“הם היו אוטוריטות ואז לא ידענו מה קורה בעולם,” מספר גדעון מרקוס, ששיחק אז בקבוצת הנוער ובמשך שנים היה חלק בלתי נפרד מנוף המועדון. “עמנואל שפר פעם אמר שכדורגל זו שפה בינלאומית, תאמן בחבש ויבינו אותך, אז אם יש לך בחורים אינטליגנטים אין בעיה, והיה לנו מזל שגדלנו על שחקנים עם איכויות מנטליות אדירות. סטלמך, נהרי, רצאבי, ויסוקר. לא אשכח איך בכל מקום התאמנו פעמיים בשבוע, ובא גיבונס ודרש שלוש פעמים. הוסיף אימון בשישי בבוקר.”
מאז ימי פ"ת העליזים הכדורגל שלנו ראה לא מעט מאמנים זרים. כל מיני ריצ'ארד נילסנים, דושאן אוהרינים וטון קאננים עברו פה, והוויכוח אם הבעיה היתה בהם או בנו עדיין קיים. הקיץ, הפרויקט הספרדי של מכבי ת"א, בראשות אוסקר גרסיה ויורדי קרויף, הציף את הנושא מחדש, אולי בדרך לתשובה סופית: צוות זר בכלל יכול להצליח פה?
מרקוס לא סתם דיבר על שפר, הישראלי שהביא ארצה את הפילוסופיה הגרמנית, מבית הספר לאימון בקלן. יוחנן וולך, מגיבורי מכסיקו ’70 נזכר ברגע שבו משהו בתורת האימון השתנה. “ב1969- הנבחרת נסעה לשחק מול מנשנגלדבאך של וייסוילר הגדול. תוך עשרים דקות התוצאה היתה כבר 0-3 לטובתם. למה? עשו לנו בית ספר. שיחקו עם הרגל החיצונית, הפאלש ודאבל פסים. עד אז לא ראינו דברים כאלה.
“למחרת, באימון, הדבר הראשון ששפר עשה זה ארבעה נגד שניים כשרק משחקים עם החיצון. מאמן זר רואה את הכדורגל הישראלי במערומיו. אובה קלימצ'בסקי, שאימן אותי בהפועל חיפה, אמר אחרי משחק נגד בית”ר ירושלים בימק”א. ‘אם הכדורגל הישראלי מתנהל במקום כזה, אין לכם סיכוי להתפתח.’ זה היה ב,1972- ובמגרש בימק”א שיחקו עד אמצע שנות השמונים.”
וולך גדל כבלם בהפועל חיפה, אבל הפך לדמות מובילה בכדורגל המקומי. הוא חצה את הכביש כדי להפוך לאיש מפתח בהנהלת מכבי חיפה והיום משמש יו”ר האגודה.
בתחילת שנות השמונים וולך נקלע לעימות חזיתי עם ג’ק מנסל, שהגיע לצפון אחרי שאימן את נבחרת ישראל וידע ימים יפים במוקדמות גביע העולם .1982 מנסל התמודד אז בכבוד נגד סקוטלנד, שבדיה, צפון-אירלנד ואפילו השיג 1-4
האנגלי הגיע לקרית אליעזר וביקש לעשות סדר במכבי חיפה. הבהיר שיש מספר שחקנים שאין להם סיכוי וכדאי להיפטר ממשקלם העודף. הוא התכוון לברוך ממן, אבל בעיקר לחלוץ צעיר שעלה אז מהנוער - רוני רוזנטל.
“הוא פשוט לא החזיק מרוזנטל,” נזכר וולך. “היה לנו קרב איתו. לחצנו עליו שני שליש מהליגה, והוא לא הסכים להתכופף. הגענו למחזור ה17- והבאנו אותו לישיבת ההנהלה. ממש כפינו עליו להכניס את רוני להרכב, והוא אמר לנו ‘מעכשיו ועד סיום העונה רוני יהיה בהרכב, ואני מבטיח לכם שהוא לא יבקיע אף שער.’ בשבת שיחקנו נגד נתניה ואחרי חמש דקות רוני כבש. באותו רגע אמרתי שמנסל צריך להתפטר. באותו ערב הוא התפטר, כי היה ג’נטלמן בריטי, שהבין שטעה.”
היתרון של מאמן זר הוא בעובדה שאין לו מושג בפוליטיקה הפנימית במועדון. מגיע כמו דף חלק וכעיקרון צריך לבנות הרכב לפי מי שטוב.
