פספס את האותיות האלו כשהתכנסנו לדבר על הליגה שבפתח, במפגש בין שחקנים מובילים לאוהדים שלהם מהטריבונות. פאנל בו אפשר להגיד הכל על הכל, מהיציע לשחקנים ולהיפך.
זה היה הקיץ של אוהדי הכדורגל. בהפועל ת”א ובבית”ר ירושלים מכרו מניות לקהל, במכבי חיפה האוהדים החזירו את הסמל ראובן עטר הביתה וגם האדומים של הכרמל מנסים לקבוע גורלות במועדון שלהם. דווקא בקרית שלום, במקום בו האוהדים שולטים כבר למעלה מעשור ועושים גם הרבה נזק, יש ניסיון לייצר שטח סטרילי לצוות המקצועי.
כך או אחרת, נוצר כאן דיסוננס לא קטן בין הסלידה ההולכת וגוברת מרמת הכדורגל והתנאים במגרשים לבין הרצון של הקהל להיות שייך ומעורב. רון, אוהד מכבי ת”א למעלה מ50- שנה, חטף את זכות הדיבור כבר בהתחלה. “הספורט הישראלי בכלל והכדורגל בפרט נמצא בשלב של טיפול נמרץ וקריסת איברים,” אמר.
“אני לא מאשים את בעלי הקבוצות שמשקיעים ואת השחקנים שמתאמצים. הבעיה היא עם כל הוורשביאקים והזינגרים והלוסטיגים והחונטה הפתח-תקוואית ששולטת בכדורגל ביחד עם כל החלובות למיניהם. הם נאחזים בקרנות המזבח והורסים כל חלקה טובה בספורט שיקר לכולנו. האוהדים אוהבים את הכדורגל. 13 אלף איש הגיעו לדרבי גביע הטוטו בחיפה ו15- אלף איש הגיעו לדרבי גביע הטוטו בת”א.”
אבנר יוסף, בן גילו של רון, לא מפספס משחק של מכבי חיפה עוד מימי המפגשים בצפת וכפר בלום. גם אצלו הבטן מלאה: “בדרבי בחיפה, בא מאמן ועולה עם 11 שחקני הגנה במשחק שאמור למשוך אוהדים. המאמנים הורסים את הכדורגל עם הבונקרים האלה. אני מתבייש להגיד, מול עכו בטוטו כבר ראיתי אולימפיאדה.”
את הקישור ללונדון הפנינו לשחקנים. אחרי הספתח מהיציע, רצינו להבין האם השחקנים מהענף הפופולרי בישראל חשים סולידריות לנוכח השחיטה התקשורתית שעברו הספורטאים האולימפים שלנו. “הרגשתי הזדהות מלאה,” הודה עידן ורד, קשר מכבי חיפה. “קורזיץ, שטילוב, זאבי. את כולם קטלתם. הלו, הם עבדו ארבע שנים והשקיעו הכל. מה, הם לא רצו מדליה? מקום שישי בעולם זה רע.”?
כשלחלל החדר נזרקו המילים “אריק,” “זאבי” ו”לוזר,” שוער הפועל חיפה קאלה דרשלר קפץ מהכסא. “זה עצוב שאתם בכלל מדברים ככה,” פתח השוער בעברית נפלאה. “זאבי היה אלוף עולם, אלוף אירופה. הוא לוזר? אני התאמנתי בג’ודו ובקראטה כשהייתי צעיר. אני יודע כמה השקעה יש שם. זאבי התאמן 12 שעות ביום, אבל הריכוז שלו נפל לשנייה אחת. זה מספיק בענף הזה.”
קאלה התחמם, ולקח את השיחה לרגעים אותם כל שחקן מכיר. שריקות הבוז, הקללות מהיציע, אותו רחש שעובר בטריבונה אחרי כל פס עקום, הסכינים מהתקשורת. “מתי כתבתם פעם אחת דברים חיוביים על מישהו שהפסיד? מתי האוהדים קמו ומחאו כפיים לקבוצה שהפסידה אחרי שהשחקנים נתנו הכל? כל ספורטאי יודע שיש ביקורת ואנחנו מוכנים לקראתה, אבל תעשו את זה בטעם".
"התקשורת שוכחת שהיא צריכה להיות גוף רציני. עיתונאים מתנהגים כמו אוהדים. אם האוהדים מקללים, העיתונאים כותבים ומדברים אפילו יותר גרוע. תפתחו ,ESPN שם אין מלים כמו ‘גועל נפש’ או ‘בושה וחרפה’ כי להם יש אחריות על הקהל.”
