"אני באמת לא מבין ממה השמאל מאוכזב" טל בשן ליוותה את יוסי קוצ'יק, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, במסעותיו בין ראשי ערים שאומרים עליו רק מילים טובות אבל יצביעו לשרון טל בשן 19/01/01 כשנתמנה יוסי קוצ'יק, 49, לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה שלחה לו מישהי מתנה: סט שלושה כדורים רכים של להטוטנים ­ אחד כחול, אחד אדום, אחד צהוב. הבוס של קוצ'יק, אהוד ברק, נדלק על הצעצוע ("בוא אני אראה לך איך עושים את זה") והחל ללהטט בכדורים בכל פעם שנכנס לחדרו של המנכ"ל ­ עד שקוצ'יק החליט לתת לו אותם במתנה. שניהם, אגב, לא מצליחים להחזיק את כל הכדורים באוויר יותר משניות ספורות. אלוף הלהטוט בכדורים, מגלה קוצ'יק, הוא דווקא בייגה שוחט. "כמה שהוא גדול, יש לו זריזות ידיים מדהימה". קשה עוד יותר להחזיק את כל הכדורים באוויר כשאתה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אחראי על משרד ראש הממשלה עצמו, מתאם של שלושה משרדים נטולי שר (תעשייה ומסחר, חקלאות וחינוך, ועכשיו אולי גם בריאות), עומד בראש אינסוף ועדות (איש כבר לא סופר), עוזר לראש הממשלה לרכז את הממשלה עצמה, ואחראי על כל הצד הכלכלי חברתי בעשייה של ברק.גם בימי טרום בחירות יום עבודה של קוצ'יק, מספרים, לא נגמר בדרך כלל לפני חצות (וגם אז הוא עוד מתרוצץ לעתים בשכונתו הירושלמית לחפש את כלבת המשפחה, בובה, שנוהגת להיעלם בין בתי השכנים). קשה עוד יותר לעשות זאת בתקופת בחירות, שנחתו על קוצ'יק (ולא רק עליו) במפתיע, פחות משנה וחצי אחרי תחילת העבודה. מה זה קשה? אפשר להתפוצץ.אמנם שלא כמו פרס והשלום, קוצ'יק אינו רואה את מעשה ידיו טובעים בים ­ להפך, הוא דווקא רואה את ניצני העשייה האינטנסיבית שלו ושל אנשיו קורמים עור וגידים בשטח. אלא שקיים סיכוי סביר מאוד שמישהו אחר, ממפלגה לגמרי אחרת, יגזור את הקופונים על כל העשייה העכשווית הזו.קחו את מצפה­רמון למשל: אחוז הזכאים לבגרות עלה שם בתוך שנה וחצי מ­42 ל­58 אחוז. אחוז הזכאים ללימודים באוניברסיטה הוכפל בתוך שנתיים ­ וכל זאת, אומר ראש העיר, דרור דבש (איש ליכוד) כתוצאה מהטיפול הנקודתי ­ תוכנית טיפוח כוללת ופרטנית ליישובי פיתוח שקוצ'יק ואנשיו בנו והוציאו לפועל מאז נכנסו לתפקיד (בבית­שאן, למשל, קפצו באותו פרק זמן אחוזי הזכאות מ­32 ל­55 אחוז).במסגרת התוכנית אושרה בעיר הקמת בית מלון בתנאי הקלה מפליגים, אושרה הקמת מצפה כוכבים והדובדבן שבקצפת: שדה תעופה, בתקציב של 30 מיליון שקל. הממשלה שמה 20 מיליון, הקרן הקיימת עשרה מיליון, קוצ'יק תיאם ודחף. תוכניות דומות, הכוללות השקעה ב תשתיות, בחינוך, במבני ציבור ובתעשייה, נבנו ואושרו פרטנית בעבור עשרה יישובים נוספים. בשבוע שעבר ירד ברק למצפה­רמון ("בפעם השנייה בתוך שנה וחצי", מדגישים אנשיו) לטקס הנחת אבן הפינה למנחת הנכסף: הדגלים התנופפו, מקהלת הווטרנים שרה "לבלבו אגס וגם תפוח", ראש העיר בירך והודה לברק וגם לקוצ'יק. "הם צוות מקצועי, ענייני, מסור, קשוב ­ ולא פוליטי", אומר דבש על קוצ'יק ואנשיו. ולמי הוא יצביע? לליכוד: "מפני שהבחירות האלה הן לא על מצפה­רמון, ובקטע המדיני נכנסנו לתוהו ובוהו"."אני נקרע, אני מודה. ברק עשה בשביל העיר הזו הרבה, אבל עשה טעות גדולה שלא הלך לממשלת אחדות ­ עכשיו תראי מה קרה. כולם מאוכזבים, גם בשמאל. לכן אני, דרור, החלטתי למי אני מצביע, אבל אני בהחלט אסביר לתושבים מה ברק עשה בשביל העיר ­ שיהיו להם הכלים להחליט, כל אחד לעצמו".אפשר להניח שהמחזה הבא חלף בראשם של קוצ'יק ואנשיו: שנתיים מהיום עומד מגדל הפיקוח במלוא הדרו, אל מול הנוף המדברי. מקהלת הווטרנים של מצפה­רמון שרה שוב את "לבלבו", ילדי היישוב, שייהנו כבר מלפחות 70 אחוז זכאות לבגרות ולאוניברסיטה מנפנפים בדגלים ­ ואריק שרו ן עולה לבמה, לברך את מצפה­רמון על הפרויקט שברק וקוצ'יק יילדו. "זה לא משנה בכלל", אומר קוצ'יק, איש מאופק וקורקטי מטבעו, את מה שמתבקש לומר, "אסור לחשוב באופן פוליטי כשמדובר בנושאים הללו. יש גבול לציניות, למרות שאנשים חושבים שאין. אתה בא עם השקפת עולם מוצקה ועושה את מה שצריך לעשות. הרי מדובר פה בעתיד של מדינה לא בבחירות".בעוד חודשיים ייתכן שלא תהיה בתפקיד, אמרתי לו."שאלו פעם אלוף מרוצים אחד איך הוא עושה את זה, והוא אמר: 'בכל פעם שאני רואה תאונה ואחרים לוחצים על הברקס ­ אני לוחץ על הגז. מה שקורה מסביב רק גורם לי לעבוד יותר קשה".אחרי יום סיור נוסף במגזר הערבי, בטירה, בטייבה ובקלנסווה, אחרי שראינו ביוב ברחובות ובתי ספר זנוחים, כבר מוכן קוצ'יק להשתמש במילה "תסכול". ארבעה מיליארד שקל אישרה הממשלה לתוכנית סיוע חדשנית ומקיפה ("הוליסטית", כפי שקוצ'יק אוהב לקרוא לזה) למגזר הערבי.עשרה חודשים עבדו קוצ'יק ואנשיו על תכנון פרטני ל­74 יישובים ערביים, כל אחד לפי צרכיו ("כי לא רצינו שזה יהיה סתם אקרשטיין, הפכנו כל אבן"). בספטמבר 2000 הוגשה התוכנית. באותו חודש פרצה האינתיפאדה . אחריה כבר היה מי שחשב שהתוכנית נולדה כאתנן על מותם של 13 אזרחים ערבים. "הלב נחמץ ­ אתה יודע שהכוונות כל כך טובות, וכל כך הרבה עבודה הושקעה ­ לאט­לאט נבנה האמון ­ ואז לך תסביר לאנשים שזו ממש לא מדיניות או החלטה של ראש הממשלה להרוג אזרחים ערבים". בימים אלה קוצ'יק ואנשיו (מדובר בצוות מגובש, שיש לו גם הווי וורקוהולי משלו: אודי כותן­קצין וגלעד דוואק העוזרים, בארי הולצמן, האחראי על תיאום ובקרה, היועץ הכלכלי יאיר כהן, היועץ לתכנון ופיתוח גבי גולן, והיועץ המשפטי, אלון גלרט) כבר עובדים עם ראשי הרשויות הערבים על יישום התוכנית הגדולה והמושקעת ­ הלוואות, כבישים, ביוב, חינוך, מעמד האשה. "הצרה היא שהתושבים לא יודעים מכל זה כלום, התוכנית רק התחילה", אומר ד"ר פייסל עזאיזה, ראש מועצת דבורייה ורכז ראשי המועצות הערבים. ואנחנו, כזכור, ערב בחירות. אפילו מהחגיגה של הורדת שכר הלימוד באוניברסיטאות כבר לא נותנים לברק וקוצ'יק ליהנות כמו שצריך: בחמש צלצל הטלפון בלשכתו של קוצ'יק. על הקו היה אחד, אלי ישראלי (לא מגלי צה"ל), מתאם פעילות ועדת וינוגרד. "באמת? איזה יופי! אני הולך להודיע לראש הממ שלה", צוהל קוצ'יק כשהוא מתבשר שהוועדה סיימה את מסקנותיה.אחרי ששריד ובייגה וקוצ'יק וגם רוני בונדי ("בונדוש, אל תהיה נודניק, זה לא יעזור") מחליפים עם נציגי הסטודנטים טלפונים ופקסים של תיקונים אחרונים בקצב מסחרר, יורדים כולם, כולל קוצ'יק, שאינו מרבה להופיע באירועים כגון אלה, בשיירה מהבהבת ועמוסת אבטחה למסיבת עיתונאים בבית סוקולוב. האווירה חמה ורוויית צ'פחות. קוצ'יק ונציגי הסטודנטים מחליפים חיבוקים ונשיקות. שמחה אמיתית. זה היה בשבע. בשמונה בערב ברק כבר שומע מישהו בחדשות מדווח על "סחיטה של טרום בחירות". למחרת כבר תשאל עיתונאית מה"לונדון טיימס" את קוצ'יק אם ההקלות לסטודנטים הן שוחד בחירות. "לך תסביר שהוועדה הזו התכנסה לפני חצי שנה, ועכשיו פשוט סיימה את העבודה", אומר קוצ'יק בכמעט כעס, "מישהו ידע שיהיו עכשיו בחירות? זה הרי תסריט שלא עלה על דעתו של איש!". "להיות אבו­עלי זה לא מדיניות" הבחירות, אכן, נחתו על קוצ'יק ואנשיו כצרה צרורה. הכוונות הטובות והעשייה שלהם אולי לא יובילו לשום מקום. אם רק ייתנו לו לעבוד בשקט את כל ארבע השנים כמתוכנן, אומר קוצ'יק, "ברור לי שכל המדינה הזו תיראה אחרת".­ אתם בבעיה, אם צריך להסביר עכשיו כל כך הרבה בדיעבד על מה שעשיתם."