הקרואטי איוון קטאליניץ’ הגיע להפועל חיפה בשנות התשעים, כשברקע נמצאים שני הכוכבים הגדולים - טל בנין וראובן עטר, שנהנו אז מחסותו המפנקת של הבוס רובי שפירא ז”ל. קטאליניץ,’ מאמן השנה בקרואטיה אחרי דאבל עם היידוק ספליט, קיבל גב רחב משפירא. הוא נכנס בבנין ושלח את עטר בהשאלה למכבי חיפה, אבל השחקנים שהביא כמובילים היו בינוניים ולא סיפקו את הסחורה. קטאליניץ,’ שנחשב לשם גדול בארצו, לא שרד בישראל.
“היו תוצאות טובות בסיבוב הראשון ואחרי זה פחות, אבל זה נורמלי כי למאמן זר צריך לתת זמן,” מסביר קטאליניץ,’ המתגורר היום בקרואטיה. “הוא לא מכיר את השחקנים ואני אמרתי שהטובים ביותר ישחקו.
"מבחינתי מה שהפריע זה הקיץ. מאוד קשה להתאמן אצלכם ב40- מעלות ואתה לא יכול להוציא מהשחקנים את המקסימום. אז מה לעשות שבחום כזה שחקנים הופכים ליותר עצלנים, אבל אם אתה תיתן למאמן בכיר את הזמן, הוא יוכל ליצור קבוצה טובה.”
נהנית בארץ?
“אהבתי מאוד. גם עכשיו אני פנוי. אולי מישהו צריך מאמן? רק שיתנו לי זמן.”
זמן זה לוקסוס שאין בישראל, כמו בהרבה ליגות אחרות. מאמן זר שמגיע, ואת זה יורדי קרויף ואוסקר גרסיה ילמדו פה במהירות, חייב לספק את הסחורה.
“בזמן ניצחונות שחקן יגיד שהצוות נהדר והמאמנים גדולים, וכשלא יילך יגיד שהוא לא הבין את התדרוך,” אומר גיא עזורי, שעבד עם לואיס פרננדס בבית”ר ירושלים ושוחה בחומר. “מבחן התוצאה יקבע וזה עצוב, כי לדעתי מה שחשוב זו הדרך והחשיבה. לא תמיד מה שאתה עושה מיושם לתוצאות מיידיות. אני בטוח שגרסיה איש כדורגל שיכול לעשות דברים יפים, אבל ברגע שלא יביא תוצאות לא ייתנו לו לעבוד בדרכו.”
כשפרננדס הגיע לבית”ר זה היה מעמד הר סיני. בא אחד שהיה פעם כוכב נבחרת צרפת, שאימן את רונאלדיניו בפ.ס.ז’ ואת אתלטיק בילבאו בספרד. קרדיט, רקורד. פרננדס ישב בצד מספר חודשים, כדי ללמוד את המערכת לפני שיצא לדרך.
“לדעתי הוא היה ענק,” אומר ולדימיר שקלאר, ששימש אז יו”ר הקבוצה. “בנה תוכנית עבודה רב-שנתית. זרקתי אז 11 שחקנים וכולם שאלו ‘איך,’? אבל זה מה שהוא ביקש. תוכנית של שחקנים, מתקנים, משרדים. מועדון אירופי.
"באותה שנה קיבלתי מהעיתון שלכם את תואר המנהל המצטיין, ואני יכול להגיד שבלעדיו לא הייתי זוכה. מאמן זר יכול להצליח בקבוצה רק אם יש את תמיכת הבעלים. אתה לא תביא מאמן כזה לקבוצה קטנה. הוא רוצה לעבוד בגדול, בשביל זה הוא בא.”
מה שפרננדס עשה אז בבית”ר די מזכיר את מכבי ת”א של היום. צוות גדול על הדשא, שחקנים בכירים. “הוא היה מנג’ר, אני מאמן, שני מאמני כושר. עבודה מתוקתקת,” מספר עזורי. “הכל היה מוכן שעה לפני האימון. כשיש צוות גדול זה נראה אחרת. המעברים מהירים. ככה זה נהוג באירופה. אז היה גם את טיבריוס דראו, שהיה צבעוני ואמר כל מה שיש לו להגיד, אבל בסך הכל הסתדרנו מצוין.”
ובכל זאת פרננדס נכשל בבית”ר. עזבו את המעידות המקצועיות כמו ההדחה מהגביע מול הכח עמידר ר”ג, האיש לא הפסיק להיכנס לעימותים מיותרים עם הסביבה.
