הזין של קיפי קבוצת קוסאמק חובקת אלבום בכורה וסוגרת חשבון עם שאר העולם שי להב 25/01/01 אזהרה! הכתבה הבאה אינה מומלצת לצפייה לפעוטות, כוכבות ערוץ הילדים, אנשי כוחות הביטחון, הומואים, יהורם גאון, שרה נתניהו, גברים החרדים לבתולי אחיותיהם, אחמד יאסין, פמיניסטיות, קיפי הקיפוד וכל מי שמקפיד על "גבולות הטעם הטוב". בואו נאמר שאם הדבר היה תלוי בחברי קבוצת קוסאמק, הרי שמחלת הפרה המשוגעת לא היתה מתפשטת לעולם. אנשי הכנופיה הזו פשוט טורחים לשחוט כל פרה שנקרית בדרכם, קדושה כמופקרת. מדובר בקבוצה המונה כמה עשרות צעירים מאזור חיפה והצפון, שמפעילה אתר אינטרנט מושקע ושערורייתי ומחזיקה גם בלייבלון מוזיקה שנותן מזור לאמנים חתרניים ומתוסכלים, שלעולם לא יפתחו שפה משותפת עם חברות התקליטים הקונבנציונליות. בקיצור ­ לעצמם. במסגרת הלייבל יצא לאחרונה הדיסק הפופולרי הנושא את השם החביב "מופע הפאנק של עוזי משולם". האלבום, כמו גם שיחה עם שניים מהוגי הדעות של הקבוצה, ג'ימי לוי ודיסקו דייב, חושפים תמונה מעוותת, מושחתת ומנוונת, המהווה סכנה חמורה לשלום הציבור. מדובר בחבורה פטריוטית ("כיפאק לעז א­דין אל קסאם!"), מלאת הערכה לחברה שמסביבה ("אתם זונות, אתם אפסים, אתם תמותו כשיבוא אלו הים"), ומעודדת מההנהגה הנוכחית במדינה ("ג'קי מקייטן יהיה ראש ממשלה יותר טוב ממה שיש לנו. עם רגליים, בלי רגליים, רק שיבוא"). הם רומנטיים ("אנחנו מחפשים בחורות שהראש אצלן הוא רק קישוט, מקום לפיאה"), לוחמים למען זכויות האזרח ("אנחנו מתים על הומואים, רק שלא יתקרבו לתחת שלנו") וזוכים לפופולריות בקרב חוגים לא שגרתיים ("קיבלנו הזמנה רשמית להצטרף לקלו קלוקס קלאן. האמת? נבהלנו. אפילו בשבילנו זה מוגזם"). מגעיל? אינפנטילי? מקומם? אולי. אבל "מופע הפאנק של עוזי משולם" מציג חבורת מוזיקאים מוכשרת, מקורית וחסרת גבולות. בדיוק ההפך מהזרם המרכזי במוזיקה הישראלית דהיום. בקיצור, קבלו אותם! (כי, בפרפראזה על הבדיחה של סנדרסון, אנחנו כבר לא יכולים לסבול את הריח). קוסאמק עוזי משולם הפגישה שלי עם הפילוסופים ג'ימי ודיסקו נקבעה במקום שהוא אנטיתזה לרוח הקבוצה ­ קפה הבימה. כשחיפשתי אותם, בלי שמץ של מושג בדבר מראם החיצוני, כל מה שנדרש היה לשאול את אחת המלצריות אם הבחינה בצמד בחורים בעלי מראה "מוזר". העלמה החיננית הצביעה מיד, ובמבוכה ניכרת, לעבר צמד שהרכיב את המספר "10". הספרה "1" מגולמת בידי דיסקו דייב, בחור ארוך ודקיק, שבקצהו מתנוסס פרצוף ארוך ודקיק, עם זקן צרפתי, קוקו ארוך ומשקפי סבנטיז חומים. ה"0" הוא ג'ימי לוי, נמוך קומה ועבה גזרה, עם חולצה של "מסע בין כוכבים", ראש מעוטר בראסטות בגוון שחור דהוי ומשקפי ריי­באן שחורים מטאליים. ג'ימי ודיסקו נהגו בתחילה כחברים בכת חשאית. הם סירבו לנדב פרטים אישיים ולא מסרו שמות משפחה, גיל ומקום מגורים (ג'ימי: "אני חי בעמק יזרעאל הגדול"). אבל בסוף הסכר נפרץ, מה שהביא לזרם אדיר של ג'ורה (או פנינים, תחליטו לבד). "הכרנו במקומות בילוי באזור הצפון", מסביר דייב. "מי שנראה לך מוזר, אתה מדבר איתו. בקטע של 'תגיד, אתה יודע לנגן?'