אין ספק, היה כאן מחדל הסברתי. העניינים המדיניים והמשבר במערכת הפוליטית שטפו הכל, הציבור תמיד מעדיף לשמוע על קלינטון וערפאת ועל קלקולים בלשכה, ואנחנו לא הצלחנו להיערך מבחינה תקשורתית על מנת להציג לציבור את הדברים שאנחנו עושים בתחום הכלכלי והחברתי, וזו תקלה גדולה וכואבת מבחינתנו."אבל אני מאמין שאנשים בסופו של דבר כן יודעים להעריך מה שעשינו ­ מה, תושב מצפה­רמון או בית­שאן או ירוחם לא יודע מה עשינו שם? אנשים שקנו דירות מהדיור הציבורי לא יודעים שקרה להם משהו טוב? נשים שמקבלות עכשיו הרצפטין ופוסלן בסל התרופות לא מעריכות את זה? וסטודנטים לא יודעים שהורידו להם שכר לימוד?".אולי יודעים, אולי לא, אני אומרת לו, אבל כו­לם יודעים על הקלקולים אצלכם בלשכה. יתום נגד זה, שקד ובטאט נגד ההוא. "ברור שזה יות ר אטרקטיבי ואקזוטי מתשתיות ומהשקעה בביוב", אומר קוצ'יק, "ונכון שהיו פה רעשים יותר ממה שצריך, אבל הדברים האלה קיימים בכל מקום שעובדים בו בני אדם ­ גם בצבא, גם באקדמיה".קוצ'יק, כמעט מיותר לומר, לא היה שותף לתככים, והצליח לשרוד את הקלקולים, הן בגלל אופיו הענייני, הן בגלל תחום עיסוקו הבעייתי. "מי ירצה להכנס למשבצת שלו? אף אחד", צוחק דני סוויסה, מתאם הביקורים של ראש הממשלה.בנוסף מקפיד קוצ'יק לאורך כל הקדנציה לשמור על פרופיל נמוך. הוא אינו מתראיין כמעט (הכתבה הזו היא אירוע יוצא דופן מבחינתו), לא נוסע ולא מופיע עם ראש הממשלה. "לי אין מה לעשות באמריקה ובאיירפורס וואן, ואני שונא להיות 'נוחשלפער', להסתובב במקום שבו אין לי מה לעשות. בינתיים אני מעדיף לבקר בעוד יישוב ולטפל בבעיות שנוגעות לתחומים שלי", אומר קוצ'יק לקול שאגת מנועי מסוק יסעור עצבני, שלוקח אותנו לעטרת ולבית­חגי.העובדה שאין לו שום שאיפות פוליטיות, הוא אומר, מקלה על כולם את החיים. "אני הסיביל סרוונט שעוזר להם לבצע, ולמערכת לתפקד בתיאום. אין לי עניין לקחת קרדיט מהשרים ­ להפך, אני מעוניין שיקבלו כמה שיותר קרדיט. ב שביל זה לא צריך להתבלט ולא צריך לריב. את לעולם לא תשמעי על מריבות ביני ובין בייגה שוחט, למרות שיש בינינו ויכוחים גדולים. בסופו של דבר העבודה חייבת להיעשות בצוות, בשיתוף פעולה. להיות דורסני ואבו­עלי זה לא מדיניות". לא שלא ניסו לדחוק את רגליו פה ושם. "אני לא מתעכב על שטויות, אין לי זמן וכוח להתעסק בזה", משיב קוצ'יק. "חוץ מזה, גם אם היית מכניסה מצלמה לבתים של אנשים, היית מקבלת עוד סדרה של 'הישרדות'. כאן אנחנו פשוט בעין המצלמה כל הזמן, ובגלל הקצב, הדרמטיות, השחיקה, והציפיות ­ הדברים נראים חורקים. האמת היא שהאווירה כאן הרבה יותר טובה ממה שהצטייר, בייחוד עכשיו, כשגילי כאן". "ברק ניסה לשנות את המציאות" גילי הוא גלעד שר, חברו הטוב של קוצ'יק עוד מימי הלימודים, ראש לשכתו הנוכחי של ברק שהגיע לעשות סדר ­ ובמקום זה מצא עצמו מעופף בין קלינטון לברק בענייני הפלסטינים. כיוון שאין לו זמן לחברים, צוחק קוצ'יק, הוא פשוט מביא אותם לעבוד בלשכה.שר בדיוק צונח בכורסה בחדרו של קוצ'יק היישר מטיסה מארצות הברית, מרוט וסחוט. חדרו נמצא מעבר לקיר, ומעבר לקיר הבא נמצא חדרו של ברק. היה שלב שחשבו לפתוח חלונות בין הקירות. בינתיים הם יכולים, אם ירצו, להתכתב ביניהם בדפיקות על הקיר, בסגנון אסירים בכלא."מאוד עוזר לנו שיש לנו כאן זה את זה", אומר שר. "העבודה כל כך שוחקת, עם 300 דברים ליום מתחת לידיים ­ כל כך חשוב שסביבת העבודה תהיה כזו שתאפשר לאיש ההוא שיושב שם, בחדר השני, לנהל את ענייני המדינה". אגב ניהול, קוצ'יק טוען שענייני המדינה נוהלו על הצד הטוב ביותר. "אני עדיין מקווה שנוכל להמשיך את מה שהתחלנו, כי אני טוען, למרות כל הסקרים ומה שאוהבים לומר, שהממשלה הזו היתה ממשלה טובה מאוד".­ אתה בטוח?"בשני תחומים ממשלה נמדדת ­ בתחום החברתי כלכלי ובתחום המדיני בטחוני. בשניהם אני נותן לה צי ון גבוה, במיוחד בהתחשב בעובדה שפעלנו בתוך משברים לא פשוטים, ושמדובר רק בשנה ושלושה חודשים. תני לילעשות לך סקירה קצרה במקרו כלכלה: קיבלנו כלכלה במצב בעייתי של מיתון עמוק, גירעון גבוה ואבטלה עמוקה ­ והנה, שנת 2000 היתה בין השנים הטובות בתולדות המדינה: במקום צמיחה של שלושה אחוזים ­ אנחנו ב­5.9 אחוזים, אינפלציה אפס, גירעון בתקציב מהנמוכים בתולדות המדינה."ברק הבטיח 300 אלף מקומות עבודה בתוך ארבע שנים? אנחנו יצרנו כבר 130 אלף בשנה וחצי. האבטלה לא ירדה במספרים מובהקים, אבל כוח העבודה ומספר מקומות העבודה גדלו פלאים. ההשקעות הזרות ברבעון השלישי של השנה גדלו ב­300 מיליון לעומת הרבעון המקביל לפני שנה. כל נתוני החשבונאות הלאומית ­ הצמיחה, התוצרת לנפש, גדלו. "במקביל יצאנו בארבע תוכניות חברתיות ענקיות בזמן הזה ­ תוכנית התמיכה ליישובי קו העימות (1.6 מיליארד שקל) התוכנית למגזר הערבי (ארבעה מיליארד), תוכנית הטיפול הנקודתי (1.1 מיליארד) ותוכנית למגזר הדרוזי (800 מיליון). כל זה נעשה בפחות משנה וחצי. מדובר במערכות ענקיות שצריך להזיז, בגישור על פערים איומים שנוצרו ­ הדברים כבר נעשו, פש וט לוקח זמן להפנים וליישם אותם."דיברו על הזקנה בבית החולים בנהריה? באותו בית חולים יש פיתוח ממשלתי אדיר. הזקנה, בניגוד לפרסומים, בסדר גמור, היא בכלל לא מתה. בינתיים הוספנו לסל התרופות שתי תרופות קריטיות לנשים, פוסלן והרצפטין, טיפלנו בדיור הציבורי, הוספנו תקציבים משמעותיים לפנימיות יום, הורדנו שכר לימוד באוניברסיטאות ­ כל מה שברק הבטיח, הוא מקיים. אז תשאלי אותי עכשיו ­ אם כל כך טוב, אז למה כל כך רע?".­ הנה אני שואלת."מפני שנוצרה פה דילמה בלתי אפשרית: מצד אחד, הציפיות מראש הממשלה נגזרות מעוצמת הניצחון שלו בבחירות האישיות, והן עצומות. מצד שני, הכלים הפוליטיים שעומדים לרשותו פשוט בלתי אפשריים. אי אפשר לנהל מפעל שיש לך בו 26 אחוז מהמניות. אם יש לך רק 26 מנדטים, ואתה צריך ללקט עד המנדט ה­61 משלל מפלגות בעלות אינטרסים סותרים, שבתוך זמן קצר מבינות את חולשת הסיטואציה ומתחילות להתכתש על האינטרסים הפרטיקולריים שלהן ­ אין לך הרבה מה לעשות!"אז אתה יכול לבוא ולומר 'שיכריע, למה הוא לא מכריע?', אבל מי שמבין שראש הממשלה רוצה להגיע עם מקסימום הכוח לתהליך המדיני ­ מבין שאסור לו להכריע, מפני שאז הכל יישבר. לכן, מהיום הראשון, לקואליציה הרעועה הזו לא היה יום אחד של שקט, עם מאבקים נוראים בין מרצ לש"ס שהוציאו את כל הבעיות הכי קשות החוצה".­ מה עם הכניעה לסחטנות של ש"ס? או מדיניות הזיגזג של ראש הממשלה בנושא המהפכה האזרחית?"בעניין ש"ס אני רוצה לומר לך שלא דובים ולא זבובים. לא התקפלנו. אם בודקים באמת, מתברר שלא העברנו להם בסוף כמעט כלום. זה פשוט הפך למין דבר דמוני ­ אפשר לחשוב, 'רשת חינוך'. זה בסך הכל 23 אלף תלמידים מתוך 1.9 מיליון תלמידים במדינה, 160 מיליון שקל תקציב מתוך 23 מיליארד שקל תקציב החינוך. באמת, נוצרו סביב העניין הזה כאלה פלונטרים, נוצר כל כך הרבה דם רע סביב זה ­ ואתה עומד ומשתאה בפה פעור ואין מה לעשות. זה החולי של כל המבנה הפוליטי הקיים."צריך להבין שכשאתה רוצה להתקדם בתהליך השלום, ויש לך רק 26 מנדטים, ואתה לא רוצה לפרק את הממשלה שלך, אתה עושה שינויי דרך מסוימים שמתחייבים מהמצב. בסוף אתה הרי צריך לעשות איזה סדר עדיפויות ­ לא על פי סדר אידאלי שאתה משתוקק אליו, אלא על פי הכלים שעומדים לרשותך ­ ואם מה שיש לך זה קואליציה עם שמונה מ פלגות, בחלקן יריבות, צריך לעשות פשרות מסוימות, אין ברירה. זה מה שקרה עם ועדת טל, וזה העניין היחיד שלגביו אני יכול לומר שהיה שינוי עמדה".