צבע הכסף מה ההבדל בין מרק ריץ' לנחום מנבר? # רק אחד מהם קיבל חנינה נאוה כהן­צוריאל 01/02/01 רגע לפני שנפרד מעובדי הבית הלבן, נזכר ביל קלינטון ששכח לחתום על עוד בקשת חנינה אחת, שמארץ הקודש נדנדו לו לא מעט בעניינה. על שולחנות עוזריו נערמו בחודשים האחרונים עשרות מכתבי בקשה לחון את מרק ריץ', מיליארדר יהודי משוויץ, המבוקש זה 17 שנה בארצות הברית בגין העלמות מס וסחר לא חוקי עם איראן. מתברר שלעשיר כמו ריץ' קשה להגיד לא. ואולי אחרי שסירב לחון את פולארד, התרצה הנשיא היוצא בעניינו של ריץ', אולי בגלל ההבדל הקטן לכאורה שבין עבירות בטחוניות לעבירות כלכליות.בעיני האמריקאים, ריץ' הוא אולי עבריין, אבל בעיני הישראלים, שפעלו ללא לאות למענו, הוא תומך הרבה יותר מנדיב. גורמים ישראליים, שלא היו מוכנים לסלוח לנחום מנבר שסחר בנשק עם האיראנים ועשו הכל כדי לשלוח אותו לכלא, הפגינו סלחנות יתרה בעניינו של ריץ', שסחר אף הוא, כאמור, עם האיראנים. "מתברר שמתנות יכולות לקנות חופש", אומרת פרנסין מנבר, אשתו של נחום מנבר, שנשפט ל­26 שנות מאסר.את ריץ' אף אחד לא חושב להעמיד כאן לדין, ולא רק בשל העובדה שבשנים שסחר עם איראן לא היה אזרח ישראלי. תרומותיו הנכבדות הפכו אותו לאח"מ מבוקש, שהכל מחפשים את קרבתו ופועלים למענו. הוא אמנם מבוקש, אבל רק בקוקטיילים חברתיים. ריץ' הוא גם בעל קשרים ענפים עם קהילת המודיעין הישראלית, וסייע למוסד באיתורם של השבויים והנעדרים ובמאמצים לגלות את עקבותיו של רון ארד, על אף שמאמצים אלה לא הניבו פירות. מספרים שהוא הופעל על ידי המוסד גם בפרשיות אחרות שהשתיקה יפה להן. בין היתר, פעלו למען ריץ' ראש הממשלה, אהוד ברק, שר החוץ, שלמה בן­עמי, יו"ר הכנסת, אברהם בורג, ראשי ערים בישראל ­ ביניהם אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים, וקודמו בתפקיד, טדי קולק, שלמה להט, לשעבר ראש עיריית ת"א ­ אמנים ידועים ואחרים שנהנו לאורך השנים מתרומותיו הגדולות של ריץ' למדינה ולמוסדותיה, הנאמדות ביותר מ­100 מיליון דולר. ריץ', כך נטען בעיתונות הזרה, תמך גם בקמפיין של ברק לראשות הממשלה בבחירות הקודמות. זמיר בכלוב זהב בארצות הברית, מתברר, לא ממש מרוצים מהחנינה שקיבל ריץ'. הפרשה עוררה זעם ציבורי רב. בממשל בוש כבר בוחנים אפשרות לבטל את החנינה, ובקונגרס האמריקאי מתכוונים לחקור את המניע להחלטה וטוענים, בין היתר, שאשתו לשעבר של ריץ', דניס, תרמה כספים רבים למפלגה הדמוקרטית ולמירוץ לסנאט של הילארי קלינטון. גם פרקליטו של ריץ', ג'ק קווין, היה יועץ הבית הלבן בזמן כהונת קלינטון, וידע לנצל את קשריו שם. עוד טוענים שההליך היה מזורז וקלינטון לא שיתף, כמקובל, את משרד המשפטים בהחלטה על מתן החנינה.החנינה המפתיעה הכעיסה את כל מי שניסה להעמיד את ריץ' לדין בארצות הברית. במשך 17 שנה מככב ריץ' ברשימת המבוקשים של משרד המשפטים האמריקאי. האף.בי.