דרעי נגד שרון שמשון דרעי, ממלכי השטח של הליכוד, מסביר למה להצביע לאריק שרון זה כמו להתחתן בכוח עם אשה שאתה לא מעוניין בה גיא אסיף 19/01/01 ממבט ראשון מקובל לחשוב ששמשון דרעי, 38, הוא עוד פעיל שטח ליכודניקי קולני. אלא שמאחורי החזות מנתצת המיקרופונים שלו מסתתר אחד הדוברים החריפים, הכנים והמפתיעים שניתן למצוא היום בגזרות הימין הישראלי. אחרי שכילד בפרדס כץ הוא אכל כדורי פלאפל שנזרקו לביוב, דרעי קורא לעצור את תהליך השלום ולחלק מזון לרעבים בשני הצדדים. על בטן מלאה אין לו בעיה לתת לפלסטינים את ירושלים ולממש את זכות השיבה. חוץ מזה ש"ס מעודדת, לדבריו, את העוני בישראל; הוא לא מוצא שום הבדל אידאולוגי אמיתי בין הליכוד למערך; ואריק שרון זה בכלל אחד שיבגוד בבוחרים שלו יום אחרי הבחירות. האהבה היחידה שנשארה לדרעי בפוליטיקה זה ביבי, אבל אם נתניהו לא יעשה מה שצריך, יעזוב גם אותו. גיא אסיף, לפחות, מצביע דרעי "הרשו לי לעדכן אתכם: פתק לבן או לא פתק לבן, שנאתי לאריק שרון בעינה עומדת" ("עדכון שוטף") בשבועות האחרונים ניסיתי לראיין את חבר הכנסת ד"ר יובל שטייניץ. תחילה שמח ואף מיהר לקבוע עימי פגישה, בתוך שהוא כורך את שנינו בתחומי "התרבות והרוח", ששמם הטוב יוצא לפניהם, אלא שעוד בטרם הפגישה הראשונה נלחשו כנראה מיני דברי ם לאוזנו ומפה לשם החלו העניינים להידרדר, ובמקום ראיון מצאתי עצמי רודף אחריו בגשם ובקור, וכמחזר נלהב אף מזמר אל לבו דברי כיבושין שיביאוהו לכדי אינטרוויו. "ראה, יובל יקירי", אמרתי לו, "אל נא תחשוד בי כאילו אין אחיך אני. אם היו שואלים לדעתי מי ראוי יותר להיות שר התקשורת, פואד או אתה, הייתי אומר בלי לחשוב פעמיים שאתה". "מילא היית אומר שאני עדיף על רמון או ביילין", התמרמר הדוקטור, "אבל פואד?! כך מחניפים?". "צודק", השפלתי את מבטי. "אבל אני רוצה שתדע", ניסיתי שוב, "שמבחינתי אין כל הבדל בינך ובין אנשי המערך. אתה והם ­ היינו הך". "אתה מתכוון", השיב חבר הכנסת הד"ר, "זה טרפה וזה נבלה". "אקזקטמנטו". איך אומרים, מלאכת החיזור אף פעם לא היתה השישוס שלי. וכך, בין שיחת חיזור אחת לרעותה ­ חבר הכנסת ד"ר שטייניץ הוא איש חביב ברגעים שבהם אין הוא מביע את עמדותיו הפוליטיות ­ ותוך כדי כינון יחסי קרבה עם העוזר הפרלמנטרי דוד, הגעתי למצודת זאב. עכשיו, מצודת זאב זה לא מקום שמגיעים אליו סתם כך. מצודת זאב זה מקום שמגיעים אליו עם צ'יקי. מה שנקרא בז'רגון, גיאגיא וצ'יקי חוזרים הביתה. וכראוי למעמד של פעם בחיים, התזמון היה מושלם: טקס הכתרתו של אריק שרון כמועמד הליכוד לראשות הממשלה לבחירות הקרובות, משולב בטקס הדלקת נר ראשון של חנוכה. הגעתי למקום עייף ורצוץ, אחרי 70 ומשהו שעות בלא שינה, אך בתוך שניות הייתי כחדש, כשממדי הקשקוש הכבירים של האירוע טוענים אותי בכוחות לעוד חודשים של ערנות קשיחה. קלטו את המצב: מיד עם כניסתנו, עוד לפני שהצלחנו לברר אם יש כיבוד, עט עלינו כתב קול ישראל כדי לגבות את תגובתנו. "גיאגיא וצ'יקי, מה תגובתכם?". תגובתנו למה? לא ברור. "מה תגובתכם?", נשאלנו שוב, הפעם בקול תקיף יותר, המעיד על כך שגורל הדמוקרטיה הוא ככל הנראה זה שעומד כאן על הפרק. והנה, כעבור שבריר שנייה, בעודנו מנסים לנסח תגובה רשמית, הגיח כנשוך נחש גם כתב גלי צה"ל, ובפיו ממש אותה שאלה, ואף באותו ניסוח. "גיאגיא וצ'יקי, מה תגובתכם?". כי זאת יש לדעת: אם מתייצב כתב קול ישראל היכן שהוא ושואל שאלה של טעם, תמיד יימצא גם כתב גלי צה"ל שיתייצב מולו ויתהה אף הוא באותו עניין בלא מורא ובלא פחד, וזאת כדי להבטיח שדברים יועמדו על דיוקם ושצביונה הדמוקרטי של הדמוקרטיה הישראלית המפוארת יישמר בלא רבב. עם התפנותנו מן הראיונות, כנראה בשל דלילות אנשי השם שפקדו את המקום, התחלנו מיד ללחוץ ידיים. לחיצות הידיים נשאו אופי קסום, שכן תוך כדי שאנחנו לוחצים את ידיהם של פעילים מהוהים מעט ומפתחים עימם שיחות על הא ועל דא, עברו במקום חברי כנסת מסוג מיקי איתן, עסוקים גם הם בלחיצות ידיים, כל זאת בתוך כך שהם מהנהנים לעברנו בחיוך רחב ובקידת שלום בבחינת "סלב לסלב ­ סלב". הנה לימור לבנת חוצה את האולם, ותוך כדי שאני לוחץ את ידו של אדם שדומה לגבי עמרני היא לוחצת ידו של אדם גדל גוף ומנפנפת לעברי בידה השנייה, מחייכת חיוך גדול. כיף פה. לראשונה בחיי אני מרגיש דלוק טבעי. עם הזמן אני מתחיל להתרגל למצב: האדם שדומה לגבי עמרני לא יעזוב אותי עד סוף האירוע. הוא מספר סיפורים רבים, שראשיתו של כל אחד מהם ב"אספר לך עוד דבר אחד לסיום". הסיפורים נחמדים מאוד ומציגים בדרך כלל מוסר השכל שאני לא מבין. אני מביט סביבי ומנסה ללמוד משהו על הפוליטיקה הישראלית. הדבר הראשון שאני מגלה הוא שכשם שכלב ובעליו הופכים דומים זה לזה עם השנים, כך גם הפוליטיקאי הופך דומה יותר ויותר למגיש הטוק שואו שבה הוא מ תארח שוב ושוב: בשם כל הרוחות והשדים, דורון שמואלי דומה לדן שילון עוד יותר ממה שאני דומה לבוסי! הדבר השני שאני לומד הוא במה נבדל פוליטיקאי מאדם רגיל: אם נפנה אל אדם רגיל ונקרא בשמו הוא יסב מבטו אלינו ויתייחס לקריאתנו. הפוליטיקאי מתייחד בכך שביכולתו לשמוע את שמו מבלי לזוז. אנשים