הדוקטור וגנו הסיפור של ד"ר ירוס אמיץ ונשגב יותר מכל סיפורי הגנרלים, אבל מי רוצה לשמוע על אדם שהקדיש את חייו לאנושות בארץ שבה כל מה שאנושי נעלם לטובת הפרסומות יהונתן גפן 02/02/01 ספק אם חולטי התה יודעים משהו על ד"ר ירוס.מי ששהה במצפה הימים יודע שזה המקום היפה והמדהים ביותר בישראל.יתרון נוסף: זה שלנו, וכנראה שעל גן העדן הזה כבר לא נצטרך להתמקח עם עמים אחרים, למרות שגם להם מגיע לחלוט, להרים משקולות ולטייל בשבילים מיוערים ומשובצים בשיחי רוזמרין, מרבדי רקפות, עצי פרי מכל הסוגים והמינים ועוד כמה סוגים שעוד לא המציאו, טווסים צורחים וחמורים גאים.שועי הארץ ומשמניה, הנמים בסוויטות האבן, מתבשלים בסאונה, עוברים טיפולים, אוכלים נבטים ורובצים בג'קוזי כאילו כבר הגשמנו, יודעים שמעבר למזון היה כאן חזון, אבל של מי?הסיפור של ד"ר ירוס אמיץ ונשגב יותר מכל סיפורי הגבורה והזקפה של הגנרלים לדורותיהם, אבל מי באמת שמע על האיש הנשגב והנורא הזה, ומי באמת רוצה לשמוע על אדם שהקדיש את חייו לאנושות בארץ שבה כל מה שאנושי הולך ומושפל, ואחר כך נעלם לטובת הפרסומות.ד"ר ירוס, היוזם וההוגה של מלון מצפה הימים שהאמין באופן נדיר בחיים, הוא סיפור מרתק אפילו יותר מיוסף טרומפלדור ששאג 20 קילומטר מכאן את ססמת המוות שלו. אבל לא מדברים עליו הרבה, ושני הקברים, שלו ושל לו טה אשתו, מספרים פיסת היסטוריה מרתקת ודרמה חקלאית שרק מחכות לסופר טוב כמו תומס מאן, לבמאי קולנוע כמו קוראסאווה, וכאלה כידוע אין כרגע אצלנו, וגם ד"ר ירוס כבר לגמרי איננו, משום שכמה שלא תהיה בריא, בסוף אתה מת כמו אלה שהיו חולים. נשארנו עם שועי הארץ וחולטי התה. בודדים עד מאוד, מתנחמים בסיפור הזה:ד"ר יעקב ירוס (ירוסלבסקי) נולד ב­1892 ברסטנבורג, פרוסיה, למד רפואה ובשעות הפנאי היה ציוני פינסקרי נלהב. במלחמת העולם הראשונה שירת כרופא, ב­20' הפליג לפלשתינה עם אשתו, בנו הבכור, כמה תרנגולות וסיר חמאה שבתוכו החביא את האקדח ארוך הקנה שלו.הוא עבד כרופא בהרטוב עד שיום אחד טייל לראש­פינה, ירד לכיוון צפת, ראה את כל השפע ההררי הזה והחליט שיום אחד יקים כאן סנטוריום.ההיסטוריונים יגידו "בית הבראה", אבל כותב קטע היסטורי זה מחבב סנטוריומים, ומצטער שלא מאשפזים אותו מדי פעם באחד כזה, אקט שהיה מצרף אותו לרשימת מכובדי הסנטוריומים העולמית: הלורד ביירון, טי. אס אליוט, ניטשה, זלדה פיצג'רלד (רשימה חלקית).בגיל מוקדם החליט הרופא, שזלזל בגיל, שהוא יהיה צמחוני והסנטוריום שלו יהיה מושתת על תזו נה צמחונית ורפואה טבעונית.הו אתם, חולטי התה המחולטים, האם אתם מבינים שהדוקטור היה הומאופת עוד לפני שהיתה המילה הזאת, וגם אולי לפני שהיתה המילה "לחלוט"?ד"ר ירוס, אדם קשה וקפדן באופן מיוחד, רכש את חלקת האדמה האלוקית שבין ראש­פינה לצפת, עיבד את האדמה הטובה, סיקל אבנים שהפכו לטרסות, נטע שתילים שהפכו ליער. הוא ביקש מכסת מים מראש­פינה, לא קיבל, כעס ועד סוף ימיו החרים את ראש­פינה, המושבה הפרינג'ית, והלך כל יום ברגל לצפת, עם הכלב והאקדח, להביא מזון ומים. היה לו גם חמור אבל הוא לא ישב עליו, כי אם יש לך חמור זה לא אומר שאתהישר צריך להשפיל אותו.למרות שהוא לא סבל את ראש­פינה, הוא ריפא את תושבי המושבה משני החוליים העיקריים של התקופה: קדחת וגרענת. ב­27', איש לא יודע בדיוק למה, התאייד הדוקטור, כמו האיגואנות והתנינים מתל­אביב שיושבים כעת בסאונה היבשה על ראש ההר, וחזר לגרמניה. אם אני כבר בגרמניה, אמר הדוקטור לעצמו, מדוע שלא אלמד קצת הומאופתיה (רפואה טבעונית) ונטורופתיה (רפואת צמחי מרפא)?הו אתם, חולטים וחולטות, האם תרימו ספל מליסה, שטוב נגד היסטריה ומעודד הפרשות שתן, לזכרו של הרופא הירוק הראשון שלנו?