כעוזר חווה אליפות היסטורית, המשיך בתפקיד עם גילי לנדאו, וכשזה פוטר קיבל את המינוי הראשי. רבים אז לא האמינו שישרוד בתפקיד וטענו שמונה כמאמן בובה של בעלי הקבוצה, איזי שירצקי, שקץ במאמנים סוררים, "זה היה לא נעים אבל ידעתי שאיזי מאמין בי ולא מינה אותי סתם ושאני מסוגל לקחת את הקבוצה למקומות טובים ואני שמח שהוכחתי את זה" מספר בכר.
"ביקורת זה חלק מהעניין, בטח היום עם כל כך הרבה אמצעי תקשורת, אבל ברגע שההצלחה מגיעה, הביקורת נעלמת ומגיעים הפרגונים".
ועדיין, השחקנים לא ניסו לבחון אותך?
"שחקנים תמיד יבחנו אותך ובשנה שעבר היו כאלה שהיו הרבה זמן במערכת וניסו כל מיני דברים. השנה הגיעו לפה ח'ברה נהדרים ואני לא זוכר פעם אחת שעצרתי אימון, צעקתי או זרקתי מישהו החוצה. כשאתה עובד קשה ושחקנים מרגישים שאתה משפר אותם, אז מעריכים אותך. זה הכל קשור לתרומה המקצועית שלך".
איך זה מרגיש להיות מאמן צעיר?
"אני באמת שלא מתייחס לגיל. יכול להיות שהעובדה שאני כבר 10 שנים במערכת היא יתרון עבורי ובמקום אחר זה היה קשה יותר".
המשחק הראשון שלך היה מול ליון בליגה האירופית. שקשקת?
"לא היה לי הרבה זמן לחשוב על זה כי קיבלתי הודעה יום לפני בהפתעה. למזלי יש לי אדישות טובה, אני לא נלחץ מדברים ותפקדתי כמו שצריך. זה היה משחק אדיר, חזרנו ל-3:3 והפסדנו 4:3 בדקה ה-94. זו הייתה חוויה מדהימה".
בכר, שהתגלה כמאמן שמח והתקפי, הוביל בשנה שעברה את קריית שמונה לגמר הגביע אבל שם נוצחה הקבוצה בידי הפועל ר"ג מהליגה השנייה, מה שהפך לאקורד סיום צורם לעונה. העונה כבר עשה תיקון. מלבד העובדה שקריית שמונה סיימה שלישית והוא נבחר ע"י מאמני ליגת העל למאמן העונה, הקבוצה עלתה שוב לגמר גביע המדינה והפעם עמדה באתגר, ניצחה את העולה החדשה מכבי נתניה וזכתה בגביע היסטורי ראשון למועדון.
"בשנה שעברה פספסתי את האפשרות להיות המאמן הצעיר ביותר שלוקח תואר" הוא נזכר בעצב, "למרות הלחץ שנגרם כי ידענו שאנחנו חייבים לזכות, האמנתי בקבוצה לאורך כל הדרך וגם עשינו שינוי בניגוד לעונה שעברה. אז הורדנו מתח בליגה בשביל הגביע. הפעם הלכנו בשיא הכוח על שניהם וזה הוכיח את עצמו".
הייתי בגמר הגביע וזה היה משחק נוראי.
"אני לא זוכר גמר גביע בארץ בשנים האחרונות שנהנו בו מכדורגל. גמר זה מעמד אחר, שחקנים התרגשו ולא תפקדנו בחלק הקדמי, מה שביטל את היתרון שלנו על נתניה. ועדיין, עם הלחץ שהיה עלינו לזכות, בטח אחרי שנה שעברה, עמדנו בו, התעלינו וזכינו בגביע. צריך לזכור שגם היה לנו מסע מיוחד בדרך לשם וגברנו על חמש קבוצות מליגת העל".
איך הרגשת אחרי השריקה?
"קשה לתאר את השמחה הזו. בניגוד לאליפות, אז אתה יודע שזה שלך, בגביע עד שניית הסיום אתה לא בטוח שלא תקבל גול, שהמשחק ילך לפנדלים ואז הכל פתוח. זו היה אושר גדול, התרגשות והרבה הקלה. הרשתי לעצמי להתפרץ ולהתפרק, מה שלא עשיתי עד עכשיו".
איך תסכם את העונה החולפת?
"העונה החלה לא טוב למרות ציפיות גבוהות, רכש טוב ותקציב גדול. אז שחררנו כמה שחקנים והמטרה הפכה להיות הגעה לפלייאוף העליון. כשזה קרה כבר התחברנו כמו שצריך למרות פציעות שסבלנו מהם. זה קרה בזמן הנכון והעונה הפכה לחלומית".
איך באמת העבודה מול שרצקי?
"יש בינינו שיתוף פעולה מלא. איזי הוא איש כדורגל, יש לו הרבה ניסיון ואני נעזר בו לא מעט. הוא נותן לי את כל הקרדיט ואת כל התנאים להצליח. לשחקנים אצלנו יש גב כלכלי, הכל מסודר ממשכורת בזמן עד דירה ורכב והם יכולים להתעסק אך ורק בכדורגל".
מדברים הרבה על התערבות מקצועית מצדו.