רבים עולים לעבר המיקרופון ומדברים בשבחו של אריק, נושאים את שמו ברמה, אריק כך ואריק כך, ואילו הוא יושב כאילו כלום, ממשיך לנעוץ מבטו בנקודה במרכז האולם. האירוע נע משיא לשיא: לצד עמרני מפציעות נערה חמודה שתובעת ממני להגיע לחוגי בית של נוער הליכוד, והעוזרת הפרלמנטרית הדתייה של מיקי איתן, שמעלה את האפשרות שאנחנו חפרפרות. בכיסי כבר מונחים כרטיסי ביקור מסוג זה של יואל חסון, ראש ההנהגה הארצית של בית"ר, ודף פרסום עצמי של "המועמד החדש על ראשות הליכוד", פרופ' ולדימיר הרצברג, שטוען כי "זה לא גימיק. אני מסוגל לנצח את שרון, אולמרט ושטרית". לאן עוד אפשר להעפיל? ובכן, קוראים וקוראות אהובים שלי, במקום הרה הגורל הזה פגשתי את החבר החדש שלי: שמשון דרעי. שאריות פלאפל מתעלת המים "א.ב יהושע או עמוס עוז? פתק לבן" ("לעניין הסופרים") אני ושמשון דרעי נוסעים במרצדס שלו ברחובות פרדס כץ. בחוץ מקרקשת רוח צוננת ומביאה עימה צינה. דרעי גדל ברחובות האלה, ממש כך, ברחובות, והוא מכיר פה כל שלולית בוץ מטונפת. מדי פעם עובר מישהו ומנפנף לשלום. "זה אומר שלום רק כי הוא מפחד ממני", הוא אומר בחיוך מיליון הדולר שלו, כשכרוז של אוטו משטרה מבקש מאיתנו לעצור בצד הכביש. "מה הוא רוצה? עזוב אותך ממנו". "מרצדס, לעצור בבקשה בצד", נשמע עוד פעם קול הכרוז. "עזוב אותך", ממשיך שמשון ונוסע כאילו כלום, מתרכז בפיתוח השיחה בינינו בצורה רגועה מאוד. שמשון דרעי לא רואה אף אחד ממטר. ברקע השיחה שלנו ממשיך להישמע קול הכרוז עד שזה נקלש ונעלם. אני מאוהב בשמשון דרעי כבר חודש. איך חייתי פה כל כך הרבה שנים, במקום המקולקל והרה הקשקוש הזה, בלי לפגוש בו? הכרנו, כאמור, בכנס ההכתרה של אריק שרון, כשלפתע התקרב אלי גוף גדול שקרא בקול רמקולי במיוחד: "תנו להם לעשות מה שירצו. אם ירצו להרים דגלים, שירימו. אלה חברים שלי". נכון שאף אחד לא איים עלינו, אבל הפריצה האקרובטית הזאת לחיים שלי היא מס וג הדברים שאני מחכה להם כבר הרבה זמן. בואו נגיד, מי שלא רצה את המגאפון של דרעי בפריימריס בליכוד, יקבל אותו לפרצוף בתקליט הבא של פינג פונג. תנו לי לספר לכם קצת על שמשון דרעי. הוא נולד בפרדס כץ למשפחה ברוכת ילדים ­ לשמנצ'יק 11 אחים ­ ודלת אמצעים. בתנאים שבהם דרעי חי, לימודים היו בלתי אפשריים. לא היה כסף למחברות, לא היה כסף לאוכל, לא היה כסף לבגדים, לא היה כסף לכלום. דרעי נאלץ לדאוג לעצמו לבד, חשוף לחלוטין לכל מה שאכזרי בחברה שלנו. היו ימים שבהם היה יושב ליד תעלת המים המלוכלכים שבה היה מוכר הפלאפלים משליך את שאריות הכדורים, אוסף אותם ומשביע כך את רעבונו. פעמים אחרות אסף פירות בשוק. לא פעם ולא פעמיים תלה אותו אביו בעזרת חגורה. "דברים שאני עברתי", הוא אומר, "זה קשה מדי, פשוט קשה מדי. אני לא יכול לחשוב עליהם יותר מדי, אחרת אני אישתגע". אני מסתכל על שמשון דרעי ובוכה: בוכה מהתפעלות ומהערכה עמוקה על הדרך הארוכה שעשה מאז היה ילד. הדיבור של דרעי אולי מחוספס ­ דרעי הוא בהחלט לא איש של אנדרסטייטמנט. אבל אל תחשדו בדיבור הזה לרגע: הוא מלא יופי וספוג כל טוב, ובמקרים רבים ­ לעתים אפילו באלה שבהם הוא מדבר על ביבי ­ אף מכיל חוכמה וחריפות שכל שקשה למצוא כאן אצל כל כך הרבה אחרים. אני מסתכל על שמשון דרעי ובוכה: בוכה מצער על החברה שלנו, שבה מפגשים מן הסוג שלו ושלי, חתיכת אפס כלומניק מפונק מצפון תל­אביב, כל כך נדירים. אני מסתכל על שמשון דרעי ורוקד עם דמעות בעיני: יום אחד אולי יהיו פה חיים טובים. שלא תטעו בי לרגע: אין כאן שום נימה פטרונית. אני לא הפולני המתנייק שמגלה את הצד היפה של האינדיאנים. דרעי לא רואה אותי ממטר. למעשה, אני לא בטוח שהיה לו כוח לקרוא את הכתבה עד כאן. יש הרבה פחות מדי ציטוטים שלו. צודק. אל תדאג נשמה, תכף נשפוך הכל. שיר אהבה לביבי "עם אויבים כאלה, מי צריך חברים?" ("אויבים") שישה דברים שגם אם ידעתם על דרעי, ודאי הדחקתם. 1. הוא היה אלוף הדיסקו הישראלי בשנת 81'. "כן, מה קרה לך, הייתי עושה סאלטות, שפגאטים, כל הקומפלט. רקדתי שיר של ג'ון טרבולטה". 2. הוא היה אלוף ישראל בהיאבקות. "בפרדס כץ לא היה מה לעשות, אז חיפשתי פעילות במקומות אחרים. לא משנה מה, העיקר לא ללכת עם כל הסמים והגניבות והבלגנים. הייתי גם בצופי ים, העיקר לצאת החוצה. היום אין לי עצם באף. הוא שבור". 3. הוא דגמן בגדי עור. "כן, אח שלי, ל'ויקטורי'. אני רואה אתה כריש, הסתכלת בכל הכתבות שהיו. כן, כן, בגדי עור. היה את זה בזה של האוטובוסים. אל תראה אותי כזה גדול, אחיך לא היה פראייר, היה מתערבב". 4. הוא היה פעיל בחצרו של הרב כדורי. "עזרתי לו שש­שבע שנים. מסיע אותו, מרים אותו אם יש מדרגות. הוא מה שנקרא חי על פני האדמה. אחד בדור יש כזה. להיות איתו זה להיות עם מיליארד דולר". 5. הוא היה מעוזריו של איווט ליברמן. "איווט הוא אדם טוב, יודע לפרגן למי שעוזר לו. הוא לא אדם חד סטרי, הוא אדם דו סטרי, וזה דבר די נדיר". 