משורר עברי בפריז אחרי חמש שנים בפריז חובק המשורר והמתרגם דורי מנור ספר שירים ראשון ושמו "מיעוט", ואת "אלפה ואומגה", טקסט לאופרה עברית מקורית ספי הנדלר, פריז 12/01/01 דורי מנור נשנק וכמעט הופך את ספל הקפה­או לה, כשאני מציג בפניו את ההודעה לתקשורת שמבשרת על צאת ספריו החדשים. ממקום שבתו בפריז, לא הספיק לקרוא קודם את הקומוניקט, וכשהוא מגלה כי בהודעה מצוטטות כמה מהביקורות הנלהבות שליוו את הקריירה שלו הוא מאדים כולו. "הם השתגעו, פשוט השתגעו", הוא ממלמל במבוכה. "כמעט שלא הבחנו בזה: בן­רגע נולד, כהולדת אתינה מראשו של זאוס, משורר עברי גדול!", כתב עליו יורם ברונובסקי בעיתון הארץ. מנחם בן הגדיר את אחד משיריו "שירה מושלמת בחריזתה ובקצבה". איך מנור מגדיר את עצמו? משורר עברי. הגדרה רזה משהו, אך מספקת מאוד מבחינתו. אז הנה לכם ראיון עם משורר עברי, שהתקיים לפני כשבוע בקומה השניה של אחד מבתי הקפה של גולת פריז.עיר האורות חולקת כבוד למשוררים, צרפתים או אחרים. לכן כשאני מסביר לרישאר, מנהל בית הקפה, כי משורר עברי חשוב עומד להתארח אצלו, הוא מציע באופן טבעי לפתוח עבורנו את הקומה השניה, הסגורה לקהל בשעות אחר הצהריים. "כדי שתוכלו לשוחח בשקט" אומר רישאר בקול מלא הערכה, ומתנצל כמובן שאינו קורא עברית כדי לתהות על קנקנה של שירת המשורר. עניין של נימ וס מקומי.אבל לפני פריז היתה כמובן תל אביב. דורי מנור נולד בתל אביב לפני 29 שנים. את השירה גילה רק כשהיה בן 17. "מאוחר יחסית", הוא אומר בספק חרטה. "התחלתי לכתוב שירה כשהתחלתי לקרוא שירה. פשוט כך, בגיל התיכון. אני זוכר את עצמי באותם הימים צמא כל כך לשירה בשפה שלי, בעברית, שאוכל להתרפק עליה". הזיכרון הזה מלווה אותו עד היום. חוויה מהותית ומכוננת בעולם היצירה שלו. "עד היום אני כותב בעיקר לבן ה­18 שאני הייתי", הוא מתוודה, "אני כותב לעצמי אז, או למי שהיום הוא בן 18."המשוררים הראשונים שקראתי היו משוררים עברים עכשווים. אני זוכר את זה את יונה וולך. שירה בחרוז חופשי. אלא שהתמזל מזלי והיתה לי מורה נפלאה לצרפתית, שנתנה לי באותה תקופה את אפולינר לדוגמה. כך גיליתי אופק אחר, ומשלבים מאוד מאוד ראשונים רציתי את האופק הזה לפרוס גם על השפה שלי".עדיין בתיכון, נכנס לחייו של מנור המשורר הצרפתי שארל בודלר (1821­1867), שיעסיק את מנור במשך שנים. ירתק אותו. יגרור אותו לעבר הצרפתית. "את בודלר גיליתי כשהייתי בן 18, ולא מספיק הבנתי אותו מילולית. הצרפתית שלי לא היתה מספיק טובה. כדי להבין התחל תי לתרגם. תרגמתי לעצמי כדי להבין במישור המיידי מילולי כדי להבין מה אני קורא. ואז מצאתי את עצמי בגיל 18 עם כמה שירים של בודלר שתרגמתי, והייתי פחות או יותר שלם עם מה שיצא."החלטתי שמילא לכתוב למגרה, אבל לתרגם למגרה זה בהחלט פאתטי, אז שלחתי את זה לעיתון הארץ.