. 'לא, אבל יש לי סמפלר'. 'או.קיי, התקבלת'. תכלס, כולנו משהו שבין מוזיקאים לאנשי מחשבים. יש 15 מ וזיקאים ו­50 איש בסך הכל. כמו בכל דבר, גם במוזיקה אין לנו גבולות". ג'ימי: "אני שומע אלקטרוניקה מהאייטיז, ראש ­ להקת מטאל מטירת הכרמל, ביטלס ­ להקת פופ חיפאית, ויש לי את כל הדיסקוגרפיה של אלי לוזון. קווים אדומים? אין דבר כזה, כולל השיר 'בוא הביתה'. היהלום שבכתר האוסף שלי הוא תקליט שיש רק עותק אחד שלו, של הזמר שלמה חביב. יש שם להיט גדול ­ 'יא חביבי'". דייב: "'עוזי משולם' זה הדיסק הראשון שלנו, אבל אנחנו פעילים מאוד כבר כמה שנים. חבקנו כבר חמש קסטות רשמיות". ג'ימי: "רגע, מה זה רשמי? קסטה שמכרה שלושה עותקים נחשבת?".דייב: "מה שמקבלים עליו כסף הוא רשמי. זה נורא נחמד למכור עשרה עותקים. ככה גם מכירים את הלקוחות וגם יודעים איפה להופיע. מי שקנה את הקסטה ראשון, מופיעים אצלו בחצר".ג'ימי: "המהדורה הראשונה של הדיסק, מאה חתיכות, כבר נחטפה. עכשיו יצאה השנייה. זה נמכר באוזן השלישית ובפאקט בירושלים. אפשר להוריד חלק מהשירים בחינם גם מהאתר שלנו, פלוס קטעי בונוס נדירים".­ מה זה קטעי בונוס נדירים, כשמדובר בלהקה שמוכרת עשר חתיכות מאלבום?"ראיונות מרתקים, למשל עם מנהלי מקומ ות בצפון שמסבירים למה בחיים הם לא ייתנו לנו להופיע אצלם". דייב: "או כאלה שמסבירים מה קרה להם אחרי שהסכימו". ג'ימי: "אין ספק, אם אתם רוצים לדעת מה חדש באייטיז, בואו לחיפה".­ טוב, הבנו. בואו נדבר על הדיסק. למה עוזי משולם?ג'ימי: "האיש הוא חידה. למה הוא נכנס לקטע הזה כל כך חזק? מה הקטע שלו עם תימנים? מה הסיפור שלו עם הפיאה? כל הזמן הוא חולה בכלא! הבן אדם הוא מלקולם אקס לעניים". דייב: "האמת היא ששמות השירים בדיסק, וגם שם הדיסק עצמו, הן סתם המצאות שהוספנו אחרי שהוא כבר היה מוקלט. אין שום קשר, למשל, בין שיר מספר תשע ('מאיר עוזיאל') לצפרדעים". ג'ימי: "העבודה על האלבום לקחה, ברוטו, יומיים. ביום הראשון ראינו המון חדשות וגם דן שילון, מה שגרם לנו להוציא את כל העצבים בצורת מערכונים על הדף. היה תסכול מהמצב הנורא שהיה אז, לפני שנתיים, והיום אני מת לחזור אליו". דייב: "אני מת לחזור לאמסטרדם". ג'ימי: "אני רוצה לחזור שני גלגולים אחורה". דייב: "עזוב, לא היה אז אם.