"אני מצפה מהשמאל להיות גבר" מאז רצח רבין הפך קולה של ענת גוב לאחד המקוריים שנשמעים באגף שמאל של החברה הישראלית. והיא אחת שלא רק מדברת בילי מוסקונה­לרמן 02/02/01 הגברים צוחקים מהקומדיה והנשים בוכות מהטרגדיה, ככה מסכמות ענת גוב ועדנה מזי"א, הראשונה כתבה, השנייה ביימה, את "ליזיסטרטה 2000", מחזה יווני שכתב אריסטופנס ב­411 לפני הספירה. עם עט מושחז, טבול בדם ודמעות, משחילה ענת גוב את ליזיסטרטה לתוך המציאות הישראלית הבוערת, כשהיא מתחשבנת עם כולם: גנרלים, פוליטיקאים, רבנים, גברים ונשים. אף אחד לא יוצא נקי, אבל כולנו, בייחוד הגנרלים, יוצאים מהמחזה הזה טיפשים. מה זה טיפשים, טיפשים זאת מילה עדינה מול העובדה שאי אפשר להתווכח איתה, שעברו 2,411 שנה מאז נכתב המחזה הזה וכלום לא השתנה. להלן העלילה: בזמן המלחמה בין ספרטה לאתונה מציעה ליזיסטרטה לנשות אתונה ולנשות האויב שבראשן ספרטקוסית, אשתו של מפקד ספרטה, להתאחד ו"לסגור את הרגליים" לגברים עד שתיפסק המלחמה. בקיצור, שביתת מין, ובמילים של ענת גוב: "הגיע הזמן לשנות את חוקי המשחק. להחליט שאין יותר פרסים על אומץ לב. מעכשיו מחלקים פרסים בקטגוריות אחרות לגמרי. תהיה נחמד עם הילדים ­ תקבל בלילה, תרחץ כלים ­ מין אוראלי, ספונג'ה זה כבר סיפור אחר לגמרי". שנה שלמה התאימה גוב את "ליזיסטרטה" לפליטו ת הפה השוביניסטיות של הגנרלים הישראלים: קצת אריק שרון, קצת עזר ויצמן, קצת עובדיה יוסף והנה תרכובת גברית מילולית חשוכה במיוחד. אחר כך התחילה מזי"א לביים ועשתה לגוב את המוות עד שכל סצנה היתה מושלמת, והתוצאה היא קומדיה מצוינת שצריכה לעבור מאוגדה לאוגדה, מעיר לעיר, מבית ספר לבית ספר."ליזיסטרטה" היא שיעור בהיסטוריה שכולל בתוכו גאוגרפיה, טקטיקות, אמביציות אנושיות, פסיכולוגיה בסיסית של נשים מול גברים והבנה עמוקה מהם בעצם החיים. לראות את עדנה מזי"א וענת גוב עובדות ביחד זאת קומדיה בפני עצמה. בסצנה שבה הגנרל זיינידס מכריח את אנשי הצבא לאונן בפקודה: "תוציא פקודת יום לחיילים לספק את עצמם בתוך 30 שניות עם חגור מלא. ברגע שהם גומרים אנחנו מסתערים. אחרי!", מסתכלת מזי"א על השליש הצבאי המאונן על הבמה וצועקת מקצה האולם: "יגאל ­ אתה מה זה גרוע היום!". ואחר כך, כשאבי פניני עם הבעה של גועל נפש על הפנים שואל מה לעשות עם הידיים, איפה לנגב, צועקת לו גוב, שיושבת בשורה שלישית: "תמרח על הפנים, זה בריא לעור!".ואחר כך, כמו שתי גננות שגידלו כל החיים ילדים, הן מחליקות את העניינים. גוב, בקול ר ם: "עדנה, ראית כמה מקסימה הצמה של אסי? (ספרטקוסית, אשתו של גנרל ספרטה)".מזי"א בקיצור: "כן". גוב בשקט: "היא אמרה שלא התלהבת מספיק".מזי"א: "תכף אני אתלהב".