כך ניצחתי את היאקוזה לאבי ונונו יש התמחות יוצאת דופן: הוא מקעקע מקצועי. ובשבוע הבא הוא יוצא לתחרות בינלאומית בצרפת איתי אשר 31/01/01 פעם נחשבו בעלי הקעקוע לפורעי חוק וליורדי ים חסרי רסן. בארץ רוב המקועקעים היו צעירים חובבי רוק או פאנקיסיטים, שנחשבו לפושעים או לילדים רעים. התדמית בארץ של בעלי הקעקוע היתה שלילית גם בשל סיבות יחודיות הקשורות ליהדות ולמסורת. התורה אוסרת על קעקוע הגוף: "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם" (ויקרא, י"ט, כ"ח) וקובעת, כי העונש על כך הוא 39 מלקות לכל קעקוע. בארץ גם מתקשר הקעקוע למספרים שקועקעו על זרועתיהם של היהודים בשואה. אבל גם תדמיתם של מבצעי הקעקוע לא היתה ממש חיובית, בלשון המעטה, ונקשרה למקומות אפלים אפופי עשן. אבל מאז השתנו הדברים. כאשר בחמש מכל עשר פרסומות בטלוויזיה מופיעים קעקועים, הגישה השתנתה והתחום קיבל לגיטימציה, ובעולם אפילו מתקיימות תחרויות ואליפויות. מסתבר שגם בתחום זה ישראל נמצאת על המפה. ומי ששם אותנו על המפה הוא אבי ונונו, בן 29, מתל אביב, נשוי ואב לשניים, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הקעקועים הבינלאומי שנערך לפני כשנה בברלין, ובשבוע הבא הוא נוסע לתחרות דומה בצרפת, שנחשבת בעולם המקעקעים ללא פחות מ"אליפות אירופה".בתחרות לפני שנה בברלין קי בל ונונו את הציון המקסימלי על קעקוע הדרקון, אותו קיעקע על אחד המשתתפים מהחזה, דרך הכתף ועד המרפק. בכך ניצח ונונו את מקעקע היאקוזה, הוריושי השלישי, ואת קלאוס פרומן מאוסטריה, שנחשב לטוב המקעקעים באירופה. רבים מהמקעקעים נחשבים לאומנים מהשורה הראשונה בעלי שם עולמי. "מבחינתי העיקר זה לא התחרות", מסביר ונונו, "התחרות זה קטע משני. אני נוסע כדי לקעקע לצידם של מקעקעים מהצמרת העולמית". ואכן, בתערוכות הצבעוניות שלפני התחרות, מציגים מיטב המקעקעים את עבודותיהם בדוכנים וגם מבצעים קעקועים במקום. מיותר לציין שרוב המשתתפים והמבקרים מקועקעים, לא פעם עם פירסינג בכל חלקי הגוף כולל באיבר המין. כיאה לאמנים בעלי שם, הם מגיעים עם פמליה של חמישים איש, עיתונאים ושומרי ראש, שמלווים אותם לכל מקום. "זה היה כבוד גדול לזכות בתחרות", נזכר ונונו, שכאמור, עשוי לזכות שוב בתהילה בעוד שבוע בצרפת. באחד הכנסים הבינלאומיים בהם השתתף, הבחין בו מיקי ויאלטו, הבעלים של כמה מהמגזינים המובילים באירופה בתחום, שפרסם אחת מעבודותיו. כתבת של עיתון קעקועים בריטי אפילו הגיעה לתל­אביב לצלם את עבודותיו. בזכות החשיפה וההשתתפו ת בתחרויות, "אני מקבל הזמנות חינם לתערוכות בינלאומיות וכיום יש רשימה של אנשים שמחכים שאגיע לאירופה כדי להתקעקע אצלי", אומר ונונו. ואכן, כל ימי התערוכה בצרפת, כבר תפוסים עם הזמנות מראש של לקוחות אירופים, שמחכים לבואו. מק,ליד הקריירה החלה עם קעקוע במפשעה ונונו זוכה כיום להכרה בינלאומית, כשהמגזינים הנחשבים ביותר בתחום כבר עשו עליו כתבות שער. את הקריירה שלו כמקעקע החל ונונו בגיל 18 וחצי, כשקעקע במפשעתו את סמל נעלי הסקייט­בורד שלו. "התיידדתי עם המקעקע ואחרי זמן קצר הוא עזב לאילת והציע לי לקנות ממנו את הציוד", הוא משחזר. "הימרתי וקניתי ממנו את הציוד. הוא לימד אותי במשך לא יותר משעה איך מקעקעים: איך להחזיק את המחט ישר ולצבוע בעיגולים. אחרי השיעור הקצר התחלתי לקעקע בחינם חיילים וקצינים ששירתו איתי בצבא. השמועה שאני מקעקע חינם התפשטה מהר, ואז התחלתי לקחת סכום סמלי עבור הקעקועים. עד שיום אחד הגיע אלי אסיר בחופשה שהעיר אותי מוקדם בבוקר. 