בעידן הפרסום ראשון, הגליצ’ים והשחקנים פרשנים, תקשורת הספורט של השנים האחרונות שינתה לחלוטין את שם המשחק. הסיקור הפך ,24/7 האוהדים הפכו צמאים לידיעות, השחקנים מתמודדים עם מבולי טלפונים וכל פיפס לא במקום פתאום מרים ועדות חקירה.
“התקשורת בארץ מאוד צהובה ומאוד שלילית,” מסביר קובי מויאל, קשר בית”ר ירושלים. “כל הזמן מחפשים איפה השחקן היה, מה הוא אכל ועם מי הוא בילה.” על הטענה כי השחקנים משתפים פעולה עם המצב, משיב הקשר בהכנעה: “מה לעשות? אנחנו חיים בתוך זה.”
גם קשר הפועל ת”א, אלרואי כהן, מכיר את ההרגשה. כבר שנה וחצי שבמקום להתעסק בדריבל שלו באגף ימין, מפרשנים בטלוויזיה את הליפסטיק של ארוסתו ביציע, הדוגמנית שיר אלמליח. “זה כנראה מה שמעניין אתכם,” צוחק קשר האדומים, “אין לי בעיה עם זה, כי הפרסום עושה לה טוב. אבל אני מסכים שזה עצוב שמתעסקים בזה כשבאים לדבר עליי.”
רון דווקא חושב שהאשמה טמוה נה באוהדים. “בכל הקבוצות, בטח במכבי ת”א שלי, יש קבוצה של 70 או 100 אוהדים שלקחה גושפנקה על כל הקהל. המיה לה ‘קומץ’ גורמת לי לחלחלה. התקשורת גם אשמה, כי היא נותנת לגיטימציה לאותם אוהדים. מעניין אותם מה אומרים בלה פמיליה ומה יש לאולטראס-שמולטראס להגיד.”
גל סוקולובסקי, משורר ואוהד הפועל ת”א, ישב עד עכשיו בשקט, אבל נדרך כשנשאל אם הקהל של הפועל ת”א הוא הטוב בארץ. “הקהל של הפועל מוביל בהרה בה דברים את הכדורגל בארץ,” הוא קבע, ומיד נחתך עלהידי יוסף החיפאי, שהזכיר כי הקהל האדום גם אחראי לדברים הכי חמורים שנראו פה במגרשים.
“אנחנו נמצאים כעת בשלב מעבר,” עונה סוקולובסקי ועוה בר לפרוס את החזון, “המטרה היא של האוהדים תהיה בעלות על המועדון, וזאת בשביל שיהיה אפשר להיפטר מאותם לוזונים ואותם עסקנים שהורסים את הכדורגל.”
כמו במגרש, גם בקהל אין אידיליה בין מכבי להפועל. “זו אוטופיה וזה לא יקרה,” שולל רון, שמתחילת הפאנל גונן על הכיסא שלצידו כדי שלמהראן ראדי יהיה מקום של כבוד כשיגיע. “כמה פעמים יגייסו בבית”ר שני מיליון שקל מהאוהדים? כמה פעמים בהפועל ישלמו כלהכך הרבה? זה רק 2,000 אוהדים. ללא יענקל’ה שחר ומיץ' גולדהאר זה לא יילך. להיות אוהד זה עסק יקר, כדורגל עולה לי 16 אלף שקל בשנה, אז שגם אקנה מניות.”?
יוסף, גם הוא פסימיסט בנוגע למיזה מי האוהדים, נועל את הדיון: “המניות הן זריקת אספירין לתחילת העונה. זה לא יילך לאורך זמן.” קאלה, איתן דרשלר אם תרצו, הוא אחד שעבר כבר כמה חדרי הלבשה בקריירה. אחרי שלמד אותנו מקרוב, יש לו הרבה תובנות מבפנים על החוליות החלשות של הכדורגל הישראלי.
“אין כאן כבוד לוותיה קים ויותר גרוע, נותנים לצעירים להרים ראש מגיל ,”18 הוא מספר, “בקרואטיה, שחקנים עד גיל 25 היו מצחצחים לי את הנעליים בחדר ההלבשה. שאל את יוסי בניון אם צעירים בארסנל לא שאלו את הוותיקים מה הם צריכים, ואם צריך גם מנקים להם את הנעליים.” ורד: “זה היה פעם.”
קאלה: “שאל את בניון אם זה היה פעם. אם אבוא אליך ואבקש שתצחצח לי את הנעליים, אתה תגיד שאני מפגר.”