מזי"א לוקחת כמה דקות ומתלהבת בקול רם מהצמה של אסי, וגוב, שיושבת כמה שורות קדימה, מרימה בחושך שתי אצבעות, "וי" לניצחון. ההבדל בין גוב למזי"א הוא פשוט ובולט. אצל מזי"א התאטרון מנצח, אצל גוב החיים. לפני כמה חודשים, כשהסכמי אוסלו קרסו, ישבה ענת גוב מדוכאת בבית. "תפסיקי", אמרה לה מזי"א, "זה טוב להצגה שזה ככה. זה יעשה אותה הרבה יותר אקטואלית". ובאמת, הטיפשות שלנו כבני אדם שקוברים את הילדים שלהם כל יום מרוחה כל רגע לאורך ולרוחב הבמה. גנרל זיינידס, הוא אבי פניני, לא שמע על הדגדגן ובשבילו לאשה האידאלית יש שלוש תכונות: צייתנות, צניעות וציצים גדולים. לעומתו, הזונה החכמה מדאם מאדאמוס, תחיה דנון, מסבירה לבנות ש"מה שאתן נותנות בחינם אצלי משלמים על זה כסף. ואז אני לא חייבת לאף אחד ולא תלויה באף אחד, אז מי יותר חכמה, אני או את?". ליזיסטרטה וספרטקוסית הן לימור גולדשטיין ואסי לוי­קופמן. הראשונה משחקת היטב פשטידה שה תפכחה, כלומר האשה הקטנה הקוקטית שתופסת תחת, והשנייה משחקת ביצ'ית לא סנטימנטלית שלא מתרככת מול זכרים.ולמרות שמצחיק נורא בוכים, כי את המחיר אנחנו משלמים. מזווית העין ראיתי את אלון אולארצ'יק מיילל כמוני, ובסוף, בשלב מחיאות כפיים, הוא הסתובב אל גוב, ניגב את העיניים וסינן בקול עצבני: "בעונה הבאה תכתבי מחזה על גברים שעושים שביתת מין עד שהנשים יפסיקו לזיין את המוח". לכתוב כדי להפסיק לפחד ועכשיו לשיחה המענגת עם ענת גוב, אשה עם שיווי משקל נפשי: ­ מי מהנשים את מפנטזת להיות, האשה הקטנה הפשטידה, הביצ'ית שלא שמה על אף אחד או הזונה? "אני רוצה להיות כמו ספרטקוסית. היא היחידה שלא מפחדת. בעיני הכי חשוב לא לפחד. בעיני ובעיני רבי נחמן מברסלב שאמר שהעיקר לא לפחד כלל".­ כמה את רחוקה ממנה?"לא הרבה. זה עניין של גיל. אני לא אגיד שנולדתי ככה". ­ את אומרת את הגיל שלך."אני בדרך כלל מוסיפה שנה, אני גאה בגיל שלי, 47. אני לא מבינה למה עושים עניין מגיל". ­ איזו דרך עשית עד שהגעת למקום שאת לא מפחדת? "הפסקתי לפחד מהרגע שהתחלתי לכתוב, כבר היו לי אז שני ילדים. מאותו רגע שהתחלתי לכתוב הפסקתי לפחד". ­ בגלל שהיה לך "חדר משלך", כלומר פרנסה, כלומר בסיס כלכלי."כן, כי יכולתי לפרנס את עצמי. זה דבר מאוד מומלץ לא להיות תלוי באף אחד". ­ ליזיסטרטה אומרת בהצגה באחד מרגעי הייאוש: "איך תפסתי תחת לחשוב שאני מישהו, זה גדול עלי, אני סתם אשה קטנה". הטקסט הזה, או לפחות ההרגשה, זרים לך? "בכלל לא. גם אני מאבדת את הביטחון העצמי שלי בשנייה. אבל יחד עם זה יש לי כל הזמן מבט פנימי שמסתכל על הדברים מרחוק. גם כשאני נמצאת בתוך סיטואציה, עמוק בתוכה אני יכולה לראות איך זה ייראה בעוד עשר שנים. "לפעמים, כשזה לא בא, אני יוצרת את זה באופן מלאכותי. אולי זה סוג של הגנה, בכל אופן זה עוזר לביטחון. ויחד עם זה את יכולה לתפוס אותי, אולי לא היסטרית, אבל חסרת ביטחון בתוך שנייה. לפני כל קטע שאני מפרסמת בעיתון, בשנייה שזה עובר בפקס, אני אומרת לעצמי: מי אני בכלל שיש לי אומץ להגיד דברים בקול רם". ­ ואז אחר כך את אומרת לעצמך, כמו במחזה: "תסתכלי מי הם ותירגעי"."