הטריף אותי העיסוק במה שחושבים עלי מנחת ערוץ הילדים עדי עזרוני רצה עכשיו בבחירות לאגודת הסטודנטים בתל אביב תמי שמש­קריץ 08/01/01 עדי עזרוני, מנחת ערוץ הילדים, מוכרת למי שאינם ילדים בעיקר מהפרסומות. אחת מהן, שבה היא מלקקת בחושניות בקבוק של "ספרינג" בהדרכתה של בקי גריפין, עשתה לה קצת בעיות בערוץ הילדים. הפרסומת השנייה שהנציחה אותה על המרקע עסקה בהבדל בין גבר רציני, שמתקשר לטלפון, לבין זה שמצלצל לך לסלולרי ("הופה, ננאיינייניי"). כשאני מגיעה לבית הקפה שבו אנחנו נפגשות היא שקועה בשיחה ערה בנייד, מסבירה לכתב של עיתון נוער מדוע החליטה לרוץ לבחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל­אביב. "אני לא פוליטיקאית", היא חוזרת ואומרת.עזרוני לא ממש בקיאה בפרטי המאבק להורדת שכר הלימוד, לא מכירה את הנפשות הפועלות בשטח. היא טירונית פוליטית עם הרבה כוונות טובות. כמו האחות שלהם מעורבות היא משהו שורשי אצלה ("זה לא ג'וק שקפץ לי פתאום"), שקיבלה דווקא בארה"ב. "גדלתי בניו­יורק, ואחד הדברים העיקריים שהחינוך האמריקני מקנה זה שכל אחד יכול להשפיע ולתרום. יו קן צ'יינג' דה וורלד כזה, מה שבארץ נתפש כנאיביות".באיזה גיל היית שם?"מכיתה ב' עד כיתה ו', אבל תמיד הייתי בנאדם מעורב. הייתי בצופים, מדריכה ורשג"דית, ובצבא הייתי מדריכת חובשים. גם הכניסה שלי לערוץ הילדים נבעה מהאמונה שיש לי אפשרות להשפיע. אני מאמינה שכל מנחה מביא את הדבר שלו, ושהילדים יודעים לזהות את מה שאני מביאה".ומה את מביאה?"הרבה כנות וחום. אני כמו האחות שלהם. בתוכנית 'דיבורית' למשל, שהיא הבייבי שלי ועוסקת בנושאים שנוגעים לחיים החברתיים של ילדים, צילמנו עכשיו תוכנית על הצקות שפשוט קרעה אותי. דיברתי עם ילד שהיה קורבן למסכת מתמשכת של הצקות. הוא חדש בכיתה, תלמיד טוב שמאיים על מעמדו של מלך הכיתה, והוא לא כל­כך טוב בספורט, אז מזיינים אותו מה שנקרא".את מתוודה על חוויות לא נעימות שעברת בעצמך כדי ליצור הזדהות?"יש שם קטע בן דקה וחצי של מונולוג שלי או של קובי מחט, שמנחה איתי את הת וכנית לסירוגין. שנינו, אגב, תלמידי פסיכולוגיה; אני שנה שנייה, הוא עושה תואר שני. בתוכנית על דו­פרצופיות סיפרתי על חברה שאני יכולה להסתכל על הבעיות שלה קצת מלמעלה ושמצאתי את עצמי, ברגעים שהיא יצאה מהחדר, מתלחששת עם אחרים. בנושא ההצקות סיפרתי על הזובור שעשו לי בצבא ועל כמה שהרגשתי מושפלת".מה קרה?"בסוף קורס מדריכי חובשים העירו אותנו באמצע הלילה, אמרו לנו לחפור שוחה וכל אחד בתורו היה צריך ללכת צעד קדימה לתוך השוחה. אלה שהתמזל מזלם קיבלו על הראש ריבה ושוקולד למריחה. אני קיבלתי איזה שמפו מחטא, הדבר הכי מסריח שקיים. באיזשהו רגע הבנתי שאני לא נהנית מזה, שזה לא מצחיק אותי ושאני מרגישה מושפלת. הרבה פעמים כשמציקים לך אתה מנסה להיות בסבבה, צוחק יחד איתם ואחר­כך מרגיש אידיוט".ומה אמרת בתוכנית שהוקדשה למראה החיצוני?"תראי, בשביל לעבוד בטלוויזיה צריך לעבור מסך. אני נראית טוב, אבל לא משהו זוהר. תסביכי היופי שלי הם בגדר צרות של עשירים. לקח לי הרבה זמן להיפטר מהסטיגמה של הבלונדינית. לא בעיני אחרים ­ בעיני עצמי".ההליכה לבחירות קשורה לרצון שלך להילחם בסטיגמה הזאת?"ממש לא. רציתי להיות מעורבת בתכלס, לא דרך המדיה, אלא ממש להיות בפנים. בגלל זה גם הלכתי ללמוד מדע המדינה. עד לפני כמה שבועות אגודת הסטודנטים היתה משהו שנראה לי ריק מתוכן. בשנה שעברה אפילו לא בחרתי".מה בכל זאת הניע אותך לרוץ לבחירות?"חברים טובים שלי, חלקם חברי ילדות, הקימו את תנועת 'התעוררות'. חבורה של חמישה חבר'ה הרצליניים שישבו יום אחד בסלון וקיטרו 'כוס אמק, צריך להזיז משהו'. נפגשתי עם אחד מהם, בכלל בנושא אחר. היה לי רעיון שקשור לערוץ הילדים, איזה פרויקט שמשלב מעורבות קהילתית, ורציתי לדבר איתו. היתרון והחיסרון של החברה הקפיטליסטית הוא, שאנחנו הופכים להיות אינדיווידואלים, כל אחד עושה רק לעצמו. בציבור הסטודנטים זה בולט מאוד, והחלטתי להירתם".