6. עם חמישה נתונים כאלה אתם חצופים דייכם כדי לדרוש עוד אחד? ובכן, האדם אוהב את בנימין נתניהו במידה כזו, שהלהט שהוא מקרין כמעט הדביק גם אותי. למה אוהב? "ביבי מתייחס. הייתי בא אליו ואומר 'יש בעיות כאלה וכאלה', והוא התייחס. התייחסות לבנאדם שווה יותר מכסף. עכשיו היחס מגעיל. אריק וכל החבורה שהביא איתו מתייחסים אליך כמו לכלב. "תדע לך שאני מתעקש על האהבה שלי לביבי, למה כואב לי לראות מה שעשו לו. מי הפיל את ביבי? האנשים בתוך הליכוד. כואב לי לראות איך בגדו בו מבפנים. למה כואב לי לראות בגידה? בגידה בין אדם לאשה שלו זו בעיה פנימית של האדם, אתה לא יודע איך הוא חי עם אשתו, אתה לא יודע אם היא רבה איתו, אתה לא יודע מה הולך בתוך הבית של הבנאדם, עד כמה קשה לו. אבל בגידה בין חברים זה דבר איכסה, זה דבר שאתה לא יכול לעבור לסדר היום. הבנת? בגידה בין חברים זה לא פייר ­ עזרתי לך, הלכתי איתך, הבאתי לך, קניתי לך, אז למה אתה עושה לי את זה? ובגלל זה אני מתעקש על האהבה שלי לביבי, להראות שלחברות יש ערך ושלא מוכרים בנאדם בשביל קומבינה". 7. בונוס: באחת מכתבות הארכיון רמז דרעי שהשתעשע בעבר עם חברות כנסת. אמן גדול הו א אדם שיש עליו הרבה מאוד אנקדוטות. דרעי הוא רב אמן. פרדס כץ, שדה קטלני "כלבי הציד נובחים במרתף" ("סכנה") רבים מתבוננים בדרעי ומפרשים את פעילותו הפוליטית שלא כהלכה. דרעי הוא פנתר שחור, רדיקל חברתי של ממש, וככזה אני מקווה שצפוי לו עוד עתיד גדול. הוא אמנם מזוהה עם ביבי ועם הליכוד, אך הוא אינו חבר מרכז ואינו נושא תפקיד רשמי כלשהו. נדמה לי שדרעי שייך לאותה קבוצת מצביעי ליכוד מקופחת, שלמרבה הצער אינה מיוצגת בהנהגת התנועה, המהווה במידה רבה את מה שאפשר להגדיר כקול העממי הבריא המרכזי שיש לישראל להציע. לפני כארבע שנים ניסה את כוחו במרוץ לעיריית בני­ברק וכשל. הוא רץ לבדו, כמועמד על מפלגתי וכמי שמכיר מקרוב את הבעיות הקשות בפרדס כץ, אחותה המקופחת של בני­ברק, ונפל כטירון בשדה המוקשים של העסקנות הדתית. דרעי היה אז בדמדומי תקופתו כדתי עם זקן וכובע, פרק שנמשך כ­13 שנים. אחרי שהפסיד גילח את הזקן והוריד את הכובע, שהפכו בעיניו לסמל הקומבינה הדתית המכוערת. דרעי מתאר את החיים בפרדס כץ כריצה בשדה קטלני עם מעט מאוד מסלולים. האופציות הראשיות הן פשע, בית סוהר והתאבדות, או חזרה בתשובה וישיבות. לכן הוא כל כך שונא את העסקנים הדתיים, שמשחקים בנשמות של ה אנשים העניים, מנצלים את חרפתם ודופקים על חשבונם קופה. "נותנים להם להיות עניים ומסכנים, כדי שיחזרו בתשובה ויבחרו בש"ס. בטח, תכניס אותם לדיכאון ותשרוט אותם ואז הם יבואו אליך על ארבע. או החבל או בית סוהר או ש"ס. למה להביא אנשים למצב כזה? לפני שמגיעים למצב כזה תעזור להם". אנחנו יושבים בישיבה מחממת הלב של הרב אליהו דלבסקי, מדריך חינמי בפרדס כץ. דלבסקי, חבר ילדות של דרעי, נחלץ בעור שיניו מלפיתתו האימתנית של עולם הפשע כשחזר בתשובה, ומאז הוא אוסף ילדים מהרחוב, כך ממש, מן הרחוב, ומנסה בכל כוחותיו למשותם למעלה, לחיים אזרחיים תקינים. יתרונו הגדול של דלבסקי בפעילות הזאת הוא המוצא הרחובי שלו, השליטה בנימים התת אטומיים של השפה הפרדס כצית. אלא שזהו גם חסרונו הגדול: דלבסקי, כמו צדיקים נוספים דוגמת הרב צ'רלי סבג, אינו פועל מטעם מפלגה כלשהי ולכן נתקל כל העת באינסוף בעיות כספיות וביורוקרטיות. הקרוון שלו, כמו כל פרט ופרט בממלכתו מלאת ההוד, הוא פרי קומבינה שבכל רגע עלולה לקרוס. דרעי כועס בדיוק בגלל הדברים האלה. הוא טוען שלש"ס, שאינה מושיטה למוסדות האלה יד ואף לא אצבע, אין אינטרס אמ יתי באנשים שכל כך זקוקים לעזרה, אלא רק בגיוס עוד ועוד תומכים ובהגדלת הכוח האלקטורלי. הוא טוען שש"ס היא מפלגת הדולר, מפלגה שמכרה את הקב"ה בשביל כסף, ושכל הפוטנציאל שלה כתנועה חברתית בעלת ערך הושחת בשל תאוות בצע. דרעי זועם אחושרמוטה בגלל שלמדינה לא אכפת מהאנשים. "גם אני גדלתי בפרדס כץ", מספר הרב דלבסקי, "אפשר לומר ­ שרדתי פה. נולדתי במשפחה מרובת ילדים, חצי אשכנזית חצי ספרדית, ואבא שלי העדיף להיות עם העמך. הוא לא בחר להיות עם האליטות בצפון תל­אביב, הוא בחר להיות עם העמך. פרדס כץ זה עיר ידועה לכולם. היום אפשר להגיד עליה 'פרד"ס כץ' ­ פשט, רמז, דרש, סוד, כל חדרי התורה וכולם צדיקים ברוך השם. רק מה? אם אין קמח, אין תורה. אנחנו חייבים את הקמח. זה מה שחסר לנו. והשלטונות, כל משרד שאני הולך ­ הם לא מכירים. למעשה הגענו למצב כזה שפתחנו ישיבה בכוחות עצמנו. ישיבה, כולל פנימייה, ממש בכוחות עצמנו. מההישרדות שלנו. "הבחורים שמגיעים הנה הם חלקם נרקומנים לשעבר, חלקם השם ישמור שכדי שיזרקו להם כמה שקלים היו באים בביאות אסורות, רק בשביל שיהיה להם כסף לאכול ולקנות סיגריות ויוכלו לשרוד. ויש פ ה גם בחורות שהגיעו למצב הזה בגלל שאין להן מה לאכול בבית, בגלל שאין מי שיבין אותן מצד השלטונות. "ואני אומר ­ מי שיכול להבין את הדברים האלה מקרוב זה אדם שעבר את הדברים האלה על בשרו. אדם כמו שמשון דרעי. הוא גדל כאן בשכונת מצוקה, שהיתה אז מעברות, ואף אחד לא היה מתייחס למקום הזה. גם היום לא הכי מתייחסים, אבל בכל זאת, כבר שמעו על פרדס כץ. השמועה היום רצה. ושמשון דרעי הוא אדם שקשור למקום. והוא גדל ושרד פה. "משפחת דרעי היא משפחה מרובת ילדים, וכשהאבא לא עבד הם הצטרכו ללכת לשוק הקרוב אליהם