בדיוק". ­ אותי דווקא כבשה הזונה, מדאם מאדאמוס. "בצדק. היא זונה של פעם. היום זונות זה עם סמים וביוב ופעם היה להן כבוד, הן לא היו צריכות להיות תלויות באף אחד". ­ ביקשתי מגבר שישב לידי במחזה: תשאל שאלה משמעותית שמעלה בך הטקסט. הוא חשב רגע ואמר: "השאלה שאין לי עליה תשובה היא למה נשים לא מתאחדות כדי להשיג את הדרישות שלהן, למה נשים נאמנות לגברים ולא אחת לשנייה". "נכון, נשים תמכורנה את החברות הכי חזקה ביניהן בשביל גבר".­ מי אשם?"הן בעצמן".­ אבל הכל מתחיל מחינוך. התפ קיד של האמהות הוא לקרוא את המפה שמכתיבים הגברים ולהזהיר את הבנות, לא?"כן אבל תסתכלי על בנות 14 ו­15, רק מי שיש לה חבר נחשבת, מתמלאת ביטחון. מי שאין לה חבר מתמוטטת".­ ואיך את מגיבה לזה מול הבנות שלך? "אמרתי לבת הקטנה שלי שלא מזה מקבלים ביטחון, לא מההכרה של הבנים כי אז אתה תלוי".­ את יודעת, שמעתי את החברות של הבנות שלי מדברות ביניהן ואחת אמרה, זה לא בטוח שאני בכלל ארצה ילדים. להתחתן זה בכלל נראה להן מושג אנכרוניסטי. "זה מקסים שיש להן תחושה של בחירה. זה שבטוח שכולן יבחרו ללדת ילדים, זה אני חותמת".­ למה? "כי האתגר הגדול בסופו של דבר הוא יחסים. יחסים עם אדם אחר ובייחוד עם ילדים. כי עד שאתה לא צריך לתת את עצמך מול ילד, לתת את עצמך באמת, שזה אומר לוותר על כל האגו, עד אז אתה לא יודע מי אתה. רק אז, בנקודה הזאת אתה יודע מי אתה ומהם הגבולות שלך". ­ גברים מגיעים, לדעתך, לידיעה הזאת?"מובן שלא". ­ ואיך בבית שלך?"אני לא נוהגת לחנך, בטח שלא את בן זוגי, אבל זה קורה עם השנים, לאט­לאט, באופן טבעי".­ רוב הנשים לא יסכימו איתך על האופן הטבעי. מה שברו ר מאליו הוא שזה לוקח שנים. "גם אם זה הולך קשה זה בסוף הולך. לגברים לוקח המון זמן להתחבר לילד, יש להם את המשפט הזה שכשהילד יתחיל לדבר הם יתייחסו אליו, אבל הילדים בסופו של דבר מכריחים אותם. אם את מזהה בגבר פוטנציאל, שאפילו ידרוש עבודה קשה, אז זאת השקעה שווה. אם אין פוטנציאל אני לא מציעה להתחתן איתם. פשוט לא כדאי".­ מה את הבנת כשהתחתנת?"כלום, תודעה של בלטה. רציתי להתחתן וזהו".­ במובן הרומנטי רצית להתחתן?"כמובן, הייתי מבוהלת ממש. אז המצב אצלי לא היה שקט".­ ומתי השתנה?"כשהתחלתי לכתוב. נקודת המפנה היתה הכתיבה".­ קודם ממש היית מחוקה?"ממש. ומהרגע שהכתיבה נתנה ביטחון הכל הפך נינוח. לא פחדתי שיעזבו אותי, לא היתה לי חרדת נטישה יותר. דרך הכתיבה התחלתי לתפוס אומץ. "אני גם נורא ביישנית, והכתיבה היא דבר אנונימי. אני מסתתרת מאחורי מילים או מאחורי שחקנים שאומרים את המילים". הצלחתי, יש לי בן ימני ­ פרס או ברק?"