זה היה החורף של 1988. חודש דצמבר, רגעים ספורים לפני תחילת טורניר החורף, שפעם באמת היה הדבר האמיתי. בריאן לאודרופ וגיאורגי חאג'י, רן בן-שמעון הניף שם גביע.
הגעתי לבית הארחה הצנוע של הקיבוץ. גשם סוחף תפס אותי בדרך מהחניה לשבילים הבוציים. את הנער הראשון שתפסתי עם נעלי בית של המגפר שאלתי "יש לך מושג איפה תורג'מן?". " זה אני", ענה הנער בן ה-16. הוא גם סיפק יופי של כותרת לפני משחק הפתיחה נגד הונגריה: "לא אכפת לי מי יבקיע, העיקר שננצח".
השבוע ישבתי בבית הנבחרות הנפלא בשפיים. בית הארחה הקיבוצניקי הפך למלון טובל בירק מרהיב. את מגרש האימונים הרעוע, שטובי שחקנינו עשו בו את צעדיהם הראשונים, תופס משטח דשא קצור דק דק, על-פי התקן המחמיר של אופ"א. צמוד אליו דשא סינתטי לימי החורף הקשיים של מישור החוף, שחס וחלילה כוכבי העתיד לא ימצאו תירוץ קלוש לכישלון מהדהד.
אירופה ורסאנו, רק שאז חלפו לידי שחקני נבחרת הנוער ב', אלה שמתכוננים לטורניר החורף הקרוב. אין לי מושג מי הם, מהיכן הם מגיעים. אף שם לא צלצל לי מוכר כמו תורג'מן ההוא. שחקנים בני 17, כאלה שכבר היו צריכים לתפוס כותרת קטנה בעיתון ותמונת פספורט, ואין קצה חוט. אולי זו הבעיה של הכדורגל הישראלי לפני שנתפסים לקטנות.
מתי נגדל כאן פיגורות? "מי שאומר שאין שיפור טועה ומטעה", מאמן נבחרת הנוער, אלי אוחנה, אמר בזמן שישבנו בחדרו של אריה הרשקוביץ', מנהל בית הנבחרות. "יש שיפור ברמת האימונים ובמקצוענות. שינוי אדיר, אבל צריך גם כישרונות. אני מסכים שיש ירידה בנושא. עובדתית זה מה שקורה. אריה, אתה זוכר את הנבחרת של רוזנבוים? אין אחד שם שמצא את מקומו בבוגרים. ושחקנים מצוינים".
מצוינים , אז איפה הם? "זה תלוי גם במאמנים שפוחדים, ואני יכול להבין אותם. אומרים לך לשלב צעירים, אבל זה עניין של שכר לימוד. אם אתה מפסיד יושבים לך על הראש. מאמנים אומרים 'למה להסתכן? רוצה שאשלב? תן לי חוזה לחמש שנים שאוכל לבנות'. אתה עיתונאי, תן שם של שחקנים בני 20 ומטה בליגת העל? אבל לבוא בטענות זה קל. אתה יודע מה המקצוע הכי פשוט בעולם? לתת עצות".
בתחילת השבוע זה היה היום הראשון של נבחרת נוער ב', ילידי 1995. פעם ראשונה שאוחנה לקח אותם ועיצב מהם סגל. חלק מהם בקושי הכיר בשם, חלק המלצות של קולגות, חלק ישוחרר בקרוב ובמקומו יוזמנו מועמדים חדשים. סדר יום עמוס. כינוס, אימון, לינה בבית המלון הסמוך.
למחרת משחק נגד רומניה וחזרה למלון. שינה. אימון, אתמול עוד משחק, שוב נגד הרומנים (הפסד 3:1), והביתה . אז נכון מאוד, קל לבוא בטענות ליו"ר ההתאחדות אבי לוזון על כל מיני פאשלות בשנים האחרונות, אבל כמו שאצל עמיר פרץ יזכרו את כיפת ברזל, ללוזון יזקפו בעתיד את בית הנבחרות.
זו באמת קלאסה. 30 דונם בהשקעה של 22 מיליון שקל. חניה צמודה, לובי מפואר. קפיטריה, חדר ישיבות, אודיטוריום, חדר רופאים, שני חדרי מאמנים, ארבעה חדרי הלבשה, אפסנאות. מהמבנה המדוגם יוצאים דרך שביל שאדריכל נוף עבד עליו לפרטי פרטים לתוך שני מגרשי האימונים. כל מה שבא לך באותם רגעים זה ללבוש נעלי כדורגל ולרוץ.
