"גם אני חשבתי שאהיה השחקן הישראלי שיצליח יותר מכולם באירופה. הייתי בטוח שאכבוש את אירופה והאמת היא שהיתה לי פתיחה נדירה. אנשים שוכחים, אבל בשבעת המשחקים הראשונים בבונדסליגה כבשתי שלושה שערים. הייתי בטוח שהשמיים הם הגבול".
שכטר מוקף בחברים, אבל הראש שלו בחיפושים אחר הדירה בה יתגורר עם אשתו ובנו. הכיוון הוא חוף הים של ראשל"צ, בשכנות לערן זהבי. "אחרי השערים ההם בגרמניה והתקוות, הגיעה ההתרסקות. יש דברים בכדורגל שאי אפשר אפילו להסביר.
"הייתי במומנטום עם שלושה ניצחונות על שאלקה, פרייבורג ופרנקפורט בגביע. הייתי בשיא, ואז המאמן הוציא אותי מההרכב ולא ראיתי דשא כמעט עשרים משחקים. אגב, מאותו רגע גם הקבוצה הידרדרה ובסופו של הדבר גם המאמן הלך הביתה. נהיה בלאגן גדול".
למה זה קרה?
"כי המאמן החליט לעבור לשחק עם חלוץ בודד ולא רצה אותי כחלוץ מטרה. באנו להמבורג ביום ראשון והמאמן אמר לי:'איתי, היית טוב מאוד בשלושת המשחקים האחרונים, אבל החלטתי שתנוח היום'. אמרתי לו שאני מרגיש מצוין, אבל הוא התעקש והוריד לי את כל האוויר. אחרי זה הוא לא נתן לי לפתוח אלא רק רבע שעה פה ושם ואז הוא פוטר. לפני שהוא הלך, הוא אמר לי שהוא יודע שהוא טעה איתי".
מה היה בסוונסי?
"לא עשיתי איתם את מחנה האימונים, והגעתי אחרי שלושה מחזורים שהם היו מצוינים. החלוץ שלהם היה טוב ואני לא קיבלתי צ'אנסים. בהמשך היו לי משחקים טובים ולקראת סוף העונה נתתי גול וניצחנו את וויגאן, ובאנו למשחק הבא ולא שיחקתי דקה. הבנתי שלא העריכו אותי מספיק.
"כל מה שקרה באירופה כאב לי מאוד בנשמה", הוא ממשיך. "בכדורגל אתה צריך ליפול על מאמן שיאהב אותך ויחשוב שאתה האיש הנכון. בסוונסי גם הייתי מושאל וזה תמיד מצב נחות יותר, כי תמיד מעדיפים את אלה עם חוזה לעונה הבאה.
"היו לי גם משחקים טובים ויהיו זיכרונות נעימים מהמשחקים מול ארסנל באמירויות או מול סטוק סיטי בבית. פשוט לא הייתי רגיל למצב שבו אני די תלוש. אם לא הייתי טוב בכל דקה במשחק בו קיבלתי צ'אנס, רוב הסיכויים היו שלא יתנו לי לשחק במשחק הבא, וזה מצב מאוד לא נוח ולא קל לשחקן שבא מבחוץ".
היו שאמרו שוויתרת מוקדם מדי.
"הרגשתי לקראת סוף העונה שהחזרה בלתי נמנעת, כי בגרמניה ובאנגליה לא חיכו לי הצעות אטרקטיביות אחרי השנתיים הבינוניות. בשביל להחזיר לעצמי את הביטחון והאהבה למשחק, הייתי חייב לחזור. עברתי תקופות מאוד קשות באירופה, ואני לא יודע איך הייתי מסתדר בלי אשתי והילד.
"אני שחקן שכל חייו הרגיש נחשב, מוערך ואהוב והפכתי לשחקן שמתי שרוצים משתמשים בו ומתי שרוצים זורקים אותו, ואתה לא יכול להוציא מעצמך את מה שיש לך. באימונים הייתי עושה את המקסימום, עובד בלי פרצופים ולא מוריד את הראש. אימון אחד לא הפסדתי עונה שלמה. הייתי מתאבד, אבל המאמן העדיף שחקנים אחרים".
מקבוצת הדאבל הגדולה של אלי גוטמן, למעט ביברס נאתכו, אף אחד לא הצליח באירופה.
"זה צירוף מקרים. אני יצאתי לקייזרסלאוטרן עם ציפיות בשמיים. הגיע אליהם אחד החלוצים הטובים בישראל במחיר של 2.5 מיליון יורו, והם ציפו ממני להמון.
"מנגד, קח את עדן בן בסט ותומר חמד שהגיעו עם פחות ציפיות, בסכומים נמוכים ואולי מהדלת האחורית, ועלו על הגל. כל הכבוד להם. בכדורגל אין תמיד הסברים. אני למדתי שצריך להסתכל קדימה ולקבל הכל באהבה".
גם עכשיו הציפיות ממך בשמים.
"מאז העונה הראשונה שלי בנצרת עילית, הציפיות ממני גבוהות מאוד. גם הסכומים ששילמו עליי יוצרים ציפיות כאלה, אבל אני חלק מקבוצה".
איזה חלוץ תקבל הפועל ת"א?
"קודם כל, חלוץ רעב שייתן את הכל. הביטחון והשקט ייכנסו לתוך החבילה הזו, ואחזיר למועדון שכל כך השקיע בי".
היית יכול לחזור לקייזרסלאוטרן.
"הם לא כל כך רצו אותי, ולא רציתי להסתובב בחו"ל ולחפש בנרות מועדון שיקבל אותי ומאמן שייתן לי צ'אנס. רציתי מועדון טוב שיקבל אותי באהבה גדולה וייתן לי את כל הביטחון. זה היה מאוד חשוב לי. אני יודע שעוד נכונו לי ימים לא קלים בארץ ויהיו ביקורות, אבל אצטרך להתמודד עם זה".
אבירם ברוכיאן אמר ששחקנים ישראלים רצים לאירופה בלי לדעת שבסוף הם יסבלו.
"אני מסכים איתו. באירופה אם אתה לא משחק, הסבל מאוד גדול. אם אין אישה ומשפחה שתומכים בך אתה סובל. אתה במדינה זרה, מסיים משחק בו לא שותפת, קם למחרת לגשם או שלג ויודע שלא מעריכים אותך. שחקן שמשחק באירופה, שיישאר. שחקן שלא משחק באירופה, שיחזור הביתה. לפעמים צריך לרדת ברמה כדי לחזור וליהנות מהכדורגל. הקריירה עוברת מהר ולא שמים לב. דקות משחק שוות יותר מהכל".
היית חוזר גם בשכר נמוך יותר?
"מאמין שכן. בסופו של דבר האושר לשחק, להפסיד, להחמיץ, לבעוט החוצה, שווה הרבה. שיגידו שלא היית טוב, שהיית גרוע, אבל שיגידו שהיית. זה הכי חשוב.
"להתקלח בסיום בחדר ההלבשה, להגיד:'איך החמצתי, איך הוא לא נתן לי פס', להיות חלק מהקבוצה, שווה יותר מאשר לשבת על הספסל בסטמפורד ברידג' או באליאנס ארנה. אני צריך להיות פקטור, ואם לא מאמינים בי, צריך לחזור לארץ".
אז נגמר הפרק של אירופה?
"לא בטוח. אני בן 26 וקצת והכל יכול להיות. כרגע הראש בהפועל ת"א ואני לא חושב על שום דבר אחר".
היתה טעות לצאת לפני שנתיים?
"לא. בכלל לא. הייתי חייב לעבור את זה, אבל אני מרגיש שלא מיציתי את עצמי. לא אשכח איך גילי ורמוט בא אליי אחרי המשחקים הראשונים בגרמניה ואמר לי שהוא מרגיש שאני יותר דומיננטי וטוב בקייזרסלאוטרן ממה שהייתי בהפועל ת"א בעונת הדאבל. עד לשם הגעתי".
היה בכלל סיכוי שתחזור למכבי ת"א או מכבי חיפה?
"מלכתחילה הראש היה בהפועל ת"א, אבל לא ידעתי אם הפועל תוכל להחזיר אותי".
למה דווקא הפועל ת"א?
"אני אוהב את המקום הזה ויודע שיהיה לי שקט בראש. אני יודע שאקבל מהם את הביטחון. המועדון הזה נתן לי כל כך הרבה. הגשמתי חלומות כאן והנה הם באו ונתנו חוזה כל כך יפה, אז למה לחפש הרפתקאות במקומות אחרים?".
למה כל כך התאהבו בך? היית שם רק שנתיים, והפכת לסמל.
"זה מוקדם להגיד שאני סמל של הפועל ת"א. אני שחקן בהחלט אהוב וזה בא מהאנרגיות שאני מביא ומהעובדה שאני בחור חיובי שרוצה רק טוב בחדר ההלבשה".
כיף לבוא להפועל דווקא אחרי האליפות של מכבי? האתגר הרי עצום, השמחה יכולה להיות ענקית. "אני יודע שמכבי זה מועדון מסודר שעשה אליפות בצדק. יהיה מאבק גדול על האליפות". ורמוט ואתה בטח מתכננים כבר כל מחזור וכל רגע בעונה הקרובה. "עדיין לא חשבנו יותר מדי על העונה הקרובה. האיחוד איתו, חבל על הזמן. תרשום שהתגעגעתי לריח שלו".
נא להמתין לטעינת התגובות