הבוקר: ביהמ"ש דחה בשבוע את הליך הפירוק
לא קיבלת מועדון במצב חלומי?
"מאיפה אתה יודע, עברת על הספרים? אהבתי את העסק, חשבתי שאוכל להצליח, אבל עזוב, לא רוצה להיכנס לנושא. שיהיה לך בהצלחה עם הכתבה, ורק שתדע שבעוד שעתיים-שלוש יהיה בעל בית חדש, ואז באמת לא יהיה טעם שתכתוב."
רייכמן, מי שהחזיק בשנתיים האחרונות בתואר המכובד "בעלי מועדון הכדורגל הפועל כפ"ס," התפלל אתמול לחדשות טובות שיגיעו מרחוב אבא הלל בר"ג. במשרדי ההתאחדות ישב הרוכש המיועד, ג'קי מויאל, עם הוועדה להעברת זכויות במטרה שבעל הבית המוכה ישוחרר סוף סוף מכבליו המעיקים. אולם גם אתמול החילוף בצמרת לא התבצע.
רייכמן מגולל בסיפורו את החלום ושברו של הכדורגל הישראלי. סיפור על אנשים שמפנטזים להצליח בגדול כמו רומן אברמוביץ' ובסוף מפנים את מקומם עם טיפת האוויר האחרונה כמו ירון קוריס.
רייכמן הוא תושב הוד השרון, אוהד מכבי ת"א על פי הסקרים. איש עסקים שהיה מבעליה של חברת "ווייזקום." החברה עלתה וצמחה, וגם מעמדו הכלכלי התבסס עד שהרשה לעצמו לשחרר כפתור ולפזול לכיוון הובי - קבוצת כדורגל. זה התחיל בקטן, במעורבות בהפועל הוד השרון, הרחק מהכותרות, ואז לאט-לאט גלש לכיוון הפועל כפ"ס, פנינת השרון, שם מונה ליו"ר מחלקת הנוער ועשה עבודה יפה.
כפ"ס היתה בעונת 2009/10 בתקופת מעבר לא ברורה. היא בדיוק חזרה לידי האגודה אחרי מאבק ארוך ומכוסח עם הבעלים אלי טביב. היא נשארה בחיים עם יו"ר האגודה הנצחי שאולי דור, שגייס לצדו את קובי לויטה כמנכ"ל ואת ישראל בן יהודה כיו"ר.
ביחד, בשקט, הם ליקטו שחקנים צעירים, מינו את תומר קשטן למאמן. תקציב מינימום. השאיפה היתה להישאר בליגה, ואכן למשחק הראשון נגד מכבי ב"ש נמכרו עשרה כרטיסים, כגודל הציפיות. בסיום העונה, למשחק הפלייאוף על העלייה נגד הפועל ר"ג כבר מילאו את האיצטדיון בראשל"צ עם 2,950 כרטיסים מכורים.
הקבוצה לא עלתה בגלל הפסד מינימלי. מספרים על אחד הבכירים שהלך הצידה, נעמד מאחורי עמוד בטון ובכה. לא ברור אם אלה היו דמעות של עצב או אושר. לצד תוגה אמיתית על עלייה שהתפקששה, היתה שמחה על הימנעות מריסוק כלכלי ודאי שהיה מגיע בליגת העל.
רק שבאותם ימים החלה להתגבש אצל רייכמן תוכנית רכישה. עוד לפני משחק העלייה ידעו בקבוצה על כוונותיו. יום אחד הוא פגש במגרש את לויטה הוותיק, בנו של היו"ר האגדי יאיר, שעל שמו נקרא האיצטדיון. לויטה, כמנכ"ל, המשיך להקפיד שהמספרים לא יחרגו מפרופורציה. הוא אמר לרייכמן שייזהר מהצעד ההרפתקני, שמדובר במלכודת דבש. אבל הבחור הצעיר ומלא הביטחון אמר שהוא עשה סטאז' בהוד השרון, מכיר את העסק.
לויטה לא אהב את התשובה היהירה, וענה למיועד: "קח אותי, קשור לי את רגל ימין לשמאל, סגור את העיניים, תן לי ללכת רוורס בפרדס בלילה כשיורד גשם, ועדיין לא תדע את מה שאני יודע בכדורגל. אתה לא מבין לאן אתה נכנס." רייכמן לא הקשיב. הוא כבר היה מלווה בחיים שאבי, מי שהפסיד במירוץ לראשות עיריית הוד השרון לפני מספר שנים. כאן שאבי נכנס לתפקיד המנכ"ל. ישראל בן יהודה הפך שותף בבעלות. הרכב חלומות, חשב רייכמן.
באגודה בדקו יכולות כספיות. מצאו שאין בעיה. חתמו חוזה, הרימו כוסית ויצאו לדרך. יחסית היה מדובר באיזון כלכלי בזמן המסירה, ואם היה בור קטן הוא נסתם על ידי מכירת שלומי אזולאי למכבי חיפה.
רייכמן עשה רושם טוב על הסובבים. "הפגישה הראשונה היתה בבית קפה בהוד השרון," מספר גיא בלום, יו"ר חוג האוהדים. "הוא אדם מאוד נחמד עם הרבה סיפורים והבטחות. רק שלצערנו לא עמד במילה. הייתי איתו בקשר רצוף, אבל לאטלאט גיליתי שאין שם קשר למציאות."
כפ"ס תחת רייכמן התנהגה כקבוצה גדולה. היא לקחה שחקנים מליגות נמוכות ונתנה להם חוזים יפים, דירה, רכב. אפילו בטבלה הקבוצה הסתובבה בצמרת, דגדגה את ליגת העל ושברה את לבו של הראל כשנכשלה במשימה. לפני שנה עזב בן יהודה את עמדת הבעלים והפקיד את כל השליטה בידיו של רייכמן, אבל איפשהו החלו לטפטף ידיעות על קשיים כלכליים. לא של הקבוצה, יותר שלו.
בעל עסק שעבד עם המועדון סיפר שיום אחד הגיעו למשרדו אנשים שביקשו לקחת סחורה ואמרו שהם יועצים של הקבוצה. האיש סירב, אמר שלא מכיר אותם, עד שקיבל טלפון מרייכמן שביקש ממנו לתת, הכל בסדר. "כשהתחלנו להבין שיש חובות וכל הניהול נהיה שערורייתי אמרנו לו: 'קום ולך הביתה. תגמור בסוף כמו קוריס מר"ג,"' מספר בלום. "יותר מדי אנשים שהיו מעורבים אמרו שאין לו."
העונה שעברה היתה מבאסת. גיא עזורי פוטר מתפקיד המאמן, משה הרשקו מהנוער קודם, אסי דומב הגיע, אבל משהו בסימנים של הסוף החל לבצבץ. בסוף מאי הפועל כפ"ס הגישה את מאזן העונה הקודמת לרשות לבקרת תקציבים, כשבסוף יוני הוגש התקציב לעונה הקרובה. עד כאן לא היו בעיות, המספרים היו בסדר. הצרות הופיעו בתחילת אוקטובר, כשרייכמן הודיע לשאולי דור שהוא נוטש, לא יכול יותר לעמוד בדרישות התפקיד.
דור קרא לאנשיו שיתחילו לעבור על הספרים שנשארו מאחור. בזמנו מסר את זכויות הניהול לחמש שנים ולא חשב שיקבל את הנכס אחרי שנתיים, באמצע העונה עם דפיקות לב מואצות. הנתונים היו קשים, כפי שחלק צפו. לפי הרישומים כ400- אלף שקל נכנסו לקופה מההתאחדות, 440 אלף מאשדוד תמורת וויליאם הזאו, 270 אלף מהעירייה ועוד 100 אלף שנמשכו ממחלקת הנוער. סך הכל חיברו מספרים והגיעו ל1.21- מיליון שקל, שלא ברור לאן עברו. לא למשכורות שחקנים, לא לחובות עבר שהלכו והצטברו.
"זה ניהול כושל קלאסי," אומר היום קובי לויטה. "אפשר לנהל טוב ושפוי, אבל כשמנהלים באופן מגלומני, בלי מושג, אז ככה זה נראה. ואין לי שום עניין עם הראל. כשנפגשנו המשכתי להזכיר לו את מלכודת הדבש שהזהרתי אותו מפניה."
מימדי הניהול הבעייתי המשיכו להתעצם. שחקנים המתינו חודשים ארוכים לשכרם, הזרים פונו מדירתם בגלל ששכר הדירה לא שולם, ונאלצו לנדוד. אפילו טלוויזיה לא היתה להם. "לשחקן שלי עזרתי באופן אישי," מספר עו"ד שחר גרינברג, המייצג את גיזי דורבור הליברי. "היה לי עצוב לראות אותו במצבו. הוא אמר 'אין כסף לאכול.' מה שקרה שם מבחינה ניהולית בשנתיים האחרונות זו הקטסטרופה הכי גדולה שהיתה בכדורגל שלנו."
הבוקר, בבית המשפט המחוזי מרכז, אמורה לעלות בקשתו של עו"ד אור נוי לפירוק "החברה החדשה לניהול מועדון הכדורגל הפועל כפ"ס," שאותה הנהיג רייכמן, וכמו כן בקשה למינוי מפרק זמני. עו"ד נוי הגיש את הבקשות בשם שישה עובדים לשעבר, ביניהם דומב, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער אברהם מרצ'ינסקי והמנכ"ל תמיר בן חיים.
לטענתם, למרצ'ינסקי חייבים כ100- אלף שקל ולדומב 50 אלף. בבקשה נכתב: "להערכת המבקשים, היקף חובות הקבוצה לנושים מסתכם במיליוני שקלים, וסכומים אלה צפויים לגדול בשל התחייבויותיה העתידיות. החברה היא למעשה חדלת פירעון ואין לה יכולת לפרוע את חובותיה כלפי הנושים השונים."
"מתחילים לשמוע שמועות על כל מיני נושים שגובים את החוב כלפיהם בדרכים שונות," סיפר עו"ד נוי. "קבוצות מעבירות אליהן שחקנים כתחליף לחוב. בשפה המשפטית זה נקרא 'העדפת נושים.' יש אנדרלמוסיה שלמה, ומי שעד עכשיו משך בחוטים זה ג'קי מויאל, שלא היתה לו הזכות לעשות את זה."
בכפ"ס טוענים שהחוב הרבה יותר קטן. לדומב, למשל, מגיע קצת יותר מאלף שקל, זה הכל. בכלל, מקווים שהשופט יסיר את איום הפירוק וייתן להם לצאת לדרך חדשה תחת המושיע מויאל.
המושיע עצמו חיכה אתמול לסיום סאגת הכניסה האיטית שלו לתפקיד הבעלים. תעודת סוכן השחקנים הופקדה, הכסף גם, רק הוועדה להעברת זכויות צריכה היתה לצאת בהודעה הרשמית - וסירבה. אנשי הוועדה דרשו ממויאל מסמכים נוספים, בטוחות, וגם ביקשו להמתין בסבלנות להחלטת השופט בעניין הבקשה לפירוק.
"ג'קי מויאל יודע לאן הוא נכנס," אמר אתמול דובר הקבוצה, אלון סגל. "היו לו הצעות אחרות, אבל הוא התאהב בעיר ובקבוצה. יש לו חלומות לגבי העתיד, והוא יגיע אליהם בדרכו המסודרת."
בכפ"ס לא יודעים מה צופן העתיד, מבחינתם גם שנה היא חור שחור. היו להם סיפורים עם טייקונים שהסתיימו בטריקת דלת. אולי את כל המצב המבולבל והאי ודאות יסביר סיפור קטן.
לפני מספר חודשים נקלעו לבית הדין לעבודה כמה אנשים מהאגודה והבעלים לשעבר אלי טביב. שוב תביעות על שכר שלא שולם. עד לא מזמן היו יחסים טעונים בין הצדדים, זכר למלחמה שהסתיימה בעזיבת הבעלים. הפעם נרשמו חיוכים ולחיצות ידיים. טביב התעניין בשלום משפחת לויטה וקובי התעניין בחזרה.
טביב אמר לקולגה ששמע שיש בעיות בקבוצה. לויטה אמר שכן, עסקים לא מסתדרים, ושאל: "שמעתי שאתה מתעניין בבית"ר ירושלים, מה דעתך לחזור לכפ"ס."? טביב לא סגר את הדלת, אמר שהוא פתוח לשיחות. לויטה חזר לאנשי המועדון, שוויתרו. הפעם בנימוס.
זהו סיפור שמוכיח שהדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר, אפילו לא צבע החולצה. מה שהכי חשוב זה להימנע מעיניים גדולות, תשאלו את רייכמן.
נא להמתין לטעינת התגובות