כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בקיץ 1996 נחתה באר שבע בטירנה, בירתה המתפוררת של אלבניה, וחזרה הביתה עם אחת אפס קטן-גדול. ארמנד זייברלינץ, קשר נבחרת לטביה, עשה את ההבדל ו"תפר" למאמנו, ויקו חדד, ניצחון היסטורי במוקדמות גביע אופ"א. הבונוס היה תפור על באר שבע – היא רכשה מכונת תפירה חדישה והעניקה אותה למשפחת זייברלינץ. מאוחר יותר נפרמה החליפה. ברצלונה, אתם יודעים, קרעה את באר שבע לחתיכות.
הכדורגל האלבני היה באותה עת על הגחון והניצחון הישראלי התקבל בטבעיות. הייתי שם כשזה קרה, ואני יכול להישבע בנקיטת חפץ שחגיגות הניצחון היו מינוריות מינוס. כאילו שבאר שבע הכניעה את יריבתה העירונית, בית"ר אברהם באר שבע, בדרך לגמר טורניר בוסקילה היוקרתי.
פעמיים בוסקילה: בחלוף השנים שיבה זרקה בשיערו של ויקו, וגוטמן ראה לרונלדו את הלבן בעיניים. ירדנו ברמה, עלינו בדירוג העולמי וכרגיל קיבלנו הגרלה כמו בהזמנה. ביום בהיר רואים את שער המוזמנים בסטאד דה פרנאס. ומאיר, תירגע.
חלומות באספמיא: באותה עקביות שהכדורגל האלבני התקדם שמר הכדורגל הישראלי על כוחו – ונשאר תקוע מאחור. ביום שבו הלמה אלבניה בפורטוגל נזכרתי בפרשנים ובמומחים לשער היורו שדיברו על צמצום פערים. נכון, בוסניה, קפריסין, איסלנד, ואלבניה מצמצמות פערים, ואנחנו מדברים על זה.
באקים בלאז', החלוץ האלבני ששלח את פאולו בנטו הביתה, עלה לפני שנתיים על הכוונת הבאר שבעית. כיום הוא כובש בשירותה של סלביה פראג.
שיר שחלמתי.
שימו בצד את טענותיה של השרה לבנת כלפי אלי טביב והביטו על בית"ר המתחדשת. ראינו אותה במוצ"ש עושה בית-ספר לתשושי באר שבע, עם סגל שחקנים שלא היה מבייש את הקאדר של יוסי מזרחי בימי גאידמק העליזים.
מכל הקבוצות שחיזרו אחריו, קוראץ' לא זרק קצוץ על אף אחת, והלך שבי אחרי טביב שפתח את הארנק. לידור כהן, קיצוני סופה, האכיל את מגיני הנגב באבק. מעומר אצילי התחבולן נוזל הכישרון. אם יהודק שיתוף הפעולה בין חנן ממן, מטוביץ' ונחמני אולי נקבל תזכורת ממצעד פזמוני העבר. זוכרים את להקת שוקולד מנטה מסטיק, בכיכובם של ויקטור לוי, דני נוימן ואורי מלמיליאן? איך אפשר לשכוח. ירדנה ארזי לא הייתה לבד.
בית"ר נראית נהדר. קורצקי, עם חולצת טריקו כחולה, מיוזע כהרגלו, בנה קבוצה בצלמו – נחושה, לוחמת וערמומית. אצלו אין מקום לבלרינות. אלי דסה כנראה הפנים עמוק מדי את המסר, ובכמה מקרים עבר לבושידו, עם הכנה לאגרוף תאילנדי. רחמנות, אלי. בקצב הזה עוד ידביקו לך את הכינוי "אלי הדסה".
ועדיין, חסר לבית"ר הקילינג אינסטינקט. בלטו בהיעדרם: אלי אוחנה וגארי ונדרמולן. אולי תומר סויסה, המגויס החדש, יחדד את השפיץ של הנעל.
במחזור הבא הולך להיות שמח בטדי. בית"ר מארחת את מכבי חיפה ויחצ"ני המסיבות בונים על 25 אלף צופים. יחסית ל-250 הצופים הרעשניים שליוו אותו ברעננה מדובר בשינוי דמוגרפי קל מבחינת קורצקי.
איך מגיעים למיאמי בלי WAZE? אתם שואלים. לוחצים על 55 בשלט, ונוחתים בחוף המזרחי של ארה"ב רגע לפני חבטת הפתיחה של אנדי ויוני. 1:30 בצהריים, 70 אחוזי לחות. שבירת שיא מבחינת עומס החום שם. קשה, קשה.
שתי אצבעות מאיי הבהאמה, הרחק מסביבת עבודתו של צביקה יחזקאלי ומקורותיו, הייאוש נעשה הרבה יותר נוח. עם רוח גבית בגבולות המותר, בעידודו של שלמה צורף, אפשר לעלות לרשת ולגמור את המערכה. זבנג וגמרנו.
רוני דניאל בעד תקיפה קרקעית משולבת בסיוע אווירי, וגם צורף לא הביע התנגדות. הקפידו לרוקן חצי מימיה בכל שעה אמרו לנו בבה"ד 1, לפני ששיגרו אותנו למסע ניווטים בצומת שוקת. מי שהתבייש לרוקן - התייבש.
במיאמי הרחוקה לא מתעסקים בשטויות. לחיות בסטייל פירושו למשוך באומץ לגימות מדודות מהמשקה האיזוטוני, ולצעוק לאנדי במבטא אמריקאי – "יאללה יאללה" ו"תישאר, תישאר". מסתבר שיש לנו ארץ אחרת. אגב, מישהו ראה את אוספי הכדורים מרמת השרון?
נא להמתין לטעינת התגובות