מהראן ראדי, הרכש החדש של מכבי ת”א, הגיע קצת באיחור והצטרף לדיון כשנשאל על עונת המלפפונים היחסית רגועה נכון לאותו היום. עידן ורד נזעק להגן על הליגה: “טל בן חיים עבר להפועל ת”א, חן עזרא למכבי חיפה, אניימה למכבי ת”א.” מויאל הוסיף: “בכל אירופה לא ראיתי שיש כאלה מעברים מעניינים. המצב לא טוב בכל העולם.”
ראדי חיכה שהאחרים יסיימו ופצח: “איכות הליגה ירדה כי היו 16 קבוצות בליגה במשך מספר שנים ושיחקו בליגה שחקנים שלא היו משחקים אם היו 12 קבוצות. בשנים האחרונות ליגת העל הפכה למקום בו גם שחקנים מליגה א’ יכולים למצוא מקום וזה הרבה פעמים לא קשור ליכולת.” קאלה: “גם בשנים האחרונות היה כדורגל טוב בארץ. כשלקחנו דאבל בבית”ר היה כדורגל מצוין ושחקנים מעולים.”
רוני רזניק, אוהד בית”ר בן 59 שנחשב לנשיא הכבוד של לה פמיליה, לא הסכים: “קל לי לשפוט כי אני פותח עונה 48 ביציעים. פעם הכדורגל היה הרבה יותר טוב ואטרקטיבי כי שיחקו מהלב ובחינם.”
ראדי חידד: “יש בעיה ברמת המאמנים בארץ. אין מספיק מאמנים טובים שיוציאו את המקסימום משחקנים מוכשרים. יש היום שחקנים לא פחות מוכשרים מברקוביץ,’ רביבו ונמני, אבל לא יודעים להוציא מהם את המקסימום".
"מאמנים לא מספיק מחבקים את השחקנים, ממהרים לקטול אותם ולהוריד להם את הביטחון. זה פוגע ביכולת להתקדם. הבעיה היא קודם בקבוצות הגדולות שקורסות תחת לחץ האוהדים והתקשורת, ואחרי כל הפסד המאמן מחליף הרכב. זה יוצר בעיה גדולה לשחקן.”
מויאל: “יש מאמנים צעירים ושאפתניים, ואנחנו התאמנו יחד בבני יהודה אצל אחד כזה, גיא לוזון.” ראדי: “יש, אבל לא מספיק.” מויאל: “בסך הכל הכדורגל שלנו בא בגלים. היה את הגל של בית”ר עם הדאבל ושל הפועל ת”א עם הדאבל, ובה עונה שעברה היה גל פחות גבוה והקבוצות היו פחות אטרקטיביות, אבל אני בטוח שהעונה הקרובה תהיה עונה מצוינת".
"מה שקרה בעונה שעברה עם קרית שמונה זה פעם ביובל. זה לא יחזור. אין להם לחץ, אין להם קהל. כשהם מפסידים אף אחד לא קוטל אותם בתקשורת. כשהם לוקחים אליפות באים עשרה אנשים, וכשהם מפסידים לא פורצים להם לבתים, לא מקלה לים אותם ולא רודפים אחריהם בקניון.”
ראדי: “האליפות של קרית שמונה היא קודם של רן בןהשמעון כמו שהדאבל של הפועל היה קודם של גוטמן. מי הכיר את ערן זהבי לפני שגוטמן אימן אותו? מי ידע מי זה מהראן לאלא לפני שהוא פגש את גוטמן.”?
אלרואי כהן: “קרית שמונה לקחה אליפות כי היו כאן שנים מטורפות של הפועל, בית”ר ומכבי חיפה והרבה שחקנים יצאו לשחק בחו”ל, מה שפתח להם את הדרך לעשות עונה כלהכך טובה.”
ורד: “מכבי חיפה נראית פחות טוב בשנתיים האחרונות כי שחקנים מתחלפים כל הזמן. רפאלוב יצא לחו”ל, חמד, קינן, ארבייטמן. וכשאתה כל הזמן נאלץ לשנות אתה לא יכול להיות יציב. זו הבעיה של מכבי חיפה, וזה שקרית שמונה שמרה על הסגל הקיץ ישחק לטובתם.”
-מה עדיף, לקחת אליפות עם 4,000 אוהדים או לסיים במקום השלישי עם 20 אלף ביציע?
