יום אחד הביא קורצקי למועדון דיסק ובו ביצועים של שחקן, והמליץ לשייע לשבת כמה דקות ולצפות במועמד. קורצקי עזב את החדר, ואחרי מספר דקות שמע צעקות. כשחזר, ראה את שייע עומד ותופס את הראש.
מה קרה שייע, היתמם קורצקי, הוא שווה משהו? שייע צעק לעברו בחזרה ותפס לו ביד: "תחתים אותו עכשיו, מנחם, עכשיו. עוד מאה אלף שקל, פחות מאה אלף שקל. אין דברים כאלה". קורצקי כמעט בכה מצחוק. מי שכיכב ב-DVD היה ניימאר.
הסיפור האישי של מנחם קורצקי משובץ כולו מעשיות ואנקדוטות, שרק בקצה שלהן עומד פתאום מאמן כדורגל בליגת העל. אם לפני שנתיים היו מספרים לו שזה מה שיקרה, הוא היה צוחק, אבל היום לקורצקי יש כבר קורות חיים כמאמן בליגת העל.
רשומות על שמו עונה וחצי בליגת העל עם רמה"ש, ששיאן מקום 6 בפלייאוף העליון בעונה שעברה, ואחריה הדחה רועשת והליכה לרעננה, שבעה מחזורים לפני סוף העונה, כשכבר נואשה ממאבקי העלייה.
הוא הצליח להשיג 21 נקודות רצופות בשבעה משחקים ועשה את הבלתי ייאמן: "היריבה שלנו, נצרת עילית, השיגה חמישה ניצחונות ושני תיקו, והיה לה יתרון עלינו בהתחלה. אם היינו מאבדים נקודה אחת מ-21, הכל היה אבוד", הוא משחזר לי את הסיום המדהים הזה.
אנחנו נפגשים בעסק החדש לחומרי בניין שהקים עם שותפו, לא רחוק מהמתחם המשפחתי שלו בשכונת מורשה ברמה"ש. כל השבט שלו - אחים, אחות, אבא - נמצא פחות או יותר בסביבה, ואחרי שנים שבהן ניהל בחצר האחורית מחסן גדול למוצרי בנייה, הקים בחצי השנה האחרונה סוג של הום סנטר לא קטן ומתוקתק, שנותן שקט ופרנסה, כי הרי על פרנסה מאימון כדורגל בישראל לא באמת אפשר לבנות.
הוא עושה לי סיור בין שורות המדפים, מספר על סדרי עולם משתנים בו אשה נכנסת לחנות שלו וקונה מברגה או פחית צובעת כדי לבצע בעצמה מלאכה שנחשבה פעם גברית.
למרות קריירה של שמונה שנים כשוער ברמה"ש, בעיקר בליגה הלאומית, קורצקי עשוי מחומרים מופנמים. לא אוהב חשיפה, נבוך מול מצלמה או תקשורת, אבל כשצריך, הוא לא פראייר ויודע, כמו פעם, כשנדרש לשרוד בשכונה, לחשוף שיניים.
הנה הוא יצא על רן בן שמעון בסוף משחק האפס אפס נגד הפועל ת"א בבלומפילד. בן שמעון הכעוס על המשחק ההגנתי של רעננה דיבר במונחים של כדורגל משנות ה-'40, והשווה את השוער גל ניר לאריה חביב, שוערה של יהוד הבונקריסטית.
קורצקי, שהיה דווקא מיודד עם רן עד התקרית, לא שתק וגונן על שחקניו. "יש דברים שלא אומרים, ורן חרג מהפרוטוקול. תתעסק בקבוצה שלך ולא בשלי. אם היינו מפשלים, הייתי מדבר על הפועל ת"א? בטוטאל גל ניר בזבז אולי 3 דקות בנטו. זה היה משחק של כמעט 100 דקות. השופט הוסיף שלוש דקות במחצית, עוד ארבע בסוף. מה יש לו לבוא בטענות".
קורצקי הגיע מסודר למשחק הזה, ולגמרי מוכן. המנטור שלו הוא דייגו סימאונה, המאמן של אתלטיקו מדריד. הוא נסע אליו להשתלמות ממושכת עוד בימים שאתלטיקו היתה בתחתית, והיתה שמועה שסימאונה בא לבנות אותה כמעט מההתחלה.
קורצקי נמשך לפרוייקט הזה: "הייתי לפני אתלטיקו בהשתלמות בברצלונה, אבל הגעתי למסקנה שהמודל שם לא מתאים עבורנו. בכלל, אני לא יכול לראות היום משחקים של ברצלונה. זה משעמם אותי. אני נהנה לראות קבוצה קטנה שמשתדרגת, ולהבין את התהליכים. לקחתי דברים שראיתי אצלו והכנתי את השחקנים מול הפועל. הכנתי קלטת, ערכתי מערכים אחד לאחד, סגירות, עמידה, חיפויים של שחקנים. נתתי לבלמים שלהם לשחק חופשי. סימאונה זה משהו מדהים".
עכשיו הוא פותח את המחשב הנייד שלו ומראה לי קטעים מהאימון של אתלטיקו, את הדריכות והמעורבות שלו בזמן ששחקניו מתרגלים: "אני מרגיש כמוהו באימון, מרגיש מאוד מעורב כי באימון אני הרבה יותר משפיע מאשר במשחק".
הוא בן 39, אחד מחמישה אחים ואחות, זהבית, גם היא ספורטאית (כדורסלנית), שנולדו לתקוה ומישקה קורצקי. הוא אשכנזי גדל גוף שהתפרנס כמסגר, והיא עיראקית חמה שעבדה כל היום במשק בית, וכשחזרה הביתה, הפכו המטבח והחצר שלה לאבן שואבת לכל השכונה שבאה לאכול מהסירים שלה, או סתם לשבת, לדבר ולצחוק. זו היתה משפחה שהתרוממה מהקשיים בעבודה קשה ובאגרופים קמוצים.
מנחם זוכר את עצמו בגיל הבגרות כבריון קשקשים, כזה שהולך על הקצה ונלחם בכל מקום על המקום שלו, בכוח, ואם צריך, ביותר כוח: "גדלתי בשמשון ת"א. הייתי שוער לא מוכשר במיוחד, אבל עבדתי קשה ורציתי להתקדם. אני זוכר שבאימון הראשון או השני שלי בבוגרים, כבר הלכתי מכות עם כל הגדולים - אפרים ארביב, יפתח הלוי, אבינעם עובדיה. זה לא היה פשוט, אבל בסוף נכנסתי".
אחיו יעקב, מבוגר ממנו בשנתיים, הוא מאמן ההגנה שלו ברעננה, והיה בתפקיד הזה כשהיו ברמה"ש. יעקב היה בלם קדמי לגיטימי במשך כמה שנים במכבי הרצליה, כששיחקה בליגה הבכירה, יחד עם גיא גת ואלכס ברמכר. אחיו שמואל שיחק גם בהפועל ת"א, אבל הכל התחיל כמובן באבא מישקה, שהקים עם החברים שלו את המגרש של רמה"ש במורשה, ובאמא תקוה.
בוקר אחד, לפני 14 שנה, מנחם קיבל טלפון מאבא שלו: "בוא מהר, אמא נפלה". הוא עשה את הדרך לקופת החולים ליד המשטרה תוך דקה וחצי. בחוץ ראה את אביו בוכה, ובפנים, כשפתח את הדלת, ראה רופא מנסה להנשים את אמו.
מכשיר ההנשמה שהיה במקום לא היה תקין, וקורצקי הצטרף למאמצי ההחייאה, עד שהגיע צוות טיפול נמרץ, שהוציא אותו מהחדר. אמו הוצאה מתה מהחדר, וכשהוא יצא לרחוב, הוא זוכר שעמדו כבר לפחות אלף מתושבי מורשה שבכו יחד איתו: "היא מתה מוקדם מדי, בקושי בת 46. היא היתה מרכז הבית, אשה לא בריאה עם בעיות, אבל היא עבדה קשה ולא ויתרה כדי שלנו יהיה.
