יוצרת לעצמי איזושהי בועה. אתה לא מרשה לעצמך נפילות. אתה שואב מעצמך רעננות כי אין חוכמות, מה שקורה עכשיו ­ זה מה שיישאר. זה לא כמו בהנחיית טלוויזיה. עשר דקות מאמץ ואחרי זה הפרסומת. פה הלחץ כל הזמן".­ מה תפס אותך בקובה?"ההישרדות היומית שלהם. ההתעסקות בדברים שלנו הם הכי מובנים, כמו האם יהיו מים בברז. אבל יש בי משהו שאוהב את הפשטות. אני לא מסתכלת על החלק הרע שבה".­ כשתעצמי עיניים איזו תמונה קובנית תעלה לך?"המים והזקן היהודי בשוק".מקצוענית מלוטשת, סנדי בר. מגיל 18 בעסק, אך נדמה לה שעשתה את זה כל החיים. הפעם היא מובילה את הקמפיין של קסטרו. עוד רגע יתחילו לצלם את סרט הפרסומת. סנדי מודעת לגודל הציפיות. המעיל ההוא של יעל אבקסיס, בסרטון הראשון והמדובר, מכניס את הצוות לאמביציה.הסרט חואניטה מסנטה קלרה. היא מרוצה מהקונטרסט שבין האפלולית לקירות הקלופים. בטוחה שזה יעשה את העבודה. מפרכסים את סנדי, מברישים את סנדי, מבריקים את סנדי. "אנחנו מושחים שמן על רגליה", מסביר לי דיוויד אדלשטיין, "כדי לתת גוון אחיד לעור. הלחות מייצרת חושניות".הקור בלתי נסבל וסנדי, אוורירית ואביבית, רוקעת ברגליה, משפשפת את כפות ידיה. קדמי מחבק את המודל שלו. בר רפאלי לובשת מכנסי עור אדומים וחולצה בשחור­לבן. מישהו מושח את בטנה בשמן תינוקות. הן מתיישבות צמוד. סנדי מחבקת את מותניה של בר. היא מובילה את הקמפיין וזה ברור, אך היא לא רוצה שהילדה תרגיש רע. נותנות ידיים ומתמסרות לקדמי. ככה הן יושבות. יפות כמו השחר. האחת קובנית, האחרת שוודית, מתגפפות באחווה, משתעשעות זו עם זו. סנדי ובר. מזכירות לי את בריז'יט ברדו וז'אן מורו ב"מריה ומריה". יחסים של צחוק ודמע. באיזשהו שלב, ביום הראשון לצילומים, פרצה רפאלי בבכי. קדמי רץ לאוטובוס ההפקה להרגיע אותה.­ למה היא בכתה?"הכל התחבר אצלה עם הכל. היא בסך הכל בת 15 והיא כבר על הקיר של קסטרו בנתיבי אילון. עלייה מטאורית, והנה כאן, בקובה, היא עם כוכבת ש גדולה ממנה. יש בזה משהו של ניפוץ אשליה".­ אולי היא פחדה לפספס לפני המצלמה, לאכזב אותך."ברור. היא רואה איך שסנדי עומדת, כמה שהיא משומנת, את כל הצוות מכרכר סביבה והיא כולה ילדה בת 15".­ אמא שלה אמרה לי שהיא עוד גדלה."אני אמרתי לה שהיא גדלה מפולרואיד לפולרואיד".­ איך הרגעת אותה באוטובוס?"קודם כל בכיתי יחד איתה. אמרתי לה שאני מודע ללחץ שמופעל עליה גם בבית להיות כוכבת, אבל אני לא מצפה שתיתן לנו את מה שסנדי נותנת. אני לא רוצה אותה סנדי בר. אני רוצה אותה בר רפאלי, עם כל הנעורים שלה. ואמרתי לה שאני אוהב אותה".­ הן מאוד תלויות בך."בזמן העבודה בהחלט. זה קשר מאוד יוניק שאי אפשר להשוות אותו לקשר בין גבר לאשה או בין הורה לילד. יש מג'יק באוויר. הן רוצות לספק אותי, לרצות אותי. אני מבין את הכוח וההשפעה שיש לי עליהן. אני מביא אותן למצב שיתנו מעצמן את המיטב".­ איך?"קודם כל המון אהבה. אם אני מחסיר אהבה ממישהי זה מיד משפיע עליה. ראיתי איך זה השפיע על בר ביום הראשון כשהתלהבתי מסנדי".­ היפות האלה תלויות במילה אחת שלך?"זה נותן המון כוח וזה לגמרי לא רע מצטלם בסושיאל קלאב של מרכז הוואנה. הבניין נבנה לפני 90 שנה ועד למהפכה היה מועדון של שחורים בלבד. קסטרו הפך אותו למועדון שכונתי של כולם. בשלב מסוים ננטש המועדון ובילה את עצמו לדעת. שלושה ימים לפני תחילת הצילומים דמה להיכל דקדנטי מקולף. רצפת הפסיפס היתה מכוסה שכבה עבה של בטון. עמודי השיש הכתומים השחירו מאבק ומפיח. אבל יעקב תורג'מן, הארט דיירקטור, החזיר את הגוויה הזאת לחיים. הסושיאל קלאב הפך לבר קובני אותנטי.