­ לא נכון, אבל בוא נדבר רגע על התחום המדיני בטחוני. ציון טוב מאוד, אמרת? אתה קורא את הסקרים, את הביקורת על אופן ההתנהלות של ברק מול הפלסטינים?"רגע, בואי נלך צעד­צעד: למישהו יש טענה לברק שיצאנו מלבנון? אני מתפוצץ מכעס כשאומרים בציניות 'ולבנון כבר אמרת?'. מאיפה יש לאנשים את החוצפה לדבר ככה? מהלך כל כך אמיץ, כל כך חשוב. אני הייתי לידו באותו לילה ­ מתח אדיר, כל הצפון במקלטים, לחץ עצום מכל עבר ­ והוא, בראייה מדהימה למרחוק, ידע שהצעד הזה יצליח. והמשא ומתן עם הסורים ­ על זה יכולה להיות למישהו טענה? שראש הממשלה הולך ומברר את האפשרות לעשות שלום עם אסד, כדי שלאף אחד לא תהיה טענה שהוא לא עשה הכל כדי להגיע איתם להסכם?"אותו הדבר לגבי הפלסטינים. אז יש שאלה אם המשא ומתן עם הפלסטינים היה צריך להיעשות באופן שנעשה, או בשלבים יותר הדרגתיים. ברק יצא מנקודת הנחה ששנת 2000 היא שנת הכרעה. הוא חשב שלו היינו הולכים בשלבים היינו מגיעים לעימות חזיתי עם הפלסטינים, כאשר חלק מהציבור לא היה מבין למה לא מיצינו את כל האפשרויות. היה חשוב לו שבמידה שנגיע לעימות, שהציבור יבין שנעשה כל מאמץ להגיע איתם לשלום. אפשר לבקר את זה ­ אבל אי אפשר לומר שזה נטול היגיון."ואי אפשר שלא להעריך את אומץ הלב שלו. זה לא ראש ממשלה שבא לסמן 'וי' על התפקיד. הוא באמת בא לנסות לשנות את המציאות, ולצורך זה הוא לקח סיכון פוליטי אישי אדיר, כשהשותפים שלו נושרים ממנו בזה אחר זה. הרי הוא יכול היה להציל את עצמו מבחינה פוליטית בלי בעיה בכלל, לארגן לעצמו ממשלת אחדות ולשבת בכיסא עוד שבע שנים. אבל הוא הלך בקו מסוים שהוא מאמין בו, ולפחות הוא שלם עם עצמו."אני באמת לא מבין ממה השמאל מאוכזב. נדמה לי שיש פה תהליך פסיכולוגי שבכלל לא קשור לברק: נוצר מצב שהשמאל חשב במשך 30 שנה שאם נבוא לפלסטינים בהצעה אמיתית וראויה יהיה לנו שלום איתם ­ ופתאום מתברר שזה לא כך ושאנחנו נתונים איתם במאבק קשה ואכזרי. נראה לי שזה הכניס חלק מהאנשים להלם. לא מזמן היה לנו מפגש עם סופרים ­ כולם תומכים בכיוון של ברק. שאלתי אותם: 'ממה אתם מאוכזבים?', ואז מישהי ענתה: 'תשמע, יכול להיות שהוא פשוט השליח שהביא את הבשורה'. אולי זו התשובה". "אנשים לא מבינים איזה כוח יש למילה שלך" את קוצ'יק שלף ברק, כזכור, מהג'וב החביב של סמנכ"ל למנהל בבנק דיסקונט ­ 65 אלף שקל לחודש, שטיחים רכים וטלפונים חרישיים. "לפעמים אני נזכר בעבודה הנינוחה ההיא בקומה השלישית בבנק, זה נראה לי עכשיו כמו מחנה קיץ". גם תפקיד הממונה על השכר, שבו כיהן בין השנים 94'­99', נראה לו עכשיו "כמו מועדון הים התיכון". ברק, מספרים, התרשם מקוצ'יק בעת שניהל מולו משא ומתן בעת שהיה שר הפנים, ו"סימן אותו".כיום כבר אין ויכוח שקוצ'יק ­ בניגוד לבחירות רבות אחרות שעשה ברק בתחום מקורביו ויועציו ­ היה בחירה מוצלחת. קשה למצוא מישהו שיאמר עליו מילה רעה. כולם אוהבים להגות את שמו המצטלצל בחביבות, לציין שהם "חברים טובים מאוד" ולדבר על הענייניות הנקייה שלו, על יכולת שיתוף הפעולה."הוא איש מעולה", אומר עליו ראש הממשלה, ומדבר על "מסירות, רצינות, ענייניות, אנושיות". "מנכ"ל למופת", אומר יוסי שריד. "הוא מקצוען, מבין עניין, כיף לעבוד איתו", אומרת מנכ"ל משרד החינוך, שלומית עמיחי. "הוא מכיר את המערכת, שתי רגליים על הקרקע, ויש לו גם אישיות נעימה, בניגוד לקודמיו", אומר מנכ"ל הקרן הקיימת, יצחק אלישיב, השותף שלו בפרויקטים בערי הפיתוח. "אנחנו ביחסים טובים, וזה מדאיג אותי", מחייך ראש מועצת בית­חגי, צביקי בר­חי. "אי אפשר איתו. בכל פעם שאתה נכנס אליו למשרד, הוא והעוזרים שלו יושבים על איזה מפות