שחקני מכבי חיפה נעלמו מזמן בחדר ההלבשה, ושחקני הפועל באר שבע עשו את דרכם לחדרם לא לפני שאוהדי הקבוצה - במשחקי חוץ הם לא נראו במספרים כאלו כבר עשרות שנים - עודדו אותם. אחרי שהשחקנים נבלעו בחדר נשמעה שאגה מהקהל, שקרא בשמו של אליניב ברדה. הם קראו לו לצאת אליהם לבדו, והריעו לו. ברדה מחא כפיים בחזרה, והחווה אליהם בתנועת התנצלות.
דקה לפני סיום המחצית הראשונה באר שבע הייתה יכולה למוטט את חיפה עם התקפה מתפרצת, שהסתיימה בהרחקתו של בלם חיפה, דקל קינן, לאחר שהדף בידיו את הכדור שבעט מאור בוזגלו, חלוץ באר שבע. השופט שרק פנדל. ברדה נטל את הכדור אליו, כאילו אומר: "אני לוקח על עצמי את האחריות". בעט - ופגע במשקוף.
שעה אחר כך אני עומד מולו ושומע אותו מספר שלא יירדם עכשיו שבוע או שבועיים. הוא הסביר שכמו תמיד אצלו, בעט את הכדור חזק לאמצע השער. השוער של חיפה קפץ הצדה, אבל הכדור פגע במשקוף ונהדף. "
אם במחצית השנייה היה עוד פנדל הייתי בועט גם אותו", מדגיש ברדה. למרות האכזבה מתוצאת התיקו עברה באר שבע בשלום את המשוכה הגבוהה בחיפה, והיא ממשיכה להיצמד בפסגת ליגת-העל למכבי תל אביב.
ברדה עומד ומסביר, לו סבלנות, למרות שהיה מעדיף להיות כבר במקלחת. שחקן גדול. הקבוצה שלו באמת קיבלה מתנה גדולה, אחרי שחזר מקריירה מפוארת בבלגיה. למה חזרת דווקא לבאר שבע? "כי זה הבית, ואלו השורשים שלי, העיר שלי.
"יכולתי להרוויח בלוקרן עוד 150 אלף אירו לעונה, יותר ממה שאני מרוויח כאן, אבל הבית והמועדון קרובים לליבי. עם כל הכבוד לשלוש הקבוצות הגדולות, שתי התל אביביות ומכבי חיפה, יש פה עוד מועדונים חשובים. בית"ר ירושלים ובאר שבע הם מועדונים של צבע, עם קהל גדול וססגוני שצמא להישגים. לא ראו פה הצלחות כבר עשרות שנים".
ברדה יודע על מה הוא מדבר. באר שבע ידעה מעט מאוד הצלחות בשנים האחרונות, אבל היו זמנים שהיא הייתה מטאור. לפני 26 שנה, רגע לפני שהתחילה עונת הכדורגל של 88-1987, הייתי סטודנט צעיר לכלכלה ולפרנסתי סיקרתי במעריב את מעלליה של הפועל באר שבע, שהייתה אז בעידן של חילופי דורות תחת המאמן התל אביבי נסים בכר.
המאמן היוצא שלום אביטן, האיש והאגדה, התקשה להשלים עם העובדה שימי זוהרו תמו, ובחלקי נפלה ההזדמנות להיות עד לסצנות הפרידה ולהתפרעות שלו במסדרונות חדרי ההלבשה באצטדיון "וסרמיל", שכבר אז נראה כאילו מטאור היכה בו.
לא אשכח את ארשת פניהן של שתי שותפותיי לדירה, שחזרו יום אחד הביתה כדי להתכונן למבחן במיקרו-כלכלה ופגשו בסלון שלהן את צמד הבלמים שלמה אילוז ואפרים דוידי לועסים ערגליות במילוי שוקולד ושותים כוס גדולה של זיפ צונן.
הדיסוננס בין לימודים וכדורגל בימים ההם עשה את שלו, אבל בכל פעם שחציתי את שער הברזל של האיצטדיון, ידעתי שעל אדמתו של וסרמיל נחגגו עשור קודם לכן שתי אליפויות רצופות של באר שבע, האחרונות מאז, ובדמיוני הרצתי את המחזות ההם של אביטן בגדולתו, וכל חבריו הבלתי נשכחים.