לביתם כדי לבקש תפוחים וכל מיני פירות רק כדי להשביע את נפשם. שהם היו סובלים מרעב. לא היה מי שיטפל בהם, לא היה מי שיביא להם מזון הביתה. האב באותה תקופה לא הרגיש טוב. אני זוכר שהוא נפל מקומה שלישית, הוא לא הרגיש טוב, ובעצם הילדים אכלו אותה מכל הכיוונים. ואף עובדת סוציאלית ואף אחד לא ניגש אליהם. "ושמשון בתור ילד היה נראה מחוספס פה בעיר. היום שהוא הגיע למעמד בכוחות עצמו, הוא יכול לשבת על כיסא ובאמת להוליד כבוד לעיר פרדס כץ, לדאוג לאנשים כאן מבחינה כספית, למשהו מינימלי. מדברים על משהו אלמנטרי, ל א על לקנות להם וילה או שלושה מפלסים. מדברים שהוא ידאג לאותם בחורים שחס ושלום יגיעו לבתי סוהר ולהידרדרות ולכל מיני מקומות שאסורים רק בגלל המצב המצוקתי בבית. "לזה שמשון הוא האדם הנכון. הוא שרד. הוא יודע בדיוק מה זה שכונת מצוקה. ואני חושב שמי שיטה אוזן אליו, אף על פי שהוא לא ברוך בדיבור, זה בגלל שהוא כעוס, הוא כעוס, הוא לא ברוך בדיבורים שלו, אבל מי שבאמת יאזין ישמע בדיוק מה הוא משגר בשפה פשוטה. לא צריך בשביל זה אוניברסיטה, לא צריך דוקטורט להבין אותו, מי שיאזין ויירד לחדרי לבו יראה שהוא יכול לעשות מהפכה שלמה. הוא יביא את פרדס כץ למצב כזה שלא תהיה שכונה כזאת שיש עליה סטיגמה של מצוקה ועוני. וכולם יהיו שווים, ולא יחסר לאף אחד". דרעי: "תודה, כבוד הרב. מה מביא את האדם לגנוב, ואת האדם לדקור, ואת האדם להיות בדיכאון והכל? זה השפלות העוני. זה שאין לו מה לאכול, זה שהוא בא לבית ויש לו אבא שתוי ואבא נרקומן או אבא שעזב את הבית או כל דבר שהוא, ואותו ילד סובל. הבנת? אז באים ללשכת הסעד והיא צריכה לטפל ב­200 ילדים בחודש, והיא לא מצליחה לטפל והיא אומרת שאין תקציב, לזה אנחנו מגיעים. "בש ביל זה אני לוקח אותך פה לישיבות שש"ס אומרת שהיא מטפלת בהם וזה בולשיט. רק בזכות אנשים כמו הרב אליהו דלבסקי השם יברך אותו שהוא לוקח ילדים לפני ההתאבדות שלהם, לפני שהם יושבים בבתי סוהר, ומשקם אותם. "אותו ילד שהולך לבית סוהר, שהמדינה משקיעה בשבילו בשוטרים ובלבנות עוד בתי סוהר, שתיקח את הכסף הזה ותעזור לו להשתקם. אבל הם הולכים ועושים הפוך, בונים בתי סוהר במקום לשקם את הילדים. זה מזכיר לי את חכמי חלם, שהיה איזה גשר שכל מי שעובר בגשר נופל וצריך לרוץ איתו לבית חולים, אז במקום לתקן את הגשר פתחו בית חולים מתחת לגשר. "זה לא מעניין אותי אם למדריך שלו יש או אין כיפה, שמצדי במקום לקרוא בתורה ישחקו כאן במחשב ובטניס. העיקר שהילדים האלה יתעסקו במשהו. העיקר שיצאו מהזבל והלכלוך. "תכל'ס, לפי האורגינל, קחו את הילדים האלה שמסתובבים ברחובות ותשקמו אותם כשהם בני שמונה או עשר, ככה יצאו דוקטור, ככה יצאו מוח. אבל אותם לא מעניין כלום. הילדים פה, בני 12 ו­14, נהרסים, ולאף אחד לא אכפת. "זה לא דור השלום, זה דור הריסת מדינת ישראל. כולם מדברים כל הזמן על השלום שלום ואין שלום, ולא מבינים שנמאס מה דיבורים כי לאט­לאט נשארים רק דיבורים ולא נשאר עם. העם היהודי פשוט נמחק מרעב ומעוני וזה לא מעניין אף אחד בכנסת. "אני מציע חוק חדש: כל מי שרץ לכנסת ומבטיח שיעזור בעוני ואחר כך לא עוזר, להעיף אותו. לבדוק אם חברי כנסת מקיימים את ההבטחות שלהם; ואם לא ­ אין להם זכות להיבחר פעם שנייה. להעיף אותם למה הם שקרנים. חברי כנסת דואגים לעצמם, קונים קרקעות, דואגים לחינוך של הילדים שלהם, וכאן אנשים ממשיכים לסבול. "אני אקח אותך פה למשפחות, אתה תוריד דמעות. אנשים אומרים: 'אלוהים, אלוהים, אלוהים'. אלוהים לא זורק דולרים מלמעלה. אלוהים נתן לנו מספיק אוכל וברכה במדינה בשביל לחלק לכל האנשים, אבל בגלל הרשעות של חברי הכנסת אף אחד לא מקבל את זה, רק מי שקרוב לכיסאות. "לך תראה איך הילדים של החברי כנסת חיים, ולך תראה איך חיים הילדים בפנימייה של הרב דלבסקי, שנותן את כל החיים שלו לבני אדם. הוא לא רואה אשה ולא רואה בית, למה הוא רוצה לעזור לאותו ילד מסכן שישן על המדרכה או שאבא שלו זרק אותו מהבית. אז הוא הולך ומנסה לתת מקום חם, אבל החם הזה לא מספיק חם. למה אין לו אפשרות לתת לו חם. "אתה יודע, אומר ים 'אל תשים מכשול לפני עיוור'. מה הכוונה? עיוור זה לא רק אחד שבלי עיניים. עיוור זה גם אדם תמים, שרוצה לעשות טוב ואתה מפריע לו. אדם שרוצה לעשות טוב, ובא מישהו ובגלל הכיסא הפוליטי מפריע לו. "זה ככה בכל העיירות בארץ; שמפריעים לכל האנשים האמיתיים לבוא ולשקם ולעזור. ולזה המדינה חייבת לעשות סוף. ואם לא תעשה סוף אני בטוח במיליארד אחוז ­ לא מיליון, מיליארד אחוז ­ אני עוד אמשיך לגדול, ואני אמשיך לעלות, ואני דוגל בזה שיום אחד אני ארוץ לכנסת, לא יודע מתי, אבל אני יודע שאני ארוץ. למה? כי אכפת לי מאותו אדם המסכן". אני כבר החלטתי: בקלפי אני ש"ד. שמשון דרעי. ואתם, נשמות, מה איתכם? למה לא שרון הלופ המסחרר של דרעי נע כהוריקן וגורף עימו בחינניות הכל, מאריק שרון ­ "שאנחנו לא אוהבים אותו" ­ עד ל"איך קוראים לו ההוא, פישקין, ביצ'קין, איך קוראים לו, לישקין, איך קוראים לו לזה שעזר לביבי?". ­ פינקלשטיין? "פינקלשטיין. אז שפינקלשטיין ילך להדביק לשרון מודעות, ושפינקלשטיין ילך לדבר עם אנשים