באיצטדיון אלנד רואד ראיתי אלפי אוהדי לידס מדמים בידיהם כנפי אווירון, מזכירים לאורחים השנואים ממנצ'סטר יונייטד את אסון מינכן בו התרסק מטוס הקבוצה בחורף 1958. שורשי האיבה מגיעים עוד מהמאה ה-15, ימי מלחמת השושנים בין בית לנקסטר לבית יורקשייר.
אנחנו בטח לא שונים, אבל מלבד השנאה המובנית יש כאן יריבויות שמביאות צד אלים, אפל, ניחוח גזעני כמו המאבק בין בית"ר ירושלים לסכנין, או העימות שהתחיל כאידיאולוגי בין אותה בית"ר, מעוז הליכוד, להפועל ת"א המפא"יניקית, ונשאר כבסיס טוב לקטטה המונית.
הפגשנו שלושה אוהדים שמתרחקים מהסטריאוטיפ האלים והגזעני. אורי אבירם (60), במאי קולנוע ותיאטרון, שרץ כבר שנים אחרי סכנין, בן בית באצטדיון הביתי. עמנואל שלמון (19.5), בחור דתי אוהד בית"ר ירושלים שיושב שנים ביציע המזרחי, הידוע לשמצה, אבל כנראה שמעטים שם יודעים שהוא בכלל מצביע מפלגת העבודה ועובד בשורותיה. ואחרון חביב איתי גרודר (33), אנימטור ומעצב גרפי, אוהד הפועל ת"א מתון ודעתן. שוכן שער 7 המיתולוגי בבלומפילד.
"אני יכול להגיד שמאז ומתמיד מה שעשה לי את זה היתה הפלורליסטיות ביציע", גרודר, מהפועל, ביקש להכניס אותנו לאווירה אופטימית. "הערבוביה בקהל שלנו, זו התקווה. לצעוק ביחד'יש' בגול כששנינו מרגישים מסופקים, הערבים והיהודים. אצלנו היציע מעוצב מיהודים, מוסלמים, נוצרים, ימנים, שמאלנים, אתיופים, דתיים, נשים וגם גזענים".
אבל את בית"ר תמיד תשנא.
"לא קשור. זה מבטן ומלידה. יש לי חבר שהבן שלו נולד ולא למד להגיד 'אדום', אלא 'אדום עולה'. משהו שעובר בירושה".
שלמון: "כשיש יריבות על רקע אידיאולוגי אני לא רואה בזה בעיה, למרות שאני לא דוגמה לאוהד בית"ר ימני. את הקבוצה התחלתי לאהוד בכיתה ב' לא בגלל שאני מזדהה עם ערכי ז'בוטינסקי, שיכול להיות שאם היה חי היום, היה יותר פרגמטי. אין ספק שמבחינת הדעות הפוליטיות אני יותר קרוב לאוהד הפועל, אבל אמשיך לאהוד את בית"ר, כי קודם כל אני ירושלמי".
אבירם : "אני שונא את בית"ר, ואגיד לך גם למה - הם קראו לי בוגד. לא מוכנים לשבת איתי, יהודי. מה עשיתי להם, משהו רע? רק שאנחנו בסכנין חנפנים. כשהם הגיעו אלינו קיבלנו אותם בבקלאוות, מים. הם זרקו את זה. תנו קצת כבוד.
"לא מצדיק אלימות בשום מקרה, אבל אנשים נעלבים. בזמנו כשגברי לוי היה יו"ר ההתאחדות לכדורגל הצעתי סדנאות הידברות בין שני המחנות. לא הרים את הכפפה. עכשיו תגיד לי אתה, עמנואל, למה אתה שונא את סכנין? ".
שלמון: "לא שונא. בשבילי היא עוד קבוצה בליגה. שתבין, רוב אוהדי בית"ר לא גזענים, רק שהם באים למגרש ומפחדים לדבר בגלל אותו קומץ אלים ששר'איפה השפויים?'. הם שם, לידכם, רק לא רוצים להוציא מילה. אוהדים ותיקים לא מביאים את הילדים לאצטדיון ובצדק. חוסכים מהם את המראות ובעוד עשר שנים העניין הזה יתנקם בנו".