השבוע חזרנו לבאר שבע, ולהבדיל מהימים ההם כבר בכניסה פנינו ימינה ודהרנו לעבר השכונות החדשות של הכרך המתפתח. הלכנו לחפש את אליניב ברדה, שכמו המטאור שנפל על וסרמיל יום אחד, נחת גם הוא בקיץ האחרון. לא פשוט בשביל כדורגלן שבנה בעשור האחרון קריירה משובחת בארץ, ובעיקר בבלגיה, שם השיג במשך שש עונות גם אליפות וגם גביע.
ברדה החליט לעקור את עצמו מהטוב והשפע המקצועי והכלכלי, ולהחזיר את הגלגל אחורה אל עיר הולדתו. הבאר-שבעים לא יודעים עדיין איך לעכל את הטוב הזה שנפל עליהם. והעיר מחבקת: בכל מקום שהתושבים פוגשים את ברדה הם עוצרים לברך אותו, אנשים יורדים מהרכב ומבקשים להצטלם איתו, לחבק, להגיד תודה. הוא מקבל בהרכנת ראש ובמבוכה את האהבה שהם מרעיפים עליו.
לפני חמש עונות הגיעה לעיר אשת העסקים אלונה ברקת, ומאז הקושי המשמעותי שלה היה לגייס כדורגלנים איכותיים. באר שבע, בגלל המרחק מהמרכז ואולי בגלל המגרש הביתי שמעולם לא עורר סימפטיה, נחשבה לארץ גזירה, ורק מי שבאמת לא הייתה לו ברירה היה מגיע - אבל ב"תעריף באר שבע", בשכר שגבוה ב-30 אחוז ממה שהיה מקבל בקבוצה ממרכז הארץ. (כ-350 אלף דולר לעונה, א"פ).
אנחנו נפגשים בשכונת נאות לון, בבית הוריו ואחיו. הוא ואשתו אדווה מחפשים דירה להם ולשלושת ילדיהם, ומתקשים למצוא. עד עכשיו בוטלו שלוש עסקאות כי בעלי הבית התחרטו ברגע האחרון.
אולי הן ראו מי רוצה לקנות והחליטו להעלות את המחיר.
"אתה לא מבין כמה זה נכון", צוחק ברדה. "עכשיו אני כבר לא הולך. שולח לפגישות האלו את אבא שלי".
בדצמבר הוא יהיה בן 32. לדבריו , היה יכול להמשיך את הקריירה בבלגיה לשלוש או ארבע שנים לפחות. החוזה שלו עם קבוצתו גנק הסתיים, ובתחילת ינואר שני הצדדים החלו לגשש לגבי המשך. גנק הציעה לו חוזה לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת, אבל כרכה זאת בקיצוץ שכר של 30 אחוז.
"לגבי הקיצוץ בשכר לא נבהלתי כל כך, וזה היה בסדר מבחינתי, אבל סירבתי לשבת איתם כל עוד הם לא מציעים לי לפחות שתי עונות ואופציה ליותר. הדיון היה פחות על המספרים, אבל רציתי טווח ארוך. היו לי הצעות משתי קבוצות אחרות, לוקרן ולובן, שהציעו לי שנתיים ושלוש, והייתי קרוב לחתום באחת מהן, גם כי בשתי הקבוצות היו אנשים כמו וילי ריינדרס, שהביא אותי לגנק, ורוב ואן דר הויידן, שאימן אותי שם. אבל בקיץ האחרון באתי לחופשה, והגיעה פנייה מאלונה ברקת".
היא התקשרה אליך?
"קודם התקשר המנכ"ל אסי רחמים, שבדק אם יש בכלל על מה לדבר, ואז הגיעה אלונה".
שיחקת קשה להשגה?
"לא. אמרתי שבאר שבע תמיד מעניינת. כמו שאמרתי, הייתי קרוב להישאר עוד שלוש שנים בבלגיה, אבל כשראיתי את הרצינות של באר שבע ושל אלונה, ואת הרצון והמחויבות שלה למועדון, הבנתי שזה רציני. כבר שנתיים הקבוצה נשארת ליגה רק במחזור האחרון. בעלים אחר של קבוצה היה בורח, אבל אלונה נשארה. זה קנה אותי".
היו מתחרות ישראליות עליך?
