האינתיפאדה הגיעה לשינקין ליד מסעדת "יאפיס", שבעליה אתגר זיתוני ומוטי דיין נרצחו שלשום בטול כרם, התגודדו אתמול עשרות אנשים והתווכחו על פוליטיקה אסף חיים, דנה סומברג ואייל טל 25/01/01 הכאב על מותם של אתגר זיתוני ומוטי דיין, בעלי מסעדת "יאפי'ס" שנרצחו שלשום בטול כרם, החריד אתמול את השקט באחת הבועות היותר שלוות בתל אביב. רחוב שינקין, שבימים כתיקונם הפוליטיקה לא עומדת במרכז העניינים בו, התעורר אתמול ליום שונה, חם בהרבה.מסעדת "יאפי'ס" היתה סגורה אתמול. העובדים והחברים ההמומים מהאובדן הגיעו כדי לחזק זה את זה ולבכות יחד. "אתגר ומוטי היו האנשים הכי טובים, עם הלב הכי רחב בעולם", אמר תומר לוי, חבר שניהל איתם את המסעדה. "יש לי צמרמורת כשאני חושב על זה שבוקר אחד שניהם נוסעים ולא חוזרים יותר. הזהרתי אותם, והם בכל זאת נסעו".דיין וזיתוני נסעו שלשום לטול כרם עם פואז אבו חוסיין, תושב בקה אל גרביה ואחיו של ספק הירקות למסעדה, כדי לקנות כדים ואדניות. כשסיימו את קניותיהם, התיישבו לאכול במסעדת "אבו נידאל". באמצע הארוחה הגיחו מספר רעולי פנים, חטפו את השלושה, הובילו אותם לכפר סמוך וירו בדיין וזיתוני למוות. את אבו חוסיין שיחררו."מוטי לא פחד מכלום", ממשיך לוי. "רק לפני שבוע חזר מטיול ארוך במזרח הרחוק, וכשהוא הגיע הם התחילו להרים את המסעדה. הם היו מלאים התלהבו ת ורצו לדחוף קדימה. אני לא יודע מה הניע אותם לנסוע לשם. לפני שהם יצאו הם אמרו לי: 'אל תדאג, זה על הגבול, לא יקרה שום דבר'. כאילו יצאו לפיקניק. אני אפילו זוכר שהם נופפו לנו לשלום מהמכונית. הזהרתי אותם שלא ייסעו, אמרתי שזה מסוכן, אבל זה לא עזר. טירוף, פשוט טירוף. בשביל לחסוך כמה שקלים הם איבדו את החיים. היה לנו חלום שהמסעדה תגדל ותצליח, היו גם תיכנונים לחופשת סקי ביחד ואפילו דיברנו על כך שאחרי שנתחתן, נגדל את הילדים שלנו ביחד. עכשיו הכל יישאר בגדר חלום שאבד"."היינו כמו משפחה אחת גדולה", אומרת שיר כהן, אחת העובדות. "שניהם היו כל כך חייכנים ונחמדים. בדרך כלל הבוסים בבתי הקפה ובמסעדות קשים עם המלצריות אבל מוטי ואתגר היו עדינים. גם אם הייתי שוברת צלחת או מאפרה, הם היו אומרים בשקט: 'בפעם הבאה תיזהרי'. הם השלימו אחד את השני. מוטי היה היותר קשוח מביניהם, אתגר היה הרך יותר, זה שידע לתת מילה טובה. בערב שזה קרה היתה לנו תחושה מוזרה במסעדה. לא הצלחנו להשיג אותם בטלפון. ידענו שהם נסעו לשטחים ופחדנו שקרה משהו. כשהתקשרנו לאחיו של הבחור שאיתו הם נסעו, הוא אמר שאחיו עצור בטול כרם. אז כ בר ממש פחדנו שמשהו קרה. ואז מישהו אמר שהם נרצחו. בדיוק היה לי מגש עמוס בידיים וכל הדברים נפלו לי והתנפצו על הרצפה".* * * זו אינה הטרגדיה הראשונה הפוקדת את המשפחה. במארס 85' נהרג עופר דיין ז"ל, בן דודם של מוטי דיין ואתגר זיתוני, בפיגוע מכונית תופת בו נהרגו 12 חיילים.דודם, נתן דיין, מספר: "שמענו שלשום שהיה פיגוע וקישרנו אחד ועוד אחד. הם היו מלח הארץ. גל, אחיו של מוטי, התבקש לזהות את הגופות. ההורים מתמודדים עם הכאב כמו כל הורה ששומע את הבשורה המרה כי בנו נהרג. אנו ממתינים כעת בינתיים לאחותו של מוטי, שאמורה להגיע מארה"ב".הגשם הסוחף שפקד אתמול את חיפה לא מנע מהחברים הרבים לפקוד את בתי המשפחות האבלות. בין המבקרים היה גם ראש העיריה, עמרם מצנע.מוטי ואתגר גדלו יחד בחיפה. שניהם שירתו ביחידות קרביות. את המסעדה פתח מוטי לפני שלוש שנים. אתגר, בן דודו, הצטרף לפני שנה. שכנים ובעלי עסקים סמוכים מספרים שהם היו אנשים מקסימים שאהבו את המסעדה ואת העובדים, וניסו כל הזמן לשפר את המקום ולהפוך אותו ליותר אטרקטיבי."כולם כאן קשורים זה לזה והחיים כבר לא יהיו אותו דבר", אומר אחד העובדים, שחר פורטל. "מוטי היה שאפתן ופרפקציוניסט ולפני כמה חודשים הרגיש שהוא חייב לצאת לחופש. חש מחנק תחת החיים והעבודה במסעדה ונסע לכמה חודשים למזרח, עד שחזר לפני שבוע. המסעדה הזו היתה הבייבי שלהם ואני לא יכול לראות את המקום בלעדיהם. הם היו אנשים מדהימים, עם עשרות חברים ולקוחות שאהבו אותם. היו להם גם הרבה חברים ערבים שתמיד היו מתקבלים פה בברכה. הם חיו את הדו­קיום יום יום והאמינו באנשים".דוד ביטון, חבר טוב של אתגר זיתוני עוד מהימים שהיה אחראי מרפאה ברמת הגולן. הוא היה עם זיתוני בקשר הדוק גם בימים האחרונים. "הוא היה מנהיג מלידה", אומר ביטון. "נולד בברזיל להורים ממוצא לבנוני שקראו לו אדגר. כשהגיע לישראל שינה את שמו לאתגר. הוא היה הרפתקן שטייל כמעט בכל העולם, גם באינדונזיה ויפן. חבר נפש שלי. תמיד דיברנו על הכל. אדם חייכן, תמיד עם מצב רוח. התקשרתי אליו ביום שלישי והוא אמר לי שהוא אוכל ולא יכול לדבר עכשיו. לא יוצאת לי מהראש המחשבה שזו היתה כנראה שיחת הטלפון האחרונה שלו".דרור שליט, גם הוא חבר מהצבא: "אתגר סיים את הצבא כחובש בשיריון ויצאנו לטייל יחד במזרח. מכרנו יחד תכשיטים ביפן, כמו הרבה ישראלים אחרים, ואתגר המשיך לבדו למלזיה ואינדונזיה, בזכות הדרכון הברזילאי שלו. הוא אהב את המקומות המיוחדים והיה לו חיבור מיידי ומיוחד עם אנשים שהכיר. לא היה אצלו הבדל בין ערבי, יהודי או סיני. אדם היה אדם. היו לו חברים מכל העולם. תמיד רצו בקרבתו. אנשים שפגשו אותו פעם אחת היו מיד הופכים לחברים שלו. היה לי עסק של לוחות לבתי ספר ומרוב שאהבתי אותו, קראתי את העסק על שמו ­ 'לוחות אתגר'. אני פשוט לא מבין איך האדם המדהים הזה איננו. אתגר תמיד היה כל כך סקרן, ואני מקווה שזה לא מה שהרג אותו."דיברתי איתו בערב שלפני הנסיעה לטול כרם והוא לא סיפר לי שהוא מתכוון לנסוע לשם. אילו ידעתי, לא הייתי נותן לו לנסוע. היתה בו נאיביות, הוא האמין בבני אדם. מה שהוא עשה זה פשוט חוסר שיקול דעת. שום כסף לא שווה חיים של בן אדם".* * * אתמול, למרות האבל והכאב שבתוך המסעדה, על המדרכה בחוץ התגודדו כמה עשרות אנשים שהגיעו כדי לפרוק את זעמם על המצב ולצעוק קריאות בגנות הממשלה. המתח היה באוויר. שינקין הפך פתאום לרחוב פוליטי. "תתפכחו כבר שמאלנים", צעק אחד מהם, מוטי כליף . "תתחילו להיות ימניים, תפתחו את העיניים, תראו מה קורה"."זה לא הזמן לפוליטיקה", אמרו דני גולדברג, המתגורר מעל המסעדה. "אנשים פה באבל ומגיעים כל מיני מחרחרי ריב שבכלל לא גרים כאן ומתחילים לצעוק ולערב את ברק ואת שרון. אין לזה שום קשר. ראיתי אחד שניסה אפילו להדביק מדבקות של שרון על שמשות המסעדה. אני לא מבין את זה ­ עוד לא עברו 24 שעות מהרצח ובמקום להניח לחברים ולעובדים, רק מציקים להם".גם תומר לוי, מנהל המסעדה וחבר קרוב של השניים, ניסה להרגיע את האווירה. "המסעדה הזו היא הבית שלנו ואין כאן שמאל וימין", אמר. "יש לנו לקוחות וחברים משני הצדדים. אתגר ומוטי אהבו וכיבדו את כולם, ופתאום מגיעים לכאן אנשים וצועקים לנו ליד הבית. אני לא יכול להבין את זה"."מאשימים את ברק", אומר אחד השכנים, "אבל מה שקרה זה בסך הכל שאתגר ומוטי רצו לחסוך כמה שקלים ונסעו לשטחים כשהם מודעים לכך שזה מסוכן. אני לא מבין למה הם עשו את זה בימים כאלה".בינתיים העובדים במסעדה מנסים לחשוב הלאה, מה לעשות בלי מוטי ואתגר. איך להמשיך בלי הבוסים האהובים. "זה יהיה קשה מאוד ואני לא יודע מה נעשה", אומר תומר לוי. "דיברתי כבר עם ההורים שלהם ויש נכונות מצד המשפחה להמשיך, וגם העובדים רוצים. אולי נאסוף מהעובדים כסף ונמשיך להפעיל את המסעדה".