עלילות הוכמן במערבולת היצרים "התיאבון שלי למצות הכל בא מזה שאני חושב שאני הולך למות", מסביר אורי הוכמן בלהט הכיבוש תמי שמש­קריץ 03/01/01 במעבר החציה של שדרות שאול המלך בתל אביב, עשר דקות אחרי שנפגשנו, אורי הוכמן, רק בן 31, ליהג מחשבות על המוות. כשיעמוד בשערי השמיים והמלאך ישאל אותו שאלות בנוסח: סמים ניסית? היית פעם עם גבר? הוא יוכל סוף סוף להגיד שהיה קוקסינל. כמה שעות קודם לכן גרב גרבונים, לבש חזייה ממולאת צמר גפן, חצאית עם הדפס עור פרה ונעלי עקב. הכל בשביל תפקיד בהצגה "ארבע על ארבע", במסגרת פסטיבל התיאטרון הקצר בצוותא. אבל החיים של הוכמן דומים יותר לתיאטרון מתמשך, טראגי­קומי, ובמהלך השעות שביליתי במחיצתו (חמש אחר הצהריים עד אחרי חצות) ידבר על יום מותו בתדירות של אחד שימיו ספורים.הרזומה של הוכמן בתיאטרון משקף את מצוקת ההספק שלו, לפני שהמוות יגיע. מיד כשיצא מבית הספר למשחק קיבל תפקיד ראשי ב"דבר מצחיק קרה", ומאז לא הפסיק לעבוד: "שיינדלה", "הסוחר מוונציה", "אדון וולף", הן רק חלק מההצגות בהן נטל חלק. הוא מטייל בין התיאטראות, קאמרי, הבימה, גשר, החאן ופרינג': הקברט האירוטי "שירה חיה רעה", "געגועי לקיסינג'ר" של אתגר קרת, שהוא עיבד למחזה. גם כבמאי הוא מצליח לא רע, אבל מסרב להרבה הצעות, כי לשחק יותר עושה ל ו את זה. מהסלון בדירתו רואים את מגדלי עזריאלי, "זקפה מתמדת", הוא אומר. מין ומוות שזורים אצלו כמו שרק פרויד ידע. הוכמן מוצץ את החיים, האמרה "אכול ושתה כי מחר"... תפורה עליו. לילה קודם בילה עם חברים: "הזמנתי את ההפקה של 'קרפדים', שביימתי ושעולה ממש עכשיו, וכמה חברים לחגוג את יציאת ההצגה בשתייה, בניגונים, באכילה ובהתחזרות". ­ אומרים שאתה נורא לארג'."מה בא לך, מתוקה, מה חסר לך? היינו שם איזה 15 איש, רק גברים. זו הפקה שיש בה רק גברים, בשביל שלא יהיה מתח מיני שיפריע ליצירתיות. מתח מיני מסיט אותך. אני מעדיף בלי הלחץ הזה. שלא יהיה איזה קטע בחזרות, ואוי, ולמה, ועכשיו היא יודעת. היא תזכור שלא עמד לי, שיש לי קטן, תגיד לכל הקאסט".­ השמועה אומרת שכשלמדת משחק התחרית עם אבשלום פולק על לבה של אפרת בן צור ("הבורגנים")."הייתי חבר שלה, ואחרי זה לאבשלום היה סיפור עם אפי. אפי חזרה אלי ואחר כך לחבר הקודם שלה. בתקופה שהייתי איתה הייתי די מהופנט, היום כשאני רואה אותה זה כבר משהו אחר, היא מין אוחתי כזאת".­ אתה גבר של נשים?"נשים מאז ומתמיד מאוד משכו אותי. כמה אפשר להחזיק בל עדיכן, אז נראה עוד משחק כדורסל? אני מאמין שלגברים קשה מאוד למתוח את החיים שלהם כשאין אשה בסביבה".­ ומה היה קורה לך באי בודד, רק עם גברים?"הייתי מתאבד. אם היו שם חיות שנראות טוב, אולי הייתי מנסה איזו למה".­ במקביל יש לך המון חברים."