בלונדון יש מוזיקה טובה על יועד נבו, פעם עוזר טכנאי באולפני טריטון, אפשר לומר שהוא עושה את זה. בביקור מולדתקצרצר הוא מסביר איך הכל נשמע באנגלית טל פרי 09/02/01 באוקטובר האחרון יצא כותב שורות אלה לביקור בלונדון. במהלך השיטוטים ברחובות ובמנהרות הרכבת התחתית לא יכולתי להתעלם מפוסטר מדיה ענק (שלטי החוצות של קמפייני הבחירות נראים לעומתו כמו תמונת פספורט) שנתלה בכל מקום אפשרי. בפוסטר נראו ארבע בנות יפות מראה במיוחד המכונות בונד, וצוין שדיסק הבכורה שלהן יצא בימים אלה לחנויות. השם לא צלצל מוכר, ועל פי הצילום נראה שמדובר בעוד הרכב בנות פופי ולא מחייב, שמנסה לכרסם במה שנשאר מהקהל של הספייס גירלס.אחרי שבוע של שטיפת מוח ויזואלית נשברתי ורכשתי את הדיסק, וכך גיליתי שתי עובדות מרעישות בנוגע לבונד. האחת: מדובר ברביעיית מיתרים שמנגנת מוזיקה כלית קלאסית מודרנית. השניה: על שלושה קטעים באלבום חתום יועד נבו, מבכירי טכנאי ההקלטות והמפיקים המוזיקליים בארץ, שלפני שנתיים וחצי נסע ללונדון לחפש את מזלו בשוק הבינלאומי.פחות מארבעה חודשים עברו, והדיסק של בונד כבר מכר יותר מחצי מיליון עותקים באירופה. נבו מצדו סיים להפיק אלבום חדש לכנרית ונסה מיי, עוד ילדת פלא קלאסית שעשתה הסבה לפופ ומכרה מיליוני דיסקים בכל העולם, בשיתוף עם המפיק המוזיקלי הנודע יות'. בימים אלה השניים מפיקים בצוותא אלבום בכורה לרוקרית צעירה ומבטיחה בשם Dirty Harry. בין לבין הוא פוקד את הארץ בתדירות שהיתה מתישה גם את דניס רוס, היות שהוא עדיין תורם מכישוריו להפקות של אמנים מקומיים וכי אשתו, שדרנית ערוץ הספורט מירי נבו, נותרה בדירתם המשותפת בתל אביב."סיכמנו בינינו שאנחנו מתראים פעם בשבוע, מקסימום פעם בעשרה ימים", הוא מסביר. "לפעמים מירי טסה אלי ולפעמים אני מגיע ארצה. להגיד לך שאין רגעים שאני אומר לעצמי: הלוואי שהיא היתה איתי עכשיו? ברור שיש, אבל זו החלטה ששנינו קיבלנו. אם מירי היתה אומרת שהיא לא מוכנה שאני אסע זה לא היה קורה".­ נסעת לפרק זמן בלתי מוגבל. זה לא מצב שבו שניכם יודעים שצריך לסחוב שנתיים­שלוש וזהו. ככל שעובר הזמן אתה מתבסס יותר בקריירה שלך שם והיא מתבססת יותר בערוץ הספורט."כיום זוגות עושים את זה כל הזמן. במה החיים שלנו שונים מאלו של משפחות אנשי קבע, שמגיעים הביתה רק בסופי שבוע? חוץ מזה, בתקופות שהייתי עובד באולפן עד שתיים לפנות בוקר, ומירי עבדה עד אחת בלילה, היינו מגיעים הביתה שחוטים ובקושי מדברים מילה. היום, כשאנחנו יחד, זה זמ ן איכות שאנחנו מקדישים רק אחד לשני".השיחה עם נבו מתקיימת בדירתו בתל אביב, יום אחרי שהגיע מלונדון ויום לפני שהוא טס בחזרה. הוא נחשב לאיש מופנם שכמעט לא נחשף תקשורתית, אבל כשהוא כבר מסכים לדבר הוא עושה את זה בשטף. למרות גילו הצעיר (33), על הקירות בחדר שהיה פעם האולפן הביתי שלו צוברים אבק אלבומי זהב ופלטינה בכמויות. האמת היא שהוא פשוט התחיל מוקדם. נבו, ירושלמי במקור, החל את דרכו כעוזר טכנאי שכיר באולפני ההקלטות טריטון שנסגרו לפני כשנה. אבל בימים היפים ההם, סוף שנות השמונים, כל מישהו שהיה משהו הקליט בטריטון.אחרי חצי שנה החליט נבו שהוא קלט את הפרינציפ, פתח תיק במס הכנסה, הצהיר שהוא עצמאי בשטח וחיכה לטלפונים. בגיל 19 כבר היה חתום כטכנאי וכשותף בהפקה המוזיקלית של אלבום המופת "אפר ואבק" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד, ודרכו לצמרת המקצוע היתה סלולה. פוליקר, מנגו, אתניקס, שלמה ארצי, שלום חנוך, אלונה דניאל, אתי אנקרי, גידי גוב, ריטה ורמי קליינשטיין הם רק חלק מהאמנים שבעשור האחרון נעזרו בשירותיו. הוא היה בטופ, אבל התחיל להרגיש שהוא נשחק ובעיקר חוזר על עצמו. אחרי שסיים להפיק את אל בום הבכורה של עברי לידר החליט שהצעד הבא מבחינתו יהיה לארוז מזוודות ולנסוע ללונדון."הגעתי למצב שבו יכולתי לדעת בזמן הווה איך החיים שלי ייראו 20 שנה קדימה. עשיתי אותם דברים 14 שנה, והרגשתי שמיציתי את כל מה שהשוק המקומי יכול להציע. ההחלטה על לונדון לא באה ביום. שנים הייתי מגיע לביקורי עבודה שם, יצרתי קשרים, עשיתי עבודות, בניתי רזומה, הכנתי את השטח. אשת יחסי הציבור מירי בן­יוסף קשרה אותי עם סוכנות מאוד גדולה שם, וכשהגעתי הם כבר הסכימו לייצג אותי. אחד הג'ובים הראשונים שלי שם היה בהקלטה של בויזון לאיזה פרויקט צדקה. אחרי שהשיר יצא על תקליטון קניתי אותו למזכרת".­ לא קיבלת עותק?"ממש לא. הם לא עושים את זה שם. בארץ נותנים לך אלבום זהב גם אם עברת במקרה דרך האולפן. שם את הדיסק של בונד עוד לא קיבלתי".­ אז איך היה עם בויזון?"בסדר גמור. אמנים שם רואים כל דבר בעין מקצועית נטו. מעניין אותם רק אם תעזור לשיר להישמע יותר טוב או לא. אם תגיד להם: 'בואו נשנה מילה' הם יענו: 'בסדר, ננסה ונשמע איך זה'. פה יש זמרים שיתווכחו איתך שעות בגלל מילה שכתבו לפני שבע שנים והם נורא קשורים אל יה".­ אתה נתקל בהרבה שמות גדולים באולפני ההקלטות שם?"לפני כמה חודשים היינו בהקלטות עם Dirty Harry ושמענו שמדונה עובדת באולפן אחר בבניין. הארי רצה ללובי וישבה שם כמה שעות עד שמדונה עברה שם, ואחר כך היא באה בצרחות לאולפן וסיפרה שמדונה הסתכלה עליה. זה הצחיק אותי נורא. האמת היא שאין לי הקטע של 'וואו' מול אמנים ידועים. אף פעם לא היה לי. עוד בטריטון יעקב גלעד התלונן עלי למנהלים, ואמר שעוזר הטכנאי החדש אנטיפת ולא אומר לו ולפוליקר שלום במסדרון". ­ ונסה מיי היא אמן שמכר מיליונים בכל העולם. היה קל לעבוד איתה?"