בדרכים נעלמות שרד הדוקטור את שנות השואה ומלחמת העולם השנייה, והלך מברלין לישראל, דרך סוריה, השתקע בתל­אביב ואף אחד לא אהב אותו שם יותר מדי משום שהוא גידל כבשים בשדרות ח"ן, ובקופת חולים שלטה הכימיה והביורוקרטיה. רופאי קופת חולים לא רצו לראות את הרופא שבא עם זעתר ורוזמרין ואמר שזה מה שירפא את המתיישבים החדשים שכבר אז היו חולים ותשושים מאוד.בקיצור, הדוקטור הצמחי חזר מהר מאוד לגליל, למצפה הימים, היכן שהימים נעלמים אבל המצפה הולך ומתייפייף. ב­39' עקרו פורעים ערבים את כל הנטיעות שלו (תחשבו לרגע, איזה מין מקצוע זה בעצם להיות פורע?), אבל ד"ר ירוס נטע הכל מחדש, על הבונקרים של הצבא הבריטי, כשרומל, גרמני פדנטי אחר, רק מחכה לגלוש מההרים ולנגב משהו מראש­פינה.הרעיון לבנות סנטוריום צמחוני לא הרפה ממנו. המוסדות, הידועים בטיפשותם וקוצר ראייתם, אמרו לו שוב ושוב: "איש לא יגיע לנוח ולהחלים בחור הזה בגליל". והיום אמנם יש להזמין מקום שלושה חודשים מראש.הרופא הבלתי נלאה והבלתי מתפשר הזה, שמעולם לא חלה בשום מחלה, החליט שהוא לא מחזר יותר אחרי מוסדות ומשקיעים. היו לו 115 דונם, והוא התחיל לבנות את המקום הטבעוני שלו.בקצב הביורוקרטי הידוע, 40 שנה אחרי רכישת השטח, בסתיו יפה ב­66', שנה לפני שהארץ הקטנה הפכה לאימפריה, התחילו ממש לבנות את המקום.הבית החדש כלל 12 חדרים, חדר אוכל צנוע, מטבח ורופא אחד שמחמיר מאוד עם אורחיו, לא מרשה להם לעשן או לנסוע ברכב או לאכול בשר, לא לראות טלוויזיה משום שזה "לא בריא לחוט השדרה, לעיניים ולקיבה". הוא הכניס את אורחיו לדיאטה רצחנית (ותכף ומיד, יה?), דרש מהם להתעמל שעות רבות בכל יום, הציע להם חוקנים וצמחים מרירים והציל את חייהם בסביבה כה יפה ומלאת רוגע, שכנראה פשוט אין לך חשק לעזוב את החיים, ושווה לך אפילו לקבל חוקן ולאכול חסה שנה רק כדי לא למות ולעבור למצפה לגמרי אחר.הוא גם בנה בריכה בעומק של חצי מטר, הייקה פוץ הנהדר הזה, שהאורחים לא יטבעו לו, וכל המזון הופק (והוא עדיין) מירקות ומפירות אורגניים, מתרנגולות ומכבשים שלא נועדו לשחיטה, ואמנם זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי כבש קופץ אל חיקי ולא בורח לפני שיסובבו אותו על איזו שווארמה בטבריה.הו חולטי התה המתנקים והבריאים לסופשבוע אחד, שבימים כתיקו נם מכרסמים גם כבד אווז, תנו כבוד לחיות של ד"ר דוליטל הגרמני המוזר, שהצליח לברוא זן של אווזים מחייכים.תוך כדי בריאת המקום (ואין לי שם אחר לפועלו של הרופא הזה), שכל ד"ר ירוס את שני בניו ­ יוסף הבכור נפטר מהרעלת די.די.טי בעמק החולה, ואריה מת מסרטן. במלחמת יום כיפור נפל מוני, הנכד שלו. הוא התאבל עליהם אבל קם מוקדם בכל בוקר, בשעה חמש ראו אותו מטפל בעצים, גוזם, שותל, עודר, עד שבע בערב, ואז רק מתחיל להיות קשה למטופליו שבאו לצום, לקבל חוקן, לרזות, להבריא, במקום שמאוד דומה לגן עדן, ולכן יש לשער שאם תחפש טוב מסביב תמצא גם נחש, תפוח, אשה ועונש.בגיל 92, אחרי חיים ארוכים ובריאים, נפטר הדוקטור הקפדן וההזוי הזה, והשאיר את המקום לסמי, שגר בבדידות בבקתת אבן בראש ההר, אינטלקטואל, ביישן ועובד אדמה, מתכחש לחלוטין לעושרו ולהשפעתו. אתה רואה אותו חולף בג'יפ שלו, עם רעמת השיבה הוויזלטרית שלו, בדרך העפר בין חורשת הזיתים לדשא הנרקיסים, ואינך יכול שלא לחשוב שהוא מעין המשך רומנטי לדוקטור המפואר, משום שכלשונו של דילן תומס, אוהבים מתים, אבל האהבה נשארת.הו חולטי התה, כשאתם פוסעים לכם בשבילי האבן על ההר, בדממה שהיתה פה לפני כל המילים והשגיאות, תנו כבוד לד"ר ירוס, תנו כבוד לצמחים, לחיות, ופה ושם ­ גם לאדם.