בשטח. מאיתנו אריק יכול לשכוח". בקרב על חלוקות הכספים במערכת הבחירות הזאת דרעי יצא כנראה מופסד, וגם העייסק הזה נגרס כמובן לתוך הלופ ושומר עליו חם ומבעבע. דרעי סבור שאת הכספים שזורמים לפעילויות השטח צריכים לקבל "אנשים אמיתיים, אנשים שהלכו עם הליכוד לאורך כל הדרך, ולא חברות כוח אדם. זה לא פייר, הבנאדם תומך בך, עוזר לך, אז פעם בכמה שנים לא תדאג לו לאוכל לילדים? "אריק שרון מזכיר לי אדם שהרכב שלו נתקע והוא מבקש ממך: 'בוא רגע, בוא תעזור לי'. בהתחלה הוא מבקש יפה, למה הוא צריך עזרה, אבל אחרי שדחפת את הרכב והנעת לו את האוטו, הוא נוסע ומסתלק ואפילו לא עוצר להגיד לך תודה. 50 אחוז מהאנשים בליכוד הם כאלה". אבל הטענות האלה לא מדברות למנכ"ל הליכוד, אורי שני, ולבנו של אריק שרון, עו מרי שרון, המנהלים למעשה את הקמפיין של שרון (מצטער על ריבוי השרון) ולדברי דרעי "מנסים לסתום לי את הפה עם קומבינה של 15 אלף שקל. הם רוצים לקנות אותי, בשביל שאני לא אלך לברק ולא אקח את הפעילים ואעשה להם רעש. אבל אני רוצה שיבינו שהציבור לא בידיים שלהם, ואנחנו לא פראיירים שלהם ולא חיילים שלהם, ואנחנו אנשים של עם ישראל, ואנחנו רוצים את טובת המדינה. אני לא רוצה קומבינה. אני רוצה תפקיד. אני רוצה שיעזרו לי עם המשרד ייעוץ שפתחתי לתושבי פרדס כץ ונאלצתי לסגור בגלל שאין לי כסף להחזיק אותו. אני כבר יודע את השפשוף של הפוליטיקה ואותי לא קונים בקומבינות". ­ אז מה תצביע? "לא יודע, אני בדילמה, בדילמה קשה מאוד. יושב בבית ובוכה, לא יודע מה לעשות. אולי נשים הפעם פתק לבן, אולי לא נלך לבחור, אולי נלך לפיקניק, הבנת? אני לא יודע אם שווה שאני אתאמץ ללכת לקלפי". ­ מה ביבי אומר? "ביבי אמר שצריך לתמוך באריק, אבל אני לא יכול. אני לא אוהב את הבנאדם הזה, לדבר איתו זה כמו לדבר עם מנורה. אני לא אשכח איך הוא הסתלבט אותו יום בסינרמה על ביבי, אמר שהוא יהיה שר החוץ, כי הוא כבר ידע שביבי לא יוכל לרוץ . הרי הוא וש"ס וברק בישלו את הקומבינה הזאת שביבי יישאר בחוץ, הם ידעו מראש שזה מה שהולך לקרות. ראיתי אותם בכנסת מרימים כוסית ושמחים וצוהלים עוד לפני ההצבעה". ­ אבל יש כאלה שאומרים שאריק יודע מה לעשות, שהוא איש צבא רציני. "היה, היה. תשמע, גם אני הייתי פעם אלוף הארץ באגרוף ודיסקו, כשהייתי ילד. היום אני בקושי יכול לדפוק דילוג. אריק שרון היה, היום הזמנים אחרים, היום אתה לא צריך להילחם בטנקים, היום יש לך אטום. אטום זה בעיה. עם הכוח של היום אתה יכול לגרום לבעיה שלא נדע איך לצאת ממנה. אני לא יודע, אולי הוא מסוכן, אולי הוא בכלל לא יודע מה שהוא הולך לעשות. "יש לו מזל אחד, לשרון, שברק פתח את הפה על ירושלים ושעשה כל כך הרבה טעויות. וזה המזל היחיד. אם ברק לא היה עושה כל כך הרבה טעויות שרון היה יושב בבית בחווה. אז שיישב בחווה, במילא את הכל מנהלים שני ועומרי. כן, זה מין מאפיה צווארון לבן". ­ מה זאת אומרת? "קודם כל ניקו במשך שנתיים את האנשים של ביבי מהמצודה. אני לא ראיתי אף אחד של ביבי שנמצא במצודה. ותמיד כשהיו טקסים או מה, תמיד הביאו שוטרים ושומרים נגד הפעילים, תמיד­תמיד נגד הפעילים של ביבי, גם בזה שהיה לפני שבועיים בסינרמה, היו שם קרוב ל­400­500 איש בגשם וזה לא עניין אף אחד. עד שבאתי לשני ועשיתי עימות, ביחד, בגלי צה"ל, ואמרתי לו: 'תראה, אם אתה לא תכניס אותנו ואריק יצטרך לרוץ, אף אחד לא יעזור לו'. "ואני חושב שבאמת זה העניין, שאף אחד לא צריך לעזור לאריק. אפילו שזה דבר כואב, לעזוב את הבית. תאמין לי, לבחור באריק זה כמו להתחתן עם אשה שאתה לא מעוניין בה, בכוח מחתנים אותך איתה. באמת, בכוח אומרים לנו ללכת לתמוך באריק שרון, שאנחנו לא אוהבים אותו, הוא לא בסדר, הוא לא יודע לפרגן, הוא לא מתאים, הוא לא יודע מה קורה. בעד זה שני כל היום נצמד אליו, ואני רואה שמי שמנהל היום את הליכוד ומי שינהל את המדינה זה לא אריק שרון, זה שני ועומרי, הבן של אריק. "עומרי הוא בכלל לא ליכודניק, אין לו שום מפלגה, הוא לא תומך. לפני חמישה חודשים הוא קרא לחבר'ה שלנו אינדיאנים וצ'חצ'חים. הוא אמר לי: 'אני לא יודע איך אבא שלי בכלל נמצא בליכוד, זו מפלגה של שחורים, מטומטמים וצ'חצ'חים'. איך הוא רוצה שאנחנו נלך לתמוך בו? "זה נכון שביבי בא וביקש ואמר הר הבית והכל, אבל לא כל מה שבי בי מבקש אפשר לעשות. אני אומר לך שאם ברק לא היה מדבר על הר הבית, אני אומר לך במיליארד אחוז ­ לא במיליון, מיליארד אחוז ­ שהיינו הולכים לתמוך בו. בגלל שהוא דיבר על הר הבית, בגלל שהוא דיבר על דבר שגדלנו באידאולוגיה שירושלים היא בירה של ישראל, והוא פגע בזה, זה קצת מפריע לנו לתמוך, ואנחנו בספק מה לעשות. רק שתדע שראיתי פעילים שהולכים בליכוד ומורידים שלטים של שרון". ­ מה אתה אומר. "כן, ראיתי את זה מול העיניים. אני אומר לו: 'מה אתה עושה?', הוא אומר לי: 'אני לא יכול לראות את זה'. הוא לא יכול. אנשי ליכוד מורידים שלטים של שרון בהתנדבות, בפירוש בהתנדבות. ומצד שני כל הזמן מפחידים אותנו שאם יעלה ברק אז יהיה לנו אסון, הם נותנים מין פחד כזה. ואם אני אלך לעזור לברק, אז ביבי יכול לבוא ולהגיד לי: 'איך אתה בוגד'; ואנשי