צפו שוב בשער השוויון של עירוני ק"ש בשבת האחרונה. עשר מסירות מרגל לרגל, בסופן הכדור מגיע לאלעד גבאי, ששולח הרמה מושלמת לראש של אחמד עבד. כמה פשוט, ככה מסובך. הנעת כדור באמצע, בלם שמצטרף, מגן שפותח על הקו, הגבהה, נגיחה - מאז תחילת העונה הפועל ת"א לא נתנה גול אחד כזה. ליקויים מקצועיים לא חסרים בקבוצה, אבל החיסרון הגדול היה ונותר בעמדת המגנים. תשעה כאלה חלקו את הנטל מתחילת העונה - שלושה בצד שמאל, לא פחות משישה בימין.
ואלה שמות: יגאל אנטבי הקשיש, שכבר לפני שבע שנים היה מעבר לשיאו; אלירן דנין, שהוכיח שלא כל שחקן שמצליח בעכו מתאים להפועל; שמעון הרוש, שהוכיח אותו דבר בסכנין; ג'ון פנטסיל, שנראה כמו צל של עצמו; נאאל חוטבא, שאיבד לגמרי את הביטחון; אלרואי כהן, שעוד אצל לואיס פרננדס הוכיח שהוא לא יותר מאלתור כמגן; טיאגו קוסטה, שהגיע מקפריסין בעלות מינימלית; הבלם דוד רוצ'לה, שתפקד כמגן ימני בדרבי ועוד היה איכשהו מהפחות גרועים; אפילו דור חמו מהנוער הוזנק לחצי שעה בחיפה כדי לשמור על יתרון מול ניר קלינגר.
התחלופה והכישלון המתמשכים בעמדות המגנים היו האלמנט הבולט בהפועל של שירזי-אבוקסיס. אבל זוהי רק דוגמה למחדל עמוק יותר - התנהלות אימפולסיבית ולא שקולה ומחסור באוטוריטה מקצועית. שירזי הוא אמנם "מנהל מקצועי" בטייטל, אבל בפועל הוא מקבל כסף כדי לא לקבל החלטות. ניתן להניח שמסיבות אנושיות כרגע אי אפשר לפטר אותו בעקבות המקרה העצוב שעבר, אבל גם אין שום רצון לראות אותו חוזר לתפקיד המאמן, אף שהוא מחזיק בחוזה שמן לעונה נוספת. איך יוצאים מהברוך ושמו שירזי? דרוש פתרון יצירתי.
בניגוד למכבי ת"א, הפועל לא היתה יכולה להרשות לעצמה כלכלית למנות מנהל מקצועי בקיץ. זה לא אומר שאי אפשר היה למנות מנכ"ל מקצועי. כשאמיר לובין קיבל את המינוי, לצד פרופ' משה בר ניב שמונה ליו''ר - הרבה גבות הורמו. שני אנשים שממלאים את אותה פונקציה - אנשי אמון של חיים רמון, מתאימים אולי לעמדת היו''ר, ממש לא אנשי כדורגל.
בר ניב הוא חותמת גומי שספק אם יודע להגיע לוולפסון בלי ווייז. לובין כבר שימש במועדון כדובר וכיו''ר, ומצטיין בדברור ובקמפיינים פוליטיים. אגב, החלטתו לקחת על עצמו לאחרונה קמפיין של מועמד למועצת העיר אשדוד עושה רעש רק מפני שהקבוצה נמצאת במשבר ובכותרות. בשפת הפוליטיקלי קורקט מכנים זאת מראית עין, ומי כמו מנהל אסטרטגיה תקשורתית היה אמור להבין זאת.
בכל מקרה, לא יהיה הוגן להפיל על לובין את כל התיק, אבל במערכת לחוצה שבה אין איש מקצוע מתחום הכדורגל דרוש מנכ''ל בכיר וביצועיסט - מקושר לסוכנים, בולדוזר בעל השפעה בהתאחדות ובעל אוריינטציה שיווקית, בהיעדר מחלקה כזו במועדון. לובין לא עונה לקריטריונים הללו וגם הקמפיין שהוביל - נגד השופטים ובתי הדין - הזיק לקבוצה.
לובין הוא האיש החזק כביכול. רק כביכול. בתכלס הוא שומר הסף של רמון. הבעלים הרי טוען שהוא מחליט על כל פרט ופרט, החל ממחיר הכרטיסים עד מחיר השרוכים. אם זה נכון, מה הפלא שהניהול רע? לרמון הרי יש אלף ואחד עיסוקים אחרים, בין דיבורים על הקמת מפלגה ללחישה על אוזנה של ציפי לבני (ברכות על ההצטרפות לקואליציה).
פה נכנס לתמונה מני ויצמן - עסקן ספורט ותיק, מתווך, יועץ לאיגודים ולקבוצות - ידו בכול ויד כול בו. יש שמגדירים אותו כיום כאיש החזק ביותר בהפועל. אה כן, הוא גם חבר קרוב מאוד של אלי טביב והיה צמוד אליו במהלך העונה שעברה, וספק אם עסקת המכירה בקיץ היתה יוצאת לפועל בלעדיו. ויצמן היה המוח ש"הרכיב" את קבוצת הרוכשים של שמעון שבס, לפני שהתחבר לבסוף לרמון ולמשה תאומים.
רמון הוא אמנם הבעלים באופן רשמי, אבל גם הוא מודה שאינו איש עשיר. ויצמן סיפק חלק נכבד מהערבויות בתחילת העונה, ולזכותו ייאמר שהוא גם תרם סכומים לא מבוטלים, הן למועדון הכדורגל והן לכדורסל, וגייס בין היתר את הסכום להחתמתו של אלמוג כהן. הוא גם ביסס את אחיזתו בהנהלה כשהביא את מקורביו, בכור צבאן ועידו חג'ג', שרכשו יחד 20 אחוזי בעלות וקיבלו שני מקומות בדירקטוריון.
אז למה רוב אוהדי הפועל טרם שמעו על ויצמן? משום שהאיש מנסה בכל כוחו להימנע מכך ששמו ישתרבב לכותרות, ומסרב להירשם כבעלים או כבעל תפקיד בהתאחדות. לכן גם לא תראו את פרצופו במתחם חודורוב. טוב לו לוויצמן, להיות איש עסקים מצליח בפרופיל נמוך. אבל אל תטעו, כל בעל תפקיד במועדון מודע לכוח שבידיו. כמעט כל החלטה עוברת דרכו - החל ממינויו של לובין עד ההחתמה של אבוקסיס, הארכת החוזה התמוהה שלו ולבסוף גם פיטוריו.
ויצמן זוכה בינתיים לחסינות מוחלטת. כולם עולים על המוקד, שמו שלו לא מוזכר. בהפועל טוענים שהוא מפחד מהחשיפה ומדגישים את תרומותיו שנעשות בסתר ולא מתוך רצון לזכות בתהילה. גם הכתבים שמסקרים את הקבוצה לא מזכירים את שמו בידיעות על הפועל, על אף שלפחות אחד מהם משוחח איתו באופן כמעט יום-יומי.
מילא היה ויצמן הבוס הכל יכול. אולי אפילו עדיף היה שהקבוצה תתנהל לפי החליל שלו, לאור ריבוי הדעות וכמות מופרזת של מושכים בחוטים. שימו בצד את חברי הדירקטוריון שקנו אחוזי בעלות - איש לא באמת סופר אותם ורמון מספק להם עדכונים רק אחרי שהפור כבר נפל. ויצמן חזק מהם, אבל הוא בטח לא הקול היחיד שמנסה לנווט את הספינה.
מורדי דדון למשל, אדם שמחזיק במשרה שולית בדרך כלל כמו מנהל קבוצה, בנה לעצמו גב חזק מאז שנזרק על ידי טביב וחזר בדלת הראשית. אין עוררין על כך שמדובר באדם שאוהב את המועדון, אך גם די ברור כי הוא צבר כוח חסר פרופורציות ביחס להשכלתו וליכולותיו בתחום הניהול. שליטתו במשאב חשוב, הכרטיסים, הופכת אותו לאיש אשר אוהדים רבים חפצים בייקרו.
הקמת עמותת האוהדים, האדומים, שרכשה לאחרונה 20 אחוזים מהבעלות על המועדון, הייתה צעד קריטי בהצלת הקבוצה מידיו של טביב בעל האינטרסים המפוקפקים והניהול המגלומני. היא גם סיפקה לגיטימציה מחודשת בקרב הקהל לרמון ולתאומים, שחוו בעבר קדנציות ניהוליות כושלות. בינתיים, שבעה חודשים מאז היווסדה של העמותה, טרם כונסו חבריה כדי לבחור את נציגם בדירקטוריון. המייסדים הודיעו שמדובר בעיכוב בשל עניינים בירוקרטיים ושהבחירות יתקיימו ב-4 באפריל .
לפחות עד אז, נציגי העמותה במתחם חודורוב הם אוהדים מוכרים, שהיו בעברם אנשי הברזלים בשער 5. הכוונות שלהם טובות, אבל הרושם המתקבל הוא כי מעורבותם התמידית הופכת את קבלת ההחלטות במועדון למפלצת רב-ראשית. גם רמון לא מכחיש זאת. "אני מתייעץ עם האוהדים והם מדברים איתי כל הזמן", אמר השבוע באידיליה.
הכישלון המקצועי העונה יכול לקרות - תנאי הפתיחה וטווח ההתארגנות היו רחוקים מלהיות אידאליים והמעטפת המקצועית מקרית עד לא קיימת. הפועל ת"א מתנהלת כבר עשור כמועדון ללא דרך וללא יציבות - שחקנים, מאמנים, בעלי תפקידים ובעלים מתחלפים כמו גרביים. נכון לעכשיו, יותר משבעה חודשים מאז יצא טביב מהתמונה, הדרך והיציבות עדיין אינם בנמצא.
הם גם לא ממש נראים בעתיד הנראה לעין, כל עוד אין בעל בית מובהק או סמכות מקצועית מיומנת ומגובה. עם גירעון לא פשוט שהולך וגדל, החזון האוטופי של קבוצת אוהדים שנראה תחילה כמו פתרון מושלם גורם להרבה סימני שאלה לצוץ באוויר. בטח כאשר האביב הצהוב שפורץ ברקע לא מוסיף לאף אחד אורך רוח. אז מה אתה אומר, מני ויצמן, באמת יש לך אוליגרך לשלוף מאיפשהו?
נא להמתין לטעינת התגובות