"יש שינוי בשירות לשחקן", אומר הרשקוביץ', שמנהל את המתקן ביד רמה. "שחקן, יש לו בית. תאר לך מה עשינו עד לא מזמן. בשביל אימון במכון וינגייט היית צריך לבוא לר"ג לקחת משם ציוד, לעבור בשפיים לאסוף שחקנים, לנסוע לווינגייט להתאמן, לחזור לפה. מאימון שהוא שעתיים וחצי היה מסע של כמעט ארבע שעות. היום באים לפה, מקבלים ציוד ויוצאים למגרש".
את אריה אני מכיר שנים, עוד כשהתחיל לעבוד בהפועל ת"א. קפדן, תמיד מדייק בפרטים הקטנים. פה הוא מסייר במגרש עם יד ימינו ישראל בכר, מרים כוס שזרוקה מעבר לגדר, שומר על רמת הגילוח. רק עכשיו חזר מהשתלמות בפיינורד והביא שיטת צחצוח נעליים חדשה שגילה שם.
אריה תלה בכל חדרי המתקן קוד אתי ברור. בבית הנבחרות לא משתמשים בסלולרי, לא מסתובבים בכפכפים ובסיום האימונים מחזירים את חדרי ההלבשה נקיים, חפים מתחבושות על הרצפה. "ראיתי לא מזמן תמונות של שחקן בכיר בליגה שלנו", הוא מספר. "איזה 15 תמונות שלו עם פלאפון ביד. מה קרה? צריך פה תרבות אחרת. אם לא נחנך את הדור הזה עכשיו, אז לאן נגיע?".
חינוך בסדר, ניקיון סבבה, אבל מה עם כדורגל? אמרתי להם שאם יש כבר בית נבחרות כל-כך יפה, למה שלא תהיה פה אקדמיה. פנימייה. ילמדו ביום, יתאמנו אחר הצהריים. אולי ככה סוף-סוף נצמצם פערים מכרישי הענף.
אוחנה אוהב חכמולוגים כמוני. היה מוכן לשאלה הזו כמו עו"ד שמתנפל על עד מדינה. "אני יודע שאנשים כמוכם מצפים שיהיו פה בית מלון, אקדמיה. אין את זה בשום מקום בעולם, וגם קליירפונטיין בצרפת זה לא מה שהיה פעם. לא בגרמניה, לא בהולנד, לא סרביה. אין אקדמיה של נבחרות".
אז תעשה אתה. קח את הטובים ביותר.
"אבל שחקני נבחרת זה עניין משתנה. הבאת 20 שחקנים ואתה אומר 'נלך איתם לאורך דרך'. אחרי שלושה חודשים אתה מגלה שהם לא מספיק טובים. מה עכשיו? תוציא אותם מבית הספר ותשלח למקום אחר? ולמי הם בכלל שייכים? הקבוצות יסכימו שהכוכבים לא יהיו ברשותן מראשון עד חמישי? על יומיים של מחנה לפעמים יש בעיות. בבקשה, סדר לי את זה".
אוחנה עזב לאימון אחר הצהריים והשאיר את הרשקוביץ', שעוד היה צריך לסדר את לו"ז האימונים של בית הנבחרות. גם אני חשבתי בהתחלה שמדובר בפיל לבן שבו יושבים שבועות ומפנטזים על הקומפלקס בברצלונה, עד שאריה הראה על הלוח 70 אימונים בחודש, 12 מסגרות שונות. נערות, נוער, נבחרת הנשים, וסגל השופטים תפס את יום שישי ב-06.30 בבוקר .
לאריה עוד זורמות כעת בקשות מעמיתים מזדמנים. אשקלון ביקשה השבוע לעזור לה עם מגרש אימונים בזמן נפילת הטילים. יורדי קרויף שלח את אבנר טוויטו להתעניין האם יש תנאים מתאימים לאירוח הפמליה של האימפריה הספרדית.
"בטח שיש", הרשקוביץ' החל לספר לטוויטו על כל המעלות של המתקן. וכשסיים את השיחה, אמר: "אתה יודע מה מדהים? יש פה מגרש אימונים שאין כמוהו בארץ. אנשים עדיין לא יודעים מה הוא יכול להציע".