כדי לשבור את המתח אספר כבר עכשיו את העלילה: לטינית (סנדי בר) ובלונדינית (ליהיא ירון) מטיילות ברחוב. לפתע הן נתקלות במסיבת רחוב מגניבה. הלטינית רוצה להיכנס, הבלונדינית קצת חוששת. הלטינית מושכת את הבלונדינית פנימה. חתיך מקומי (ידידנו רוסלאן) מתלבש על הלטינית. הם פוצחים בריקוד מושחת. חם, צמוד, סוער. בשלב מסוים הוא מכופף אותה בפליק פלאק מרהיב לאחור. חולצתה קופצת החוצה והוא קולט את התווית. "קסטרו", הוא ממלמל, "קסטרו", ממלמלים האנשים סביבו."פרפאראדוס" (להתכונן), שואג לתוך הרמקול שלו סאוליוס, בנה של השחקנית מירטה איברה, הלא היא ננסי הזונה מ"תותים ושוקולד". על הבמה מוכנה מצטלם בסושיאל קלאב של מרכז הוואנה. הבניין נבנה לפני 90 שנה ועד למהפכה היה מועדון של שחורים בלבד. קסטרו הפך אותו למועדון שכונתי של כולם. בשלב מסוים ננטש המועדון ובילה את עצמו לדעת. שלושה ימים לפני תחילת הצילומים דמה להיכל דקדנטי מקולף. רצפת הפסיפס היתה מכוסה שכבה עבה של בטון. עמודי השיש הכתומים השחירו מאבק ומפיח. אבל יעקב תורג'מן, הארט דיירקטור, החזיר את הגוויה הזאת לחיים. הסושיאל קלאב הפך לבר קובני אותנטי.כדי לשבור את המתח אספר כבר עכשיו את העלילה: לטינית (סנדי בר) ובלונדינית (ליהיא ירון) מטיילות ברחוב. לפתע הן נתקלות במסיבת רחוב מגניבה. הלטינית רוצה להיכנס, הבלונדינית קצת חוששת. הלטינית מושכת את הבלונדינית פנימה. חתיך מקומי (ידידנו רוסלאן) מתלבש על הלטינית. הם פוצחים בריקוד מושחת. חם, צמוד, סוער. בשלב מסוים הוא מכופף אותה בפליק פלאק מרהיב לאחור. חולצתה קופצת החוצה והוא קולט את התווית. "קסטרו", הוא ממלמל, "קסטרו", ממלמלים האנשים סביבו."פרפאראדוס" (להתכונן), שואג לתוך הרמקול שלו סאוליוס, בנה של השחקנית מירטה איברה, הלא היא ננסי הזונה מ"תותים ושוקולד". על הבמה מוכנה להקת הבואנה ויסטה הפרטית שלנו. קבלו אותם: ניקולס, איגנציו, אלפרדו וקרלוס. המנהל שלהם הוא פדרו. בן 62. הם קוראים לו "הילד". במרכז הרחבה אוחז רוסלאן במותניה של סנדי בר בשמלה אדומה. מוזיקה. הלהקה שואגת את שירו של קרלוס ביבה הקולומביאני, "כן, כן, כן אהבתי כל כך עמוקה, כן, כן, כן אני רוצה שכל העולם יידע". סנדי ורוסלאן נכנסים לסחרור מסוכן. "קופה" (קאט) מצווה סאוליוס.גיל לבנברג מבקש מסנדי להיכנס בחשש גדול יותר, "כאילו משהו לא טוב עומד לקרות כאן". את רוסלאן הוא מדריך: "תפגין את החושניות שלך כשאתה מזמין את הבחורות פנימה". במאי מדויק מאוד לבנברג. חשוב לו להגיע לתוצאה נכונה. ואם לא? אז עוד פעם ועוד פעם. להקת הבואנה ויסטה הפרטית שלנו. קבלו אותם: ניקולס, איגנציו, אלפרדו וקרלוס. המנהל שלהם הוא פדרו. בן 62. הם קוראים לו "הילד". במרכז הרחבה אוחז רוסלאן במותניה של סנדי בר בשמלה אדומה. מוזיקה. הלהקה שואגת את שירו של קרלוס ביבה הקולומביאני, "כן, כן, כן אהבתי כל כך עמוקה, כן, כן, כן אני רוצה שכל העולם יידע". סנדי ורוסלאן נכנסים לסחרור מסוכן. "קופה" (קאט) מצווה סאוליוס.