"כשראיתי את הנעליים של אלי אוחנה שרופות, ישבתי ולא הפסקתי לבכות"

מאיר הרוש מתחיל לשקם את חדר ההיסטוריה השרוף בבית וגן. גביע השלום לא יחזור, גם הנעליים של אוחנה. עד הקמת המוזיאון החדש, הוא מחכה לתפיסת המצית: "פגעו לי בנשמה. הייתי במהומות הכי גדולות של בית"ר, אבל מעולם לא שרקתי בוז לשחקנים שלי"

יניב טוכמן | 10/2/2013 9:15

24 שעות אחרי ההצתה בבית וגן, מאיר הרוש התחיל לעכל. "אחרי ההלם והבכי, הגיע שלב הנקיונות והנסיונות לשחזר את מה שנשרף", סיפר אתמול. הוא לבד במתחם, למעט שני קצינים שמנסים ללקט עדויות כדי להגיע למציתים. תיכף יגיעו גם שני אנשי אבטחה שבית"ר ירושלים שכרה - באיחור, מתברר - כדי לשמור על המקום בלילה.
מאיר הרוש עם החולצות המפויחות.
מאיר הרוש עם החולצות המפויחות. "לקחו לי את הנשמה" צילום: פלאש 90


- משרדי בית"ר הוצתו: "כל ההיסטוריה עלתה באש"

- מפכ"ל המשטרה: מדובר באירוע חמור

 "לא עצמתי עין כל הלילה", הוא אומר. "התהפכתי במיטה וניסיתי לחשוב מה עבר בראש של האנשים האלה כשהם באו לשרוף את המועדון וגמרו לי את חדר ההיסטוריה של בית"ר. בסוף קמתי מהמיטה ברבע לחמש בבוקר, בדיוק בשעה שבה קיבלתי את הטלפון 24 שעות קודם שבישר לי שיש שריפה בחדר הלוגיסטיקה בבית וגן".

מ-1988 הוא בבית"ר. תמיד היה אוהד, אבל באותה שנה נכנס למחלקת הנוער. נהג על משאית חלוקה ובמקביל היה קשור למועדון. ב-94' עבר לבוגרים, לאפסנאות, ועבד יחד עם איש המשק הקודם אלי מורד. כעבור חמש שנים, מורד עזב והרוש קיבל את כל האחריות במשרה מלאה.

"ב-2008 החלטתי להכין את החדר הזה. היו לי 30 גביעים אישיים, שתי צלחות אליפות, שני גביעי מדינה, גביע הטוטו והיה גם גביע מטורניר השלום ברומא בעונה של גוטמן. הכנסתי לחדר 19 פוסטרים גדולים, עשרות תמונות קטנות יותר ומאתיים חולצות ואינספור מדליות".

-מה עם הצלחות והגביעים הישנים יותר?
"לא יודעים איפה הם, אולי אצל דדש. אבל היו המון דברים בחדר הזה. מאות פריטים ואלפי ילדים עברו עליהם בחמש השנים האחרונות. כל הילדים שבאים לביקורים במועדון היו נכנסים לחדר כדי לראות את ההיסטוריה".

-מה אי אפשר לשחזר אחרי השריפה?
"גביע השלום מרומא הלך, הגביע שאתם הענקתם לנו ממעריב על הקבוצה ההוגנת של הליגה, גביע ראש העיר ועוד המון תמונות שנשרפו כליל. גם הפוסטרים והמדליות הלכו. בחולצות אני מטפל בהן כמו לא יודע מה, אבל יש עליהן כתמי שריפה שלעולם לא ייצאו. הנעליים של אלי אוחנה שהבקיעו עשרות שערים עבור בית"ר נשרפו. כשנכנסתי לחדר, אחרי שהעשן קצת התפזר, חיפשתי קודם את הנעליים שלו. היה לי קשה לראות את החדר נשרף כשהגעתי בבוקר. ישבתי ובכיתי כמו שלא בכיתי בחיי. הפעם האחרונה שבכיתי היתה לפני 12 שנה, כשקראתי קדיש על אבי".
הערב בטדי: 650 שוטרים וסדרנים

-אתה כבר חושב על החדר הבא?
"בוודאי. זה לא יהיה משרד, אלא מוזיאון. מעז ייצא מתוק. ההצתה הזו תעשה בסוף טוב כי מהיום והלאה יהיו בבית"ר שחקנים ולא משנה מאיזה גזע, דת או מין. אני מקווה שבעונה הבאה כבר יהיו אצלנו שחקנים ערבים-ישראלים. אני חבר של הרבה שחקנים בארץ ואני יכול לומר לך שסלים טועמה היה מת לשחק בבית"ר. הוא גם לבש פעם את החולצה של בית"ר באילת בצילומים שעשו לישראל כהן אחרי שעבר מהפועל לבית"ר".

-יש אנשים שתורמים פריטים למוזיאון הבא?
"יש הרבה שמוכנים. לשלומי אברמוב ממכבי ת"א יש חולצה שקיבל מברק יצחקי עם כל החתימות של שחקני בית"ר והוא רוצה לתת לי אותה. מוטי ירוחם מעמותת האוהדים הבטיח שהוא מגיע השבוע וישפץ את המקום. יש ביטוח למה שנשרף ואני מאמין שעד הקיץ יהיה מוזיאון ברמה הכי גבוהה שיש. אני אשמור מקום גם לספר התהלים ולתמונה של הבאבא סאלי שהיו בחדר ולא נשרפו, זה פשוט לא נתפס".

-מה היית אומר למי שעשה את זה?
"שהוא עבריין, שהוא פגע לי בנשמה ושמקומו בבית הסוהר. אני מתכונן להיות בכל דיון בביהמ"ש, כי לקחו לי את הנשמה. אני מקווה שהמשטרה גם בודקת באפיקים אחרים כי פעם כבר שרפו לנו את המקום אוהדי הפועל. גם אני הייתי אוהד, הייתי במהומות הכי גדולות של בית"ר בשנות ה-70 וה-80. במשחק עם הצינורות בפ"ת רדפתי אחרי בוריס נורמן. אבל מעולם לא חשבתי לקלל את השחקנים שלי, אפילו לא שרקתי להם בוז. אנחנו היינו אוהדים אמיתיים של בית"ר ירושלים".

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מבזקי ספורט