אבירם: "אני לא חושש להגיע לירושלים. אמרתי לאוהדים שלנו שכשאוהדי בית"ר שרים'מעל פסגת הר הצופים' תחזירו להם'מעל פסגת הר הצופים באה בני סכנין'. זה גם עניין של חינוך. כל השנאה הזו של אוהדי הפועל, בית"ר, סכנין, זה בגלל שחלק מגיע מסטול למגרש. על הכביש זה אותו טיפוס. שם בבגאז' של האוטו נבוט, בשביל מה? אם שוטרים היו מציבים'ינשופים' בכניסות לאצטדיון חצי מהבעיה היתה נפתרת".
האלימות רק הולכת ומתגברת.
גרודר: "זה לא שייך לכדורגל, זה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. זו טעות להסתכל על זה כסימפטום למה שקורה במגרשים. אני מבטיח שיש יותר אלימות ברחוב. במזרח אירופה אוהדים לוקחים את החוק לידיים והולכים במופגן ליציע של היריבה בכדי להתעמת.
"פה אני לא חושב שתראה דברים דומים, ולעומת זאת, כשנגמר המשחק יש מצב שתראה אוהדים מתנכלים לאוהדי היריבה. העונה הגעתי למשחק בטדי ועם כל האבטחה שהיתה שם, הרגשתי לא מאובטח. הלכתי לאחד השוטרים בבקשה שישמור עליי, והוא אמר'אם אתה צריך אותי בכדי לשמור עליך, כדאי שתעשה סיבוב פרסה'. תשובה של שוטר במדינת ישראל. הם מפחדים מהאוהדים".
עמנואל, הירושלמי, אמר שהאלימות היא לא רק אצלם, ופנה לאורי. "אתה מכיר את הסדרה 'עבודה ערבית' כשהערבי מרגיש שהוא דחוי משני הצדדים, זה לא קיים גם אצלך, שמרחיקים אותך מהמחנה?".
"אף פעם", אורי ענה לו מבלי להסס. "אמרו לי 'איטבח אל יהוד', אבל בצחוק. אני בא לפעמים אל עיתונאים ואומר להם 'רואים את כולם פה? ערבים'. אצלם בתרבות - אנשים שנכנסים אליך הביתה, כבד אותם".
אבירם הרגיש שהוא חייב להרגיע את שלמון הצעיר, והעלה על הרמקול של הסלולרי את סמי, מאוהדי סכנין הערבים, סיפר שיושב לידו אוהד בית"ר שמפחד להגיע לגליל. "תגיד לו שהוא מוזמן לשבת איתי ביציע", סמי צעק מעברו השני של הקו. "אף אחד לא ייגע בו. נארח אותו כמו שצריך".
אורי אמר לחברו, "שניקח אותו לחומוס אצל אבו עלי?". עמנואל התערב: "רק אם יש שם תעודת כשרות". בית"ר ירושלים נמצאת בחודשים האחרונים במלחמת התשה עם אוהדיה. היא הנחיתה בארץ שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים, זאור סדאייב וג'יבראיל קדאייב, ומאז מקבלת גב עוין מהגרעין הקשה.
אותו קומץ שגם עמנואל לא אוהב. "הרבה אוהדים שלנו אינם גזענים, אבל סדרי העדיפות שלהם בעייתיים", שלמון הסביר. "הם אומרים 'בואו לא נפתח את זה'. כל עוד לא היו בקבוצה מוסלמים לא היתה כמעט גזענות, אז לשיטתם בשביל למנוע בלאגן לא צריך להחתים ערבי. אני נגד. זה לא לגיטימי.
"כששחקן שלנו, אבירם ברוכיאן, אמר בעבר שאין לו בעיה שערבי ישחק בבית"ר, תוך יום הוא היה צריך להתנצל, כי לך תדע מי העיר לו. אבל דווקא בימים האלה קרה משהו. שחקנים הפסיקו להיות בובות. אריאל הרוש ודריו פרננדס אמנם לא אומרים דברים גדולים, אבל עצם זה שפותחים את הפה זה כבר הישג".