גיל לבנברג מבקש מסנדי להיכנס בחשש גדול יותר, "כאילו משהו לא טוב עומד לקרות כאן". את רוסלאן הוא מדריך: "תפגין את החושניות שלך כשאתה מזמין את הבחורות פנימה". במאי מדויק מאוד לבנברג. חשוב לו להגיע לתוצאה נכונה. ואם לא? אז עוד פעם ועוד פעם. גדולה ממנה. יש בזה משהו של ניפוץ אשליה".­ אולי היא פחדה לפספס לפני המצלמה, לאכזב אותך."ברור. היא רואה איך שסנדי עומדת, כמה שהיא משומנת, את כל הצוות מכרכר סביבה והיא כולה ילדה בת 15".­ אמא שלה אמרה לי שהיא עוד גדלה."אני אמרתי לה שהיא גדלה מפולרואיד לפולרואיד".­ איך הרגעת אותה באוטובוס?"קודם כל בכיתי יחד איתה. אמרתי לה שאני מודע ללחץ שמופעל עליה גם בבית להיות כוכבת, אבל אני לא מצפה שתיתן לנו את מה שסנדי נותנת. אני לא רוצה אותה סנדי בר. אני רוצה אותה בר רפאלי, עם כל הנעורים שלה. ואמרתי לה שאני אוהב אותה".­ הן מאוד תלויות בך."בזמן העבודה בהחלט. זה קשר מאוד יוניק שאי אפשר להשוות אותו לקשר בין גבר לאשה או בין הורה לילד. יש מג'יק באוויר. הן רוצות לספק אותי, לרצות אותי. אני מבין את הכוח וההשפעה שיש לי עליהן. אני מביא אותן למצב שיתנו מעצמן את המיטב".­ איך?"קודם כל המון אהבה. אם אני מחסיר אהבה ממישהי זה מיד משפיע עליה. ראיתי איך זה השפיע על בר ביום הראשון כשהתלהבתי מסנדי".­ היפות האלה תלויות במילה אחת שלך?"זה נותן המון כוח וזה לגמרי לא רע לאגו. כשאני במצבים קשים בעבודה, אני מזכיר לעצמי שמיליון גברים היו מוכנים להתחלף איתי".­ עד איזה גבול אתה מוכן ללכת עם הדרייב שלך?"גבול דק. אני מוכן להגיע לקצוות. בהפקה הקודמת באיסלנד העליתי את עדי נוימן על קרחון מתנדנד. זה היה ב­11 בלילה, נשבו רוחות איומות. היא עמדה לה לבד על הקרחון. כולנו רעדנו שעוד רגע תתהפך".­ מה היה הרגע הכי מפחיד בקריירה שלך?"אתמול בקיר". הנגן הנגען הנגן הנגען אבל הסט מייצר גם עלילה משל עצמו, למשל מצבו הלא פשוט של טוני ונאנטס. הוא ו­28 רקדניו הם סטטיסטים שנדחקו מפאת כוכבותו של רוסלאן. אבל קשה לוונאנטס לוותר על תשומת הלב. אז הוא מייצר פרובוקציות. עוד לפני שהסתיימו הצילומים, ביקש ממריו, המפיק המקומי, את הדולרים שלו. מריו השמיע קולות של סירוב וונאנטס כבר היה מוכן לנטוש בראש לגיונותיו. אחר כך היה הסכסוך של ארוחת הצהריים. אותו מריו אמר כי הכין אוכל רק למחצית האנשים ונאנטס איים במשבר טילים חדש.ואל תשכחו את דאיינה, חברתו הלוהטת של רוסלאן, שהתייצבה במכנסיים קצרצרים כדי למשוך בחוטים משלה. מהעמדה שלה, עם הזקנים על הבמה, היא עושה סימנים לרוסלאן ברחבה מתחתיה. מנסה להצליב איתו מבטים, לנתק אותו מהשפעתה הכובשת של סנדי.­ מה את מנסה להגיד לו, דייאנה?"שהוא לא רוקד מספיק טוב. שישכח שהוא רוקד איתה. שיחשוב שהוא רוקד איתי ואז הכל ייצא לו יותר טוב".אבל רוסלאן שבוי, ודאיינה הולכת לשפוך את הלב אצל איגנציו, החצוצרן הקשיש. הוא מטה לה אוזן וגם יד שמלטפת את ישבנה המעוצב. בסוף היא מתייאשת מיצירת קשר עם אהובה, וחוזרת אל הנגן הנגען.ח אבל הסט מייצר גם עלילה משל עצמו, למשל מצבו הלא פשוט של טוני ונאנטס. הוא ו­28 רקדניו הם סטטיסטים שנדחקו מפאת כוכבותו של רוסלאן. אבל קשה לוונאנטס לוותר על תשומת הלב. אז הוא מייצר פרובוקציות. עוד לפני שהסתיימו הצילומים, ביקש ממריו, המפיק המקומי, את הדולרים שלו. מריו השמיע קולות של סירוב וונאנטס כבר היה מוכן לנטוש בראש לגיונותיו. אחר כך היה הסכסוך של ארוחת הצהריים. אותו מריו אמר כי הכין אוכל רק למחצית האנשים ונאנטס איים במשבר טילים חדש.ואל תשכחו את דאיינה, חברתו הלוהטת של רוסלאן, שהתייצבה במכנסיים קצרצרים כדי למשוך בחוטים משלה. מהעמדה שלה, עם הזקנים על הבמה, היא עושה סימנים לרוסלאן ברחבה מתחתיה. מנסה להצליב איתו מבטים, לנתק אותו מהשפעתה הכובשת של סנדי.­ מה את מנסה להגיד לו, דייאנה?"שהוא לא רוקד מספיק טוב. שישכח שהוא רוקד איתה. שיחשוב שהוא רוקד איתי ואז הכל ייצא לו יותר טוב".אבל רוסלאן שבוי, ודאיינה הולכת לשפוך את הלב אצל איגנציו, החצוצרן הקשיש. הוא מטה לה אוזן וגם יד שמלטפת את ישבנה המעוצב. בסוף היא מתייאשת מיצירת קשר עם אהובה, וחוזרת אל הנגן הנגען.ח לאגו. כשאני במצבים קשים בעבודה, אני מזכיר לעצמי שמיליון גברים היו מוכנים להתחלף איתי".­ עד איזה גבול אתה מוכן ללכת עם הדרייב שלך?"גבול דק. אני מוכן להגיע לקצוות. בהפקה הקודמת באיסלנד העליתי את עדי נוימן על קרחון מתנדנד. זה היה ב­11 בלילה, נשבו רוחות איומות. היא עמדה לה לבד על הקרחון. כולנו רעדנו שעוד רגע תתהפך".­ מה היה הרגע הכי מפחיד בקריירה שלך?"אתמול בקיר". פגישה ראשונה עם החוק מים הקובנים. קושרים קשר. אמור להם כמה מילים וכבר יחזירו לך ב"אדיוס" (להתראות). ולמחרת יתנפלו על ידך המושטת כאילו מצאו את אחיהם האובד. חבקנים, נגענים, צחקנים, בני המהפכה האחרת. אם הקומוניזם המזרח אירופאי מחק חיוך ובנה אורחותיהם של נתיניו אפורים ומלנכוליים, הרי קומפניירו פידל לא כיבה לקובנים את הניצוץ. הם צוחקים עם פידל, למרות פידל, בגלל פידל. תלוי מאיזה צד מביטים.התזמורת הקשישה על הבמה מהפנטת. והנה טוני מחמם את אנשיו. הם מוחאים כפיים. רוקעים ברגליים. לאט ופחות לאט ומהר ויותר מהר ויותר מהר. הם סוגרים על טוני בטבעת מחניקה. והוא מתפתל ומטלטל. הילדים בחוץ מתנפלים על הסורגים, והשכנים יוצאים לרחובות ועולים על הגגות. המהומה אדירה והיא עומדת לסחוף איתה את ההפקה. ואז סאוליוס גוזר "סילנסיו" (שקט). לבנברג מבקש מהמאפרת שתסדר לו את הזיעה הכי יפה שיש. רוקדים שוב. וכאן צריכה סנדי לחשוף את התווית "קסטרו", שבינתיים הוחלט להשאיר אותה ריקה. כדי שקסטרו לא תסתבך עם פידל. המחשב בבית יתקן את המציאות. מים הקובנים. קושרים קשר. אמור להם כמה מילים וכבר יחזירו לך ב"אדיוס" (להתראות). ולמחרת יתנפלו על ידך המושטת כאילו מצאו את אחיהם האובד. חבקנים, נגענים, צחקנים, בני המהפכה האחרת. אם הקומוניזם המזרח אירופאי מחק חיוך ובנה אורחותיהם של נתיניו אפורים ומלנכוליים, הרי קומפניירו פידל לא כיבה לקובנים את הניצוץ. הם צוחקים עם פידל, למרות פידל, בגלל פידל. תלוי מאיזה צד מביטים.התזמורת הקשישה על הבמה מהפנטת. והנה טוני מחמם את אנשיו. הם מוחאים כפיים. רוקעים ברגליים. לאט ופחות לאט ומהר ויותר מהר ויותר מהר. הם סוגרים על טוני בטבעת מחניקה. והוא מתפתל ומטלטל. הילדים בחוץ מתנפלים על הסורגים, והשכנים יוצאים לרחובות ועולים על הגגות. המהומה אדירה והיא עומדת לסחוף איתה את ההפקה. ואז סאוליוס גוזר "סילנסיו" (שקט). לבנברג מבקש מהמאפרת שתסדר לו את הזיעה הכי יפה שיש. רוקדים שוב. וכאן צריכה סנדי לחשוף את התווית "קסטרו", שבינתיים הוחלט להשאיר אותה ריקה. כדי שקסטרו לא תסתבך עם פידל. המחשב בבית יתקן את המציאות. פגישה עם סגונדו פגישה עם סגונדו פגישה ראשונה עם החוק בבוקר היום השלישי נשבה רוח חזקה מהים, וסחררה את פיסות הנייר והעלים ליד קיר הרבולוסיון ללולאה שהתפרקה בכיכר המהפכה. הוואנה התבצרה מאחורי תריסי העץ. קדמי ניסה למקם את המצלמה שלו בחטף מול הקיר, אך הרוח מנעה ממנו. ההפקה, בהרכב של חוליית קומנדו מצומצמת, התקפלה כדי לחזור אחרי כמה שעות.שלטונות קובה אוסרים לצלם את הקיר הזה כרקע לפרסומת כי זה מבזה לדעתם את אחד הסמלים של המהפכה. אבל הפיתוי לצלם את סנדי בר על הקיר היה גדול. אני יכול להבין. סנדי, במכנסיים חומים וגופיית מעוינים, נדבקה לקיר. בזווית העין קלטה את מבטו של שוטר קובני. קדמי כיוון את העדשות שלו לכיוון ההפוך. הוא צילם את הכיכר ומיהר להוציא תמונות פולרואיד. אם יבוא השוטר יוכיח לו שבכלל צילם את הכיכר. אחר כך הוא התחיל להפנות באיטיות את עדשותיו לכיוונה של סנדי.אם השוטר בחר להעלים עין, הרחוב לא נתן לו. עוברים ושבים עלו אליו כדי לרטון שרומסים להם את המהפכה. קדמי המשיך לתקתק, מנותק מהמעגל שהלך ונסגר עליו. השוטר התגלגל לעברו בנפנופים מאיימים. איש ההפקה הקובנית רץ חיוור למונקא: "חייבים להפסיק עכשיו". היא חטפה מקדמי את לפני שעמדתי לעזוב חזר קומפאיי סגונדו להוואנה. ימים שאני מחפש אותו. קודם הקליט בסנטיאגו דה קובה ולפני כן היה בניו יורק. בהחלטה מעכשיו לעכשיו, בא להופעה במלון נסיונל. התגנבתי אליו מאחורי הקלעים לשיחת סיגרים, רום ונשים. התזמורת כבר התחממה על הבמה. אך קומפאיי חי לפי זמן קומפאיי. הוא הזמין עוד כוסית רום וציווה עלי לעשן איתו סיגר. מונטה כריסטו מספר 8. שלושה כאלה הוא מחסל ביום. מעולם לא עישן סיגריות כי יש בהן נייר וכימיקלים.בן 93, לפני שנה נולד לו תינוק. יש לו עוד חמישה ילדים. הצעיר שבהם, סלוודור, בן 45, מופיע איתו. איש קולני קומפאיי, בעל עיניים בורקות. מדי פעם היה מניח את ידו על האפרכסת כדי שאחזור על השאלה. כוכבותו המאוחרת ב"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" עשתה למוזיקה הקובנית מה שאלמודובר עשה לקולנוע הספרדי. מאז הסרט קובה אינה רק הזקן של פידל אלא גם המגבעת של קומפאיי. הוא עצמו טוען כי הפרסום לא עשה לו כלום. נשאר כשהיה, "סקרן לגבי החיים".הוא נולד בסיבוניי שעל הים. אביו היה מכונאי במכרות המגנזיום והוא חי עד גיל תשע בסיבוניי. לא יכל לעזוב קודם כי סבתו אמרה שנכדה יעזוב אות לפני שעמדתי לעזוב חזר קומפאיי סגונדו להוואנה. ימים שאני מחפש אותו. קודם הקליט בסנטיאגו דה קובה ולפני כן היה בניו יורק. בהחלטה מעכשיו לעכשיו, בא להופעה במלון נסיונל. התגנבתי אליו מאחורי הקלעים לשיחת סיגרים, רום ונשים. התזמורת כבר התחממה על הבמה. אך קומפאיי חי לפי זמן קומפאיי. הוא הזמין עוד כוסית רום וציווה עלי לעשן איתו סיגר. מונטה כריסטו מספר 8. שלושה כאלה הוא מחסל ביום. מעולם לא עישן סיגריות כי יש בהן נייר וכימיקלים.בן 93, לפני שנה נולד לו תינוק. יש לו עוד חמישה ילדים. הצעיר שבהם, סלוודור, בן 45, מופיע איתו. איש קולני קומפאיי, בעל עיניים בורקות. מדי פעם היה מניח את ידו על האפרכסת כדי שאחזור על השאלה. כוכבותו המאוחרת ב"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" עשתה למוזיקה הקובנית מה שאלמודובר עשה לקולנוע הספרדי. מאז הסרט קובה אינה רק הזקן של פידל אלא גם המגבעת של קומפאיי. הוא עצמו טוען כי הפרסום לא עשה לו כלום. נשאר כשהיה, "סקרן לגבי החיים".הוא נולד בסיבוניי שעל הים. אביו היה מכונאי במכרות המגנזיום והוא חי עד גיל תשע בסיבוניי. לא יכל לעזוב קודם כי סבתו אמרה שנכדה יעזוב אות ה רק לאחר מותה. היא מתה בגיל 115. כשהיה בן חמש התחיל להדליק לה סיגרים. "היא היתה אומרת לי: 'תדליק לי סיגר', ואני הייתי מדליק לה. בגללה אני מעשן כבר 87 שנה".הוא מזמין לנו עוד סיבוב של רום.­ אתה שותה הרבה."אתה יודע מה אני אוכל אחרי שאני שותה יותר מדי? מרק קוקוטה שחור. אני לוקח גרון עוף, מטגן, וכשהוא מטוגן ואין יותר דם אני מוסיף שום קצוץ. אחרי זה כל הכאבים נעלמים. אני שונא הנגאובר".­ איך בגיל 90 פלוס אתה עדיין עומד על הבמה?"כי אני בחור זקן שמטפל בעצמו טוב מאוד".­ למד אותי."הגוף הוא בסך הכל מערכת של סתירות ואיזונים. החלק הרוחני הוא שמניע אותנו. כל הזמן מתנהל דיאלוג בין הלב לכליות. הלב אומר: 'עשן סיגר, שתה כוסית רום', אך הכבד עונה: 'אסור, אני כבר הרוס', ואז הלב מתעקש: 'עשן, שתה, עזוב שטויות'".­ ולמי אתה מקשיב?"ללב. אבל אני יודע שהקיבה שלי חלשה. אז אני לא עובד קשה מדי כדי לא לעייף לי את הקיבה".­ איך אתה שומר על הקיבה שלך?"אם אני אוכל טוב מאוד היום, אז מחר אסתפק רק באיזה פרי. לאכול אתמול והיום אותו הדבר? בשום אופן לא".­ מה לגבי נשים? בבוקר היום השלישי נשבה רוח חזקה מהים, וסחררה את פיסות הנייר והעלים ליד קיר הרבולוסיון ללולאה שהתפרקה בכיכר המהפכה. הוואנה התבצרה מאחורי תריסי העץ. קדמי ניסה למקם את המצלמה שלו בחטף מול הקיר, אך הרוח מנעה ממנו. ההפקה, בהרכב של חוליית קומנדו מצומצמת, התקפלה כדי לחזור אחרי כמה שעות.שלטונות קובה אוסרים לצלם את הקיר הזה כרקע לפרסומת כי זה מבזה לדעתם את אחד הסמלים של המהפכה. אבל הפיתוי לצלם את סנדי בר על הקיר היה גדול. אני יכול להבין. סנדי, במכנסיים חומים וגופיית מעוינים, נדבקה לקיר. בזווית העין קלטה את מבטו של שוטר קובני. קדמי כיוון את העדשות שלו לכיוון ההפוך. הוא צילם את הכיכר ומיהר להוציא תמונות פולרואיד. אם יבוא השוטר יוכיח לו שבכלל צילם את הכיכר. אחר כך הוא התחיל להפנות באיטיות את עדשותיו לכיוונה של סנדי.אם השוטר בחר להעלים עין, הרחוב לא נתן לו. עוברים ושבים עלו אליו כדי לרטון שרומסים להם את המהפכה. קדמי המשיך לתקתק, מנותק מהמעגל שהלך ונסגר עליו. השוטר התגלגל לעברו בנפנופים מאיימים. איש ההפקה הקובנית רץ חיוור למונקא: "חייבים להפסיק עכשיו". היא חטפה מקדמי את ה רק לאחר מותה. היא מתה בגיל 115. כשהיה בן חמש התחיל להדליק לה סיגרים. "היא היתה אומרת לי: 'תדליק לי סיגר', ואני הייתי מדליק לה. בגללה אני מעשן כבר 87 שנה".הוא מזמין לנו עוד סיבוב של רום.­ אתה שותה הרבה."אתה יודע מה אני אוכל אחרי שאני שותה יותר מדי? מרק קוקוטה שחור. אני לוקח גרון עוף, מטגן, וכשהוא מטוגן ואין יותר דם אני מוסיף שום קצוץ. אחרי זה כל הכאבים נעלמים. אני שונא הנגאובר".­ איך בגיל 90 פלוס אתה עדיין עומד על הבמה?"כי אני בחור זקן שמטפל בעצמו טוב מאוד".­ למד אותי."הגוף הוא בסך הכל מערכת של סתירות ואיזונים. החלק הרוחני הוא שמניע אותנו. כל הזמן מתנהל דיאלוג בין הלב לכליות. הלב אומר: 'עשן סיגר, שתה כוסית רום', אך הכבד עונה: 'אסור, אני כבר הרוס', ואז הלב מתעקש: 'עשן, שתה, עזוב שטויות'".­ ולמי אתה מקשיב?"ללב. אבל אני יודע שהקיבה שלי חלשה. אז אני לא עובד קשה מדי כדי לא לעייף לי את הקיבה".­ איך אתה שומר על הקיבה שלך?"