“למדתי ממנו הרבה, איש כדורגל ברמה גבוהה שעשה שגיאות בהתנהלות,” עזורי משוכנע. “לא הצליח ליצור יחסים נכונים עם התקשורת, וזה מה שפגע מאחר ולכם יש חלק גדול בהשתלבות. זה אמנם מבחן תוצאה, אבל זה נגזרת של האווירה מסביב והביטחון לשחקנים. היה לו קשה לקבל את הביקורת, כי באופי הוא רגיש. לואיס לא מסוגל לשמור בבטן, אז הוא משחרר.”
פרננדס, טיפוס עם דם חם, ידע איכשהו להתחבב על האוהד הישראלי, אבל באמת לא הבין איך האנשים כאן לא נותנים את הכבוד המגיע, כאחד שירד מהאולימפוס לטובת היליד הישראלי.
ולא רק הוא. אחריו היה פה אוסבלדו ארדילס, אלוף עולם עם ארגנטינה שחשב שההילה המכובדת תשתלב עם הנחיתות הישראלית, אבל היה מדובר ברומן קצר. הבדלי מנטליות שוב ניגנו על התופעה.
“למנסל לעגו כי קרא ספרים באוטובוס בדרך למשחקים,” מספר אייל לחמן, שהג’וב הראשון שלו היה כעוזרו של ויטאלי סבצ’נקו, הרוסי, בעירוני ראשל”צ. “השחקנים שלנו קשים למאמן הישראלי, אז על אחת כמה וכמה לזר. יש עוד נקודה חשובה: באירופה מתעסקים 99 אחוז מהזמן בצד המקצועי ואחוז אחד בצד המנטלי.
"פה אתה מתעסק בחלק גדול מהיום בלגרות ולרגש את השחקנים, ולשם כך חשובה השפה ולא רק המילים, כמו משחק המילים. שתי קדנציות אימנתי בחו”ל. בגאנה לא הרגשתי זר, כי קיבלו אותי והעריכו. בקפריסין, מקום פחות מקצועני, נפלתי למשחקי מילים ובאיך להבין את מה שמתחולל מאחורי גבי.”
אולי לא צריך כאן מאמנים זרים?
“אנחנו מנסים להתקדם לכיוון אירופה, אבל המאמנים מאירופה טסים קדימה ומעמידים רף גבוה מאוד בכל מה שקשור לתכניות האימון. כשהמאמן הישראלי הולך למחלקות נוער ואקדמיות בחו”ל, הוא אומר שהאימונים פשוטים, אבל זה הסוד.
"כשהם מגיעים לרמת בוגרים הם הופכים לא רק למסובכים, אלא גם קשים ומתישים. אני לא בטוח שיש שחקן ישראלי שמסוגל לעמוד בהם. עובדה שהישראלים פותחים את תקופת ההכנה באירופה בצורה טובה ולאחר מכן נפצעים. שכטר, זהבי, מליקסון. כשאומרים חדשני זה לא אומר על תוכן האימון, אלא על הגישה בדרישה.”
בקפריסין, האי השכן, יש בליגה הבכירה שבעה מאמנים מקומיים ושבעה מאמנים זרים, מתוכם שניים ישראלים. שם כבר למדו לקבל את בעל המקצוע הזר בעוד כאן מרחרחים בחשדנות, כמו המבטים המלגלגים המופנים לנעשה בקרית שלום עם כל המהפכות הגרנדיוזיות.
“אני מאמין בשחקנים טובים, לא במאמנים,” אומר אייל ברקוביץ.’ “מאמן גדול, אם יש לו שחקנים גרועים, לא יכול לקחת אליפות. מאמנים טובים בעולם מגיעים לאנגליה בגלל שהיא הליגה הכי טובה. כאן או שהמאמן פחות נחשב או שהוא בתחילת הדרך. אני מאמין יותר במאמן הישראלי.”
עזורי, שמעמדו נפגע מהאפשרות שזר יתפוס את מקומו, דווקא חושב אחרת. “אפשר ללמוד מהם, רק שאנחנו צריכים ללמוד איך להתנהג איתם. כאחד שהיה שמונה שנים בארה”ב אני יודע כמה זה קשה. ברור שמאמן ישראלי מעדיף שיהיו פה ישראלים, כי אין הרבה מקומות עבודה, אבל החלום של כל אחד מאיתנו הוא לצאת לאירופה, אז אי אפשר להתלונן כשזה עובד גם לצד השני".
נא להמתין לטעינת התגובות