מה הם אומרים?
"הרוש כתב בדף הפייסבוק שמי שמקלל ערבי, מבחינתו, לא אוהד בית"ר. אפילו שזו לא אמירה פורצת גבולות, היה ברור לו שזה יקים נגדו אוהדים. גם פרננדס יצא בראיונות נגד התופעה הזו. הרי הם היו מושאי הערצה כל עוד הם יישרו קו. המאבק החשוב ביותר היום של המועדון הוא נגד הגזענות ואני מוכן אפילו שבית"ר תיפגע מקצועית, אבל שימשיכו עם זה. אם תעצור את המאבק עכשיו זה ייתן אישור לכל הגזענים שהם הצליחו".
גרודר : "כל העסק נראה לי אינפנטילי ברמות הגבוהות ביותר, במיוחד בקבוצה ששואפת להיות מקצוענית. אם שחקן יכול לשפר את איכותה לא חשובים המוצא והעדה שלו. לי גזענות מפריעה בלי קשר לספורט. בכדורגל אתה מרגיש שמקלקלים לך את הדבר שהיית רוצה שיישאר טהור. הרי בשביל מה אנחנו הולכים למגרש? לברוח לשעתיים ולהתנתק מהחדשות. כל אחד בא עם התיק שלו וכשמכניסים לשם את כל התכנים הגזענים, זה משגע אותי".
שלמון : "לאוהדי הפועל ת"א יש יכולת התארגנות שאין לאוהדי בית"ר. הם יותר אכזריים. אוהדי בית"ר, כמה שיש ביניהם גזענים, יש להם טאבו מסוים, ולאוהדי הפועל יש יכולות למתוח את הגבול בענייני ציניות והדברים הכי כואבים".
אוהדי הפועל ת"א נחשבים ליצירתיים ביותר בליגת העל מבחינת עידוד, אבל כן, יש גם מימד של אכזריות שהם דואגים לחדד מדי פעם. בשנים האחרונות הם הכניסו לרפרטואר שלהם "שירי שואה", במיוחד כאיחולים ליריבה השנואה מכבי ת"א. במשחק הכדורסל האחרון בין השתיים נתפס אוהד במצלמות הטלוויזיה מסמן בידיו צלב קרס לעבר הפרקט. ואולי הדגש הוא על "נתפס", מכיוון שכמגמה, הפעילות של האוהדים המתונים ביציע גורמת לירידה משמעותית בתופעה המחליאה הזו.
"רבים מאוהדי הפועל חיפשו את אותו בחור אחרי המקרה. אני לא מכיר אותו", איתי הודה. "הוא לא בא יותר ורוב הסיכויים שגם לא יבוא. כשאני רואה ילד בן 17 מצדיע במועל יד, הלב שלי נקרע. לא נראה לי שהוא בכלל מבין את המשמעות. אני מתנגד לשירי השואה, אני יודע מה הדעה של הרבה מאוהדי הפועל כלפי המילה, ושיש התארגנויות של רבים מהם למען הניצולים".
שלמון : "את זה לא תשמע ביציעי בית"ר, גם לא במזרחי אצל החלק הגרוע ביותר".
אבירם : "בגלל שהם לא יודעים מה זה. אין שכל, אין דאגות".
שלמון : "מה כל כך מורכב בשיר 'שתהיה שואה למכבי'? זה לא כזה מסובך".
גרודר : "אני לא רוצה להגיע למצב שאנחנו מתווכחים, אלא למצב שמגיעים להסכמות. בואו נסכם ששירי השואה פסולים ואני מוכן לשים את זה באותו רף לאלה ששרים נגד ערבים ביציעי בית"ר ונגד סלים טועמה ונגד הנביא מוחמד, שזה הרבה יותר גרוע. זו באמת גזענות".
אבירם : "תאר לך שאוהדי בית"ר היו באים אלינו ושרים על דוד המלך, ששלח את חברו הטוב למות בקרב בשביל לקחת את אשתו. הנואף בן נואף. מה היו עושים בית"ר? ".
גרודר : "עמנואל אתה דתי, מאמין. אני שואל אותך בטרמינולוגיה התנ"כית, מה המילה שואה אומרת? זה בעיקרון חורבן".
שלמון: "נו, בחייך. זה כמו שאוהדי בית"ר אומרים ש'מוחמד מת' זו עובדה היסטורית. הרי ידוע מה הכוונה שעומדת מאחורי. זו התגרות בקונצנזוס. כשאוהדי הפועל מכריזים 'אנחנו לא מייצגים את ישראל' זה נכון, אבל זו התגרות. לאוהדי בית"ר יש בעייתיות מסוג שונה, רגשי נחיתות".
בשבועות האחרונים מתנהל דיון בוועדת המשמעת של ההתאחדות לכדורגל. סכנין הועמדה לדין באשמה שחלק מאוהדיה ביזו את ההמנון לפני המשחק נגד בית"ר, בירושלים. לאוהדים שישבו איתי לא היתה הפעם הסכמה. "אני בדעותיי מאוד פתוח", הסביר שלמון, "אני מבין את הרגישות, במיוחד כשאתה מיעוט, זה בטח לא פשוט, אבל בסופו של דבר אתה לא יכול לשרוק בוז".
אבירם: "ההמנון הוא פרובוקציה. אל תעמיד אותי בפני עובדה. אני יוצא יחידה מובחרת ונהרגו לי הרבה חברים אז אין שום סיבה שאיזה אוהד בית"ר, חוליגן, ינכס לעצמו את התקווה ויתלה דגלים של ישראל. מי אתם בכלל? בעיניי גם מגעיל ששורקים בוז. אני במשחקים של סכנין, כשרואה דגל פלסטין ביציע, שואל אותם 'מה לכם ולזה? מי שרוצה פלסטין, שילך לגור שם'. זה כדורגל, לא מפגן פוליטי".
גרודר: "אוהדי סכנין מרגישים שאתה עושה להם דווקא, אז מה אתה מצפה, אתה רוצה שמוסלמי ישיר 'נפש יהודי הומיה'? אתה כאילו אומר למישהו 'אם צובטים אותך, אל תצעק'. בא מועדון כדורגל ומנכס לעצמו המנון. אני עומד ושר, גאה בו, אבל כשאני מגיע כאוהד הפועל למשחקי בית"ר אני מרגיש שזו זילות המעמד, ואגיד לך מה מפריע לי באמת: שמגיע חבר כנסת שמזוהה עם גוף ימני קיצוני ונכנס לתוך יציע של הקבוצה".
שלמון : "תגיד בקול, מיכאל בן ארי".
גרודר : "זה נראה לי עיוות של כללי המשחק. ניצול זול וציני".
שלמון : "אגב, הקורבן פה היא בית"ר עצמה. המפלגה שלהם ניצלה את הגזענות בכדי ללבות אותה.
כשהם באים לגרעין הקשה של האוהדים, שנמצא בחלק העליון של היציע המזרחי, זה שילוב משמיים".
גרודר : "יש לי חברים שהם אוהדי בית"ר ומצביעי'עוצמה לישראל'. אין מה לעשות, יש כאן מגוון דעות ואף אחד לא מושלם. אני יכול לחלוק עליהם, אבל לא לבטל. פה מבטלים, וזה מה שמלכלך את הכדורגל הישראלי. יש את זה מספיק בחוץ".
פוליטיקה נמצאת גם מחוץ לבית"ר?
גרודר: "יש הרבה דברים בקהל של הפועל שאני לא אוהב. יותר מדי אנרכיסטיות, זה לא בריא במדינה כמו שלנו. הדעות שמביאים לתוך היציע גורמות לי, כאוהד, להרהר אם אני רוצה בעתיד שהילד שלי ישב בשער 5 שהוא יותר קיצוני. כשאני לא אהיה לידו, מה הוא יספוג, איך הוא יקבל את זה? זה מטריד אותי, למרות שאני יודע שיש שם הרבה מאוד אנשים נפלאים, אבל אני לא יודע לאיזה ידיים הוא ייפול".