וחישובים. הם כל כך רציניים שזה בלתי נסבל", סונט בחיבה אלון גלרט, היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה. "קוצ'יק ואנשיו הכניסו לפה סטנדרטים בלתי נסבלים. שכחו שהכל פוליטיקה". על השעון שלו עונד קוצ'יק גם מצפן קטן, שקיבל מתנה מבנו, ואולי זה סמלי: ההשמצה הכי גדולה שאפשר לדלות על קוצ'יק היא שהוא מרובע מדי, ישר מדי. "מנטליות של פקיד, הולך לפי הספר", כהגדרת אחד השרים, שכמובן מקפיד לציין, כמו כולם, שהוא "מחבב את קוצ'יק מאוד". פה ושם טענו משמיציו בעיתונות שהמנטליות הזו לא מאפשרת לו "לעגל פינות", ו"לעשות את העבודה השחורה בשביל ברק". מצד שני, אפשר להיות סמוך ובטוח שהוא לא יגמור את התפקיד כשני קודמיו ­ בחדרי חקירות ובתי משפט. "אני לא מבין איך, עם העומס הזה, מישהו בכלל מוצא זמן לעשות קומבינות", אמר פעם לאחד מאנשיו.עוד לפני שהעיתונות נזכרה להזדעק על העובדה שברק משתמש מדי פעם במסוק הצבאי לצורך הקמפיינ ים שלו, קוצ'יק והיועץ המשפטי של המשרד, אלון גלרט, כבר קבעו שכל טיסה מהסוג הזה תחויב מחשבון מפלגת העבודה; לפני שמישהו שוב יתעסק עם מתנות ­ הם קבעו שכל מתנה, גם בערך של מתחת ל­50 שקל, תדווח למשרד. ובניגוד לימי נתניהו, אוכל כבר לא מזמינים מקינג דיוויד, אלא אוכלים מצלחות פלסטיק מהמזנון של זמירה, ומשלמים אישית. כשקוצ'יק גילה שבכירי משרד ראש הממשלה אינם עוברים דרך ביקורת הדרכונים בחזרה מחו"ל הוא הוציא תקנה שמבטלת את הפרוטקציות וההליכים המזורזים בשדה התעופה. "אנחנו צריכים לנהוג בדיוק כפי ששאר אזרחי המדינה נוהגים ­ כולל ביקורת דרכונים, מכס, מסוף מזוודות. אנשים אצלנו צריכים לשמש דוגמה, לא להפך. במשרד כבר מכירים את הפתגמים שלי. אני תמיד אומר: 'רוצים לעשות לי טובה? אל תעשו לי טובות'. אני תמיד אומר שאני רוצה שהדבר היחיד שיעיר אותי בלילה יהיה בתי אפרת בת השש. לכן אצלי אין חוכמות ­ הדרך הקצרה היא הדרך הארוכה. הכל לפי הכללים, ואם לא יודעים מה הכללים ­ פונים ושואלים. אני ממש לא מוצא שום חינניות בללכת על הסף או בלעבור על החוק. דווקא בהיותך בתפקיד כזה אתה צריך להיזהר שבעתיים, לחשוב אלף פעם על כל פעולה שאתה עושה, לתת דין וחשבון לעצמך על כל צעד."אנשים לא מבינים איזה כוח יש לכל מילה שלך. זה לא צחוק. אתה כמו הג'יני ההוא, הגמד הקטן מהאגדות ­ אתה אומר, והפה שלך עושה את העבודה. אתה יושב לך במשרד ממוזג, עושה ישיבות, רושם ניירות, אולי שותה קפה ­ וכל מילה שלך זו החלטה שבעקבותיה אנשים וכספים זזים ממקום למקום, אולי מטוסים מוזנקים, אולי חיילים נשלחים לקרב, אולי נהרגים אנשים. לכן אני תמיד אומר לעצמי: 'תחשוב 70 פעם לפני שאתה פותח את הפה'. לזכותו של ברק ייאמר שהוא אף פעם לא הביך אותי, אף פעם לא דרש ממני לעשות משהו שיש בו צל של עקמומיות או אי יושר, לא גרם לי לחשוב 'רגע, מה אני עושה פה? עם מי אני עובד?'. אני ממש רואה לעצמי זכות לשרת לצדו".­ כולנו יודעים שברק מצטייר כאיש מנוכר, סוליסט שלא יודע לשתף פעולה, להתייעץ. הרי זו אחת הסיבות להתמרמרות כלפיו."מנסיוני האישי אני יכול לומר שאין לי טענות על התייעצויות עם ראש הממשלה. אנחנו עובדים יד ביד, יום­יום, קולי נשמע, לדעתי הוא אחד המתייעצנים הגדולים דווקא. הבעיה של אהוד היא שהוא ענייני מדי. הוא חושב שמה שצריך להכריע את עמדת האיש הפוליטי הוא העניין עצמו. שמעשיו יישפטו על פי התוצאה ולא דרך היחסים ויחסי הציבור. הוא לא העריך את כמות הזמן והאנרגיה שצריך להקדיש לגורם האנושי ­ סתם ככה, בלי שום תכלית. אני קורא לזה 'רוקמת התחרה'. לשמוע עוד מישהו ועוד מישהו, לתפור עוד לולאה ועוד תפר."