היה לי הרבה מזל, וזה פורסם ומאז הדברים התחילו להתגלגל". ההיכרות הזו עם בודלר הניבה ספר תרגומים של מנור ל"פרחי הרע" של המשורר, שיצא לפני שלוש שנים והפך לרב­מכר עבור ספר שירה, ולא רק עבור ספר שירה (שש מהדורות).עוד הרבה לפני רב­המכר, בגיל 18, מתגייס מנור לגלי צה"ל. שם הוא משרת במחלקת האומר, "מחלקה המספחת אליה את כל מה שהוא לא רייטינג", אומר המשורר מנור בגאווה. "יש לי משיכה גדולה מאוד לעבודה עם צליל, שכמובן מתחבר לשירה מבחינתי. העבודה הטכנית של להזיז סרטים, אז עוד עבדנו בצורה מאוד לא דיגיטלית וזה משהו שמאוד קסם לי ומאוד חסר לי היום".בתום ימי גל"צ, ויחד עם חבורת אנשים שפגש שם, מייסד מנור את כתב העת לשירה "אב".מנור נזכר בחיוך בסערה שחולל כתב העת החצוף הזה בעולם השירה העברית. "התגובות היו קיצוניות. 'היו ביקורות איומות, קטילות מטורפות וביקורות נהדרות, מעולות ושום דבר באמצע. תראה, ברור שאז כשקראנו ביקורות קטלניות זה היה מאוד מאוד קשה. היינו צעירים, בראשית דרכנו. פרסומים ראשונים. פרפורים ראשונים, וקיבלנו מכות מאוד חזקות. אבל האמנו במה שיש לנו לתת. היום אני מתייחס לכל הפרויקט הזה בעיניים אחרות לגמרי. שילוב של ערגה גדולה מצד אחד, וביישנות אם כי לא בושה, מצד שני. אני שמח במה שהיה, אבל היינו בני עשרים. היום הייתי עושה דבר אחר לגמרי". ארבעה גיליונות של "אב" ראו אור, האחרון יצא בספטמבר 95'. אז עבר מנור לפריז.הוא כמובן לא המשורר העברי הראשון שבוחר לחיות בעיר האורות תקופה מסוימת. "אלתרמן חי בפריז תקופה. שלונסקי חי בפריז תקופה", מזכיר מנור אבל מדגיש בה בעת ש"פריז היא מבחינתי בחירה שרירותית. מה שלי היה חשוב זה לגור באירופה, בעיר גדולה. הבחירה בפריז היתה בחירה של שפה, אהבתי את הצרפתית, היה לי נוח לחיות בצרפתית. בחירה של חברים, היכרתי כאן אנשים ורציתי לבחור בעיר שהם נמצאים בה".פריז לא נוכחת מאוד בספר השירים של מנור. בפעמים הספורות בהן היא מופיעה מרחפת סביבה תחושה מלנכולית משהו. "פריז היא עיר ש יש בה הרבה מן הפאתטיות היום. וולטר בנימין הגדיר אותה כבירת המאה ה­19, והיא עדיין כזאת. יש בה משהו אנכרוניסטי. מצד שני זה מה שנהדר בה. כאן נוח לי יותר להשלים חסכים בקלאסיקה מתוך ידיעה שהעולם האמיתי נמצא אולי בתל אביב, אולי בברלין, אולי בניו יורק. אבל טוב לי כאן בינתיים". ­ משורר בשפה העברית היא הגדרה שאיננה תלויית מדינה? לא רצוי שמשורר עברי יגור בישראל?"כן ולא. חייתי בישראל ואחזור לגור בישראל. זו התשובה הטכנית. תשובה פחות טכנית תהיה שעברית היא שפה שהיא לא רק ישראלית. היא התקיימה קצת לפני ישראל ולא רק בגבולות הגיאוגרפים של מדינת ישראל. נדמה לי שכותב פרוזה אולי היה מרגיש איזשהו חסר בשהות ארוכה שלא בשפתו. לשירה זה עניין קצת יותר דיאלקטי. לפעמים זה מפריע. לפעמים זה עוזר". ­ איך זה מפריע אפשר להבין. תסביר איך זה עוזר?"מה זו שירה? שירה היא הפעולה שמבקשת להשיל מהשפה את היסודות הקומוניקטיביים שלה, היסודות היומיומיים שבה. מנסה להפיק מהשפה יצירה מוזיקלית. במובן מסוים חיי יומיום בשפה אחרת, יכולים אולי לסייע למחשבה על השפה ובכך לכתיבה שירה".