ביבי יגידו לי, חלק מהם: 'למה ככה, שמשון, הרי זה הבית'. "אבל הם צריכים להבין, זה הבית, אבל בבית הזה יש סירחון, בבית הזה יש עכבישים שלא נותנים לך להיכנס לבית. אני לא רוצה להגיד מילים כל כך כואבות, אבל אתה תראה שאחרי הבחירות אריק שרון ישים איקס על כל הפעילים שהולכים עכשיו ועוזרים ותומכים; יסגרו עליהם את הדלתות וישימו שומרי ראש ויביאו משטרה ושב"כ ואתה לא תוכל להיכנס. אז בשביל מה לעזור לאדם כזה אם אני יודע מראש שהוא יעשה לי את הדברים האלה? "ואני אגיד לך עוד משהו, שידעו הבוחרים: אני בטוח ב­99 אחוז שאריק שרון יעשה דברים נגד הדת, יותר מברק. אריק שרון לא אוהב את הדתיים. כשבאתי לשני ואמרתי: 'אם אתה פעם רוצה את הרב כדורי, שאני אביא לך אותו בשביל אריק שרון וזה', הוא אמר לי: 'תעזוב אותי מהשייח הזה'. אולי זה הדבר היחיד הטוב באריק, שהוא יפגע בש"ס". למה לא ש"ס "חורף מקומץ./ בחורה שלא הספקתי לראות שולחת לי הצעת אהבין על פתקית./ יום אחד הראש שלי ייפול" ("יום אחד") ­ למה אתה כל כך שונא את ש"ס? "ש"ס מעוניינים שיהיה עוני במדינה. הרי כל אדם עני, שהולך ונהיה עבריין, חוזר אחר כך בתשובה. אתה עני, אתה נכנס לדיכאון, אתה נעשה אנטיפת, זה מה שהם מחפשים, לעשות אותך מסכן, מיואש, ואז תתקרב לש"ס. בש"ס ייתנו לך פעם אחת סוכרייה, ופעם שנייה תסתדר לבד. "אני חזרתי בתשובה בגלל שאבא שלי נפטר, ואז באו ודיברו ודיברו ודיברו, אמרתי בואו ננסה את הדרך הזאת. הייתי בדרך הזאת קרוב ל­13 שנה. אם היה לי את מי לתבוע, איזה אחד שעשה לי את זה, הייתי תובע אותו". ­ למה? "הוא קלקל לי 13 שנים הכי יפים שלי בחיים, הכי יפים. למה? למה בשביל להיות אדם ישר ואמיתי אתה לא חייב לשים כיפה. בשביל להיות אדם ישר אתה חייב לעשות כבוד לזולת, אתה חייב לעשות כבוד לאדם. אתה רוצה לשים כיפה, אתה רוצה להיות דתי, וולקאם טו איזראל, למה לא, אבל תהיה אמיתי ותהיה ישר, אל תהיה קומבינטור בגלל זה. אל תנצל את אלוהים לרעה. אם אתה הולך עם כיפה ועם זקן, שהם סמל לאלוהים, ואתה בוגד וא תה עושה יענו דברים שאלוהים לא אוהב אותם, אז איזה מין בנאדם אתה? אתה פוגע בקב"ה. "אז זה מה שעושים אנשי ש"ס, הם פוגעים בקב"ה. תדע לך, הם דואגים לאינטרס שלהם ולא לאינטרס של העם ולא לבוחרים שלהם. אני יכול להראות לך עשרות אלפים תומכי ש"ס שמקללים את הרגע הזה שחזרו בתשובה. הם מאמינים באלוהים, אוהבים את אלוהים, אבל יש להם בעיה עם הדרך. יש להם בעיה לפרנס את כל הילדים שהביאו, כשאף אחד לא עוזר להם עם כסף והם תקועים בלי מקצוע, כי כל החיים לימדו אותם רק תורה. איזה מקצוע יהיה לו? הבנת? "אז האדם הזה חי על ביטוח לאומי ומקבל את הכמה מאות שקלים ואשתו מסכנה עם הילדים. ולמה אותו ילד מסכן צריך לאכול אותה, על איזה רב שלפני 20 שנה תפס את אבא שלו והבטיח לו גבעות והרים והכל? "בוא אני אסתובב איתך בפרדס כץ, אני אראה לך אנשים דתיים מסכנים, מה זה מסכנים, משפחות שיש להם חמישה ילדים מרוויחות 3,000 שקל. איך יגדלו חמישה ילדים עם 3,000 שקל? אז הילד הזה מסתובב בשוק בפרדס כץ ולא הולך לבית ספר, למה אין לו מחברות, אמא שלו אין לה מה לקנות, אין לו חוגים במתנ"ס, הילד הזה הופך להיות פושע בלי לרצות. מתוך מא ה אחד יוצא נורמלי. "אז במקום לבקש שהדתיים ילכו לצבא ולהתעסק בשטויות, תלכו ותשקמו לי את הבני נוער שמסתובבים בסמים, אלה יהיו חיילים הרבה יותר טובים מהדתיים. אבל העוני לא מעניין אף אחד. אתה שומע על ילדים בני 12 משתמשים בקוקאין והכל. מצד אחד אתה אומר: 'תשמע, זה לא הבן שלי', אבל אחרי זה, כשזה נוגע בבן שלך, אתה אומר: 'אלוהים, למה נתת לי את המכה הזאת?'. אבל אלוהים כתב בתורה 'ואהבת לרעך כמוך', 'כל עם ישראל ערבים זה לזה'. אז למה לא לעזור? "אני, אני יש לי לא אחד, יש חבילות שעזרתי להם בעירייה, אחרי זה אמרתי להם: 'ולמה תמכתם ש"ס ולא בי?', אמרו: 'שמשון, מה נעשה? הרב עובדיה אמר לנו'. אז יש להם מין פחד כזה, אתה יודע, מין הרגשה של פחד, שהרב אומר לך לתמוך ש"ס אתה חייב לתמוך ש"ס, אם לא, לא יהיה לך גן עדן, יהיה לך גיהנום, אתה הולך נגד גדול הדור. "סליחה, עם כל הכבוד, הרב עובדיה יוסף, אני מעריך אותך כרב, אתה יהודי צדיק, יקר, אבל 17 איש יושבים בכנסת, משקרים אותך, עובדים עליך. 17 שקרנים וגזלנים ורמאים". ­ לאן הולך כל הכסף? "לאן הולך? בעולם הבא הם יראו את הדין שהם יקבלו. הם פשוט חסרי אמונה. כי אם היו מאמינים במיליארד אחוז, ושיש אלוהים בשמים, היו הולכים לבחירות. הבעיה שהם פחדו ללכת לבחירות, בעד שהם לא מאמינים באלוהים. הם ידעו שהם נופלים. אז מה? אז אין לכם אמונה. ובאמת, בפעם הבאה אלוהים ייתן להם את העונש, לא ייתן להם אפילו שבע מנדטים. "והם גם עשו תרגיל לאריה דרעי. אריה דרעי מסכן, הלך ונתן והקים את מפלגת ש"ס, והנה הוא יושב בכלא, בכלל לא מדברים עליו, לא רוצים לשתף אותו. לא שאני אוהב את אריה דרעי, אבל זה אורגינל, זה לא פייר מה שהם עושים. אם אריה דרעי כל כך צדיק, וכל כך אמר אמת, והרב עובדיה אומר לו: 'זכאי, זכאי', למה הלכתם והצטרפתם לממשלה של ברק שאמר לכם 'או אתם או דרעי?'. שנינו יודעים, הם העדיפו את הכיסאות ולא את דרעי. "אדם שאוהב גבר, והולך עם גבר במלחמה, באש ובמים, הוא לא עוזב חבר בקרב. הם נטשו את אריה דרעי, נטשו אותו, אמרו לו: 'מותק, נגמר הסרט שלך, הגענו לבאר, לא צריכים אותך, אנחנו שותים מים', וזה לא פייר, בן אדם יושב שלוש שנים בגלל הפרנסה שלהם, בגלל הקומבינות שהם עושים, בגלל הכל, ואף אחד לא אכפת לו. היום אתה לא שומע על אריה דרעי בכלל. לא מעניין או תם מתורה, מעניין אותם מדבר אחד ­ 'נו מאני, נו האני', אין כסף, אין חיים, זה מה שמעניין את ש"ס, מפלגת הדולר, זה מה שש"ס, זה מפלגת דולרים וכסף וקומבינות, וזה בושה וחרפה שיש לנו מפלגה כזאת במדינת ישראל. "תשמע, אבא שלי בא מטוניס, אמא שלי באה מטריפולי. אבא שלי היה מנשק את האדמה, אומר: 'זה מדינת ישראל'. על מה הביאו אותנו הנה, שניזרק לרחובות? ההורים שלנו היו יהודים מאמינים, צדיקים, אנחנו מאמינים שיש הר הבית, גן עדן, גיהנום, הכל. אתה, האדם הדתי היושב בש"ס, אתה חושב שההורים שלנו היו חארטה? אתה חושב שאלוהים לא רואה מה אתה עושה? כמה אתה יכול לרמות? כמה? "מה עוד אתה רוצה לשאול, תשאל, אני עצבני אחושרמוטה, תפסת אותי עצבני, אתה לא יודע איך אני עצבני, אתה לא יודע". למה אני בימין "שמתם לב שלהרוגים הפלסטינים אין שמות?" ("מוזר ומעניין") ­ דבר, אבויקה, דבר. "אספר לך סיפור. בשנת 99' פנה אלי פואד ופנו אלי האנשים של ברק, באו והציעו לי כסף לעזור להם. אמרתי להם: 'אני אוהב את ביבי, אבל אם תעזרו לי לעזור לעם אני אעזוב את ביבי'. שאלו: 'מה אתה רוצה?', אמרתי: 'תראה, יש פה משרד, אני רוצה פקידה במשרד, תביאו לי מדריכים ומשכורת בשביל להביא אוכל ובואו נעזור לאנשים'. עשו חשבון, יצא סכום דוגמה מאה ומשהו אלף שקל בשנה. עכשיו, זה לא כסף לי, זה כסף לעזור לציבור. אמרתי: 'אני מוכן לאבד את האידאולוגיה שלי, העיקר שתבואו תעזרו לאנשים'. אמרו לי: 'לא'. ואני יכול להוכיח את זה שחור על גבי לבן שישבתי עם פואד ואנשים שלו. "ובבחירות שרצתי בפרדס כץ, ש"ס לא הציעה לי כסף? אריה דרעי הציע לי כסף ואני לא רציתי לקחת. אמרתי לו: 'תן לי משרד, שני מטר על מטר, בשביל לעזור למסכנים'. אמר לי: 'נהיית משיח?'. כוס אמכום. ואותו דבר שרון, דואג רק לחווה שלו. "אתה מבין, יש פה בעיה רצינית, מה שהולך במדינה זה בעיה. ולמרות שאני כאילו בימין, אני לא חושב שהימין יכול להתמודד איתה. אתה יודע ל מה אני ימני? אני זוכר, עליו השלום, היה אחד, ובגלל זה עד היום אני ימני, זה היה בגין. "בגין הביא לנו מזרנים ושמיכות, הוא תמך בספרדים ולא נתן לאפליה וכל השטויות להיות, ובעד זה קמו אנשים ספרדים ותמכו בבגין, שנתן לנו במה להתכסות כשלא היה לנו במה להתכסות. רק בגלל זה נהיינו ליכודניקים והכל. ככה, מה לי ולליכוד? תעזוב, כולם אותו דבר, תעזוב, אידאולוגיה זה חארטות. זה חארטות, אני אומר לך ת'אמת. "רק בגין הכניס לנו התלהבות, אני לא אשכח את זה. היינו 12 אחים והיינו ישנים ארבע במיטה, היו שני חדרים בבית, ואז אתה יודע, חורף, ואין מים חמים ואין דוד חשמל ואתה לא מתרחץ ולא כלום. ובא האדם הזה ועזר לנו, לעם הספרדי, ונתן לנו את הבגדים והקים את לשכת הסעד, ועל זה אנחנו הפכנו להיות ליכודניקים. "ומאז אין אף מנהיג. מאז מתעסקים בשטויות, כל מיני שטויות של אדמות, ואנחנו בתוך הבית של מדינת ישראל, רשמי, אין לנו מה לאכול. זה דבר שצריך לחשוב עליו. גם ברק עשה טעות בעניין הזה, שקם בדגל הזה והבטיח לזקנה בית חולים וכל השטויות האלה. הלכת והבטחת. אתה יודע, אם היה מקיים ומטפל בעניים ­ הימין היה אצלו עוד שתי דורות ועוד שתי דורות. "וזה בעיה של פוליטיקאים, הבנת, זאת הבעיה. בתורה כתוב 'וישמין ישורון ויבעט'. זה חברי הכנסת, הם משמינים ובועטים בעם ישראל. הדבר היחיד שמציל את העם זה שיש לו אשליה שאולי יהיה טוב. אומרים: 'מחר אולי יהיה טוב'. אתה יודע, אם לא היה לנו את האשליה הזאת ­ חצי מדינה היתה מתאבדת. אנחנו מקווים שאולי מחר יגיע יום חדש ויהיה טוב. ועוד יום עובר, ולא טוב, ואולי מחר יהיה טוב, וככה אנחנו ממשיכים לשכנע את עצמנו 20 שנה ומחלות ומתים, והכל למה? כי אולי יהיה טוב. "אבל אין טוב. למה המדינה שלנו זה מדינה של מאפיה, חברי כנסת כל אחד דואג לתחת שלו, כל אחד דואג לאינטרס שלו ולא מעניין אותי ליכוד או מערך, כולם אותו חרא, אין היום אידאולוגיה, זה שקר וכזב. מי שאומר שיש אידאולוגיה הוא שקרן. האידאולוגיה היחידה שיש זה לשקר את הציבור ברחוב כל ארבע שנים, ולכו תשימו כמו מטומטם נייר בקלפי. זה קרקס, זה לא דמוקרטיה. זכות השיבה לשבעים "מביאים את פינקלמן שיעזור איך לשכנע את העם להצביע לשרון. יא חתיכת בני כלבים, תבואו ותעזרו לעם באמת, אל תביאו פינקלמנים כאלה, תבואו לאנשים המסכנים ותעזרו להם ותראו הוכחות, הנה עשינו, הנה שיקמנו, אל תביאו יועצים מאמריקה כמו שגם ברק הביא בשנת 99' ושילם אלפי דולרים. למה? את הכסף הזה תשקיע במדינה. אל תבנה לי כבישים, תבנה לי בתים לאנשים, תבנה לי חיים, תן לאנשים לחיות. "כל היום מדברים על השלום, כל היום על ערפאת, על נהרגים, על חטופים. יומיים דיברו על העוני, השתתפו, נגמר. חלאס. תעזבו אותנו. וואלה, לא מעניין אותי מערפאת, אם ירצה מלחמה, אם ירצה את ירושלים. אותי מעניין שבבוקר הילד רוצה פרוסה לבית ספר. אל תדאגו לערפאת, הוא יושב על ג'קוזי עם סוהא שלו, הוא יש לו מיליארדים בשווייץ. והאנשים שלו שם? גם מסכנים. "אני רואה איך הם חיים בעזה. אז מצד אחד אני אומר: 'הם לא יהודים', אבל הם גם בני אדם. גם להם מגיע חיים, גם להם מגיע, זה לא פייר. אז יכול להיות שיקום מישהו מאצלם ויגיד: 'אתה יודע מה, לקחתם אדמות, לא לקחתם אדמות, עצור. לא רוצים שלום, עצור. בואו נטפל בצרות בפנים'. נהרגים להם כ ל יום אנשים, ילדים חוטפים כדורים, נשרפים. חבר'ה, מה ההמשך של זה? גם הם מסכנים. אז תעצרו את כל העניין של השלום, עשר שנים כל אחד ישקם את המדינה שלו, ואז אני אומר: קח לך מדינה, ערפאת. אני נותן לך מדינה במגש. אני נותן לך כל מה שאתה רוצה. אבל עכשיו כאן אין מה לאכול ושם אין מה לאכול, דופקים ראש בראש ולא יוצא כלום מזה. "אתם רבים על אדמה? זה חארטה, יש אדמות שאין לנו מה לעשות איתם. תבואו תישנו אצלי בבית, דלת מול דלת, זה לא אכפת לי. זה לא מעניין אותי למה גם אתה בן אדם, זה לא מעניין אותי איזה צבע אתה או איזה גזע אתה, אתה בן אנוש, אלוהים הביא אותך לעולם. צריך לדאוג לך. "אז זה מה אני מבקש גם מערפאת, גם מברק וגם משרון, משלושת החארטות האלה שבאים ועובדים עלינו כל פעם. בואו תדאגו לעם. אני לא מבין, אמא מגדלת ילד 18 שנה, הולכת משש בבוקר עד שש בערב להביא לו אוכל, עם טיטולים מנגבת לו את הקקי והכל, ושולחת אותו לצבא בגלל שני מטומטמים? מי אתם, המנהיגים, שלוקחים לאמהות את הילדים? מי האדם שיכול לקצר לאדם השני את הדור? יש אלוהים שמקצר. אדם לא צריך לקצר לאדם השני, להפך. יש לך ­ תעזור. "אני אומר אמת. תן לערבים כסף, תן לערבים לחיות, תן להם להקים בתי מלון שיבואו טוריסטים, תן להם לעבוד, תן לאנשים המסכנים האלה לאכול, לבנות בתים, ללכת עם נעליים, תן להם לחיות חיים, אז הם יעשו שלום מאהבה, לא בכוח, לא בשנאה. "תנזים, חמאס, זה חבר'ה מיואשים. אנשים בגלל העוני והייאוש לא חושבים, חושבים רק רע. תעצרו את זה, תנו לכולם לחשוב טוב. ואז כשיהיה טוב, אני אומר לערבים, לא רק את ירושלים אני נותן, בואו לגור בתוך תל­אביב, בתוך פרדס כץ. תנו לנו חיים טובים ביחד, אף אחד לא רוצה מלחמה. "אני אומר לך, אני מצדי שייקחו את הכנרת, אני אסע לסוריה, סוריה תבוא לפה, אני אנשק אותם, הם ינשקו אותי, שישנו אצלי בבית, הם בני אדם בדיוק כמוני. תביאו את השלום מהלב, מהכיף, לא מהפחד, לא מהלחץ. הבאתם מיליון עולים? תדאגו לעולים, תדאגו לפרנסה שלהם, לילדים שלהם. הפלסטינים רוצים לבוא? השיבה? שיבואו. אבל תדאגו להם. אל תביאו אותם לעוני. אם תביאו אותם לעוני, תביאו אותם למלחמה. "אז תטפל במדינה עוד עשר שנים ותביא אותם כשתהיה לך מדינה נורמלית, פורחת, עם כלכלה והכל. אדם שיש לו כסף לא חושב על מלחמה. הוא חושב על ט וב, רוצה ג'קוזי, נשים, ליהנות, טוב לו. אבל אדם שרע לו חושב איך לדפוק את השני. וככה, מה שגורמות שתי הממשלות, גם שלנו וגם שלהם, רק איך לדפוק אחד את השני. אז תעצרו כל העולם, תעצרו. "כל כך אכפת לצרפת? לאמריקה? שלום אזורי וכל אלה? יש לכם כסף? בואו תנו לערפאת כסף, לעם של ערפאת, תנו להם להיות בני אדם. היום האדם לא מרגיש כאדם, הוא כמו כלב. אני אומר לך, אנשים אומרים: 'אין בשביל מה לחיות'. תדאגו להם, תדאגו לילד שלא ילך יחף בקור, תדאגו לאמא הזאת המסכנה, הבן שלה פצוע. "אז צריך לקום מנהיג אמיתי שמבין את כל זה. ואני מקווה שביבי חושב ככה. אם הוא לא יחשוב ככה, עם כל זה שאני חולה עליו והכל, אם הוא לא יעשה באורגינל את מה שאני אומר לך, אז אני עוזב אותו. אני לא הומו שאני צריך אותו". מה עושים בקלפי מתי התחיל אריק שרון להיות שמן? ("שומן") ­ אז מה סוגרים, שמשון? "אנשים לא מעוניינים לצאת לבחור, והבחירות האלה זה בחירות חארטה, אין בחירות אמיתיות, זה בחירות על כיסאות, זה בחירות על לשאוב מאותו באר של הציבור וזה פשלה. אתה יודע מה? אם עם ישראל יתקומם ואף אחד לא ילך לבחור, נקום אני ועוד אלפים בהפגנות, לא הולכים לבחור, נעמוד ליד הקלפיות, לא הולכים לבחור, אולי ייצא משהו טוב. נראה לכולם שאנחנו בני אדם, לא כלבים. מה, כל ארבע שנים תשגעו אותנו? בן אדם עובד משש בבוקר עד שמונה בערב בשביל שייקחו לו את הכסף ואתה תלך תיסע בוולוו ותהנה? פאק יו. לך הבית, תחיה בדיוק כמוני. "אם ייתנו לחבר כנסת משכורת של ארבע אלף שקל, אתה לא תראה שר אחד בכנסת, אורגינל. אבל משכורת של 35 אלף שקל אז כולם רצים. הם רצים ארבע שנים על חשבון אנשים מסכנים שאין להם מה לאכול ואומרים 'יכול להיות שיום אחד יהיה טוב', וזה הפשלה שיש לנו, ואני מקווה שאולי הציבור יפתח את העיניים ולא את האוזניים. בואו נתעורר ונקום, ואני אומר עוד פעם, ואני אגיד את זה עוד מיליון פעם, אני הייתי רוצה לרוץ, אם יהיה לי כוח ותמיכה ו אני אעשה סדר פעם אחת במדינה, פעם אחת ולתמיד. זהו, נגמר הסיפור: אנחנו לא קונטה קינטה בסרט שהיה לפני 20 שנה, אנחנו לא כושים, נגמר, אנחנו בני אנוש". שבוע לאחר נצחון שרון. ברק: "אתה רואה, תמיד יכול להיות יותר גרוע". שרון: "עכשיו כבר לא"