אם אני אוכל טוב מאוד היום, אז מחר אסתפק רק באיזה פרי. לאכול אתמול והיום אותו הדבר? בשום אופן לא".­ מה לגבי נשים? המצלמה וכולם ברחו לאוטובוס."בכיתי כמו ילד", מספר קדמי, "חצי יום לא דיברתי עם המפיקים שהפסיקו אותי באמצע. עבר לי בראש שאני עלול לגמור בכלא, אך לא יכולתי לעצור".מאותו יום ישבו לנו הקובנים על הזנב. הם ביטלו את האישור לצלם בים לאחר שנודע להם כי צולם הקיר. עמית דקל, המפיק הראשי, מחברת ראבל, ניסה לשכנע אבל זה היה כמו לדבר אל הקיר. יממה אחרי הקיר הגענו לרחוב אספאדה. ארבעה שוטרים חיכו לנו. הם הבהירו מיד שלא נחשוב לצלם ילדים כי הם הנכס הכי חשוב של המהפכה. בכלל, אחרי החזרתו של הילד אליאן גונזלס מארצות הברית, רגישים כאן מאוד לצילומי ילדים. "כל עוד דם זורם בעורקי, אוהב נשים. נשים, פרחים ורומנטיקה, יש משהו נפלא מזה? ללילה של אהבה אין מחיר. שום מחיר בעולם. ואני עוד לא שכחתי איך...".­ אתה עוד עושה אהבה?"אני אוהב לעשות אהבה, אבל אי אפשר להגזים גם בזה, אחרת זה ישעמם".הלהקה התחממה ביתר שאת על הבמה והגיטרה היתה עצבנית מכולן. אבל קומפאיי הדליק לשנינו שוב את הסיגר. עישנו בדממה והוא הציע שנהיה חברים. רציתי עוד לשאול אותו מה תוכניותיו, והוא ענה לי: "מוזיקה ומוזיקה ומוזיקה. אין לה גבולות. היא משמחת אנשים". ואז לפני שנפרד ממני חזר לווידוי קטן: "אני לא יכול לעמוד מול הנשים. זה נורא, פשוט לא יכול מולן".באיחור של חצי שעה, כשרגליו רועדות, הובל לבמה. "האהבה המפעמת בי אלייך לא אוכל להתכחש לה", התוודה בלחש למיקרופון. אחר כך דחק את המגבעת מאחור כדי שתחליק על מצחו, תכסה את עיניו. מכשף השבט. הקהל היה שלו. מוזיקה נדיבה עושה קומפאיי. היא פורצת אליך מכל פינה, מכל מונית. אל תחפש אותה. היא תגיע אליך. אל דאגה.ואז הוא הגיע ל"גואנטנמרה", שירו המיתולוגי של המשורר הלאומי חוסה מרטי. בחיים לא אשכח את הביצוע הזה. היינו על הרג "כל עוד דם זורם בעורקי, אוהב נשים. נשים, פרחים ורומנטיקה, יש משהו נפלא מזה? ללילה של אהבה אין מחיר. שום מחיר בעולם. ואני עוד לא שכחתי איך...".­ אתה עוד עושה אהבה?"אני אוהב לעשות אהבה, אבל אי אפשר להגזים גם בזה, אחרת זה ישעמם".הלהקה התחממה ביתר שאת על הבמה והגיטרה היתה עצבנית מכולן. אבל קומפאיי הדליק לשנינו שוב את הסיגר. עישנו בדממה והוא הציע שנהיה חברים. רציתי עוד לשאול אותו מה תוכניותיו, והוא ענה לי: "מוזיקה ומוזיקה ומוזיקה. אין לה גבולות. היא משמחת אנשים". ואז לפני שנפרד ממני חזר לווידוי קטן: "אני לא יכול לעמוד מול הנשים. זה נורא, פשוט לא יכול מולן".באיחור של חצי שעה, כשרגליו רועדות, הובל לבמה. "האהבה המפעמת בי אלייך לא אוכל להתכחש לה", התוודה בלחש למיקרופון. אחר כך דחק את המגבעת מאחור כדי שתחליק על מצחו, תכסה את עיניו. מכשף השבט. הקהל היה שלו. מוזיקה נדיבה עושה קומפאיי. היא פורצת אליך מכל פינה, מכל מונית. אל תחפש אותה. היא תגיע אליך. אל דאגה.ואז הוא הגיע ל"גואנטנמרה", שירו המיתולוגי של המשורר הלאומי חוסה מרטי. בחיים לא אשכח את הביצוע הזה. היינו על הרג ליים. הראשים נגעו בשמים. קומפאיי מזמר שורה ועוצר. נותן לנו זמן להשחיל "קומפאיי, קומפאיי", בין שורה לשורה. פעם הוא, פעם אנחנו. בסוף חיבק את המיקרופון וכשאור גדול שפוך על פניו שר: "אני איש ישר מארץ התמר, ולפני מותי רציתי לשיר לכם מעומק לבי". ליים. הראשים נגעו בשמים. קומפאיי מזמר שורה ועוצר. נותן לנו זמן להשחיל "קומפאיי, קומפאיי", בין שורה לשורה. פעם הוא, פעם אנחנו. בסוף חיבק את המיקרופון וכשאור גדול שפוך על פניו שר: "אני איש ישר מארץ התמר, ולפני מותי רציתי לשיר לכם מעומק לבי". המצלמה וכולם ברחו לאוטובוס."