ממש לא בסדר מה שפרס עושה לברק. למרות שיש לי חיבה עזה לפרס, מה שקורה נראה לי מאוד גרוע. עוד פעם אינטריגות וריבים וגועל נפש. בשביל מה יש לנו מועמד, הרי בחרו מועמד, אז למה מענישים אותו? כמה אפשר להעניש אותו? עושים לו ממש זובור". ­ את מאמינה לברק?"כן. בתשדירים הוא לא מפסיק להתנצל. הוא בעיני בן אדם ישר עם כוונות טובות, למרות שהוא גנרל. מה לעשות? מה שקורה לו זה החטא ועונשו שבאו בתוך שנה. הוא התעלם מהערבים ועכשיו הוא צריך לנגב חומוס בטייבה וכל מיני השפלות אחרות. הוא התעלם מהנשים ועכשיו תראי איך הוא צריך לגייס את אשתו. נאוה היא אחד הקלפים החזקים שלו היום. היא עברה שנה וחצי בשקט גמור ועכשיו פתאום מגייסים אותה, למה? בגלל כל הדברים האלה אני מקווה שהוא לומד מהר". ­ נטשת את פרס."אני לא מאמינה שפרס ייבחר, אין לו את הגן הזה. במערכת הבחירות של 96' פרס בסקרים היה נפלא, רבין נרצח וכל הקלפים היו לטובתו, ובסוף ביבי נבחר. השמאל היום לא מתנהג כמו שצריך. השמאל בהיסטריה, אם לא ברק אז פרס. גם לשמאל וגם לימין יש מועמדים לא רצויים. גם הימין רצה את ביבי ובכל ז את מתגייס לשרון. אני מצפה מהשמאל להיות גבר". ­ אני מזהה שיש לך חמלה לברק."בהחלט. הוא בן אדם עם כוונות טובות, הוא הוציא אותנו מלבנון ואני לא מוכנה שיראו בזה פרט שולי. צריך לזה אומץ עצום". ­ תחברי סלוגן לברק."אין לי ראש קופירייטרי. לכן גם הפסדתי לפרס". ­ מה היית מדגישה אצלו אם היית המפרסמת?"שהוא הראשון שמדבר בגלוי להפסיק את הכיבוש, שזה בעיני הדבר הכי חשוב. אני לא יודעת מי חשב על שלום עם פרחים ופרפרים. הבעיה היא הכיבוש והוא היחיד שמדבר על זה. והימין הרי אין לו בעיה להמשיך לחיות בכיבוש. באופן כללי אין לי בעיה עם אריק שרון, לא מפחדת ממנו, אבל עם המחשבה שאנחנו כובשים, שנשים יולדות במחסומים, עם המחשבה הזאת אני לא יכולה לחיות. זה איום בעיני. כי החוסן היחיד הוא החוסן המוסרי, לא חוסן צבאי ולא שום דבר אחר. וכל זמן שיהיה כיבוש נהיה חברה חלשה". ­ עד כמה את מבוהלת משרון?"אני לא מבוהלת בכלל. אולי אני בחורה תמימה, אבל אני לא מאמינה שהוא יעשה את המובן מאליו, אני מאמינה שהעולם מתנהל הפוך על הפוך. מה, שרון יעשה מלחמה? אדם שיש עליו אחריות מתנהג אחרת מאשר כשהוא נמצ א באופוזיציה. אני מאמינה שהימין יכול לעשות שלום והשמאל מלחמה. ימין שיחליט לעשות שלום יהיה לו רוב עצום. אני בעד ממשלת אחדות. זה ייתן סדר יום חדש מבחינה חברתית אזרחית. "אני לא בעד לצאת נגד החרדים בברוטליות, אני בעד להגיע להסכמות. אני נגד לפגוע בשבת. אני בעד שיהיה למדינה אופי יהודי, מקסים אותי השקט של השבת. אם זה הייחוד שלנו, למה שלא נלך איתו? רק צריך למצוא פתרון לאנשים שאין להם אוטו והם צריכים להגיע ממקום למקום. אני בתור חילונית לא חושבת שתרבות הפנאי צריכה להיות תרבות של קניות, של קניונים, זה דוחה אותי כחילונית. המאבק על זה ממש בזוי."אני לומדת עם חרדים בקבוצה שנקראת הסכמה לאומית ואנחנו מנסים לנסח אמנות משותפות. אני מתה לדעת מי הם 'מועצת גדולי התורה', ואני אומרת לחרדים בקבוצה, תנו לי לדבר איתם, אני אסתדר איתם".­ איפה הבן שלך משרת?"הבן שלי משרת בצבא ולמזלי הוא אסתמתי. הוא היה מאוד שמח ללכת לשטחים ולהראות להם. הוא ימני, יש לי בן ימני. אני מאוד גאה, זה אומר שלא שטפתי להם את המוח". ­ תודי שבתוכך את מזועזעת."אבל החלטתי לא לריב, רק מדי פעם פורץ איזה ריב קטן". ­ ואבא שלו?"מסתכל ומשתאה. יש בזה חן שיש לך ילד ימני. אבל את יודעת שיש לי חברים מתנחלים שאני לומדת איתם, יש בינינו ויכוחים, אבל האהבה גוברת. מה שמדהים הוא כמה שפרשנות זה עניין פתוח, וזה תמיד מדהים אותי איך הדתיים הצליחו לסדר לעצמם פרשנות. איך הדתיים הם נגד השלום כשכל התנ"ך, לדעתי, זה ספר שמזהיר מפני ריבים ולא מעודד את זה. מילא המתנחלים, שלקחו את התורה כקרדום לחפור בו, אבל החרדים הימנים, שהם אמורים לעסוק בטוהר של הדברים ולא בפרשנות שתחתור לאידאולוגיה קיצונית. הרי הם לא מרשים בכלל לעלות להר הבית אז בשביל מה ריבונות? אני בכלל חושבת שככל שאנחנו מתקרבים פיזית למקום קדוש, הקדושה שלו מתפוגגת. אני בעד הכמיהה". ברק וארבע נשותיו ­ בואי נחזור לפרס. תצאי אליו בקריאה?"שיהיה נדיב". ­ איזה ציון את נותנת לאיך שמפעילים את נאוה?"בסדר. אני גם מחבבת אותה. אני מעריכה צניעות כתכונה נשית וגברית, אבל יחד עם זה הייתי מצפה ממנה שתיקח לידיים את העניין הנשי, שתדחוף, שתעודד".­ אם אנחנו יוצאים מתוך הנחה שכל אשה מקרינה על בן זוגה, איזו השפעה לדעתך יש לה עליו?"תראי, אהוד ברק חי עם ארבע נשים בבית, אשתו ושלוש בנותיו, ואני מקווה שזה מחלחל. זה חייב לחלחל".­ מה בסתר לבך את מקווה שהוא קלט?"שנשים יש להן שכל כאילו!? בכל זאת הוא חי עם ארבע נשים בבית".­ את אופטימית. מתי הוא היה בבית?"ביום שישי הוא היה, בארוחת שבת הוא היה, הוא בטח שמע אותן מדברות". ­ מקסים איך שאת שולחת במחזה את החיילים להרוג מצוידים במשפט: "גם ברק לבש שמלה כשיצא למשימת חיסול!"."את מבינה: צריך להתחפש לאשה בשביל לרצוח!? מה הם היו עושים בלי הנשים? הם הרי לא היו יכולים לרצוח. גם המסתערבים, הבנתי, מתחפשים לנשים. למה זה מעצבן? כי אתה מתחפש לאשה כדי להיראות תמים ולא מסוכן. הם מנצלים את התכונות החיוביות של הנשים בשביל לרצוח . "קראתי פעם שנאוה אשתו נדהמה למצוא אצלו במזוודה פאה ושמלה. זה כמו האנגלים מהפרלמנט שמוצאים אותם עם ביריות ותחתונים של נשים וברגע הראשון עולה חשד מוזר".­ טוב, אז תסתכלי מסביב, מי הגבר האולטימטיבי בעינייך?"אבא של הילדים שלי".