פי 3". ג'ימי: "ביום השני באו לאולפן עידן הגיטריסט ושי הבסיסט, שהצטרפו אלי, לעמינדב ולדניאל ­ הצ לע הנשית היחידה בלהקה, למרבה הצער. בתוך כמה שעות, בטייק אחד, כבר היינו אחרי זה". קוסאמק דן שילון הם כבר אחרי זה, אבל עכשיו נגזר עלינו להתמודד עם התוצאות. והתוצאות, כאמור, הן לא בדיוק מה שתשמעו בתוכנית "כאן, שם ובכל מקום" ביום שישי בצהריים. "מופע הפאנק של עוזי משולם" כולל 25 שירים (?), הבנויים מאינספור סגנונות, החל מטראש­מטאל, דרך מוזיקה אירית עממית וכלה בחאפלה מזרחית. הצליל הטיפוסי הוא תערובת של צרחות, פלוצים, מטחנת בשר וקולות גמירה עולצים, או כמו שזועקת דניאל על סף התמוטטות עצבים: "ברוכים הבאים לקרקס מדראנו!". הטקסטים (?) בנויים על הוצאת קיטור על המצב במדינה, בצד חוויות אישיות מסעירות של חברי ההרכב (שקרוי, אגב וכמה מפתיע, "להקת החארות"). הקטגוריה הראשונה כוללת, בין השאר, את השיר "קונספירציה" ("אנחנו מכרנו תימנים, 20 שקל לראש והמפתחות בפנים. איפה עוזי משולם? איפה עוווזזזי ממממשולם?"). השיר "מקחצ"ר" הוא דוגמה נפלאה לפטריוטיות. היצירה נפתחת בלחן של "עמוד האש" בעיבוד רוק כסאח, נמשכת בדניאל המקריאה פקודות מתוך פנקס מקחצ"ר מקורי, אבל בגוון מיני ברור ("א' ­ קביעת מאמצים, ב' ­ החזקה. אני אחזיק לו את זה בדיוק איפה שהוא רוצה!"), ומסתיימת בזעקות "כיפאק לחמאס!". הקטע "התוכנית של ג'ימי לוי" הוא מחווה, כמובן, לדן שילון ­ "היום בתוכנית שלנו תימני מתייוון, גמד שמאונן על תמונות של גד יעקובי, הומואים, לסביות ומקיימי יחסי מין עם אמצעים ביתיים. מומו, עם איזה אביזר קיימת יחסי מין לאחרונה?". "משאבה של אופניים". "חבר'ה, סיפור אנושי מרגש!". ביצירת המופת "אתם זונות" השם דווקא קשור ישירות לתוכן: "מדינה של אפסים, שום דבר לא מבינים, המזרחי פה רק שולט, אבי ביטר מתקלט. רבי סוטה מצלם ילדים, מלומד מקובל אונס קשישים. פזמון: אתם זו­נות! אתם א­פ­סים! כולכם תמותו, כשיבוא אלוהים!".אבל הקטעים המרגשים ביותר הם, באופן טבעי, אלה המתייחסים לעולמם העשיר והמרתק של חברי הקבוצה. כזה, למשל, הוא הקטע המרטיט "ברגים ואיחולים/ אבא של נילי", שג'ימי סוקר בהנאה גלויה את הרקע לכתיבתו: "איזו בחורה בשם נילי התחילה עם עמינדב. הוא דיבר איתה בטלפון, ביום שישי בצהריים, ופתאום שמע מין קול כזה של רובוט שאומר, 'נילי, אני הולך לסופר. מה להביא לך?'. עמינדב שאל אותה, 'מה, יש לך רובוט בבית?', והיא ענתה, 'לא, זה אבא שלי. היה לו סרטן בגרון ועכשיו יש לו שם מין התקן דיבור כזה'. ואז עמינדב , בשיא הרצינות, שואל, 'מגניב, אפשר לבוא אלייך הביתה ולקחת ממנו דגימות סאונד?'. מאז לא שמענו ממנה".בכלל, עמינדב הוא גיבורם הטרגי של מרבית השירים. "'נרקיס ישלם'", מפרשן ג'ימי, "זה שיר שמספר על מכון ג'ודו שעמינדב היה בו מדריך של ילדים. אבל בסוף כולם פוצצו אותו במכות, כולל הילדים".­ יפה מאוד, אבל מה הקשר לשיר? המילים היחידות בו הן "נרקיס ישלם".