"הייתה פנייה ממכבי תל אביב, אבל זה לא הגיע לכדי משא ומתן והעדפתי את הרצינות של באר שבע. אתה חייב להאמין לי שזו לא ברירת מחדל. זכיתי, כי לא כל אחד זוכה לסגור מעגל".
עזבת את באר שבע לפני 11 שנה. חזרת לעיר אחרת?
"לגמרי. גם כשבאתי לבקר את ההורים, בכל פעם ראיתי שינוי. אבל העיר התפתחה בצורה בלתי רגילה. מגדלים, בניינים, פארקים, מרכזי קניות, מזרקות. יש פה ראש עיר שעושה עבודה יפה, והכי חשוב הוא שהגעתי לקבוצת כדורגל עם רמת ניהול אירופית, לפחות כמו של מכבי חיפה".
אבל אתם עדיין תקועים בווסרמיל. זה הכי שנות ה-70'.
" לקחתי את וסרמיל בחשבון, וידעתי לאן אני חוזר. להגיע אליו בחזרה זה הלם. אפילו המנהרה לא השתנתה שם, חוץ מזה שצבעו אותה. אבל לצאת ולראות 3,000 צופים באימון הבכורה שלך זה מדהים. פעם ראשונה בקריירה שרעדו לי הרגליים".
לא מאמין לך. אף פעם לא רעדו לך בליגת האלופות, או עם הנבחרת?
"בשום משחק לא רעדו לי הרגליים, אבל פה זה קרה כי נתנו לי את התחושה שחזרתי הביתה. ברור שלא פשוט לשחק באיצטדיון כזה, או להגיע למשחקי חוץ עם אלפיים צופים. בלגיה היא מדינה לא גדולה בהרבה מישראל, אבל המגרשים שם מפוצצים כי זו תרבות אחרת. שם אתה רואה זקנות מגיעות בקור של מינוס עשר עם דגל ובקבוק בירה.
"פה סבא וסבתא שלי בקושי יזיזו את השלט של הטלוויזיה. בגנק יש 30 אלף מקומות, ו-25 אלף מנויים מכורים מראש עם זכות ראשונים לקנות מנוי לעונה הבאה, וספונסרים וחדרי אירוח וארוחות ושתייה".
ת"א לא מעניינת אותך?
"היא לא מדברת אליי. אשתי אוהבת ערים עם ים, והנה יש עכשיו בבאר שבע מזרקות אז היא יכולה ללכת להשתכשך שם. כששיחקתי בהפועל תל אביב גרנו בראשון לציון, כי היא קרובה יותר לבאר שבע, וגם בחיפה גרנו בכרמל, רחוק מהים, אבל את אדווה הכרתי בחוף הים באשקלון. שם התחלתי איתה".
חזרתו של ברדה לעיר שבה נולד ולקבוצה שבה הכל התחיל כלל לא מובנת מאליה. יוסי בניון, שהיה בבאר שבע לפני ברדה וטיפח קריירות בקבוצות מובילות בספרד ובאנגליה, הכריז כי אין בכוונתו לחזור לשחק בישראל, אבל אם זה יקרה בכל זאת הוא מחשיב את מכבי חיפה לביתו. גם ברדה שיחק במכבי חיפה, אבל באר שבע, הוא מצהיר, היא כור מחצבתו, המקום הכי טבעי לחזור אליו.
תראה את בניון. הוא לא רוצה לחזור לכאן.
"אני לא יודע מה יוסי רוצה. אלו החלטות שלו. הייתי שמח אם הוא היה איתנו, אבל אני בכלל לא מאמין שהוא ישחק בישראל".
גם האוהד השרוף של הפועל באר שבע, אביב סרוסי, נדרש לסוגיית ברדה את בניון. הוא זרק לנו פצצה: "רוב האוהדים לא רוצים לראות את יוסי חוזר לקבוצה. נכון שבפן המקצועי בניון הוא מעל הליגה והוא יכול לעזור לנו, אבל ההצהרה שלו שחיפה היא הקבוצה שלו יצרה לו מתנגדים בבאר שבע.
"האכזבה שלנו מבניון נובעת מזה שבריב הגדול שהיה לו עם יו"ר הקבוצה בזמנו, אלי זינו, יוסי לא הבדיל בין זינו לקבוצה. עד היום הוא מתחשבן. אצל ברדה זה אחרת. כולנו ידעו שבכל שבת, רגע אחרי שהוא גומר את המשחק שלו בגנק, הוא רץ למחשב לראות מה עשתה באר שבע".
אז בניון פסול אצלכם?
"לא פסול. אתה יודע איך זה כדורגל. אם הוא יבוא וייתן הצגות הכל יישכח, אבל אם הוא לא יהיה טוב יחכו לו בפינה, מה שלא יקרה לעולם עם אליניב".
הפועל באר שבע רשמה לעצמה כבר ארבעה ניצחונות רצופים. הרביעי הושג מול בני יהודה, ובזכותו נצמדה הקבוצה למוליכת הטבלה מכבי תל אביב. שאלתי השבוע את המאמן, אלישע לוי, איך הצליחה המערכת להחתים שחקן בסדר גודל של ברדה.
"אליניב היה יכול להמשיך לשחק במקומות יותר טוב מבחינת תנאים, אבל זו הייתה החלטה רגשית", הוא עונה בפשטות. "כבר בפגישות הראשונות ראינו שלהבדיל מכוכבים אחרים הוא לא רוצה לגור בתל אביב, אלא לחזור לכאן עם המשפחה. זה בא ממקום של רגש. זה התאפשר כי ברדה בא לכאן בלי תנאים. הוא מתאמן הכי טוב, סובלני כלפי כולם ואין לו מניירות של כוכב, למרות שהוא כוכב".
איפה אתה רואה את התרומה העיקרית של ברדה?
"בכל מקום, במגרש ובחוץ. גם אם מכסחים אותו הוא מאופק. יש לו נוכחות, וכולם מסביב רוצים לחקות אותו. ראית את זה נגד בני יהודה. השווינו לקראת הסוף, והוא בשמחה של השוויון דחף את השחקנים להבקיע שער ניצחון. אליניב הוא חבילה שלמה, גם שחקן וגם אישיות, וזה חיבר אותו מצוין לקהל. זה יוצר אמון חזק בין האוהדים לקבוצה, שמישהו מהם הלך וחזר כי הוא חושב שפה הכי טוב לו ".
בגיל 6 התחיל ברדה לשחק בבית הספר לכדורגל בבאר שבע, בעידודו של אביו, גזבר במחלקת החינוך בעירייה. הוא עבר את כל המסלול המקובל של "ילד כדורגל". הזיכרון המעצב שלו היה המשחק בווסרמיל במסגרת גביע אופ"א נגד ברצלונה באימונו של יוהאן קרויף.
"הייתי על הגדרות עם צעיף, אני זוכר את הגול של איבן דה-לה פניה. ישבתי על הברכיים של אבא שלי כי לא היה מקום, היציעים היו מפוצצים. חייתי על הקבוצה הגדולה של ג'ובאני רוסו, סיאד חלילוביץ', הולצמן , סגרון ושמעון ביטון".
בבאר שבע של העשור וחצי האחרונים היו מעט מאוד תקופות טובות. רובן היו דשדוש או קרבות הישרדות שהסתיימו גם בירידת ליגה, ולמשך זמן קצר היו רגעים זכורים לטוב כמו עונת הזכייה בגביע המדינה עם המאמן אלי גוטמן (עונת 96-97), והשנים היפות בתחילת שנות האלפיים תחת המאמן לופא קדוש. עונת 2001 הייתה שנת העלייה לליגת-העל, עם כדורגל שמח ושני שחקני התקפה צעירים, אליניב ברדה ואופיר חיים.
ברדה עלה לבוגרים כשהוא עוד לא בן 17, ובלט כבר אז. "הוא מיד התחבר לכולם, כי הוא היה ילד קטן ונחוש שעבד קשה ורץ בלי סוף. האוהדים מתו עליו ומיד שרו לכבודו שירים והדביקו לו את הכינוי המחייב "נסיך לב אדום'", נזכר האוהד סרוסי.
בעונה הזאת זכו בעיר לאושר גדול במשחק שמינית גמר גביע המדינה מול בית"ר ירושלים עם כוכבים כמו ג'ובאני רוסו, יוסי אבוקסיס ואלון מזרחי. באר שבע פיגרה 2:1 ולקראת הסיום ברדה סחט פנדל והשווה. השוויון הוביל לשער הכרעה ולניצחון באר-שבעי גדול שהעלה את הקבוצה לרבע הגמר.
ברדה זומן לנבחרת האולימפית של משה סיני והפך לקפטן הנבחרת. לכולם היה ברור שהדשדוש של באר שבע וההתקדמות של ברדה לא ישאירו אותו שם, ובינואר 2003 הוא חתם במכבי חיפה אחרי שיעקב שחר שילם לזינו 400 אלף דולר, והתחייב שבאר שבע תקבל 40 אחוז ממכירה עתידית שלו לקבוצה בחו"ל.
הוא הגיע לחיפה כשיצחק שום אימן שם, בדיוק אחרי העונה בליגת האלופות. חיפה של אז הייתה קבוצה חזקה, עם רוסו, ריימונטאס, ז'וטאטאס וננאד פראליה. ההתחלה הייתה טובה, אפילו סנטימנטלית. במפגש הראשון שלו מול באר שבע, שהייתה אז בתקופה מצוינת וקרובה לחיפה, הבקיע ברדה פעמיים. בבאר שבע האוהדים מציינים את המשחק ההוא כנקודת השבר הגדולה: מאז הקבוצה הידרדרה.
כשרוני לוי החליף את שום בתפקיד המאמן ישב ברדה רוב הזמן על הספסל, ובמשך שתי עונות הבקיע אמנם 12 שערים (וזכה באליפות פעמיים), אבל לא הרגיש שמצא את מקומו ועבר להפועל תל אביב.
"חיפה עזרה לי להתחשל ולדעת להילחם על המקום שלי בבלגיה. בדיעבד הייתי צריך לצאת יותר מוקדם לאירופה", מסכם ברדה. גם בשתי העונות שם השיג שני גביעים והבקיע 17 שערים, כולל שער חוץ במשחק שבו ניצחה הפועל את פריז סן ז'רמן 2:4 בליגה האירופית.
ואז קיבל ברדה את הטלפון ששינה את חייו. על הקו מבלגיה היה דוד קורן, איש עסקים מקומי שהפך למארחם של כל השחקנים הישראלים שנחתו בבלגיה במשך השנים. בפיו הייתה בשורה: בוא בדחיפות לחתום על חוזה בגנק. מתברר שנציגים של גנק ראו את ברדה בפריז בניצחון של הפועל תל אביב, וחיפשו שחקן כנף ימין כמותו, במקום הקפטן שלהם שעבר ניתוח בברך.
עוד לפני היציאה לגנק קיבל ברדה הצעה מאלמריה, קבוצה מהליגה השנייה בספרד, ואפילו התחיל ללמוד ספרדית. אבל הקבוצה עלתה ליגה, כל הצוות המקצועי הוחלף וגנק הפכה למועדפת. "נסעתי לראות את העיר, את המתקנים. גנק נמצאת בסך הכל 90 ק"מ מאנטוורפן, ויש קהילה יהודית ואוכל כשר. יש שם אפילו חנויות כשרות בניהול יהודים, וזה היה קרש קפיצה טוב ומעודד בשבילי. חשבתי שאעשה שם שנתיים ואמשיך הלאה. לא חשבתי לרגע להישאר ולהפוך לבלגי של ממש".
דווקא עכשיו, כשעזב את בלגיה, קיבל דרכון בלגי בהליך מקוצר שבו היה מעורב המלך עצמו. ברדה, נשוי פלוס ילדה בת תשעה חודשים, העביר במדינה עונה ראשונה מדהימה: גנק סיימה שביעית בלבד, אך ברדה הבקיע 18 שערים.
את ההצעה הבאה קיבל מבורוסיה דורטמונד. "סגרתי איתם חוזה לארבע שנים, אבל התנאי שלהם היה שהם לא יצטרכו לשלם לגנק יותר מ-1.5 מיליון אירו. גנק דרשה 8 מיליון, הגרמנים העלו ל-2 מיליון וירדו מזה, אבל גנק באה אליי עם חוזה חדש לחמש עונות והצעה כלכלית שהבטיחה את העתיד שלי, כולל סעיף שחרור ב-4 מיליון . אז הסכום נשמע סביר".
כישראלי , איך היה תהליך ההתאקלמות באירופה? "אתה עובר תהליך ארוך של הסתגלות, בלי ההורים והמשפחה, ועם אישה וילדים קטנים. מזג האוויר הוא פקטור רציני כי קר, וגם האוכל אחר והתרבות אחרת".
מה הכי שונה?