איי והאינטרפול מנהלים מרדפים אחריו בכל רחבי העולם, אך ריץ' מצליח להתחמק. לא פלא שחבריו מכנים אותו "הזמיר של אנדרסן בכלוב הזהב". ריץ', ,66 מתגורר בווילה רחבת ידיים על שפת אגם לוצרן. הוא נשוי בשנית לגיזלה ואב לשלוש בנות. בתו, גבריאלה, נפטרה לפני כחמש שנים מלוקמיה. הוא נולד באנטוורפן, בלגיה, ובשנות ה­,40 עם הפצצות הכוחות הגרמניים על העיר, היגרה משפחתו לארצות הברית. ריץ' למד מינהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק, ולאחר סיום הלימודים הצטרף לחברת פיליפ ברדרס, בניהולו של מיליונר יהודי חרדי בשם יסלזון.בספר naM lateM ehT"" שנכתב עליו, מסופר כי יסלזון טיפח את ריץ' כבנו וקיווה כי ביום מן הימים הוא יחליף אותו בתפקידו. בשנת 73' רכש ריץ' שתי אוניות נפט בתנאים טובים, ומשום שמחירי הנפט האמירו מאוד, עשה מהעסקה רווחים עצומים. יסלזון סירב להעניק לו בונוס שמן כפי שביקש, והוא וחברו, פינקי גרין, החליטו לפרוש עם עמלה של 100 אלף דולר בכיסם והקימו את חברת מרק ריץ'. החברה הצליחה להגיע למחזור של ­40 30 מיליארד דולר בשנה. בתחילת שנות ה­80 נקלעה החברה למשבר, לאחר שבארצות הברית הוחמרו חוקי המס. חברות הנפט חיפשו דרכים לעקפם ופנו למומחים לתכנון מס. לאחר שמנכ"ל ווסט טקסס הודה כי גם חברת מרק ריץ' אינטרנשיונל התחמקה מתשלום מס, נפתחה חקירה נגדו.בספטמבר 83' הוגש נגד חברת ריץ' אינטרנשיונל, מרק ריץ' ושותפו, פינקוס גרין, כתב אישום פלילי בגין התחמקות מתשלום מס בהיקף של 48 מיליון דולר, הונאה ועבירות של סחר עם האויב. ריץ', כך נטען, סחר בנפט עם איראן חרף האמב רגו שהטילה עליה ארצות הברית. כתב האישום כלל יותר מ­50 סעיפי אישום, והרשעה בגינו היתה עלולה לגזור על ריץ' 235 שנות מאסר. על כתב האישום חתום רודולף ג'וליאני, אז התובע הכללי של הרובע הדרומי של ניו יורק ולימים ראש עיריית ניו יורק. ריץ' היה מוכן להגיע לעסקת טיעון עם ארצות הברית, אך משרד המשפטים האמריקאי דרש כי ריץ' יגיע לארצות הברית, והוא חשש מכך. השלטונות האמריקאיים לא אפשרו לו להשתתף בהלוויות בתו ואביו. "אחת הסיבות שמרק כל כך שמר על עצמו", מספר עו"ד מרדכי מבורך, מי שניהל את קרנות ריץ' בארץ, "היה החשש שהאמריקאים יחטפו אותו. הוא חי בהרגשה שהוא צודק ושהצדק שלו ייצא לאור. הוא אמר לי, 'אני לא עשיתי עבירות, וכל הדברים בכתב האישום לא נכונים'. הוא חי כאדם נרדף".בעקבות כתב האישום עבר ריץ' להתגורר בשוויץ וניהל את עסקיו משם. הוא עמד בראש חברת מרק ריץ', שעסקה בייצור חומרי גלם לתעשיה (נפט, מתכות, גרעינים וזרעים). לריץ' לא הותר לחדש את דרכונו האמריקאי, והוא התאזרח בספרד ובישראל. ישראל סירבה לבקשת ההסגרה של הממשל האמריקאי, שהופנתה אליה בשנת 94', בטענה שהעבירות המיוחסות לו אינן בנ ות הסגרה. הנדיב הלא ידוע ישראל קיבלה את ריץ' כאורח כבוד. במשך השנים הוא מימן את הפיצויים למשפחות קורבנות הישראלים בראס בורקה ב­85', תרם 100 מיליון דולר לקליטת עולים מאתיופיה ומרוסיה, ותרם ביד רחבה למוסדות תרבות בישראל. אבנר אזולאי, נציגו של ריץ' בישראל, טוען שהסכומים קטנים יותר, וריץ' תרם 70 מיליון דולר למיזמים של רווחה, חינוך, בריאות ותרבות בישראל וכן למה שכינה "מטרות נאצלות". תרומותיו התקבלו באמצעות שתי קרנות, קרן דורון וקרן ריץ', שנוהלו החל משנת 80' ועד שנת 96' על ידי עו"ד מרדכי מבורך, והיום מנוהלות על ידי אזולאי, סא"ל במיל' באמ"ן ואיש מוסד לשעבר, שעמד בראש חברת אבטחה. עם לקוחותיו נמנה בנק בספרד, שיצר את הקשר בינו ובין ריץ' כדי שזה ייתן לו שירותי שמירה. לפי גירסה אחרת, ריץ' הכיר את אזולאי באחד הצמתים במוסד, ככל הנראה בעת שאזולאי שימש כראש מחלקה בכיר במלחמת לבנון.העובדה שריץ' היה עבריין נמלט לא מנעה ממוסדות תרבות ישראלים ­ ביניהם, הבימה, הקאמרי, בית צבי, מוזיאון ת"א, מוזיאון ישראל, מוזיאון הארץ והתזמורת הפילהרמונית ­ לקבל בשמחה את תרומותיו הנדיבות של האיש. אבי שושני, מנכ"ל התזמורת ה פילהרמונית הישראלית, שקיבלה מריץ' תרומות בסכום של יותר מ­100 אלף דולר במשך כחמש שנים, מספר על רוחב לבו של הנדבן: "קרן ריץ' תרמה לפילהרמונית בשני תחומים: לתזמורת הצעירה סייעה במימון מלגות ולנסיעתה לסין ולתזמורת הבוגרת סייעה בהופעות ביישובי ספר". לא מפתיע, איפוא, שאחד מ­50 הפונים אל קלינטון בבקשה שיחון את ריץ' היה זובין מהטה. שושני אינו מבין את הסערה הציבורית בישראל שבאה בעקבות החנינה שקיבל ריץ'. "ריץ' הוא אורח מכובד בישראל שמקובל על ידי כולם ומתארח אצל כולם, אז למה אנשים מתעוררים עכשיו? כשהלכו לבקש ממנו תרומות אף אחד לא שאל אותו למה אתה לא נכנס לארצות הברית, מה גם שהכספים שהוא נתן לנו תמיד משרתים מטרות כל כך חשובות ­ טיפוח מוזיקה בארץ, הופעה ביישובי ספר וחינוך. אם לממשלת ישראל אין עם זה בעיה, למה שלי תהיה בעיה? ממשלת ישראל אמרה שלא חלה עליה חובת ההסגרה. אם הוא מספיק טוב למדינת ישראל, אז הוא גם טוב לפילהרמונית".אילן כהן, מנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל, ששירת עם אבנר אזולאי במערכת הביטחון, פנה אליו בבקשה לקבל תרומות למוזיאון."עד היום קיבלתי מהקרן שלוש תרומות צנועות של עשר ות אלפי שקלים", הוא מספר.­ אם נחום מנבר היה רוצה לתרום למוזיאון, היית מסרב? "כשהתרומות התקבלו, לא ידעתי שריץ' מבוקש בארצות הברית. יכול להיות שאם הייתי יודע על העבירות הקשורות לסחר עם איראן, הייתי מפעיל שיקול דעת, אבל לא בטוח שהייתי מוותר על התרומה".מוזיאון ת"א הוא אחד מהנהנים העיקריים מכספי ריץ'. זה תרם למוזיאון מיליוני דולרים ואף הקים אגף, המיועד לאמנות ישראלית ובינלאומית, על שם בתו גבריאלה, שנפטרה בהיותה בת 29 בלבד. "הוא איש מקסים, רחב אופקים, ובמיוחד הוא התעניין בחינוך של הדור הבא, ומבחינה זו מאוד נהניתי לעבוד איתו", אומר פרופ' מרדכי עומר, מנהל המוזיאון.­ העובדה שהוא סחר עם איראן לא מפריעה לך?"העיתונות מלאה סתירות כרימון. ב'הארלד טריביון' התפרסם עליו מאמר מלא גיבובי שטויות". ­ היית מוכן לקבל תרומה גם מנחום מנבר?"גם מנבר תרם למוזיאון הרבה כסף. לפני שהוא הואשם, הוא תרם לפעילויות שלנו בצרפת. כשהוא הועמד לדין לא עבדנו איתו יותר". מוסד תל­אביבי אחר שרווה נחת מעסקיו של ריץ' היה הסינמטק, שהבניין שלו הוקם באדיבות ריץ', שתרם לצורך העניין מיליון דולר. "הוא איש נדיב ביותר", מספר אלון גרבוז, מנהל הסינמטק. "הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, מה חשוב ומה שולי. אי אפשר לבוא אליו בבקשות לדברים שאין להם משמעות. הוא מתעניין בעיקר בתחומי חינוך, תרבות, רווחה ויהודים וערבים. ביפו יש גן ילדים מעורב שהוא תרם לו כסף. לולא הוא לא היה סינמטק. כשהיינו בגירעון וביקשנו תוספת, לא נענינו בשלילה. יחד עם זה, הוא לא מפזר כסף. שמחתי בשבילו שהוא קיבל חנינה. לפני כן היו עליו סיפורים שהוא בא לארץ בתחפושות". ­ מה ההבדל בינו ובין מנבר?"אני לא יודע מה מנבר עשה. אבל יש הבדל בין נשק לנפט". ­ לא הפריע לך לקבל תרומות מעבריין מס?"כמעט מצווה להעלים מס במדינות מהסוג הזה שיורדות לכיסו של האזרח ללא הגבלה". ­ ומה לגבי סחר עם איראן?"גם פיסטוק חלבי מביאים מאיראן. אם מנבר היה סוחר בדברים אחרים עם איראן, אף אחד לא היה פוצה פה". עו"ד מרדכי מבורך, שניהל את קרנותיו של ריץ' בארץ במשך 16 שנה, הודף את החשדות בכל הקשור לסחר בנשק. "מרק נשבע לי שהוא מעולם לא סחר בנשק ולא מתכוון לסחור בנשק", אומר עו"ד מבורך. "אחרי שהתיידדנו, אמרתי לו שאני מוכן לשאת את הע לבון שאני עוזר לאדם המואשם על ידי ארצות הברית, אבל אם הוא סוחר בנשק אני לא אוכל לעבוד עימו, ואז הוא נשבע". רבים מאלה שזכו לקבל תרומות מריץ' נרתמו למאבק למען השגת חנינה. חלקם התבקשו לפנות בכתב לנשיא קלינטון בעניין וחלקם התבקשו לכתוב מכתבי תודה בספר הוקרה לריץ'. להפתעתם, גילו כי מכתבי התודה נוצלו למטרות אחרות. "יש לי חובה מוסרית לכתוב לארגונים מכתבי תודה על תרומתם", אומר פרופ' יהונתן הלוי, מנהל בית החולים שערי צדק, שהתבקש לכתוב מכתב הוקרה לריץ'. "אבל אני חושב שאם מטלפנים אלי לכתוב מכתב לספר הוקרה וזה משמש למטרה אחרת, יש בזה בעיה. אם היו אומרים לי מה המטרה, הייתי שוקל". שלמה להט, לשעבר ראש עיריית ת"א, שפנה כמה פעמים לריץ' בבקשה לקבלת תרומות, תומך במתן החנינה שהוענקה לריץ'. "אני בעד לקבל סליחה מאדם שעבר עבירה וגילה אנושיות ורוחב לב. בגלל שהוא היה מבוקש בארצות הברית, הוא לא היה בהלוויות של בתו ואביו, וזה עונש לא קטן. הוא היה אדם נרדף ופחד לחייו. לכן אני חושב שהחנינה היתה במקומה". ­ אם היית יודע שהוא סחר עם איראן, זה היה משנה משהו?"אני לא הייתי בקיא בפרטים, אבל גם אם הייתי יודע, זה לא היה מפריע לי לגייס את התרומות". שבתאי שביט גאה במכתב התמיכה הנלהב ששלח לקלינטון עבור ריץ', והודף את הביקורת שמוטחת בו בעניין. ­ פניתם אליו על אף שהוגש נגדו כתב אישום בארצות הברית?"מה, אנחנו תנועת נוער של הצופים שמעבירים כל יום זקנות את הכביש? מי שיכול לעזור, מבקשים ממנו שיעזור". ­ אבל אין לישראל איזושהי נאמנות כלפי ארצות הברית?"איזו נאמנות אנחנו צריכים להפגין כלפי ארצות הברית? הנאמנות שלנו לשבויים ולנעדרים קודמת לנאמנות לארצות הברית. איזו סימטריה יש בין הדברים? עובדה שנשיא ארצות הברית חנן אותו. יהודי עזר לעם ישראל, מה פסול שמנסים לעזור לו בחזרה? התערבתי בעניינים הכספיים והחובות שלו למס הכנסה האמריקאי? הבעתי עמדה? התייחסתי רק לקטע שבו הוא עזר לנו, ובגין העזרה חשבתי שראוי שנעזור לו בחזרה".שביט אישר השבוע כי המוסד הסתייע בשירותיו של ריץ' בתימן ובסודן. העיתונאי רן אדליסט, מומחה לענייני מודיעין, מבקר את התגייסותו של שביט לחנינתו של ריץ'. "שביט חשף את ריץ' כאדם שעבד עם המוסד. הוא חשף כאן גם נורמה פסולה של קשרים מודיעיניים, שהופכים בר בות הזמן לקשרי עסקים. התערובת של עסקי מודיעין שמיתרגמים לקשרים אישיים פוגעת בטובתה של מדינת ישראל. שיקולים זרים פתאום נלקחים בחשבון. חברים למקצוע המודיעיני של שביט נמצאים בקשרים עסקיים עם ריץ'. בעיקרון, זה לא בריא. במוסד מתקשרים לאנשים עשירים ומנסים להשיג ערוצי אינפורמציה דרכם. הבעיה היא שהקשרים המודיעיניים ממשיכים בקשרים עסקיים". אותו דבר בדיוק "דיברתי עם נחום", אמרה השבוע פרנסין מנבר בשיחה טלפונית מלוגאנו, "וגם הוא תוהה איך זה קרה שאהוד ברק ושבתאי שביט ביקשו שהוא יקבל חנינה מקלינטון, אחרי שנודע שהוא סחר בנשק עם איראן ועיראק ב­92'. אנחנו לא מבינים, בעלי הלך לכלא כי הוא עשה עסקים עם איראן, והאיש הזה מקבל חנינה גם בגלל שהוא עשה עסקים עם איראן".­ במוסד אומרים שההבדל הוא שמנבר סחר בנשק עם איראן וריץ' סחר בנפט. "ריץ' לא התעסק רק בנפט, הוא גם התעסק בציוד צבאי, ומה את חושבת שהוא סחר עם עיראק? יש לו חברה בשוויץ, אבל אני לא יודעת איך להשיג מידע על מה שהחברה עושה בדיוק. היא לא עוסקת רק בנפט, אבל בעסקים כאלה מאוד קשה להוכיח שהוא סוחר בנשק, כי הוא מאוד נזהר, כדי להישאר בחיים ולא להיכנס לכלא. אם אנשים כל כך חשובים עוזרים לו, זה אומר שהוא בחור מאוד פיקח". עורך דינו של מנבר, גיל­עד חריש, פנה השבוע למשרד ראש הממשלה בדרישה לבדוק את העניין. "פנינו לראש הממשלה שיסביר לנו מה היסוד לעניין, כי הרי יש כאן אפליה ברורה", מסביר חריש את הרקע לפנייה. "מנבר גר בחו"ל וסחר עם איראן כתושב חוץ והעמידו אותו לדין בישראל. ריץ' עש ה אותו דבר בדיוק. העיקרון זהה. זה סוחר בכדורים של עוזי, וזה סוחר בכדורים של תותח. צריך לבדוק מה היה שם. אנחנו שוקלים לעתור לבג"ץ, כי זה ממחיש את עוצמת הצביעות שזועקת מפרשת מנבר. את זה משחררים ואת זה חובשים בבית הכלא להרבה שנים, ועוד ראש הממשלה דואג לשחרר אותו. "אני חושב שיש המון מה להשוות בין שני המקרים. לצערי, בכל הקשור לאיראן, רב הנסתר על הגלוי. יש כאן הרבה שיקולים פסולים וזרים. אנחנו עומדים מול חומת בטון של סודיות שלא תמיד נועדה לשמש למטרות ביטחון, אלא לעתים מחפה על שיקולים זרים ופסולים. זה לא קשור רק למוסד, יש עוד גורמים הקשורים לעניין".