ג'ימי: "המממ. טוב, עמינדב זו דמות מורכבת". להקת החארות משתמשת בדיסק גם כדי לסגור חשבונות. כך, למשל, השיר seidaL ad rof sI enO sihT"", שממחיש (והפעם ברצינות) את כשרונה הניכר של החבורה בתחום המיקסים (הם מיקססו, למשל, לדנה ברגר). השיר מצויד בפזמון קליט ­ "יא שרמוטה!", וג'ימי מפרט ברגישות טיפוסית את הנמשל: "שיר זה מוקדש לחברה של מישהו מהצוות, שזכתה לכינוי עקב פעילותה הענפה".­ יש לכם משהו נגד בחורות שמקיימות יחסי מין בתדירות גבוהה?"להפך. הבעיה שהיא היתה ענפה רק מחוץ לצוות". קטע אחר בא חשבון עם מנהלו של מועדון מרכזי בחיפה, שלא נזכיר את שמו מפאת כבודו. בשיר מתארת דניאל לילה איתו, וג'ימי שואל, "נו, הבאת את הפינצטה?". "פי נצטה לא תספיק, נשמה. במקרה כזה חייבים מיקרוסקופ". שנאמר ­ עמוק, עמוק העצב בעיניים. השיר "מצעד הפרוטזות" קשור, לשם שינוי, בדייב, המתנדב לשחזר: "אתה מכיר את הבדיחה על הבמבה והפרוטזות?".­ ממש לא. "או.קיי. 'אמא, תביאי לי במבה!'. 'תביאי לבד!'. 'אני לא יכולה, אין לי ידיים!'. 'אין ידיים, אין במבה'. בקיצור, במועדון אמסטרדם בחיפה היו איזה שלוש בחורות בלי ידיים שרקדו, קטע מטורף. פעם סיפרתי ת'בדיחה הזו, וקלטתי את עצמי עומד מול אחת מהן". לקינוח, משהו מהעבר. בשיר "ציפור גדולה" החבורה סוגרת חשבונות עם גיבור ילדות ותיק: "קיפי, יא בן זונה! קיפוד שגר בתוך מנהרה, מתחת לבית של כוסית, באמצע ת"א, ליד מאפיה. אתם חושבים שאתם יכולים לעבוד על ילדים? הוא מזיין אותה כל היום, דוגי סטייל. קיפוד גדול וורוד, שהזין שלו לא מפסיק לעמוד!". ג'ימי מסביר: "שיפסיקו לבלבל לילדים ת'מוח. חיות לא מדברות, אוכלים אותן". קוסאמק ערוץ הילדים נישאר בילדים, וליתר דיוק ­ בגיבורי ילדים עכשוויים. עמוד הבית באתר של קוסאמק מציע אופציה של הצצה באחת מכוכבות ערוץ הילדים בסיטואציה, איך נגדיר זאת, לא שגרתית. מי שלוחץ על העכבר נתקל בכוכבת המחויכת כשהיא בולעת במרץ זרגים זכריים (מצוירים) ותובעת עוד. כאן דומה שגם המצדדים העקביים ביותר בערך זכות הביטוי מוצאים קו אדום. לא ג'ימי. "מה זה גבול?", הוא מתרגז. "את הגבול אנחנו קובעים, כל אחד. הרי עד שמישהו לא עובר את הגבול, אי אפשר להגדיר אותו. גם לי יש קווים אדומים, נאמר הלינץ' בשטחים, אבל מה רע בכוכבת ערוץ הילדים שאוכלת זין? מה, הפרסומות בערוץ 2 עשויות בטעם יותר טוב?". ­ נקודה טובה. ובכל זאת, לא הגזמתם קצת?"קודם כל, זה כאין וכאפס לעומת מה שעושים באתרי אינטרנט בעולם, כמו כושים שאונסים את בריטני ספירס וכאלה. ותכלס? ערוץ הילדים זו מכונה לשטיפת מוח של ילדים. עובדה, למה אין שם אפילו מנחה אחד שהוא לא יפה? לשמחתנו, לא עברנו את השטיפה הזו. בפעם הבאה שהילדים יראו את הכוכבת הזו בערוץ הם יסתכלו עליה, אה, בפרספקטיבה אחרת. זה מצחיק אותנו? אז זו סיבה מספקת לשים את זה. רבאק, הלוואי שישימו תמונות שלי במהלך פעילות אוראלית באינטרנט, זה כבוד. האמת, עשינו לה פרסומת! היא בכלל צריכה לשלם לנו. תראה, אם מעליבים אותך סימן שמכירים אותך. אנחנו יורדים, קודם כל, אחד על השני. על כל אחד יש ירידות קבועות, שיכולות להביא אותו לידי התמוטטות".