"אם לא בגביע הטוטו אז מתי כן?", אמר לאחד מחבריו הטובים. "אין לי מה להישאר פה אם לא נותנים לי צ'אנס אפילו במשחק כזה. חבל על הזמן שלי ושל הקבוצה הזו".
לא עבר זמן רב עד שג'ורדי קרויף קיבל שיחה מסוכנו של צ'קול, דודו דהאן, ובה הציע שהשחקן יעזוב מיד ללא תמורה. במכבי ביקשו כמה ימים לחשוב ולבדוק. מאחורי הקלעים נעשתה פנייה למנכ"ל מ.ס. אשדוד רפי נידם, וזה הבהיר לג'ק אנגלידיס שאין סיכוי שהקבוצה תרכוש את צ'קול בחזרה. הפור נפל - צ'קול, שחוזהו גם כך עמד להסתיים בסוף העונה, ישוחרר. מכבי אמנם לא תקבל עליו שקל, אבל לפחות תחסוך את עלות שכרו (28 אלף שקל ברוטו לחודש).
עד ההודעה על שחרורו הדבר היחיד שניחם את צ'קול בן ה-24 היה ההסכמה של חברתו להצעת הנישואים שלו. בקריית שלום, לעומת זאת, הגירושים היו עניין של זמן. רק השבוע התעמת השחקן באימון עם רוברט ארנשואו, עוד תקרית בשורה ארוכה של בעיות משמעת מאז הגיע למכבי ת"א בספטמבר 2011.
השנה האחרונה של צ'קול נשמעת כמו סיפור שחזר אצל כמה שחקנים בני העדה האתיופית - כדורגלנים סופר-מוכשרים עם כושר גופני, שסובלים מאיזשהו באג שדופק את הכול. רק לפני שנתיים היה נדמה שלצ'קול זה לא יקרה. הוא היה בן 22 וחצי, המגן השמאלי המצטיין של מ.ס. אשדוד, שקיבל זימון בכורה לנבחרת הלאומית. כשג'קי בן זקן החליט שהוא מקים אקדמיה לכדורגל, שחקנים כמו צ'קול ישבו לו בראש. בעל הבית העריך שיש עוד הרבה כאלה מפוזרים בדרום וצריך לאסוף אותם לאכסניה המתאימה.
פעמים רבות השחקנים הצעירים בני העדה האתיופית חסרים תמיכה מהבית. לצ'קול היו הורים מבוגרים מדי מכדי ללוות אותו לאימונים, אך למזלו אחיו הגדול אוואקה, שכבר הקים משפחה משלו באשדוד, הוציא אותו מהדירה הקטנה בקריית מלאכי. הוא גידל את האח אצלו בבית, ובגיל 14 הצטרף רחמים לנערי מ.ס. אשדוד.
מוטי איוניר הוא שלקח אותו לנבחרת האולימפית, ואחרי זה, כמאמן מכבי, ביקש ממיטש גולדהאר לקנות אותו. בן זקן הסכים להסתפק ב-350 אלף דולר עבור צ'קול ולקבל שחקן נוסף. דודו דהאן, שתיווך בעסקה, הציע שזה יהיה החלוץ חאתם עבד אלחמיד, בוגר מחלקת הנוער של מכבי. איוניר אישר, ובן זקן שאמר אחרי זה למקורביו שהיה מוכר את צ'קול גם בהרבה פחות, קיבל סכום יפה בנוסף לכישרון עולה.
בעוד שעבד אלחמיד עבר באשדוד הסבה לאחד הקשרים הטובים בליגה, צ'קול נעלם לגמרי. לאנשי מכבי הגיעו ידיעות, שעוד קודם לכן זרמו לבן זקן ולאנשיו, על אורח חיים לא ספורטיבי של המגן, למשל המסיבות שקיים כביכול בביתו השכור בחולון.
גם התקרית בינו לבין מואנס דאבור לפני חצי שנה לא תרמה למוניטין שלו, אפילו שעדי ראייה ציינו שדאבור היה לא פחות אשם. צ'קול תיקל בחוזקה, דאבור
המגן הצטיין, קרויף ראה והחליט שיש פוטנציאל, אף שבהנהלה העדיפו להשאילו. גם במחנה האימונים בספרד צ'קול גילה ניצוצות והיה נדמה שהוא מועדף על פני יואב זיו. ואז, דווקא ביום האחרון של מועד ההעברות, התבקש השחקן למצוא קבוצה אחרת. מחוסר בררה או לא, הוא החליט להישאר. "מהרגע שצ'קול החליט שהוא נשאר במכבי, הוא נמחק", סיפר השבוע שחקן במכבי. "אני לא יכול להגיד לך שהוא טוב יותר מיואב זיו, אבל הוא בטח היה זכאי ליותר קרדיט ממה שקיבל. ברור שיש כאן סיפור מורכב שכולל גם היבטים לא ממש מקצועיים".
" יכול להיות שבעבר עשיתי שטויות של ילד", הודה צ' קול השבוע בנוגע לטענות על חיים לא ספורטיביים, "אבל העונה אי אפשר היה לומר עליי מילה רעה אחת. התנהגתי למופת, התאמנתי ברצינות, הייתי בטוח שייתנו לי קרדיט".
מגנה הימני הצעיר של אשדוד עידן ציון הוא החבר הכי טוב של צ'קול. מגיל 14 הם יחד. "בקיץ היו לרחמים כל הסיבות להאמין שזו העונה שלו", אומר ציון. "הוא סיפר איך אוסקר אוהב אותו ומדבר איתו הרבה, ושיש לו תחושות מצוינות לגבי העונה הזו".
במכבי החבר הכי טוב שלו היה אלי זיזוב, טאלנט אחר שלא משחק. "הם היו צמד חמד", אמר השבוע גורם במכבי. "שניהם היו צריכים לקחת את עצמם בידיים בקיץ ולעבור בהשאלה כמו שייעצו להם, אבל העדיפו להישאר וזה לא נתן להם נקודות זכות".
"צריך להכיר את רחמים כדי לדעת שהוא בחור מופנם והרבה פעמים הוא מעדיף לסגור את הסיפור ב'יהיה בסדר, אחי'", מסביר ציון. "לדעתי, הוא אחד השחקנים המוכשרים בארץ, וזה פספוס גדול של מכבי שהוא לא התפתח למגן הכי טוב בארץ. כמה מגנים שמאליים טובים יש בכדורגל שלנו?".
ביום רביעי, כמה שעות אחרי שצ'קול אסף את חפציו מקריית שלום, הוא כבר היה באימון אשדוד, זאת שטענה בפני מכבי שאין סיכוי שתרכוש אותו חזרה. באותו יום כבר סוכמו תנאיו בקבוצה, בינואר הרי יצא המגן הניגרי ג'ואן אושאניווה לאליפות אפריקה, ובקבוצה מאמינים שאחריה הם ימכרו אותו בסכום גבוה. צ'קול ינסה להצדיק את המחיר הגבוה ששולם עליו בזמנו. וגם אם לא, בן זקן כבר הרוויח ממנו די והותר.
נא להמתין לטעינת התגובות