ורד: “מקום שלישי עם מכבי חיפה. אנחנו משחקים בשביל השואו והקהל. למה איתן טיבי ביקש לעזוב את קרית שמונה.”?
מויאל: “לקהל גדול יש יתרונות וחסרונות. כשאוהדי בית”ר שרים ‘אנחנו מאמינים בני מאמינים’ יש לי צמרמורת בכל הגוף ואני נותן עוד מעצמי, אבל כשאנחנו מפסידים הלחץ גדול. הורידו לנו נקודות, שיחקנו משחקי רדיוס ולכן האוהדים צריה כים לדעת שהם גם יכולים להזיק".
"נגד ב”ש בגביע הטוטו לא שיחקתי בגלל פציעה. בא אליי אוהד והתחיל לשאול שאלות. הסברתי לו שיש לי מתיחה בשריר והוא אומר לי שזכותו לשאול שאלות כי הוא עכשיו בעל מניה ואחד הבעלים של הקבוצה.”
אבנר יוסף זרק עוד כיוון: “מי שהורס את הכדורגל אלה הסוכנים ובראשם דודו דהאן, שאני מצדיע לו. הוא מעביר שחקנים בינוניים לאירופה ובסוף הם יושבים לידי ביציע. אתם השחקנים מעדיפים להרוויח יותר כסף בחו”ל ולשבת ביציע. 30 שחקנים עברו לחו”ל בקיץ שעבר,
-כמה מהם משחקים.”?
מויאל: “לנו יש 10 שנים לתת בראש. מי ידאג לנו ולמשפחות שלנו אחר כך? אתה מצפה ששחקנים יוותרו על הצעות כספיות גבוהות יותר מחו”ל.”?
אלרואי: “הרבה דיברו על הקהל של הפועל ת”א בעונה שעברה וטענו שבגלל המחאות שהיו לא לקחנו דאבל. אני אומר שבזכות הקהל לקחנו גביע. כל מה שעשינו טוב בעונה שעברה זה רק בזכותם. בשנה וחצי שאני בהפועל ת”א אני נהנה.”
ראדי: “אלרואי לקח לי את המלים מהפה. הגישה של אוהדי הפועל בעונה שעברה הביאה להם את הגביע. צריך לאהוד קבוצה לטוב ולרע. אם הולך ואם לא הולך.”
ובפורום כזה קשה להתעלם מהקוף שיושב על הכדורגל הישראלי. על העובדה שמבין 16 קבוצות ליגת העל בעונה שעברה, בית”ר ירושלים היתה המועדון היחיד שלא החזיק שחקן ערבי סגל. ראדי כבר הרגיש לאן הרוח נושבת, ולא חשב פעמיים כשנשאל אם היה מסכים לשחק בבית”ר, אם זו היתה פונה עליו הקיץ.
“אם זה היה בא מהאוהדים הקיצונים של בית”ר, אני היתי הערבי הראשון שהולך לשם,” ענה בלי להסס, “איך אתה רוצה ששחקן ערבי ישחק שם, אם האוהדים לא מוכנים לשמוע על זה.”?
-גם במכבי ת”א קיללו על רקע גזעני. סאלם אבו-סיאם סבל מזה הרבה.
“אני יודע, אבל למה לתת להם במה.”? רון: “אתה הצטרפת, ויש לנו כבר את מואנס דבור. אני בא מבית בית”רי, אבל בישראל חיים מספיק ערבים כדי שגם בית”ר תשתף בסוף כדורגלן ערבי.”
קאלה: “במכבי חיפה שיחקו שישה שחקנים ערבים בהרכב כי למועדון הזה יש סדר. יש תרבות. אתה לא יכול לדבר עם יעקב שחר, לפני שקבעת עם הפקידה שלו. בבית”ר אתה רוצה לדבר עם איציק קורנפיין, אתה פותח לו את הדלת עם הרגל".
"אין לנו תרבות ואין לנו תנאים. אחרי בית וגן חשבתי שאין יותר מגרש אימונים גרוע ממנו ואז הגעתי לקרית חיים. אתם לא מבינים איך הרגליים שלי נראו אחרי האימונים, אבל אז באו אנשים שהיו בפ”ת ואמרו לי: ‘קאלה, פה המגרש מצוין.’
“יש חוקים בהתאחדות לכדורגל. אי אפשר להתאמן כשאי אפשר לתת פס ישר. אתה יודע למה אין לנו שני אימונים ביום? כי צריך אור בערב ואין. למה אני צריך להתאמן ב40- מעלות? מישהו מת השבוע מהתייבשות. יש פה הרבה דברים דפוקים. למה, למשל, לא מחייבים לרשום שמות על הגב כמו בכדורסל? אתה יודע שיש ילדים שלא יודעים להבדיל בין קאלה למויאל כי לא כתוב שם? זה חלק מתרבות.”