בגלל העומס האדיר, שאי אפשר לתאר אותו בכלל, בגלל כל הבעיות, אתה כראש ממשלה מנסה להיות חסכוני, לוותר על דברים שלא נראים לך הכרחיים או מעשיים באותו הרגע. אתה רוצה ישיבות שבסופן יש החלטות, ביצועים. אחר כך מתברר שהדברים האלה חוזרים אליך בריבוע. הייתי אומר שאהוד לא הבין עד הסוף את הפרופורציות שבין הנושא הענייני ובין כל ההשקעות האישיות מסביב. בנושא הזה היתה לו הערכת חסר. הוא חשב, כנראה, שהיחס הוא 30:70 לטובת הנושאים הענייניים, והוא הופתע לגלות שהיחס הוא הפוך".בלשכה מספרים שקוצ'יק ואחרים דיברו על כך עם ברק לא פעם ­ אך ללא הועיל. זה לא מפריע לקוצ'יק ­ לא רגשן ולא ילד ­ לדבר על ברק באהבה גובלת בהערצה."אני באמת מאוד אוהב אותו. בעיני הוא איש חם, מצחיק, רגיש. אולי אפילו קצת תמים. אני מלא הערכה אליו ואל הכישורים שלו, ע ד כדי התרגשות לפעמים. ראיתי אותו בשבוע שהיה אולי אחד הקשים בתולדותינו ­ השבוע של הלינץ', ושלושה חיילים נחטפו, השטחים בערו, ואדי עארה היה סגור. הסתכלתי עליו יושב בהערכות המצב עם ראש אמ"ן, ראש השב"כ והמפכ"ל ­ שקול, מאופק, קר רוח, מבדיל בין עיקר לטפל במנהיגות שאין למעלה ממנה. באתי הביתה ואמרתי לאשתי, נירית, 'איזה מזל. איזה מזל שאהוד יושב שם, ולא מישהו אחר'". "טובת ההנאה היחידה שלי" הוא לא מעוניין לעשות סיכומים מפליגים, הרי התקווה עוד לא אבדה. לא, הוא לא חושב על התפקיד הבא שלו, אם וכאשר יצטרך לפרוש ("אני מניח שזה יהיה במגזר העסקי", הוא משיב אחרי לחץ מתון). אם יצטרך לפרוש ייקח קודם כל חודש חופש, יקרא איזה ספר, ישמע את עצמו חושב בשקט. "המוח שלי בשנה וחצי האלה כמו מקדחה, 300 סיבובים בדקה". המשפחה, הוא אומר (אשתו, נירית, פסיכולוגית, ושלושת ילדיו בני 17 וחצי, 13 וחצי ושש) דווקא תשמח כשלאסי תשוב הביתה. כיום הוא בקושי נמצא בבית, וגם כשהוא נמצא הוא איננו. הרגע הכי שקט שלו בחודשים האחרונים היה כשצלל עם דולפינים באילת. חצי שעה שאיש לא צלצל אליו, והדולפינים למרבה הפלא לא זיהו אותו ולא פנו אליו בשום בקשות מיוחדות. "זה היה נפלא", נאנח. כשיצא מהמים כבר חיכה לו טלפון מברק. "הבת שלי שאלה אותי לפני כמה ימים: 'אבא, למה אתה לא יכול להיות אבא רגיל, כמו כולם?'".­ הליכה לפוליטיקה?"לא פעם פנו אלי ושאלו בעניין הזה, ואני מניח שלו רציתי הייתי יכול להיבחר לכנסת בהליכה, אבל אין לי עניין בזה. מצאתי שיכולת ההשפעה האמיתית לא צריכה לעבור דווקא דרך המסלול הפוליטי, כפי שמעיד התפקיד הנוכחי שאני עושה".אלה שעובדים איתו טוענים שהחיידק הפוליטי בכל זאת מקנן אצלו, ושאנחנו עוד נשמע ממנו בעתיד. מבחינת רטוריקה, לפחות, הוא מסודר: לקוצ'יק יש רטוריקה של פוליטיקאי, שוטפת ומשכנעת, כולל הדגשים והגבהות הקול במקומות הנכונים. אחרי הכל, שנותיו המוקדמות בפוליטיקה, כמי שהיה עוזרו של יגאל אלון ואחר כך של יעקב צור, לא נמחקו לגמרי.כן, הוא מת על התפקיד שלו. "העבודה ממלאת אותי סיפוק ­ לדעת שאתה מעצב עתיד כאן, שאתה תורם באופן משמעותי. זאת, לדעתי, טובת ההנאה היחידה בתפקיד הזה".לפעמים הוא מצטער שאביו המנוח, שנפטר כשהיה בן 18, לא רואה אותו. "אבא שלי היה פולני גאה, ניצול שואה, אמא שלי עלתה ארצה באקסודוס. אנשים עם סיפור חיים. אני עדיין מתרגש מהעובדה שבן של ניצולי שואה יושב בתפקיד כל כך משפיע".גם אמא שלו פולנייה גאה, וגם לה יש מה לומר: "היא מבטאת את דעת הסקטור. היא תמיד מודאגת. 'יוסי', היא אומרת לי, 'המצב נורא קשה, מה קורה?'. אני אומר לה 'קשה למי? לך? אמא, תנגבי את העיניים, הקצפת מפריעה לך לראות'. 'לא לי קשה, להם קשה', היא אומרת. על זה אני תמיד אומר ­ דברו בשם עצמכם. זו בדיוק הבעיה, שכולם מדברים על הלכי רוח, ובעצם אין להם שום אחיזה במציאות. 'ברק לא מתאים, הוא לא נחמד' ­ מאיפה לכם? זה הכל מין בון טון מופרך כזה".