בכיתי כמו ילד", מספר קדמי, "חצי יום לא דיברתי עם המפיקים שהפסיקו אותי באמצע. עבר לי בראש שאני עלול לגמור בכלא, אך לא יכולתי לעצור".מאותו יום ישבו לנו הקובנים על הזנב. הם ביטלו את האישור לצלם בים לאחר שנודע להם כי צולם הקיר. עמית דקל, המפיק הראשי, מחברת ראבל, ניסה לשכנע אבל זה היה כמו לדבר אל הקיר. יממה אחרי הקיר הגענו לרחוב אספאדה. ארבעה שוטרים חיכו לנו. הם הבהירו מיד שלא נחשוב לצלם ילדים כי הם הנכס הכי חשוב של המהפכה. בכלל, אחרי החזרתו של הילד אליאן גונזלס מארצות הברית, רגישים כאן מאוד לצילומי ילדים. האילם המשוגע רוקד ברחוב האילם המשוגע רוקד ברחוב רחוב קטן וצר, אספאדה. עם חלונות שכלואים מאחורי סורגים חלודים ומאחוריהם קשישים שמציצים מחדרים אפלוליים. ובאמצע הרחוב ריחף לו האילם המשוגע. איש חיוור עם שפמפם, שרקד לצלילי הסלסה שעלתה מהחלונות הפתוחים. הוא לא הוציא הגה, האילם המשוגע. נתון כולו בסחרור תמידי. מעיל הגשם הדהוי שלו התבדר ברוח. מדי פעם היה עוצר, מניף ידיו למעלה, כאילו היה מבקש אפלאוזו (מחיאות כפיים).בקצה הרחוב עמד מנואל. מכסה המנוע של השברולט 55 הירוקה שלו היה מורם וראשו בפנים. כשהתקרבתי אליו הוציא את הראש כדי לנקות את המצתים החלודים. ברחובות הוואנה עדיין נוסעות כל מיני ספינות פאר מיתולוגיות. קרייזלר מ­50', לארק מ­55'. פעם היו הקשישות האלה משהו. בגלל האמברגו האמריקאי אין חלפים, והקובנים מאלתרים. בהוואנה יש מכוניות שנוסעות על גז בישול שקורע לאוזון את הצורה; או מכוניות דודג' עם מנועים של משאיות רוסיות.מנואל עושה הכל לבד. מתקן בלמים, דיסקים, רצועות מנוע, מה שתרצו. בשברולט שלו התקין מערכת נהיגה של לאדה רוסית. את הטמבון המוכסף עשה לבד, והמנוע שלו יכול לעבוד גם על גז ודיזל. כשאין לו ברירה הוא משתמש אפיל רחוב קטן וצר, אספאדה. עם חלונות שכלואים מאחורי סורגים חלודים ומאחוריהם קשישים שמציצים מחדרים אפלוליים. ובאמצע הרחוב ריחף לו האילם המשוגע. איש חיוור עם שפמפם, שרקד לצלילי הסלסה שעלתה מהחלונות הפתוחים. הוא לא הוציא הגה, האילם המשוגע. נתון כולו בסחרור תמידי. מעיל הגשם הדהוי שלו התבדר ברוח. מדי פעם היה עוצר, מניף ידיו למעלה, כאילו היה מבקש אפלאוזו (מחיאות כפיים).בקצה הרחוב עמד מנואל. מכסה המנוע של השברולט 55 הירוקה שלו היה מורם וראשו בפנים. כשהתקרבתי אליו הוציא את הראש כדי לנקות את המצתים החלודים. ברחובות הוואנה עדיין נוסעות כל מיני ספינות פאר מיתולוגיות. קרייזלר מ­50', לארק מ­55'. פעם היו הקשישות האלה משהו. בגלל האמברגו האמריקאי אין חלפים, והקובנים מאלתרים. בהוואנה יש מכוניות שנוסעות על גז בישול שקורע לאוזון את הצורה; או מכוניות דודג' עם מנועים של משאיות רוסיות.מנואל עושה הכל לבד. מתקן בלמים, דיסקים, רצועות מנוע, מה שתרצו. בשברולט שלו התקין מערכת נהיגה של לאדה רוסית. את הטמבון המוכסף עשה לבד, והמנוע שלו יכול לעבוד גם על גז ודיזל. כשאין לו ברירה הוא משתמש אפיל ו בנפט. דלק, כשהוא קונה, זה רק בשוק השחור ברחוב. 50 סנט לליטר במקום 75 סנט.