למרות הניסיון של קאלה לקחת למקומות אחרים, הדיון באשר לשחקן ערבי בבית”ר המשיך להציק לכולם. רזניק לא התבייש להגיד את עמדתו: “חונכתי בבית בית”רי טוטאלי. אבי היה לוחם באצ”ל ושמעתי את כל הסיפורים. באתי לבית”ר מתוך אהבה לקיר הברזל של ז’בוטינסקי. כשאתה קורא את התנ”ך יש משפט: ‘הקם להורגך, השכם להורגו.’ הערבים רוצים לחסל אותנו.”
-אבל איך זה קשור לספורט?
“זה קשור. אני כמו 95 אחוז מאוהדי בית”ר לא רוצים שחקן ערבי בקבוצה.” ושחקן גרמני? “גם לא.”
-אז אתה גזען.
“אני לא גזען. אני מציאותי. כך חינכו אותי בבית. אני יכול להיות חבר של סוקולובסקי, אבל ברגע שהוא ילבש אדום, לא אלחץ לו את היד. אולי רק עם היד השמאלית. שיסלח לי ראדי, אבל אני לא יכול לראות ערבי לובש חולצה שעליה המנורה.”
סוקולובסקי ביקש להתערב ושאל את רזניק אם לה פמיליה זה ארגון גזעני או לאומני. רזניק השיב: “זה ארגון שרוצה את טובת בית”ר, אבל גם עושה הרבה שטויות. אלרואי כהן דיבר על הטוב של אוהדי הפועל ת”א בזמן שהם מיררו את חיי אלי טביב.” כהן השיב: “אם טביב היה אצלכם, אתה לא יודע מה היתם עושים לו.”
החבר’ה כבר התכוונו לעזוב את החדר הממוזג לטובת הצילומים, אבל אז ראדי שאל את מויאל אם היה מצטרף לבני סכנין. “זו שאלה שאנחנו אוהבים לעסוק בה אצלנו בחדר ההלבשה או באוטובוס למשחקים,” הפתיע מויאל. “אם יציעו לי עכשיו 100 אלף דולר בבית”ר וחצי מיליון דולר בסכנין, אני נשאר בבית”ר. השקעתי את כל החיים בשביל לקום בבוקר ולחייך. בשביל לרוץ אל הקהל.”
המשפט האחרון של מויאל הרתיח את אוהד הפועל חיפה, אשרף אבו-שארקי, שלא התאפק והפציץ: “אם אתה מדבר כך, אין לך זכות להיות כדורגלן. אתה צריך לרדת חמש ליגות.” מויאל ניסה להתגונן: “שיחקתי עם ראדי בבני יהודה. שיחקתי עם חסן אבו זייד. הם היו החברים הכי טובים שלי".
"אני לא גזען, אבל לא אשחק במדי סכנין. זה לא החלום שלי ולא המטרה שלי וזה לא מה שאני רוצה. אני מעדיף שלא יהיה לי מה לאכול, אבל שיהיה לי את הכיף בבוקר שאני שחקן בית”ר ירושלים.” אשרף המשיך להתעצבן וירה: “החלום שלי זה שבית”ר ירושלים לא תתקיים.” מויאל לא הרפה, פנה אל ורד ושאל אותו אם יסכים לשחק בסכנין. “אני מודה שלא,” השיב ורד.
את האווירה הטעונה היה צריך לחתוך לפני שהיא תידרדר עוד יותר. השאלה שנשלחה לאוויר, היתה אם יש מישהו שחושב שצפוי לנו משהו חיובי בעונה הקרובה.
ורד קפץ ראשון: “קודם שתהיה עונה בלי אלימות. זה הכי חשוב.” אלרואי כהן המשיך: “בעונה שעברה היתה ירידת מתח כי הרבה שחקנים עזבו את הליגה. אני בטוח שכולם יתעשתו ושתהיה ליגה מצוינת. תהיה רמה גבוהה של שלוש הגדולות והלוואי שגם בית”ר תצטרף.”
מויאל סגר: “אין פייבוריטית ולכן תהיה ליגה טובה. גם את קרית שמונה יקחו ברצינות, אבל האליפות תחזור לאחת הגדולות".
נא להמתין לטעינת התגובות