"הסבלנות שיש לאנשים שם היא כמעט אדישות. מדברים הרבה על תרבות הנהיגה: אם אתה עומד ברמזור אדום והוא מתחלף לירוק ואתה לא נוסע, הנהג מאחוריך בחיים לא יצפור, גם אם הרמזור יתחלף שוב לאדום. אנשים תמיד יכבדו, תמיד יגידו שלום. אתה יודע מה קורה כשאבא של ילד רוצה שאצטלם איתם? הוא יבקש אלף פעמים סליחה. פה יקפצו עליי בלי לעשות חשבון, אבל זאת החמימות".
שוקולד למדת לאהוב בבלגיה?
"לא במיוחד. אבל הבנות שלי חולות על שוקולד. הם חזרו מחוררות בשיניים".
תצליח להישאר תרבותי בסגנון אירופאי לאורך זמן כאן?
"עם הזמן ההתנהגות האירופית מיטשטשת. אבא שלי היה אצלי שבוע בבלגיה, ואז לפני שהוא חוזר לארץ הוא אומר לי שעכשיו הוא בחיים לא יצפור בכביש. אחרי שבוע אמא שלי מתקשרת ומספרת שאבא שלי צועק על אנשים בכביש. . ."
בעונה השנייה שלו בגנק הבקיע 10 שערים ובישל שמונה, ולמרות עונה בינונית הקבוצה הגיעה לאירופה דרך שיטת הקיזוז. בעונה השלישית גנק זכתה בגביע, אבל השיא הגיע בעונה הבאה: הקבוצה זכתה באליפות בעונה נהדרת של ברדה, עם 10 שערים ו-15 בישולים . גנק הקדימה את היריבות הגדולות אנדרלכט, ברוז', גנט וסטנדרט ליאז'.
אחרי שנים של שקיעה, הכדורגל הבלגי נמצא בעידן מרשים של התאוששות. הנבחרת הבלגית, שהידרדרה מאוד בעשור שעבר, התאוששה כתוצאה משינוי מהותי שנעשה בכדורגל המקומי ובגלל השקעה אדירה בנוער, והבטיחה את מקומה בגביע העולם בברזיל בעונה הבאה. בראש הטבלה התייצבה בינתיים סטנדרט ליאז', עם תשעה ניצחונות רצופים והפסד אחד בהנהגת המאמן הישראלי גיא לוזון.
המאמן אייל לחמן, שמכיר לעומק את הכדורגל הבלגי, מוצא קשר בינו ובין הכדורגל הישראלי: שניהם, הוא אומר, "לא נקיים" ואגרסיביים. "הבלגים, בניגוד לישראלים, לקחו את העניינים בידיים, וממצב של קריסה גרמו למפנה עם שחקנים אדירים ובהם ויטסל, פלאיני, מיראלש, דפו, בנדקה, לוקאקו, ורמולן, קומפאני, קורטואה, דה בריון ומינולה שמשחקים בפורטו, מנצ'סטר יונייטד, אסטון וילה, צ'לסי, אתלטיקו מדריד וזניט. הם שדרגו את צורת העבודה שלהם עם עבודת הישרדות בגילאים הצעירים".
מה זה אומר "הישרדות"?
"חציית אגם בשחייה ועבודה עם סירות וחבלים. משהו שלא נבין".
ומה הייתה הגדולה של ברדה בבלגיה?
"הוא הגיע לבלגיה בתקופה שהגיעו גם גילי ורמוט וברק יצחקי. אם אתה מודד כישרון נטו, הדירוג צריך להיות ורמוט, יצחקי וברדה, אבל אם מודדים את כל המארג של כל התכונות הנדרשות, הטבלה מתהפכת וברדה ראשון.
יש לו טכניקה גבוהה תחת לחץ, אתלטיות ובעיקר אישיות. צריך להעריך את אלונה, שהתאמצה להחזיר אותו, ללכת להפועל ב"ש. אבל אני חושב שגם היא לא הבינה את העוצמות שיש בברדה. הכוכבים הכי גדולים באירופה הם הבחורים הכי נחמדים, הכי חיוביים והכי מחונכים. אליניב הוא אחד מאלה".
תהליך ההסתגלות של ברדה לבלגיה עבר דרך חגים שנאלץ לבלות בלי המשפחה. כשאדווה הייתה נוסעת לארץ עם הילדים, הוא היה נשאר עם דוד קורן וחברים. "קורן היה כמו אבא שלי שם. לא יכול להסביר כמה הוא עזר לי ולמשפחה בכל מה שצריך ולא צריך", מדגיש ברדה.