יש לי כמה חברים קרובים, תומר שרון, עמי סמולרצ'יק, אדם הורוביץ וכמה ידידות שהן בעצם חברות שלי לשעבר. רק ככה אני מסוגל להתקרב לנשים. קודם צריך לגמור עם המבוכה, ואחרי שהן ראו את כל הצדדים, היפים והמכוערים, וקיבלו אותם, אני מרגיש בטוח. אני מאוד אוהב את הבחורות שהייתי חבר שלהן, אחת מהן זו מרתה ויזלטיר, אפי כמובן, מיכל דביר, מיכאלה עשת. הרבה שחקניות, כי כשאתה נפגש כל הזמן עם העולם הזה, קשה להימנע מלהתאהב. כרגע יש לי חברה, כבר שנה".­ גם היא שחקנית?"כן, קוראים לה מרינה שוייב, אבל אני קורא לה שושן. אני אומר, שתהיה גם מרוקאית וגם רוסיה באותה אשה. סתם, סבתא שלה קוראת לה שושקה".­ איך הכרת את מרינה?"ראיתי אותה בטקס פרס התיאטרון הישראלי. תלמידי בית צבי עשו מופע של איזה 50 איש על הבמה, ואני זוכר שישבתי עם רונית אלקבץ ושקלטתי אותה מ קילומטרים. טראח, ננעלתי, אבל לא עשיתי שום דבר. אחר כך באתי לבקר את מיכל דביר שלמדה איתה בכיתה, והבנתי שעד שאני לא אכיר את הבחורה הזאת שום דבר לא יירגע בי. מיכל נורא ניסתה לשדך בינינו, אבל היא לא הסכימה בשום אופן. שיכנעתי אותה לצאת איתי פעם אחת, וזאת היתה היציאה הכי גרועה שהיתה לי בחיים. ישבנו באיזו מסעדה איומה, לא היה טעים לה, לא תקשרנו בכלל. הבאתי אותה הביתה, ניסיתי להיכנס כי היא היתה נורא יפה, אז אמרתי: טוב, נו, אולי יהיה פה איזה סטוץ, אבל לא היה לי אומץ להתנפל עליה. היא, כמובן, קראה מיד לשותף שלה, שישב איתנו. אז התייבשתי כמה שעות על הספה והלכתי. חיזרתי אחריה איזה שנתיים, היא היתה קובעת איתי ומבריזה. ואז ביום ההולדת ה­30 שלי, לקחתי את החברים שלי לחמת גדר לטיול שנתי. הזמנתי אוטובוס, הכנתי שירונים ומגאפונים, ממש כמו בכיתה. יש שם מעיינות חמים, הסתובבנו עם חלוקים, שיא הסתלבט. הזמנתי גם את מרינה, זה היה הדבר היחיד שהיא הסכימה להגיע אליו, אבל עדיין לא מצאתי חן בעיניה. נורא רציתי שהיא תבוא אלי, אבל היא רצתה ללכת עם מישהו אחר. בסופו של דבר היא הסכימה לבקר אותי בבית, וזהו, היה ל נו לילה מדהים, ומאז אנחנו יחד".­ אתה בחור עם תיאבון גדול לחיים, איך אתה מסתדר עם המסגרת המחייבת?"זה מוזר לי נורא. היא ממש לא אוהבת לצאת, שונאת מועדונים. אני מת על מועדונים, אוהב לרקוד, לשתות ואותה זה לא מעניין. בהתחלה כל אחד זז לכיוון של השני, אבל אחרי שמכירים כל אחד חוזר לעמדת המוצא. ככל שהזמן עובר, אנחנו רואים כמה אני צריך את האוויר של לצאת, בבית אני מקבל קלסטרופוביה, אני חייב להוציא את ההיפריות שלי בחוץ. אני קולט שאצל כולם זה אותו דבר. כל הזוגות דומים בחוסר ההבנה, בקרבות על הספייס, כמה מותר, כמה פעמים מזדיינים בשבוע, כמה זה אומר שמשהו לא בסדר".­ נו, ושגרה זה רע?"אני כולה שנה בשגרה, כך שזה לא ממש שגרתי. זו קרקע נוחה ליצירה, לקריירה".­ נשמע שאתה רגל אחת בתוך מוסד הנישואים!"את זה לא אמרתי. אני נורא מפחד מהדבר הזה שקוראים לו נישואים. אנשים אומרים מה הקטע, מתחתנים, מתגרשים, אבל אני כנראה פוחד להיכשל. אני בכיף מתכוון לחיות עם מרינה, וכרגע אני רואה את זה כמשהו שאין לו סוף. בטח אם נתחתן זה יהיה אחרת, בצורה שלא תלחיץ. אני לא רואה איזה טקס כזה, אולי מסיבה, או עוד טיול שנתי, הפעם ניקח את החבר'ה לחו"ל. אני כנראה פוחד לעשות דבר שאין ממנו דרך חזרה. ככה כתוב DNA­ב שלי, אני תמיד דואג שיהיה לי כיסא מפלט". ­ אז יש לך געגועים לימי הטירופים?"יש, אבל אני חושב שאנחנו במין ראש כזה שאני לוקח לי איזה יום ומתבליין, כמובן לא מתחיל עם אף אחת, זה לא הקטע, כי אנחנו ממוסדים ומרובעים. כשהכרנו שנינו היינו פרועים, אבל תוך כדי המערכת פתאום זה השתנה, נהיינו כמו כל הזוגות שהייתי מסתכל ואומר: מה זה? קלטנו שלא נוכל לתפקד במערכת פתוחה, החופש עשה לנו ממש לא טוב".­ אתה קנאי?"קנאה זו תחושה שאני לא יכול לשמור בבטן. כמו הקאה. אני קנאי אם אני מרגיש מאוים, אבל רק אם זה באמת, לא שאני פרנואיד. הקנאה שלי לגיטימית, לא משהו מופרך, אבל כשזה קורה, אני נהיה כמו ילד בן ארבע שאומר 'אבא, תביא לי בייגלה'".­ איפה גדלת?"בתל אביב. אבל בגלל שאבא שלי נפל במלחמת יום כיפור ואמא שלי היתה לבד, היא היתה לוקחת אותי הרבה למשפחה שלה בקיבוץ. הייתי בן ארבע כשאבא שלי נפטר. את יודעת מה, אני חושב שממש בימים אלה הוא נהרג. זאת אומרת שהיום אני צריך למות, או משהו כזה. הוא מת בדיוק בגיל שלי היום. וואו, חיכיתי ליום הזה. רציתי נורא לעבור אותו, לדעת שהחזקתי יום אחד אחריו. גיל 30 היה מאוד קשה בשבילי. הרגשתי שכל מה שאני לא עושה בשנה הזאת, אני לוקח איתי לקבר. בהתחלה לא ידעתי מאיפה זה בא, אמרתי 'אורי, האם אתה מתחרפן?'. ברמת המחשבות המוות תפס משקל. התיאבון שלי למצות הכל בא מזה שאני חושב שאני הולך למות. זו תחושה מופרעת לגמרי, כי אין לי כלום, אבל אני כאילו מאוים כל הזמן. גם אם אני אמות בגיל 90, אני רואה את זה ממש קרוב, עוד יומיים אני שם".­ מה אתה זוכר מאבא שלך?"רק דברים נורא דרסטיים. שלוש סיטואציות: פעם הוא התחפש וזה הפחיד אותי, פעם הוא הוציא אותי מחוץ לדלת, כנראה עליתי לו על העצבים, ואת היום שהוא הלך למלחמה. לא רציתי שהוא יילך, ניסיתי להחזיק אותו".­ אתה דומה לו?"אבא שלי היה בלונדיני עם עיניים ירוקות, מטר תשעים ושבע, רזה, אתלטי, אבל בבפנוכו אמא שלי אומרת שהיא מוצאת הרבה הקבלה. למשל בחרמנות ובקטע הזה שהוא היה מטורף על בחורות. הוא נראה טוב לאללה, אז בטח היה לו יותר קל ממני. הוא קפץ לרוחק, שיחק בנבחרת הכדורסל, היה מורה לספורט, ולמד קרימי נולוגיה".­ מה אמא שלך עושה?"מלמדת פיתוח קול. היו באים מלא שחקנים הביתה ועושים אהההה".­ ומשם האהבה לתיאטרון?"לא. בתור ילד הייתי הולך מלא לסרטים. מסרטים התגלגלתי להצגות ונורא נדלקתי, זה מאפשר לך לשכוח את עצמך לכמה שעות. בצבא הלכתי ללהקה צבאית. הייתי עם יואב צפיר, דנה ברגר, שרון חזיז, שרון שחל ואורן שבו. את תומר שרון הכרתי בבחינות, והיה בינינו קליק אכזרי. היינו יושבים יחד באוטובוס. בלהקות צבאיות ספסלך הוא ביתך. נסיעה לכל מקום זה שלוש שעות, אז יצא שביליתי איתו יותר מאשר עם עצמי. המציאות גרמה לי להיפתח אליו בעל כורחי. תומר היה להיט מטורף. היו נשרכות אחריו מלא בחורות, כמו החלילן מהמלין."בשבילי זו היתה תקופת הוללות מטורפת. הייתי מוצא את עצמי במיטה עם בחורות שאין לי מושג מי הן. היו אורגיות מטורפות, אווירת פתיחות שאני לא רואה אותה חוזרת היום. למרות שאני חייב לציין שבכל תקופת האורגיות וההוללות, יותר נהניתי מהסיטואציה. אני, רמת החרמנות שלי בסופו של דבר לא כזאת. יש לי את התיאבון, אבל אני, את יודעת, זיון אחד ואני הולך לישון. לרוב הייתי מסתכל, או שהייתי נותן מקצבים, א ומר להם מתי להאיץ או שר להם שירים, הייתי אחראי על ההווי ובידור. העיניים שלי גדולות, אבל הזין של כמה מהחברים שלי הרבה יותר גדול".­ גם עמי סמולרצ'יק הוא הוא חבר קרוב שלך."גם עם עמי, היה לי את הקליק הזה".­ לא נראה לי שעם סמולרצ'יק עשית אורגיות."את עמי לקחתי למקומות ווירדיים, שעד היום הוא מתעורר מזה עם חלומות בלהה. הוא בא מחיפה, כשהכרתי אותו, המקום הכי פרוע שהוא היה בו היה השווארמה מול הבית".­ ועכשיו המקום הכי מופרע שאתה הולך אליו זה מועדון?"היום אני באיזה סוג של ריפוי. פתאום קשר שאתה יכול איכשהו להרגיש 'הכניסיני תחת כנפך' כזה. ההוללות היתה חיפוש אחרי חום, לא חרמנות לשמה. אם אתה סתם חרמן, אתה יכול להביא לבד במיטה. סקס הוא אחד המקומות היחידים שאני מרגיש בהם ממש רגוע. אבל אין מה להגיד, האפקט של קשר הרבה יותר שווה. בגיל 90, לפני שאתה מת, אתה יכול לחרחר את החרחור האחרון, ולהיזכר: 'וואו, מרינה', ולהרגיש משהו, בניגוד לתקופת הסטוצים שלא השאירה חותם. כמו להיות על סמים ולהגיד 'היה פצצה', אבל אני לא זוכר כלום מהתקופה הזאת".­ ואיך התגלגלת להיות המאהב של אורלי זי לברשץ ב"לתפוס את השמיים", היא הרי גדולה עליך בכמה מספרים?"כנראה שעברתי את שלב המאהב השרמנטי, ואני מתחיל לקבל תפקידי אבות. את רואה למה אני מפחד למות? יגידו 'הוא לא הספיק לשחק מאהב, הוא שיחק רק תפקידי אבות'".­ אבל שם אתה כן משחק מאהב."כן, אבל של גילאי 40­30. יוצא שאני מתגלגל מהצגה להצגה, ונורא הזנחתי את הצד הזה של טלוויזיה וקולנוע. אפרופו מוות, אז אחרי שאני אמות מהקולנוע ומהטלוויזיה יישאר משהו. מתיאטרון, מי יזכור?".