'עוד מעט נגמרת לי החופשה ואני חייב קעקוע', אמר לי. אז הבנתי שאני חייב לעשות את זה בצורה יותר מסודרת, ונכנסתי כשותף בסטודיו לקעקועים בתל­אביב. אבל אחרי שראיתי את השותף שלי מרים עצם מהריצפה וזורק לכלב שלו, כשהוא עושה פירסינג בלשון של לקוחה, החלטתי לפתוח סטודיו משלי. ב­93' פתחתי את 'פסיכו קעקועים' בדיזנגוף סנטר. "הבעיה היתה שלא היה לי ממי ללמוד, ופיתחתי בעצמי שיטות קעקוע. אבל ידעתי שאני חי יב ללמוד עוד הרבה". כיום יש לו שני עוזרים, יוני זילבר (עם הראסטות) וגיא סהר, ומי שמבקש לעשות אצלו קעקוע צריך לחכות בתור כחודשיים וגם להיפרד מ­2,000­2,500 שקל עבור קעקוע שלא יהיה קטן מגודל שרוול: "מהכתף עד למרפק, או מהמרפק עד כף היד". הפאנקיסט הציוני "היום באים אלינו בני כל הגילאים ומכל השכבות", מספר ונונו. "היו אצלי בסטודיו קצינים בכירים בצה"ל בדרגות סגן אלוף ואלוף משנה. מגיעים לכאן גם מיחידות מובחרות שמבקשים שנעשה להם קעקועים של סמלי היחידה. לאחרונה קעקענו לצוות שלם של יחידת 'דובדבן' דובדבנים על הגוף".אם זה נשמע לכם ביזארי, חכו לשמוע את המקרה הבא. "יש לנו לקוח קבוע שזכה לכינוי 'הפאנקיסט הציוני'", מספר ונונו. "כל הגוף שלו מקועקע בסמלי המדינה. יש לו קעקוע של מגן דוד, מנורה, ועל הרגל הכתובת: 'יזכור'. יש לו גם קעקוע של טלאי צהוב, וקעקוע של ניצולים מהשואה שמתנוסס מעל לכיתוב: 'לעולם לא נשכח', לצד קעקוע של האנדרטה לזכרם של לוחמי גטו ורשה. באים לכאן הרבה מאד תיירים יהודים שמבקשים קעקועים של מגן דוד, חי או חאמסה. היה כאן אחד שביקש שנקעקע לו על הזרוע את המספר שקעקעו הנאצים על זרועה של אימו שנפטרה. זה כבר היה קיצוני מדי וסירבנו". ויש עוד תופעה שונונו מצביע עליה: "אחרי פיגועים מגיעים לכאן בני משפחה של אלה שנהרגו ומבקשים שנקעקע על גופם את תמונות יקירם".לדבריו, את בעלי הקעקועים כבר לא ניתן לאפיין בגיל. "בעבר לא היה אפילו אדם אחד מעל גיל 35 שהיה עושה קעקוע. היום, הורים שמגיעים לכאן עם הילדים, כי כך מחייב החוק, יוצאים אף הם עם קעקוע. אבל השיא היה אישה בת 60 שרצתה לשפר את הסקס שלה וביקשה שנעשה לה פירסינג באיבר המין. היה גם בן של אדמו"ר מפורסם שעשינו לו פירסינג בפיטמות ארבע פעמים ברציפות. בכל פעם שגילו בביתו מה הוא עשה, פשוט עקרו לו את העגילים מהפיטמות". מה שכן אפשר לומר הוא, שהמכנה המשותף לכולם הוא הרגשה נוחה עם הגוף שלהם והרצון לקשט אותו.למרות ההצלחה, ולמרות שהוא מאוד אוהב את עבודתו ("בכל יום אני מחכה ליום החדש"), הוא אינו רואה עצמו יושב עוד שנים רבות מול גופות חשופים, כשבידו מחט חשמלית רוטטת. "אני עובר יותר ויותר לצד הקלאסי של האומנות, בעיקר ציור על בדים. כל הקטע של עבודה עם בני אדם הוא מגביל ומתסכל. ציורים שעבדת עליהם שעות הולכים עם המתקעקע, ואילו האומנות שאני עושה על הבדים נשארת איתי".