מנור מתאר תהליך הדרגתי שעב ר עליו בחמש שנות שהות בפריז. "בשנתיים שלוש הראשונות מחוץ לישראל ההתייחסות שלי גם לתרבות הישראלית וגם לשפה העברית היתה התייחסות קצת, איך להגדיר את זה, עוינת. תפסתי מרחק. הכל נראה לי קטן. כמעט אקזוטי. מדינה קטנה במזרח התיכון שעושה הרבה רעש. כיום זה נראה לי מצחיק. אני מכה על חטא. אבל הייתי זקוק למרחק הזה והיום אני רואה את הדברים אחרת לגמרי. הייתי צריך את השנתיים שלוש הנוספות האלה כדי להתאזן קצת בהסתכלות הזו שלי ולראות כמה בעצם הרעש מוצדק".­ והעברית היום בעיניך היא שפה קטנה ואקזוטית או שפה מונומנטלית?"העברית היא שפה מונומנטלית ונפלאה. העברית מאפשרת לנו לקרוא את קהלת במקור, את איוב במקור. את שמואל הנגיד. את פרקי אבות. העברית היא שפה מופלאה. אני חושב שיש לנו מזל גדול מאוד שנולדנו בעברית. בצרפת יש הרבה מאוד שרידים להסתכלות על העברית כעל אחת מהשפות הקלאסיות: יוונית, לטינית וגם עברית. ואז הם אומרים לעצמם 'זו שפה קלאסית שבעצם היא שפה שקמה לתחייה, חיה, מדוברת'. יש הרבה תמיהה והרבה הערכה". אחרי חמש שנים בפריז חובק מנור שני ספרים שיוצאים לאור בה בעת. ספר שירים ראשון ושמו "מי עוט" (סידרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד) הכולל שירים מקוריים לצד תרגומים לוויליאם בלייק, ויקטור הוגו, פול ורלן ואפילו למשלי לה פונטין. מנור מביט בגאווה בספר המונח על שולחן בית הקפה. ההדפסה הסתיימה לפני מספר ימים, והמשורר, באופן טבעי, שולח מדי מספר רגעים מבט מלטף לעברו.­ למה "מיעוט"?"אני שומע במילה מיעוט כמה דברים. אני שומע את הדבר שהולך ומתמעט. בעצם מהות של שירה. אבל כמובן מיעוט גם במובן המיידי. קבוצת מיעוט. אני מרגיש שייך לכמה וכמה מיעוטים. לאו דווקא מיעוט ביחס לרוב מספרי. סוג של זיקה אסתטית בין קבוצה אל­זמנית של אנשים הקיימת מאז ומעולם ושתתקיים עד עולם. יהודים. הומואים. משוררים. סוג של חולשה מובנית שהופכת להיות לחוזק אסתטי. מבחינתי כל הדברים האלו התמצו במילה מיעוט, והיא מאוד חשובה לי".­ "מיעוט" הוא ספר חושפני?"בוודאי. בלי זה אני חושב שזה לא מעניין. אבל כתבתי מה שאני יכול לכתוב, לא כתבתי בשביל רייטינג. אלה החיים שלי. יש כאן אנשים שהיו משמעותיים עבורי, שהם עדיין משמעותיים עבורי הנזכרים בשמם הפרטי. אין פה איזשהו תיעוד פסבדו דוקומנטרי של החיים שלי, אחרת זו לא תהיה שירה. יש פה עיבוד אסתטי של חוויות שעברתי. אבל יש כמובן חוויות הרבה יותר מהותיות שעברתי שלא נכנסו בשום צורה לספר וחוויות שוליות שפתאום הנביטו שורה שממנה צמח שיר. לכתוב ביוגרפיה שלי לפי 'מיעוט' יהיה מאוד לא יעיל". ­ עד כמה הפן ההומו ארוטי בספר משמעותי?"אני חושב שלהגיד משורר הומו זה דבר קצת מצחיק. קצת מיותר. כמו להגיד משורר צעיר. או משורר או לא. יש בספר שירים הומו ארוטים בוודאי, אבל אני חושב שאלו שירי אהבה. הם שם כי זה חלק ממני".