­ רגעים מרגשים, קוצ'יק?"שביתת הנכים. היה לי נורא קשה וגם מרגש. פגשתי שם אנשים נפלאים ­ בחורה בשם מירל'ה, למשל, גרפיקאית, יפהפייה, שכותבת עם הרגל. אני אדם שאוהב אנשים, ואתה רואה כזה סבל וכזה צער, ונפשך יוצאת אליהם ­ איפה הם ואיפה אנחנו. הרי צריך יום­יום להודות לאלוהים שאתה או ילדיך, חלילה, לא במקום שלהם. ואתה רוצה כל כך לעזור ­ וידך קצרה, ואתה אומר לעצמך: 'מה הם חושבים, שאני רע? שאני רשע? שאני לא רוצה לעזור?'. ואתה מת לעזור להם, אבל לא יכול לסייע במידה שהם זקוקים לה. אלה היו רגעים קשים מאוד מבחינתי."התרגשתי גם כשנפרדנו מאהוד לפני שיצא לקמפ דיוויד. הבנתי שזה רגע­רגע, שההחלטות יתורגמו לחיים של אנשים, במלוא מובן המילה. וגם ביקור האפיפיור ריגש אותי. מבצע כזה, שעבר בלי שום תקלה. והכנס הענקי בכורזים ­ זה היה מדהים בעוצמתו. הוא איש נחמד, האפיפיור. מדבר, שואל. הוא מאוד התפעל מהעובדה שיש לי שם פולני. קוצ'יק זה קטנצ'יק בפולנית".­ מה הדבר הכי חשוב שלמדת על המדינה שלנו במהלך התפקיד?"כמה שהחברה שלנו שבירה, כמה שהמרקם אצלנו שסוע, מקוטב. המשבר במערכת הפוליטית הוא רק סימפטום ­ ואם לא נטפל בזה, אנחנו צפויים לנזקים שמי ישורם".­ ב"נטפל בזה" אתה מתכוון לשינוי שיטת הבחירות?"אין ספק שמוכרחים לשנות את השיטה, כך שאפשר יהיה לשלוט כאן. אני בעד מתן זכות וטו לראש הממשלה, כמובן, עם זכות ערעור מעליו. אני עדיין בעד שיטת הבחירה הישירה ­ אבל אין ספק שצריך לשכלל אותה".­ומה אתה אומר על התפקיד הנחשק של ראש ממשלה, אחרי שהיית צמוד אליו? "לדעתי להיות ראש ממשלת ישראל זה התפקיד הכי קשה בעולם, בכלל ללא השוואה למקומות אחרים. העומס פה כל כך גדול, והכל עוד נעשה תוך כדי קרב על הקיום. לעמוד בראש אומה שבאה עם בגאז' כזה, אחרי שואה ועלייה ומה לא, מדינה כל כך קשה, כל כך מסובכת, עם יהודים וערבים ודתיים וחילונים וימין ושמאל, ועניים ועשירים ­ דיייי!! דיייי!!". ** * * תמיכה מבחוץ (1) על יואל לביא, ראש עיריית רמלה מטעם הליכוד, מספרים שעוד לא הקים בעיר מטה לקראת הבחירות עד שלא מבטיחים לו שרמלה תישאר במסגרת הטיפול הנקודתי גם במסגרת שלטון הליכוד."קוצ'יק הוא אחד האנשים האינטליגנטים ביותר בשירות הציבורי. השקיפות וההגינות נר לרגליו, ואנחנו, הרשויות, התברכנו בכישוריו. תפקודה של הממשלה הזו, בראשותו של קוצ'יק, בנושאים החברתיים, היה טוב יותר משל ממשלות אחרות. נעשו פה דברים מאוד חיוביים, ואני מלא תקווה שהמגמה הזו תישאר".­ איך היא תישאר, אם אתה מצביע ליכוד?"זו באמת דילמה, אבל ירושלים חשובה לי יותר. עם זאת, הבדלי ההשקפות אינם אומרים שאינני יודע להעריך אנשים שעשו עבודה נאמנה בשירות המדינה".* * * תומכים מבחוץ (2) מוטי אביסרור, ראש מועצת ירוחם מטעם הליכוד: "קוצ'יק הוא אחד המנכ"לים המוצלחים והמקצועיים ביותר שהיו אי פעם במשרד הזה, איש מקצוע שיודע להעביר תהליכים ולהתחבר לשטח. מבחינת העשייה כאן הרגשתי איתו ועם צוותו כמו משפחה. הטיפול הנקודתי הכין תוכנית מסגרת שאמורה לשנות את פני ירוחם, וכבר השנה, למשל, אנחנו היישוב היחיד בארץ שהנהיג יום לימודים ארוך עד חמש, ומימנו פרויקט של תוכנית להזדמנות שווה בחינוך."חבל מאוד שאנחנו שסועים בעניינים הלאומיים ­ יש בזה משהו לא הוגן כלפי ברק וקוצ'יק, שעשו בעניינים החברתיים אצלנו יותר מהממשלות הקודמות. אני, בניגוד לברק, פשוט חושב שצריך לשים את הנושא החברתי בעדיפות ראשונה, ורק אחריו לטפל בעניין השלום ­ אחרת זהו מתכון להתפוררות פנימית, וזה מה שקורה עכשיו. חבל לי שכך הדברים נקטעים, ולא הכל חלק גם אצלנו בליכוד ­ אני רק מקווה שכל ממשלה שתהיה תדע להמשיך את הדרך שהתחלנו כאן, עם הטיפול הנקודתי".