מאוד. היא נחמדה ומקצועית, ובניגוד לבונד היא גם יודעת להקליט, שזה הבדל גדול מלדעת רק לנגן. הבנות של בונד כולן יודעות לנגן, אבל ללמד אותן לעבוד יחד באולפן ולהושיב הכל נכון, זה לקח הרבה מאוד זמן. זה לא פגם, רק חוסר ניסיון. בהמשך כבר יהיה להן הרבה יותר קל. פגשתי אותן לא מזמן והן כבר נשמעות אחרת לגמרי. גם הביטחון העצמי שלהן השתפר מאוד. שמע, בצדק. מי האמין שהן יתפסו ככה? לי זה נתן בעיקר פרופורציות. בארבעה חודשים הבנות האלו מכרו חצי מיליון דיסקים. בארץ נמכרו עד היום קרוב למיליון דיסקים של אמנים שונים שאני מעורב ברמה זו או אחרת בהפקה שלהם. זה אומר שדיסק אחד שהפקתי שם מכר חצי ממה שמכרתי ב­14 שנות עבודה בארץ".­ וזה העניין מבחינתך? הכמות?"לא רק. בסך הכל, העבודה עצמה היא אותה עבודה. כשאתה סגור באולפן אין הבדל אם זה 'אבי רוד' או 'המון'. אבל שם כל הפקה מקבלת תקציבים שפה אפשר רק לחלום עליהם. אם צריך להקליט תזמורת, יש אולפן מיוחד להקלטות של תזמורת. כשעבדתי עם בונד ושמעתי בפעם הראשונה תזמורת של 70 נגנים עושה חזרות על 'חורף', שזה קטע שאני הלחנתי, התרגשתי נורא".­ ריגוש שלא היה לך בארץ?"כשהייתי בתחילת הדרך הייתי פרפקציוניסט מטורף. אני זוכר את עצמי יושב לילות שלמים באולפן ועובד על הקלטות של זאב טנא או מנגו או אתניקס ומשפץ כל צליל עוד פעם ועוד פעם. במהלך אחת ההפקות האחרונות שעשיתי פה לפני הנסיעה, הבנתי פתאום שאני כבר לא עושה את זה. שאני מוכן להעביר מיקס בלי להיות שלם איתו במאה אחוז. כשקלטתי את זה עזבתי את ההפקה באמצע."בלונדון חזרתי למנטליות העבודה שהיתה לי פעם. שמע, הם בריטים. הם מאוד מאופקים ומנומסים, אבל יש להם מוסר עבודה מדהים. שם אתה עוזר טכנאי שבע שנים לפני שייתנו לך לעבור לשלב הבא. יש סיפור על בריטי שבאו ואמרו לו: 'איך זה שאנחנו משקים את הדשא שלנו באותם מים, מזבלים באותו זבל, מטפחים באותה מסירות ועדיין הדשא אצלכם תמיד ירוק יותר?', והוא ענה: 'כי אנחנו עושים את זה כבר 200 שנה'. זה כל העניין. יש להם אולפני הקלטות עוד מהימים שחרטו עם מחט על פלסטיק במהירות 78 סיבובים לדקה. כבר אז היה מישהו שהמקצוע שלו היה לעשות את זה, ואותו מישהו לימד מישהו צעיר יותר שהעביר את הידע הלאה". ­ אתה עשיר?"אני מרוויח טוב אבל יש לי גם הרבה הוצאות. להחזיק שם דירה ורכב זה כסף. לטוס הלוך וחזור כמעט כל שבוע זה כסף, כך שאני בהחלט לא עשיר. מקסימום מבוסס".­ אז מה הלאה מבחינתך?"לעבוד, להתפתח, לראות לאן דברים זורמים. גילי בראון, שהוא חבר ילדות שלי עוד מירושלים וגר עכשיו בלונדון, עובד איתי על פרויקט טראנס בשם 'נפטון', שאנחנו מקליטים לחברה העצמאית של יות' שנקראת דרגון פליי. אני מאוד אוהב טראנס, למרות שאני ממש לא בליין. בשנתיים וחצי שאני בלונדון לא הלכתי פעם אחת להופעה או למועדון".