אבירם: "סכנין נדחפת לפוליטיקה. זה נוח לה שהתקשורת רודפת אחריה, כי כשעלינו ליגה הדבר היחידי שהיה בסכנין זה הכדורגל והיום אחרי 12 שנים היא התפתחה לאללה. הספורט עזר, הרי מי בכלל הכיר אותה? בלי המימד הערבי היא תהפוך לאחת כמו כולם.
"מצד שני סכנין מייצגת נפלא את שיתוף הפעולה בין יהודים וערבים בגליל, ויש אוהדים רבים שלא רוצים שבית"ר תרד ליגה או תיעלם. היא מבחינתם קבוצה טובה וצבעונית. יש עניין גדול בכל המתח שמסביב ".
הפוליטיקה מחיה כל פעם גם את המפגש בין בית"ר להפועל.
גרודר: "אם אתה מסתכל על חתך הדעות הפוליטיות בקרב אוהדי הפועל יש לנו אוהד שקוראים לו יריב לוין. ח"כ מכהן, בקואליציה והוא'טיפה' ימני. אני גם לא יודע אם הרבה אוהדי בית"ר יודעים, אבל אם הולכים להיסטוריה אז היו הרבה שיתופי פעולה בין אנשים שהיו מזוהים עם בית"ר ואנשים עם הצד היותר סוציאליסטי. במרד גטו ורשה בית"רים התאחדו עם סוציאליסטים. הבית"רים היו אחראים על הנשק והסוציאליסטים על הארגון".
שנאה זה לא דבר רע?
גרודר: "אני לא חושב שצריך להגיע למצב של אידיליה, אבל יש אינטרסים משותפים לאוהדים. אם היינו יודעים לעזוב לשניה את המחלוקות בצד ולהתאחד בכדי להוביל את הכדורגל למקום יותר נקי, אז היינו יכולים לעשות את זה בגדול".
שלמון: "הוא נתן דוגמה טובה. ערכים משותפים. בקיץ היה בבית"ר תהליך שעובר על כל הספורט, התנגדות לבעלות פרטית שמתייחסת לקבוצה כאל צעצוע. גאידמק שם 400 מיליון שקל במועדון ואחרי שלא בחרו בו לראש העיר החליט להתעלל בו".
גרודר: "אין בעיה עם בעל בית פרטי ואוהדים לא צריכים להתערב בצד המקצועי, אבל הם צריכים להיות אחראים לקבוצה, לעתיד. להבטיח שלא בא אחד עם שיגעון גדלות שיעשה בה כבשלו".
ועידת הפסגה המשולשת לא הצליחה להביא לשבת אחים גם יחד. אולי את שלושתם כן היינו מצליחים להושיב יחד בשולחן הסדר, אבל לא את עשרות האלפים שנמצאים בשבט שלהם.
"זה נראה מאוד רחוק", שלמון התנצל בחיוך. "כתבות כאלה חשובות, אבל אני לא רואה באופק מגמה של שינוי, לפחות לא מצד אוהדי בית"ר. אני למשל לא מגיע למשחק בסכנין בגלל השנאה ההדדית, ומי שנוסע לשם אני מעריך אותו על האומץ".
אבירם שוב התרגז. "איזה אומץ? זו ארץ ישראל. תבוא ביום רגיל ונשתה שם קפה. אתה יודע באיזה אהבה יקבלו אותך ועוד כשידעו שאתה אוהד בית"ר?".
"בחיים לא אאחל לבית"ר שינצחו, או למכבי ת"א, נהפוך הוא", גרודר התערב. "האינטרס שלהם הוא לא האינטרס של המועדון שאני אוהב ומעריך, וממש לא הייתי רוצה שמועדוני הכדורגל בארץ יהיו דומים לברצלונה. זה נראה לי מאוד משעמם".
נא להמתין לטעינת התגובות