"איזי מעולם לא מתערב בהרכבים והוא יכול לייעץ ואני שמח על כך. כשדברים הולכים כמו שצריך הוא הולך צעד אחורה וכשפחות, אז הוא יותר מעורב והשאלות מגיעות בתכיפות גבוהה יותר. אני חושב שזה טבעי והגיוני".
הוא אמר לאחרונה שאתה בניגוד לרן בן שמעון לא תעזוב אותו בקרוב.
"אמרתי ואמשיך להגיד שמבחינתי אני בקבוצה גדולה, יש לי את כל התנאים להצליח ואין לי מה לחפש במקומות אחרים. כל עוד ירצו אותי בקריית שמונה, אהיה שם".
לאן קריית שמונה יכולה עוד להתקדם?
"קשה לדבר על מטרות ספציפיות וגם באליפות לא דיברנו על זה אלא פשוט עשינו. יש לנו תשתית ובסיס טוב, עם תקציב בסדר גודל רביעי חמישי בליגה והמטרה היא לשחק בצורה מהנה, שיאהבו אותנו בכל הארץ ושנהיה קבוצה טובה בצמרת. קשה מאוד להתחרות בקבוצות כמו מכבי ת"א ומכבי חיפה, שמשקיעה הקיץ המון, למרות שכבר למדנו שתקציב זה לא הכל".
אתם ממשיכים לשבור שיאים אבל כמות הקהל לא גדלה.
"הקהל זו בהחלט בעיה וקשה למועדון להפוך לגדול בלי תמיכה גדולה של אוהדים. לגמר הגביע הגיעו 7,000 איש אבל זו הייתה הבלחה חד פעמית. זו בסופו של דבר עיר קטנה עם 24 אלף תושבים ובקיבוצים בסביבה מתעניינים יותר בכדורסל. אני מקווה שאם נצליח להיות בצמרת ולשחק יפה, יצטרפו אלינו עוד אוהדים מהעיר ורחבי הארץ".
בכר, כך מסתבר, הוא מאמן שאהוד מאוד על שחקניו. הסיבות לכך מגוונות יש לשער אבל אחת מהן היא העובדה שהוא מאמן יצירתי ומפתיע, שיכול פתאום לקחת את שחקניו לטיול טרקטורונים או קיאקים, ליום טיפולים בחמת גדר או להכין להם מצגת מרגשת לפני המשחק שתגרום לכולם לעלות על המגרש כמו נמרים.
"העובדה שעבדתי כעוזר עם שני מאמנים טובים והייתי שחקן עד לא מזמן עזרה לי" הוא מסביר, "אני מבין את הראש של השחקנים ויודע שחשוב להיות כל הזמן מעניין וחדשני. המאמן המודרני חייב להיות קליל יותר ובראש של השחקנים, שכל הזמן בוחנים אותך ומחפשים את הדברים האלה. העבודה כאן היא של כל הצוות גם במישור המקצועי וגם החברתי, כולל איזי שירצקי שמעולם לא הגביל אותנו בערבי חברה וגיבושים".
איך עוברת החופשה?
"כשאתה מאמן אין הרבה זמן לחופשה. צריך להכין תכניות, לעבוד על חיזוק ולבנות עונה טובה. העונה החולפת יצרה הרבה ציפיות לקראת השנה הבאה. לקראת סוף יוני נצא למחנה אימון של שבוע בקיסריה ובאמצע יולי נתאמן בהולנד".
אתה מחלק את זמנך בין קריית שמונה למשפחה בחולון, קשה?
"זה דבר מאוד לא פשוט אבל בשביל להצליח צריך להקריב ואני קצת מקריב את המשפחה. יש לי אישה מקסימה שמגדלת את שלושת הילדים שלנו ונותנת לי את השקט שצריך כדי להצליח במקצוע הלא פשוט הזה. כשאני נמצא אני מנסה לעשות כמה שאפשר".
אני מבין שבכלל היית אמור להיות טניסאי. הפסדנו עילוי?
"שיחקתי 7 שנים עד גיל 14 והייתי טוב אבל אני לא יודע אם הייתי יכול באמת להגיע לרמות הגבוהות. טניס זה קשה והיה לי את האופי המתאים אבל כדורגל פופולארי יותר, יש ח'ברה וגם קל יותר להתפרנס. אני עדיין משחק לפעמים אבל סובל מכאבי תופת ברגליים אחרי".
מה החלומות שלך?
"אין לי עיניים גדולות ומבחינתי הגשמתי חלום שלקחתי גביע כראש המערכת המקצועית בקריית שמונה. זה הבית שלי, אני רוצה להמשיך להצליח ולא מסתכל מעבר לעונה הקרובה. לחזור לשלב הבתים בליגה האירופית יהיה בשבילי סוג של חלום".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"היום אני הכי למעלה שאפשר. זה לא רק התואר אלא ההתמודדות עם הקשיים, החלפת השחקנים וקידום צעירים, ששותפו ועדיין הצלחנו כמו שצריך. כשאני רואה איפה אני נמצא היום בהשוואה לפגרה הקודמת אחרי פספוס הגביע, אין ספק שאני באושר".
נא להמתין לטעינת התגובות