אופציה "מפתה" אחרת למי שנכנס לאתר הלהקה היא צפייה בשייח' אחמד יאסין, המקיים משגל אנאלי סוער עם גבר חסון, תוך שהוא צווח במבטא ערבי כבד "עוד, עוד!". שוב, לא בדיוק הצדעה לטוב טעם (אם כי מדובר בהפגנת פטריוטיות מפתיעה).­ אולי אתם פשוט חבורה של מכוערים, שלא מזיינים מספיק ופורקים את התסכולים שלכם על אנשים טובים ותמימים?ג'ימי: "אנחנו לא מאמינים במונח של יפה, מכוער. מי קבע מה זה בכלל? גם הבחורות שמסתובבות איתנו לא מתייחסות למושגים המקובלים, ומסתובבות הרבה. הבעיה היא שהן או פסיכיות או חנאנות שמצפות שנהפוך אותן לקוליות. אני רוצה לנצל את הבמה כדי לצאת בקריאה נרגשת: כוסיות, בואו אלינו! כוסיות לא במובן החיצוני, אלא כאלה שלא חושבות. הראש אצלן הוא רק קישוט, מקום לפיאה". דייב: "האמת היא שחשבתי להתחתן עוד שנתיים, אתה יודע, לגמור עם ז ה, אבל אנחנו כל כך עסוקים שגם אם יהיו לנו חברות לא יהיה לנו זמן אליהן". ­ מה אתם עושים, בעצם?ג'ימי: "אני תקליטן בסופי שבוע, ככה שיש לי שבוע שלם לעשות מוזיקה, ודייב הוא ברמן בבית קפה. כל השאר נעים על התפר שבין מוזיקה ומחשבים". קוסאמק יהורם גאון כשאנשי קוסאמק מדברים על מוזיקה, ודאי לא תופתעו לשמוע שהסצנה המקומית לא ממש מלהיבה אותם, לפחות לא נציגיה המוכרים. "יש כבוד למוזיקה ישראלית", מסביר ג'ימי, "אבל אלה שאנחנו נותנים להם כבוד אין להם כבוד. הבנת? שולץ, למשל, שכותב היום טורים דביליים לעיתון תל­אביבי נחות. להקת ריר היתה מלכותית, גם שלוש ח'. אבי בללי מלך אמיתי. אבל אלה נדירים. הדבר היחיד שאפשר להגיד על רוב הלהקות והזמרים החדשים הוא 'למה?' (דייב: 'גם 'קישטה'). כולם נשמעים אותו דבר, שזה טרגי. ככה זה גם במוזיקה המזרחית. היתה לנו פעם תקופה מזרחית, שייצרה את השלאגר עם הפזמון 'לגעת, למשש, לדעת לרגש, בובה בובה בובה, רק אותך אני אוהב'".­ רגע, אין פה חרוז!"נו, שרית חדד יותר טובה? ואצלה עוד כותב את המילים בנאדם שמנהל מכולת. בסוף היא עושה פרסומת לרשת ג', שנמרחת על שני עמודים בעיתון: 'אני אוהבת את דוד זיגמן, הוא כותב גדול'. זה לא רק במזרחי. תראה את הדג נחש, להקה באמת טובה בהופעות, שהוציאה תקליט בהפקה של קובי אוז בשקל. שוטי הנבואה? אנחנו מכירים אותם כלהקת חימום שלנו. חרטטני פי הטבעת. לכו תופיעו במקום אחר, להקה תחת . את אסף אמדורסקי אני לא אוהב". דייב: "אני רוצה את אשתו". ג'ימי: "היא בסדר, רק שתשתוק. אם אפשר, שאמדורסקי יחזור לנגן בגיטרה, תודה. חוץ מזה, אסף כותבים עם פ' סופית, נקודה (באלבומו החדש אמדורסקי מכונה 'אספ', ש.