עזרוני, בת 22, גובה 1.73 מ', מודעת ל"אפקט פותח הדלתות", כדבריה, של המראה שלה. מרשים לא פחות הוא הציון שקיבלה בפסיכומטרי, 714, שאיפשר לה להתקבל לחוג לפסיכולוגיה. היא ילדה טובה הרצליה, הבכורה מבין שלושה. אמה יועצת ארגונית, אביה היה סמנכ"ל התעשיה האווירית, וכיום מנכ"ל של חברה שעוזרת למפעלים גדולים שנקלעו להפסדים. לטלוויזיה הגיעה כאילו במק רה, אבל אין ספק שהנתונים החיצוניים וההיכרות עם אנשים מהתחום הועילו."לפני הצבא הציעו לי לדגמן", היא מספרת, "אבל ההורים שלי היו מאוד קשוחים בעניין, ואז היתה לי שנה חופשית לפני הגיוס ופגשתי את טל כהנא. זה היה בשבעה ליעל חן ז"ל, שהיתה אמורה להגיש את תוכנית הספורט יחד עם יורם ארבל. את יעל הכרתי דרך איתי שגב, שהיה חבר שלי. טל כהנא שאלה למה אני לא נכנסת לעניינים ושלחה אותי לסוכנת שלה, לבנה חכים. אחרי הרבה מאוד אודישנים, לדברים שלא התקבלתי אליהם, עשיתי איזה אודישן לפרסומת ליוגורט והתקבלתי. אחרי כמה פרסומות עשיתי אודישן לערוץ הילדים, מבחן ידע כללי וראיון, והתקבלתי".כמה זמן היית חברה של איתי שגב?"שנה".היית בחתונה שלו?"לא הוזמנתי".היית אז תיכוניסטית והוא כוכב עולה. איך הכרת אותו?"בכיתה י"א השתתפתי בסרט דוקומנטרי על חילוניים ודתיים. כשהסרט עלה הזמינו אותי ועוד בחורה דתייה ל'מוסף המוספים' של 'ערב חדש' דאז, שאמנון לוי הנחה. באותה תקופה בכל יום שישי היו מביאים מנחה אורח אחר. בתוכנית שבה רואיינתי איתי שגב היה המנחה האורח".ואחרי השידור הוא התחיל איתך?"כן. מאוחר יותר הוא ניסה להתחמק מההגדרה הזאת, אבל זו ההגדרה המדויקת".נדלקת עליו מיד, או שבהתחלה רק היית מוחמאת מהעניין שלו בך?"לקח הרבה זמן שעד שהיינו חברים. דיברנו הרבה בטלפון ולאט לאט הכרנו".הוא היה החבר הראשון שלך?"לא. מכיתה א' היו לי חברויות ארוכות טווח. היה לי חבר מכיתה א' עד כיתה ו', למרות שאני הייתי בניו­יורק והוא באילת. יש לנו מכתבי אהבה קורעי לב".החבר של עזרוני בשנתיים האחרונות הוא יריב בראל (29), בנו של הפרסומאי אבנר בראל, סטודנט לתואר שני בחוג לקולנוע ובעל תואר ראשון בניהול וכלכלה. גם אותו הכירה תוך כדי הסתובבות באותו "מילייה", כהגדרתה. "לקח בערך שלוש פגישות עד שהבנו שאנחנו גרים יחד, אהבה גדולה מאוד".פעם ראשונה שאת גרה עם מישהו?"כן, מהבית של ההורים שלי עברתי לגור עם יריב. השנתיים האלה מאוד ביגרו אותי. פעם ראשונה שאת יוצאת מכל המסגרות, בית­ספר, צבא, הבית של ההורים, ואת צריכה להחליט מי את. כל הדלתות פתוחות, ואת רוצה להגשים חלומות. אבל לפעמים זה כמו לתת פול גז בניוטרל, כי את עדיין צעירה, ההורמונים משתוללים, את נמצאת בבלבלות וכאילו רק עכשיו מרגישה שזה גיל ההתבגרות האמיתי שלך. פעם הייתי נורא עסוקה במה שחושבים עלי. המצלמה והמראה החיצוני המסוים שלי חידדו את העניין, וזה הטריף אותי. אני לא יודעת מה גרם לזה לנוח. אולי האהבה, שהיא תמיד התשובה לפחד".את רואה את עצמך מתחתנת צעירה?"אני עוד רק מריחה את האוכל, עוד לא התחלתי לטעום אותו. אם אני ארצה ילדים בגיל צעיר, אתחתן, אבל אני לא ממהרת". בלי לתפוס צד "אנחנו גוף על­מפלגתי, שממומן על­ידי אנשי עסקים פרטיים שרוצים לקדם מנהיגות צעירה בארץ, כמו שמואל דנקנר, קובי אלכסנדר ועמי איילון, שמאוד דוחף. הכוונה היא להיות גורם משפיע בנושאים שאנחנו רוצים להיות מעורבים בהם. למשל, המאבק בתאונות הדרכים, שאחוז גדול מאלה שנהרגים בהן צעירים."היום נכנסתי לכיתה שלי בשנה ב' והצגתי את עצמי כמועמדת. התרגשתי, כי זה לא כמו לעמוד מול מצלמה או מול קהל מצומצם. זה לעמוד מול 200 חבר'ה בני גילי, ציניים בדיוק כמוני עד עכשיו. אחר­כך הסתובבנו בקמפוס עם החולצות האלה. מצחיק אותי שאני עד כדי כך מעורבת", אומרת עזרוני ומוציאה מהתיק סווטשירט עם הכתובת "תתעוררו כבר".