­ עם ספר השירים אתה מרגיש דובר של התנועה ההומוסקסואלית?"אני מקווה שהשירים ייפנו לקהל הרבה יותר רחב, לאו דווקא לקוראים הומואים. אני מאוד אשמח אם קוראים הומואים יאהבו את השירה. מבחינה פוליטית, אידיאולוגית, אני מאוד שמח בתנועה הזו. זו תנועה מאוד מאוד חשובה. אשמח להיות פעיל בכל מה שקשור בה כי זה דבר שהוא בנפשי, אבל לא בשירה. אני חושב ששירה שתהיה נושאת דגל של תנועה פוליטית היא בהכרח שירה רעה. שירה מצמצמת. שירה מגויסת, וזה בהחלט לא מה שאני מחפש".הספר השני היוצא בימים אלו הוא עוף מוזר של ממש. "אלפא ואומגה", ליברית ­ טקסט בעברית לאופרה , שהולחנה בידי גיל שוחט. לא רק אופרה בעברית, דבר יוצא דופן לכשעצמו, אלא גם אופרה שנכתבה במשותף על ידי מנור והמשוררת התל אביבית אנה הרמן. תהליך ייצירתי אותו הם מגדירים סימביוטי שהתבסס ברובו על סדרה אינסופית של שיחות טלפון ליליות בין השניים. "מה מוזר?", הוא תוהה. "היא בתל אביב, אני בפריז וחברות הטלפון באמצע מרוויחות הרבה כסף". ­ כיצד נולדה העבודה בצמד?"המלחין גיל שוחט פנה אלי לפני שלוש שנים בערך כדי לכתוב את הטקסט הזה. הוא נתן את הנושא. סדרת ליטוגרפיות של אדוארד מונק המתארת את סיפורם של אלפא ואומגה, הגבר והאשה הראשונים על פני אדמות. מאוד חששתי כשהוא פנה. חשש להתמודד עם דבר כזה גדול שלא היה דומה לדבר שעשיתי קודם. מעולם לא כתבתי יצירה בהיקף כזה. מעולם לא כתבתי יצירה שירית עלילתית. החשש הזה הביא אותי לפנות לאנה. ידעתי שאנחנו יכולים לכתוב יחד, ואז כבר לכתוב דבר כזה בשניים נראה קצת פחות מפחיד ויותר בר ביצוע". ­ זו סתירה עבורך ­ אופרה בעברית? עד היום יש מי שסבורים ששפת האופרה היא איטלקית ותו לא."אני חושב שכל דבר יכול להיכתב בעברית. זו השפה היחידה שבה אני יכול לכתוב, אז למה לא אופרה? התרבות העברית העכשווית מספיק חיה ומפותחת כדי שכל תחומי האמנות יבואו לידי ביטוי בה". מנגד מדגיש מנור כי נוח היה לאנה ולו להתמודד עם נושא שאיננו יהודי/ישראלי במפגיע. "לא רצינו אופרה על כיבוש יריחו, על טרומפלדור או על האינתיפאדה. רצינו לכתוב דבר שהישראליות שלו או העבריות שלו תהיה מתוקף העובדה המאוד אלמנטרית שהוא נכתב בעברית, ושהוא מתייחס לטקסטים עבריים קודמים".התוצאה המסקרנת תועלה מהשבוע הבא באופרה הישראלית החדשה. סיפור אהבתם הטרגי של אלפא ואומגה המשובץ באגדות ימי ביניים אפלות על הנחש והצבוע, הדוב, החמור והחזיר. אגדה צבעונית וקודרת, מחזור שירים שיצא גם כספר (הקיבוץ המאוחד).ואולי, אני שואל אותו, ביום מן הימים תוצג האופרה העברית "אלפא ואומגה" בפריז (עם תרגום לצרפתית כמובן). מנור מחייך. "אני חושב שגיל שוחט הוא מלחין נהדר ואני מקווה שיהיה לאופרה הזו מקום גם בבתי אופרה אחרים. אני יודע שהאופרה חתמה עם כמה בתי אופרה באירופה ונמצאת במשא ומתן עם אחרים. מצד שני אני מניח שעד שזה יקרה בפריז אני כבר אחזור לישראל".