­ הוא נהיה בסדר עם השנים או שהוא תמיד היה בסדר?"היה לו פוטנציאל, גם בגלל שהוא יתום. הוא התייתם בגיל צעיר וגדל רק עם אמא".­ תגידי, חוץ מזה שאנחנו כל הזמן צוחקות ובוכות על מצבנו, מה לדעתך חושבים עלינו מסביב?"שאנחנו מכשפות. כל אשה עם דעה היא באופן אוטומטי מכשפה. הכל הרי התחיל מציד המכשפות, אותן נשים שהיו מיילדות ומרפאות בימי הביניים והגברים שרפו אותן בכיכר העיר. אם כי היום, בגיל הצעיר, מרב מיכאלי ומטה, אשה עם דעה זה לא מאוד יוצא דופן. אבל אין אהבה לנשים עם דעה".­ את מרגישה שנאת גברים?"לא. לא מרגישה".­ הבחור שאת נשואה לו מתוסכל ממך?"מעולם לא".­ מה הכי חשוב בסדר יום שלך?"הילדים. מבחינתם חשוב שתמיד אפשר יהיה להשיג אותי. אני בהישג יד כל הזמן. אני גם יודעת כל הזמן מה קורה". ­ שלושתם בבית, גם החייל?"למה, חיי לים עוזבים? שלושתם בבית ואף אחד לא מראה סימנים שהוא עומד לעזוב". ­ אז מי אחראי על הפונקציות הביתיות, בישולים, כביסות, נקיונות?"מי שיכול. מי שבאותו רגע פחות עסוק. כשאני הייתי כל החודשים האחרונים עסוקה בהצגה גידי לקח פסק זמן ועשה הכל. למעשה לא הייתי בבית".­ אני לא שואלת מי עושה בפועל, אני שואלת על המוח של מי יושבת האחריות. לא ברמת הפרקטיקה אלא ברמת הקונספציה. "אהה, תמיד על האשה, עלי". ­ אז לאן התקדמנו?"אני הבנתי שגברים אוהבים לבצע הוראות. אני לא רוצה לעצבן אנשים ולתת דוגמה על הנאצים, גם שם אהבו לבצע הוראות, ראש קטן, כי באמת יש משהו מרגיע בלבצע הוראות. יש פתגם בנאלי ושחוק שאומר שאין להיאבק בטבע האנושי. אני לא נאבקת בטבע האנושי. להיאבק בטבע של הגברים זה כמו להוציא מים מהקיר. אני אומרת: גבר שמסכים לבצע הוראות הוא גבר מצוין".­ אני מכירה המון נשים שאחרי שבדקו וניסו ממש התייאשו. חלק מהן חצו את הנהר ועברו לחיות עם נשים, החלק האחר בוחרות לגדל ילדים לבד. מה את אומרת? "אולי צריך להיזהר באמת מלבדוק את העניין הזה ממש לעומק כי מגיעים למסקנות קשות. אבל הפתרונו ת האחרים קלים מדי. אני חושבת שזה נקרא לוותר. אני חושבת שהתפקיד של האשה הוא לתקן את הגבר, ככה זה גם לפי הקבלה. אני אוהבת מאוד נשים, אבל התפקיד שלנו בחיים האלו הוא לתקן את הגברים". בבני­ברק נורא סקסי ­ יש לך שמחת חיים?"כשאני עושה את החשבון שלי אני אומרת, המפעל הפרטי, המשפחה, בסדר גמור. אבל כשאני מסתכלת מסביב אני מתחלחלת, ולכן אני משתדלת מאוד ליצור רגעים של ניתוק".­ ניתוק?"חברות, גידי ואני לפריז, גידי ואני והילדים לספארי בקניה".­ אוכל, בשבילך, לא בילוי?"אני מעדיפה סיגריות".­ הבחירה לצאת לרחוב אף פעם לא מאופרת, שיער לא צבוע, ג'ינס וחולצות גדולות, מעידה שפתחת צעד גדול מהמושג "נשיות"."הפסקתי לצבוע ברגע שהתחלתי לכתוב, ולפני כן אין צבע שלא היה על השיער שלי, הייתי ג'ינג'ית ושחורה ובלונדינית כמו אנני לנוקס. שבוע שלם הייתי בלונדינית וזה לא התאים לאופי שלי, אני ביישנית, ואנשים הסתכלו עלי כי בלונדיני מושך תשומת לב ולא ידעתי איפה להתחבא. היום אני מבינה שכל הדרכים האלה היו נסיונות לרכוש זהות. מאז אני כותבת ויש לי את הביטחון שלי, אני מנסה להגיע לנטו. להיות אני נטו. כמו שאני נראית, כמו שאני מתנהגת ­ זה הנטו שלי."אני רוצה להגיד לך בשמחה, שהבת שלי, דניאל, לא כזאת. אני מחבבת נשיות. באירועים גדולים אני שמה רימל. למשל בבת מצווה של הבת שלי שהיתה לא מזמ ן לבשתי שמלה וגרבי ניילון ושמתי רימל. אבל אני מתביישת כי זה מושך תשומת לב. אני עד היום לא מבינה את הדתיים שאומרים ששמלה זה צנוע. תסתכלי על הנשים בבני­ברק, עם הכובעים והשמלות, זה כל כך סקסי, הרבה יותר מאשר ג'ינס ושיער לבן".­ במילים אחרות, את בוחרת לטשטש את הסקס אפיל שלך."אני מפנה אותו רק למי שצריך".­ מתי התחלת לגעת בטקסט של אריסטופנס?"את ההצגה הכרתי כשלמדתי בתלמה ילין בכיתה י"ב. הרעיון נראה לי כבר אז גאוני והשתמשתי בו לסדרה בטלוויזיה 'כן, מה?', שמספרת על איש צבא שיש לו אשה ובנות, בדיוק כמו אהוד ברק, ושם באחד הפרקים אשתו מתיידדת עם ערבייה והן מחליטות על שביתת מין. "הרעיון הזה מלווה אותי, כי תראי, 2,400 שנה מאז אריסטופנס ושום דבר לא השתנה. הבעל של עדנה מזי"א נתן לי ספרי היסטוריה, קראתי על התקופה והחלטתי למקם את זה בין אתונה לספרטה. עבדתי על זה שנה. אחר כך עדנה עינתה אותי ושלחה אותי שוב ושוב הביתה עם הטקסט, כשהיא כל הזמן אומרת: תנמקי, תכניסי קונפליקט לסצנה. אני סומכת מאוד על דעתה".­ איזה יופי של חברות."חברות של גיל מאוחר שלא סוחבת איתה מטענים של העבר, שמבוססת הרבה על עניינים של כתיבה. זה מאוד עוזר שיש בן אדם מולך שאתה יכול לקבל ממנו פידבק בכתיבה. אני עושה את זה עם עדנה וגם עם גידי. אין לי שום התגוננות מול שניהם, אני מאוד סומכת עליהם ומאוד חשופה מולם, ואז גם אין עלבון".­ האמת, ניכר בך שהצלחת לנטרל את האגו."אין לי בכלל אגו, כי מעולם לא החזקתי מעצמי, שהייתי צריכה גם לוותר עליו. ככל שאתה גדל בשנים ורוכש ביטחון אתה יכול לוותר על האגו, וכל ילד שגידלתי חישל אותי, גילח לי את האגו. גם המציאות מעמידה אותך תמיד במקום. למשל, עדנה ואני נסענו בימים האחרונים של העבודה, והיינו ככה קצת מאושרות ובטוחות בעצמנו, היינו קצת בזחיחות דעת, ופתאום היה פנצ'ר בגלגל. עמדנו בכביש החוף מול הגלגל המפונצ'ר והסתכלנו עליו בוהות. אני לא הסכמתי לעדנה להרים יד, ואמרתי לה, 'בואי נתחיל לעבוד'. אבל המשכנו לעמוד כמו אידיוטיות מול הגלגל, לא יודעות מאיפה להתחיל, ואז הבנו סופית את אפסותנו בעולם: הבנו שצריך גברים! היא התקשרה לאח של יואב, בעלה, שבא מיד, תיקן בתוך דקה והזחיחות שלנו התפוגגה כלא היתה".