במדינת רחובות מדברים שתי שפות אם - תימנית ועברית, בסדר הזה. יש תימנים של שעריים ותימנים של מרמורק. משכתי מישהו מהיציע כדי שיסביר לי אם מדובר בהבדלים טופוגרפיים או גיאופוליטיים, צפוניים ודרומיים. הוא הסתכל עלי והציע לא ללכת כל-כך רחוק. ההבדל הוא בג'חנון. התימנים העתיקים התחילו איתו ב-1909. אלה שבאו כבר אחרי 48', המעודכנים, מוסיפים לו ריבת חלב.
מה שנורא זה כיסוי התחת של מחוז השפלה במשטרה. מגרש רעוע אחד נותר ברחובות, אותו סטאד ע"ש טוני שרעבי, ליד הקניון שסופר את ימיו לאחור ובקרוב יהרס. זה הספיק כדי שיוטל עליו צו איסור אירוח דרבי. למה? ככה. נפל על המשטרה פחד אוהדי שעריים, שאיימו להגיע בהמוניהם. מנגד עומד חנן עדני, הקזבלן של רחובות. טרנינג פתוח חושף חזה מתוח, והוא טוען שהכל פרובוקציה.
"שעריים דרשו אלפיים כרטיסי חייל. ממתי בשעריים מתגייסים כל כך הרבה? מה, אני לא יודע שהם עובדים על כולנו ומנסים לחבל לנו בביתיות? את כל המלחמות עברנו, אבל לשמור על 500 אוהדים ביציע המשטרה לא מסוגלת? זו לא המדינה שהכרתי".
אז שלשום לקחו את הדרבי הזה בטנדר לאשדוד. שעת הפתיחה היא 13.15, כמו בליגה התאילנדית. 1,500 אוהדים נבלעים בין 7,000 המקומות של איצטדיון הי"א המדכא. האווירה ספוגה עוינות הדדית, כבושה בחוש הומור. למשל, השלטים ביציעים "מרמורק תמורת שלום"; " יודעת כל אם תימניה שמרמורק בתימנית זה שם של מחלה". גם במרמורק היצירתיות חוגגת - שם מחזירים את שעריים לירדנים תמורת שלום, ויש גם: "מהכנרת באתם, תלכו לגיהנום", זכר לעלייה התימנית, שעצרה בטבריה בדרך לרחובות.
אני קורא לעדני שיישב לידנו, וכמו קופה רושמת הוא מעדכן בחשבון ההוצאות שלו - כבאית 800 שקל, נט"ן 1,555, ובלי 37 השוטרים הוא כבר הוציא 54 אלף שקל. את האוהדים שלו עד גיל 13 הוא מכניס חינם, אבל לאלה משעריים הוא לוקח מחיר מלא, כולל תינוק בן חודשיים בעגלה. פתאום הוא מסתכל עליי במבט מקפיא ויורה: "ואתה, קנית בכלל כרטיס?".
עדיף לו להתעסק בבוכהלטריה, כי במגרש המצב זוועה. ערב המשחק שעריים למטה ומרמורק שנייה. ולמרות שיש לה את עידן "איך נפלו גיבורים" סרור, מרמורק רודפת אחרי ה-0:1 של נועם תרועה עד לדקה ה-65. כשסרור עושה 1:1, מרמורק שרים לשעריים "איזה פרצופים קשים". אבל המהפך מתרסק ועד לסיום 1:4 (עוד ברנדוויין, מתי אברהם, ברק ורד) בגלל יום זוועתי של עדי בויטר, שסרג חורים בשער.
למחרת אני פוגש בבית-עובד את תמיר צומן, אדריכל העלייה של שעריים לליגה הלאומית (9 שערים כקשר אחורי), ומעדכן אותו במאורעות. צומן שיחק שם מגיל 10 עד 30, וכל שנה נותן להם צ'ק חמוד לזכר הימים ההם. בטיול שלנו בפרדסים קיבלנו עדכון אחרון מוותיקי המושב על השכן שלנו, אלוף הארץ ב-100 מטר, דוד טבק, שלא היו לו מתחרי אימון אמיתיים בשנות ה-50. מה הוא עשה? לקח חמור מקומי, דחף לו לטוסיק מקל עם פלפל חריף, וזה התחיל לרוץ בטירוף, כשטבק דולק אחריו. ככה הוא הגיע לאולימפיאדת 52' בהלסינקי.
נא להמתין לטעינת התגובות