ל). אביב גפן מסריח. הבנאי החדש הזה, הבן של גברי, הוא לא לעניין. שיר מאוס. היי פייב בוכים שלא היה להם כסף. מה אתם בוכים, אתם יפים! לכו תהיו נערי ליווי! ערן צור? שימשיך לדחוף מקלות לתחת. איזה זול הוא, בושה לקריות. ארקדי דוכין תמיד היה שמן, אבל הוא יודע להלחין, אין מה להגיד. פוליקר קצת מתוסבך, פלא שהמדינה מבינה אותו. לדעתי, הוא היה יותר מדי זמן בקריות כאיש צעיר. אבל בנזין היו גדולים, זה בטוח. ברי? חרא בלבן, היה לו רק דיסק טוב אחד. אם כבר ברי, אז ברי סימון, הגאווה החיפאית". דייב: "גם שלום חנוך מלך. היתה לו תקופה חזקה בשנות השבעים".­ ואריק איינשטיין?ג'ימי: "אותו תעזוב. זה ג'יימס בראון של האשכנזים, פרנק סינטרה. אסור לדבר עליו בכלל מרוב שהוא גדול. גם חוה אלברשטיין מלכה".ואם כבר באייקונים עסקינן, בקטע "הנני כאן" מתעללת החבורה ביהורם גאון, אף על פי שלטענת ג 'ימי מדובר בדמות נערצת. "תשמע, הוא יותר גדול אפילו משלמה ארצי! כשאני על הבמה אני מרגיש כמו קזבלן, מלך. אבל בתקופה שהקלטנו הוא שיווק את האוסף במדיה דיירקט ועשה מעצמו צחוק, אז הענשנו אותו". מה שנכון. מי שרוצה לשמוע את "רוזה, רוזה, את הבתולה שלי, כמה שירים אביא לך, רוזה, עד שתגמרי?", תוך אנחות גמירה נשיות ברקע ובצירוף "שנזכה לשנה הבאה, בית"ר ירושלים בת זונה", מוזמן לרכוש את הדיסק. ואגב, גם עוזי חיטמן זוכה לאזכור מרגש, דרך השורה "אלוהים שלי, רציתי שתדע, מה שקרה לי אתמול עם אחותך".­ תגידו, אולי אתם פשוט מקנאים בחבר'ה שמצליחים, בניגוד אליכם?ג'ימי (מזועזע): "לקנא במישהו שמצליח בארץ? מה, אתה עושה צחוק? עד שאתה לא מופיע בוומבלי לא עשית כלום. חוץ מזה, מה יש לי לקנא במוצר זול ונחות?". דייב: "בקטע האלקטרוני ייצרנו כבר לא מעט להיטים שגם אהבו בלייבלים בחו"ל. לא מדובר על כמה זקנים במחלקה הלועזית של הליקון ששואלים, 'חבר'ה, אתם יודעים אולי לעשות טראנס?', אלא בחברות חשובות באמת". ג'ימי: "בישראל אתה מצליח רק אם אתה הומו, שרוף או ממשפחת בנאי. אולי נודיע שאנחנו הומואים, ממילא כו לם יודעים שזה רק גימיק. זה כמו להגיד, 'אבא שלי מת מאכילת בזוקות'". קוסאמק דודו דותן או.קיי. אין ספק שבחלק גדול מהמקרים מדובר בהומור ירוד, ילדותי ופוגע. אבל מדובר כאן באנשים צעירים (בסביבות גילאי 30­25) שמתעקשים לעשות בדיוק מה שבראש שלהם, תופעה נדירה בחברה הגלגל"צית­דן שילונית­7 ימימית שלנו, ואפילו עושים את זה בכישרון. ובמילות הסיסמה, המפוזרת בכל רחבי האתר של קוסאמק: dnaL eht eluR llahS eW akefD fo emaN eht nI!­ מה זה בדיוק דפקה?ג'ימי: "דפקה זו העובדה שאנחנו יושבים בבית קפה הזה, עטופים בעדרים של קשישים. דפקה זה שבדיוק עכשיו ייכנס איזה תרח מעצבן ויהרוס לנו ת'מצב רוח". עוד הוא מדבר, ולמקום נכנס בצעדים נמרצים דודו דותן, חנוט בבגדים שחורים משחור. החברים בשוק. דייב: "וואו, זה מנכ"ל אמ"י! והוא יושב ממש כאן, מול הפרצוף שלי!". ג'ימי: "איזה דפקה".