"הבית התפרק אחרי זה. עד היום אני זוכר את הריח של הקציצות בסירים שלה. אני מתגעגע לטעמים ההם. אף אחד לא מצליח לחקות. לפעמים כשמישהו מצליח להתקרב, הזכרונות צפים".
אחיו יעקב חזר בתשובה בעקבות מות האם, הקים רשימה במועצת עיריית רמה"ש (עם הסלוגן "קורצקי זה אח"), וכיום יש לו שני מנדטים. מנחם צופה לו שדרוג לחמישה בבחירות בעוד שבועיים, ושום תחושות בטן קשות על ההדחה שלו מרמה"ש בעונה שעברה.
מה קרה שם?
"לקראת סוף העונה, כשכבר הבטחנו את המקום שלנו בליגת העל, מאיר יצחקי הביא מישהו שהיה אמור להביא כסף לקבוצה. הוא ביקש לשתף את הבן שלו במשחק נגד בני יהודה. זה היה מגוחך בעיניי. משחק בשידור ישיר בטלוויזיה, ואני אעלה שחקן בגלל אינטרס של מישהו? לא הסכמתי, ועל זה התחשבנו איתי והביאו את ניסן יחזקאל".
בכלל, כל קריירת האימון שלו התחילה במקרה. הוא בכלל היה מנהל מקצועי ברמה"ש, וכשמומי זפרן הרגיש רע במחצית הראשונה נגד בני יהודה (1:1), נקרא קורצקי לעמוד על הקווים עד סוף המשחק שהסתיים בניצחון 1:2. עד למשחק מול בית"ר לא הספיקו להביא מאמן, וקורצקי ניצח 0:1. שמונה משחקים זה התגלגל בלי להפסיד, ואז, מכיוון שהיה עדיין בלי תעודת מאמן, צורף שייע, ובהמשך גם בני טבק.
הוא עזב לרעננה אחרי שפוטר בעקבות מהומה שהתחוללה אחרי שהשעה שני שחקנים. הוא נפגע אחרי שקיבל הודעת SMS מהיו"ר טל עזגד שלא יגיע. הוא לא הגיע, רמה"ש אמנם הבטיחה מקום בפלייאוף העליון, אבל השיגה שם ניצחון אחד ותשעה הפסדים בדרך לשקיעה הנוכחית שלה.
קורצקי לא שמח לאיד: "זה הבית שלי, וחבל לי. יש למקום הזה זכות קיום רק אם בעל בית פרטי ייקח אותו, כי אחרת נגמר שם הסיפור. רעננה דומה בגודל ובמקום, אבל ההבדל הוא שיש שם בעלים פרטיים ולא כספי ציבור.
רעננה זה לא גחמה? לא כדאי איחוד עם רמה"ש, כמו שעשו באשדוד?
"לא. איחוד זה טחינת מים, ולא תביא עוד אוהד אחד. אשדוד זה הצלחה? זה מודל שנכשל ולא הוכיח את עצמו. אל תשווה את הכדורגל שם למה שהיה פעם, אפילו בליגה א'".
אז מה אתה רוצה?
"אני? רוצה שקט. טוב לי ברעננה. תן לי לעשות שם עונה רגועה ואני מאושר. לבנות שחקנים, למכור אולי שחקן, להתפתח".
מה מיוחד בך?
"מיוחד? תגיד אתה. אני נטול אגו, בורח מתקשורת. בא משכונה ולמדתי להתמודד. שום דבר לא בא לי בקלות. הייתי פיוז קצר והוא קצת התארך עם השנים".
חיית על הקצה כשהיית צעיר.
"אם לא הייתי נלחם, לא היו נותנים לי לשחק במגרש של הגדולים".
ויום אחד תקבל הזדמנות כמו שקיבל בן שמעון בהפועל ת"א?
"לא הייתי במועדונים גדולים אבל אני מאסטר בקרבות הישרדות. החיים טלטלו אותי מספיק, ואני מוכן".
נא להמתין לטעינת התגובות