בשישה ימי כיפור בבלגיה הוא לא שיחק. יום כיפור הראשון נפל בשישי-שבת, והמשחק מול אנדרלכט היה אמור להתקיים ביום ראשון. ברדה צם, ולמחרת שיחק והבקיע שער שוויון מול המאמן שזכה איתו אחר כך באליפות, פרנקי ורקראוטרן.
גנק היא אחד המעוזים הפלמיים של בלגיה, אף שברדה עצמו השתלט יותר על הצרפתית מאשר על הפלמית. אגב, בעונה הוא הרוויח שם בין 600 ל-900 אלף אירו. במשך השנים הבלגים חוו לא מעט ניסיון עם ישראלים.
מה הם חושבים עלינו?
"היה גל גדול של ישראלים כאן, שלא הצליחו וחזרו לארץ. היום הם נזהרים לפני שהם לוקחים. הם חושבים שהשחקן הישראלי מוכשר אבל חלש מנטלית: אם קצת קשה הוא מוותר. אם אין לו מקום בהרכב, הוא מבקש לעזוב.
"מאמנים ומנהלים מדברים איתי הרבה ומתייעצים איתי על שחקנים כאן. יש מי שעשו לנו שם טוב, כמו רוני רוזנטל, שלום תקווה ואלי אוחנה. גם רפאלוב הוא שם טוב. אני הצעתי ללוקרן, מכלן ובירסחוט לקחת את טל בן חיים, אבל הוא העדיף סטנדרד ליאז'".
במשחק האחרון של הנבחרת, נגד אזרביג'אן, לא הבינו את אלי גוטמן שהעלה בהרכב את איתי שכטר, והשאיר אותך על הספסל. אתה מכיר את הנבחרת. למה זה לא עובד?
"אני מסכים שיש תחושה של אכזבה, אבל רוסיה ופורטוגל טובות מאיתנו בכל מצב, והמקום הריאלי שלנו הוא שלישי. מה שאכזב זה שהגדולות איבדו נקודות, ואנחנו לא ניצלנו את זה".
וגיא לוזון? הוא הפסיד השבוע בליגה בפעם הראשונה, אבל עד עכשיו הפתיחה מדהימה.
"הוא עושה עבודה נהדרת. אמרתי לו כשהוא הגיע שיש לו קבוצה מעולה. הוא שדרג אותה יפה מאוד וכל הכבוד לו".
אני יודע שטיפשי לדבר עכשיו על אליפות אחרי חמישה מחזורים, אבל בכל זאת: באר שבע מסוגלת לעשות את זה?
"קשה להגיד לגבי אליפות. ליגה היא מרתון. נכון שבינתיים אפשר לזהות אופי ומנטליות טובים מאוד, ויש ירידה אל הקרקע אחרי כל משחק, אבל זו עונה ארוכה".
ואתה המנהיג של אלישע על המגרש?
"יש לנו כמה מנהיגים ויש להם ניסיון להוביל, אבל המנהיג שלנו הוא על הקו, אלישע לוי".
אתם בעצם מאוד דומים. גם הוא מרוסן, לא יוצא מכליו. איש נוח.
"איש צנוע ומאמן מצוין. אני לא מבין למה לא מזכירים את אלישע כמועמד לאמן את הנבחרת. למה הוא לא, ואחרים שעשו פחות ממנו מוזכרים".
ומה תעשה כשתהיה גדול? אימון הפועל באר שבע נשמע לך מפתה?
"אני לא יודע אם מעניין אותי לאמן. זה מרגיש רחוק, אבל מעניין אותי הקטע הניהולי. מנהל טכני - מעניין אותי. אין דבר כזה אצלנו, חוץ מג'ורדי קרויף במכבי תל אביב, וזה תפקיד קריטי בקבוצה. זה מישהו שעובד 24 שעות ביממה מאחורי הקלעים.
אם צריך שחקן לינואר, הוא מחפש, הולך ורואה, בלי לדבר, ואז יש עשרה מועמדים. מאמן לא יכול להתעסק בזה. הטלפון של המנהל הטכני לא מפסיק לצלצל. בגנק יש עשרה סקאוטים שנוסעים לליגות נמוכות בבלגיה והולנד לחפש שחקנים. אשמח לעשות דבר כזה יום אחד כאן בבאר שבע".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות