מאותה יציאה ללאציו, גולסה לא חזר. נכון, הוא הבליח פה ושם עם שער מול בית"ר ירושלים ועוד פעמיים מול מכבי ת"א, ואפילו רשם שער ניצחון על הפועל עכו ועוד אחד מול הפועל ב"ש, אבל כשמדובר בשתי עונות וחצי, ההבלחות האלה הן כמו טיפה בים.
זה לא רק המיעוט בשערים, זה גם היכולת הדלה מאוד. גם את העונה הזאת החל גולסה באותה צורה בה שיחק בשתי קודמותיה. אלא שהשנה, אי שם לפני שלושה מחזורים, הגיע השינוי הגדול. גולסה, יחד עם חן עזרא, הם ההוכחה לשינוי הגדול אותו הביא אריק בנאדו למכבי חיפה.
על עזרא נגמרו כבר המילים, בעיקר כי הוא מביא איתו אטרקטיביות שהיתה קיימת גם לפני חודש, אבל באה לידי ביטוי רק עם המאמן הנכון. אצל גולסה הדברים מורכבים בהרבה. משהו השתחרר שם, משהו יצא לאוויר העולם ובצורה הנקייה והנכונה ביותר. ויש לזה מספר סיבות.
אחת הבעיות המרכזיות ביכולת של גולסה בשנתיים האחרונות, היתה המיקום בו תופקד. זה התחיל אצל אלישע לוי, אז הוא הועבר מעמדת הקשר שמשחק מעל החלוץ לעמדת הקשר האחורי 50-50. נכון, הוא יודע לעשות עבודה בחלק ההגנתי, ונכון, הוא גם נותן אלמנטים התקפיים כשהוא בא משם. אבל הוא פוספס בענק בעמדה זו.
חיפה לא קיבלה ממנו מקסימום תפוקה לא ב-50 של האחורה ולא ב-50 של הקדימה. הקשר נתן עבודה, אבל הלך לאיבוד. עם הגעתו של בנאדו לעמדת המאמן,
את העזרה לחלק האחורי הוא נותן, כחלק מהמאמץ הקבוצתי של לחזור לעמדות ולגבות את הקישור האחורי. אבל זו עזרה לחלק האחורי כחלק מתפקידו כשחקן בקבוצה ולא הגדרת התפקיד. גולסה הרבה יותר משוחרר, מרגיש כמו אסיר ששוחרר הכלא ומרשה לעצמו לעשות דברים, שבשלוש השנים האחרונות הוא נמנע מלעשות.
השינוי הזה בתפקוד, הביא עמו המון חדוות משחק. פתאום יש לקשר חשק לעשות עוד סלאלום, לחזור לנסות לחטוף כדור, לקחת את השומר שלו עד הסוף. משהו במשחק של גולסה נראה הרבה יותר מחויך. וכשהדברים נראים ככה, המשחק שלו הרבה יותר שוטף.
בשנתיים האחרונות, נראה היה שהוא מנסה לעשות דברים בכוח, משתדל להראות שהוא השחקן ההוא שכולנו הכרנו, השחקן שלקח את מכבי חיפה לשלב הבתים של ליגת האלופות. אלא שזה לא באמת הלך.
כשעצובים בפנים, החיוך, מה לעשות, נראה מאולץ לחלוטין. כך נראה אייל גולסה. עצוב. עם חיוך מאולץ. ובעיקר בלי חשק. הוא עדיין נלחם על המגרש וניסה לתת את כל כולו, אבל כל כולו כשהוא חסום יצירתית, לא שווה כלום. בשלושת המשחקים האחרונים, גולסה חזר לחייך. הבייבי-פייס שלו חזרו לחייך חיוך של ילד למצלמה. עם חיוך כזה, וחדוות משחק כמו שיש לו, גולסה ירוויח בחזרה את הקריירה שלו ומכבי חיפה תרוויח בחזרה את השחקן.
אחרי הכל, ולמרות שעבר כל כך הרבה, אסור לשכוח שהילד הזה בסך הכל בן 21 וחודשיים. זהו. קריירה שלמה עוד לפניו. אם הוא יחזור עכשיו להציג את היכולת הטובה שלו, אין ספק שהפעם הבאה שלאציו או כל קבוצה אחרת תחפוץ בו, היא כבר תדע למי לפנות ואיך לעשות את זה, מבלי שהירוקים יאלצו לפנות לאופ"א בגין הליכה מאחורי הגב.
אם דיברנו על השינוי שהביא בנאדו למכבי חיפה, הרי שבכל הקשור לאייל גולסה, המאמן הגיע על תקן של אח בוגר. 18 שנים מפרידות בין בנאדו לקשר הצעיר. 18 שנות ותק בכדורגל. אם יש שחקן שבלם העבר יכול לקחת אותו כפרויקט ולגדל אותו זה בדיוק גולסה.
אריק מביא איתו למערכת היחסים הזו את הבגרות, את המקצוענות ואת הידע מה בדיוק צריך כדי להצליח. למרות שהיה שחקן בתפקיד אפור, בנאדו ראה מלפניו דורות של שחקני ענק גדלים והופכים לשם דבר בכדורגל הישראלי והעולמי. אם זה אייל ברקוביץ' בתחילת הדרך, יוסי בניון, פראליה, רוסו, ז'וטא ויעקובו בהמשך ולסיום כוכבי על כמו דרק בואטנג וחבורת הכוכבים של בית"ר.
במילים אחרות, בנאדו האכיל במהלך הקריירה הארוכה שלו כוכבים בכפית. הוא יודע בדיוק מה הם צריכים כדי לגדול ולהיות כוכבי-על, הוא גם יודע טוב מאוד מה יכול לרסק אותם. המטען אותו הוא מביא, הוא הרבה מעבר לתשעה תארי אליפות, אלא ידע עצום במהות הכדורגלן ובפסיכולוגיה שהופכת כוכב למה שהוא.
עבור גולסה זו מתנה שהוא רק יכול היה לחלום עליה. בשטח הוא קיבל אותה, עכשיו נראה אותו מנצל את המתנה הזו שנקראת בנאדו כדי להטיס את הקריירה שלו קדימה ככל האפשר.
למרות גילו הצעיר של גולסה, אל לנו לשכוח שהוא פאקטור בליגה הזאת כבר למעלה מארבע שנים. הוא התחיל עכשיו את עונתו החמישית בבוגרים וקשה למצוא עוד אחד שידע כאלה עליות וירידות תלולות בקריירה שלו. יש לו הזדמנות לקחת את הקריירה שלו למעלה. אסור לשכוח שאת הפן של המקצוען יש לו ויש לו בגדול.
אחרי הכל הוא לא היה נשאר במועדון מהכרמל כל כך הרבה זמן, אם לא היה לו את זה (ראו מוחמד גדיר, שעשה בדיוק את אותה הדרך). הילד צריך להתחיל ולטפס בסולם, כי כשרון גדול יש לו, השאלה עכשיו היא איך הוא ממצה אותו בכל משחק ומשחק, אפילו כשהמאמן מרכיב אותו לא במקום שהכי מתאים לו. עם ההתבגרות הטבעית שלו כאדם, מגיעה גם ההתבגרות שלו כשחקן. ועם הבגרות הזאת והיכולות של הקשר הצעיר, השמיים הם הגבול.
נא להמתין לטעינת התגובות