למחרת נבחרת נוער ב' קיימה את משחק האימון הבינלאומי הראשון שלה נגד רומניה. מאמן נבחרת הנערים אלון חזן בא לראות יחד עם בנו. סוכן השחקנים אבי נמני הגיע לבחון תכשיטים חדשים. ביציע בן 300 המושבים היו במיוחד הורים, אבל בהתאחדות לא ויתרו על אף אחד מכללי הטקס. כרוז, המנונים, דף הרכבים מודפס.
המאמן הרומני לאונל אוגוסטין ניגש בחדר ההלבשה לאוחנה, לחץ יד ואמר "נעים מאוד". הישראלי שאל בנימוס "איך המרגש?". הרומני ענה שיחסית בסדר, רק הראש לא מי יודע מה, התכוון לנעשה בדרום. אוחנה הרגיע שבפסטורליה הקיבוצית לא צפויה אזעקה.
לא קל להיות אוחנה המאמן. רמת הציפיות גבוהה, התוצאות לפעמים מאכזבות. יכול להיות שאם היה שם מישהו אחר בתפקיד, היו משאירים את העניין בצד, בכל זאת נוער, אבל הוא מושך אש קלאסי. לא מזמן מאמן הצעירה גיא לוזון אמר לי שהוא מתגעגע לאקשן של ליגת העל, לזרקורים החזקים, ומיד אחרי היורו הוא יעשה אחורה פנה ויחזור לביצה. אוחנה דווקא לא בעניין. ב
שלישי ניצח את רומניה 1:3 ובקושי זכה לאזכור בתקשורת. "אני לא יכול לספר סיפורים", הוא אמר. "אף פעם לא תפסו אותי בססמאות או בהצהרות שבקרוב נהיה במקום אחר. כן, אנחנו משתדלים. רוצים אבל יש פערים שקשה לי להתמודד מולם. אני לא מדבר על נבחרות ברמה שלנו, שאנחנו פעם מנצחים, פעם מפסידים ופעם תיקו. אבל יש מספיק נבחרות שמתמודדים מולן והסיכויים יורדים דרסטית. גרמניה, ספרד, צרפת. נגד המובילות אנחנו לא שם. לפעמים אני שומע בשביל מה צריך נבחרות? מה זאת אומרת? נבחרות זה מעבר לתוצאות. זה מדינה, תרבות, דגל. זה נשמע קלישאתי, אבל בטח לא בימים אלה".
בגילים האלה פעם היינו עם הגדולות.
"אף פעם, אבל עכשיו אתה בא לפה ונפתח לך הלב. בית הנבחרות זה יתרון אדיר לעתיד. אין לי ספק שבעוד חמש שנים יהיה שיפור, ולו בגלל המתקן הזה. עד כמה? זו כבר שאלה אחרת. להתמודד עם הפייבוריטים גם בעוד עשר שנים יהיה לנו קשה. מי שרוצה לבקר אותי על המשפט הזה, שיבקר. תמיד אמרתי שאנחנו לא שם. הם מהירים, חזקים, וברוב המקרים גם יותר מוכשרים. זה מה יש".
אולי אנחנו לא עובדים מספיק טוב?
"מי שרואה אותנו יעיד שאנחנו עובדים מצוין. יותר טוב ממה שאנחנו עשינו אני לא חושב שאפשר לעשות. לא אני ולא אחרים".
בית הנבחרות נותן איזושהי תקווה. סוף סוף תנאי מעבדה שמורידים את התירוץ הישן 'אבל להם יש'. יש שם אפילו חדר למנהל המקצועי של הנבחרות, שלוזון והמנכ"ל אורי שילה אמורים למצוא בקרוב מבין העילית של אירופה. כזה שיחזיר את הענף למסלול המתאים.
הרי כבר כמה שנים אנחנו מחכים לבום הגדול, ולא של הגראד. ליום בו ידליקו את הדמיון ויספרו שבנבחרת הנערים יש אחד, זריז ומוכשר, שחייבים לעשות עליו כתבה לפני שהמתחרים יעלו עליו. קטן, קטן, אבל יגיע רחוק. בניון, ברקוביץ', אוחנה כזה, ואמרו אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות