לא בא באיזי: שירצקי מדבר על הכל

רגע לפני שהקבוצה שלו, אלופת המדינה בכדורגל, תתחיל את המסע שאמור להוכיח שההישג
המופלא שלה לא הגיע במקרה - איזי שירצקי לא רגוע.

בעצם, מתי הוא כן? אפילו ההצגות של נבחרת ספרד ביורו
לא מרשימות אותו. שירצקי - סוער, חשוף ולעומתי כרגיל - מודיע שעושים מהנבחרת הספרדית הרבה יותר ממה שהיא באמת וממליץ במלוא הצניעות לקחת דוגמה מקריית שמונה. מזל שדל בוסקה נצמד לתוכנית המשחק המקורית שלו.

"הכל הולך היום לכיוון שבו נבחרות תלויות מאוד בשחקן אחד. תוציא מפורטוגל את רונאלדו, מארגנטינה את מסי ומגרמניה את אוזיל, והן נבחרות אחרות לגמרי. אנחנו בקריית שמונה בונים את זה אחרת. אין לנו שחקן אחד שבלעדיו נתפרק. העונה האחרונה הייתה מדהימה בגלל שבנינו קבוצה, ועכשיו אנחנו מסתכלים איפה לתקן את הנקודות החלשות.

"הבקענו רק 47 שערים, וזה אומר שצריך לשפר את ההתקפה. הבאנו לעונה הבאה קשר ממקדוניה ברמה גבוהה, כזה שמבקיע כל עונה חמישה שערים ומבשל שבעה. שיחק חמש שנים בלבסקי סופיה הבולגרית. חמש שנים מראות על יציבות. כאלה אני אוהב".

אחרי אליפות כל כך לא צפויה, בעיר שלא ידעה כדורגל מקצועני עד ששירצקי הגיע אליה, קשה במיוחד לשמור על סגל שחקנים שהתחיל את העונה אלמוני לגמרי וסיים עם האליפות הכי מפתיעה בתולדות הכדורגל הישראלי.

הקבוצות הגדולות אורבות בסבלנות ומנסות לפתות את השחקנים ששירצקי ליקט בזול עם סכומים מפתים. "יש לי ארבעה שחקנים בנבחרת והם פוגשים שם שחקנים פחות טובים מהם שמרוויחים פי ארבעה מהם בחו"ל. החברים שמגיעים מחו"ל מספרים להם על הכסף הגדול שהם מרוויחים שם, ועל התנאים המפנקים".

ולמרות כל הפיתויים בחוץ, שירצקי הצליח לשמר את סגל האליפות כולו. הוא צריך לשלם יותר כסף, לפתוח את החוזים ולפנק את הילדים שטיפח, אבל נראה שרובם ככולם מעדיפים להישאר אצלו. ויש לו גם אהבה נכזבת אחת, שעליה היה מוכן לשלם אפילו מיליון דולר אם היה מסכים לבוא לשחק אצלו.

מדובר בחלוץ בן 24 מצ'אד, קרל מקס דני, שמשחק בקבוצת אל-ג'דידה במרוקו. שירצקי פשוט מאוהב. "אני חושב שהוא רץ יותר מהר מקרל לואיס, יש לו כוח, טכניקה ואומרים שגם אישיות. אישיות זה הכי חשוב, להיות בן אדם, ומהבדיקות שעשינו יש לו את זה. דיברתי עם הסוכן שלו. חודשים אני רץ אחריו. 20 גולים בעונה. שלחתי ארבעה אנשים לראות אותו, כולל בדרבי של קזבלנקה".

תשים עליו מיליון דולר?
"עליו כן, אני שומר אותם בצד למקרה שתהיה לי הפתעה טובה והוא יגיע".

כאמור , שירצקי שמר כמעט את כל סגל האליפות. הכמעט הוא המאמן. מערכת היחסים של שירצקי עם רן בן-שמעון פרנסה במשך חודשים את עיתונות הספורט. איזי זוכר בפרטי פרטים כל שיחה, כל פגישה, כל משפט שהוא אמר לבן-שמעון ובן-שמעון אמר לו.

פעם היו ביניהם אהבה גדולה והערכה הדדית, אבל היום שירצקי מרגיש שבןשמעון בעיקר השתמש בו למטרותיו. הוא מסכים שהוא מאמן גדול, האיש שהכי מתאים לקבוצה שהרים בקריית שמונה, אבל עד כמה שזה תלוי בו, בן-שמעון לא ידרוך יותר בקריית שמונה, כל עוד שניהם חיים.

בפברואר 2012, כשהאליפות נראתה כבר בטוחה למדי, שירצקי התחיל לחשוב על העונה הבאה. החוזה של בן-שמעון עמד להסתיים. שירצקי בא אליו והציע לו חוזה לשלוש עונות נוספות עם תוספת של עשרה אחוזים לשכר, שעמד על 550 אלף שקל ועוד 250 אלף שקל מענק אליפות.

אלא שבן-שמעון ראה את עצמו מועמד לאמן את מכבי חיפה שצלעה מאוד עם אלישע לוי

והתכוונה להיפרד ממנו בסיום העונה. השבוע הצהיר יעקב שחר, הבעלים של חיפה, כי כבר בעונה שעברה רצה את ראובן עטר, המאמן שאמנם החתים לעונה הבאה, אבל בפברואר בן-שמעון לא ידע את כל זה והעדיף להמתין לפני שישיב להצעה של שירצקי.

שירצקי נפגע. ארבע שנים קודם לכן, בסיבוב הקודם של בן-שמעון בקבוצה, פנה אליו שחר וביקש ממנו לשחרר את בן-שמעון לטובת מכבי חיפה. שירצקי אמר אז כי התכוון לתת למאמן שלו אור ירוק, אבל בן שמעון כבר סיכם במכבי ת"א ועבר לשם, רק בשביל למצוא את עצמו בחוץ אחרי פחות מעשרה מחזורים.

בעימות הנוכחי שירצקי הרגיש הרבה יותר חזק. קריית שמונה עמדה לזכות באליפות, יכולת המיקוח שלו השתפרה, והוא חש שבן-שמעון גומל לו בכפיות טובה. "בגדול למדתי כבר מזמן לא לפתח ציפיות מאף אחד. אני רק יודע שלאורך כל שנות העבודה שלי, אף מנהל תחתי לא עזב אותי לאורך 17 שנה, ויש לי שמונה מנהלים כאלה".

אז אולי פשוט כעסת על זה שמנהל אחד כן החליט לעזוב אותך?
"עזוב. אני לא רוצה לדבר על זה".

שירצקי , אדם דומיננטי עם פתיל די קצר, ראה בהתנהלותו של בן-שמעון התרסה או לפחות ראיה לרצון שלו להתנער מלפיתתו. מערכת היחסים הטובה שיש לבן-שמעון עם התקשורת יצרה אצל הבעלים תחושה שהוא מנהל את המשא ומתן איתו מעל דפי העיתונים. בחודש מאי אמר שירצקי בראיון ל"מעריב" שבן-שמעון נהג ב"נוכלות" כשהבטיח לפסיכולוג של קריית שמונה לקחת אותו למכבי ת"א.

אז איך אתה מסכם את העבודה עם רן?
"הייתה מערכת יחסים מדהימה במשך חמש שנים, אבל זה נגמר".

אתם מדברים?
"עכשיו אנחנו לא כל כך בקשר. דיברנו בפעם באחרונה לפני חודש".

הוא חתם עכשיו בלרנקה הקפריסאית.
"עשה בשכל. אני מאחל לו בהצלחה, שייהנה. טוב שיש לו קבוצה".

ב-1999 נפלו קטיושות בקריית שמונה, וכשכולם עזבו את העיר, שירצקי נסע צפונה ופגש שם את חברו מהגדוד, ראש העיר חיים ברביבאי. ברביבאי חשב ששירצקי בא אליו כדי להשיג זיכיון לבניית מקלטים וביצורים, אבל לאיזי היה רעיון שונה בתכלית. הוא החליט לאמץ את העיר, ותחילה מימן כיתות לימוד באנגלית.

"ברביבאי רצה גם סיוע כספי לקבוצות הכדורגל - הפועל, מכבי ובית"ר - פה 50 אלף דולר להפועל, פה 50 אלף לבית"ר. אמרתי לו שייתן לי לנהל את הכדורגל, והבטחתי שתוך כמה שנים נהיה בליגת העל ואחרי זה נגיע לאירופה. הוא הסתכל עלי וחשב שאני משוגע. הסכמתי בתנאי אחד - שנאחד את כל הקבוצות למועדון עירוני אחד".

ברביבאי כבר מזמן לא ראש עיר, ושירצקי נשאר עם החזון שלו לבד. ארבע שנים אחרי שקיבל לידיו את הכדורגל, צורפה גם מחלקת הנוער שהייתה עד אז באחריות העירייה. היום משחקים בנוער 500 צעירים, אבל שירצקי מאוכזב.

"אין פה עזרה מאף אחד. העירייה לא נותנת גרוש. צריך, למשל, לבנות מגרש למחלקת הנוער ויש תוכניות לבנות אותו ליד הקניון. זה יאפשר לצרף עוד 500 ילדים מהעיר ומהאזור. יש פה פוטנציאל עצום, אפשר להפוך את קריית שמונה לאבן שואבת, לפנימיית כדורגל לכל הצפון.

כשבאתי היו לי רעיונות להפוך את קריית שמונה לסביון, אבל אי אפשר לעשות שם כלום, כי קריית שמונה לא מעניינת אף אחד בישראל. היא סוף העולם, היא שעתיים נסיעה מכל מקום ואין גרוש על הנשמה.

"אני זוכר איזו מלחמה הייתה על בניית אצטדיון הכדורגל. ביבי נתניהו הבטיח כל הזמן לתת כסף, אבל לא עזר בכלל. היחיד שהזיז דברים ובגללו הצלחנו להרים את זה, היה אהוד אולמרט. אתה יודע למה קריית שמונה לא מעניינת אף אחד? כי גרים בה בקושי 20 אלף תושבים, ו-20 אלף זה אפילו לא מנדט אחד. זה הכל פוליטיקה".

גירוש ממכבי

השקיעו בעיר מיליארדים בכל שנות המלחמה והקטיושות. לאן הלך כל הכסף?
"הכל הלך לביצורים. אתה יודע איך זה. מערכת החינוך הייתה אמורה להשקיע הרבה מאוד כסף בקריית שמונה, אבל הכסף עצמו לא הלך לחינוך, אלא למקלטים בבתי ספר. זה מאוד עצוב להגיד, אבל הדבר היחיד שיכול להציל את קריית שמונה זו עוד מלחמה שתפרוץ בצפון.

אתה לא מבין מה העונה הזאת עשתה לעיר. זה הרים אותה אחרי עשרות שנים. פעם ראשונה שקרה שם דבר חיובי. הגיעו למשחקים אנשים מצמח, מפוריה, משער הגולן, מהרמה, מבית שאן. יש אצלנו 500 ילדים מ-47 יישובים באזור. הם מרגישים שווים, שהם על המפה, יש גאווה על האליפות הזאת. אבל כיוון שאין פה גרוש ואי אפשר לבנות מתקן לנוער, אז אנחנו מתאמנים בקיבוץ עמיר ובכפר בלום".

קשה לומר שהנחלת שם תרבות ספורט אמיתית. האוהדים לא שילמו על מינויים. סבסדת כמעט הכל.
"לאנשים בקריית שמונה אין כסף, פשוט אין. אבל בכל זאת באו לכל משחק בית כמעט 4,000 צופים . אתה יודע מה זה קריית שמונה? 20 אלף אנשים, שמתוכם עשרת אלפים דתיים, חרדים וזקנים".

אין מחלוקת על כך שמבחינה מקצועית קריית שמונה הייתה בעונה שעברה הקבוצה הטובה בישראל. בעידן ספורטיבי שבו מה שמדבר זה הכסף הגדול, אין תקדים דומה, שבו מועדון כדורגל זניח מהפריפריה, עם תקציב שהוא חמישית מזה של מכבי ת"א ושליש מזה של מכבי חיפה, יצליח להקדים את יריבותיו ב-15 נקודות .

שירצקי טוען שעבור ארבע הגדולות - מכבי חיפה, שתי התל אביביות ובית"ר ירושלים - תואר אליפות שווה, בהכנסות ממכירת כרטיסים ומינויים, לא פחות מ-20 מיליון שקל. "אתה יודע כמה זה אצלי? עשיתי השנה 700 אלף שקל ממנויים, אבל שילמתי 800 אלף שקל על אבטחה ומיליון שקל הוצאות אירוח כשאנחנו יוצאים למשחקי חוץ.

כל שחקן אצלי מקבל רכב, דלקן ודירה, ועוד לפני משכורות זה מאה אלף שקל לשחקן. אני מביא הרבה מאוד כסף כל שנה, ובשנת שיא, אחרי כל מה שהבאתי, גמרתי במיליון פלוס".

כמה אתה מביא בשנה?
"לא רוצה להגיד, אבל הרבה מאוד".

לפי הערכות בענף, שירצקי השקיע בקבוצה במשך 13 שנה בין 150 ל-200 מיליון שקל. הון עתק.
 לא כל החיים הוא היה ק"ש. שירצקי הוא בעצם איש מכבי ת"א, ובמצב עניינים אחר, בהחלט לא מופרך, הוא היה יכול היום להיות הבעלים של המועדון הזה. קשה לו להבין מה קורה שם היום.

"הבעלים הקודם לא ידע מה זה כדור, וגם מיטש גולדהאר והעוזר שלו לא יודעים מה זה כדור. הוא מחזיק על הספסל שלו שחקנים בעשרה מיליון שקל. הם טעו בענק כששחררו את מוטי איוניר. אני הייתי נותן למוטי לעבוד שנתיים לפחות בלי לדבר בכלל. מועדון שבונה קבוצה חדשה, וחושב שהיא ישר תזכה באליפות, טועה".

הנסיעה הראשונה של שירצקי לחו"ל הייתה כשהיה בן 31. הוא טס אז לבלגרד, למשחק שבו זכתה מכבי ת"א בכדורסל בגביע האירופי הראשון שלה. בחגיגות הניצחון הוא שתה לראשונה בחייו וודקה ובירה. מבחינתו, שמעון מזרחי היה ונשאר מנהל הספורט הטוב ביותר שקם כאן: "הוא כאילו סנוב, אבל זה בגלל שלא מכירים אותו. 19 שנה נסעתי עם מכבי לכל חור אפשרי. אפילו הלכתי ללמוד בתיכון גאולה כי יהושע רוזין היה מאמן הכדורסל שם ושאול מתניה מאמן הכדורגל. היינו 500 מטר מהמגרש באוריון, מהכדורסל והאגרוף. כל יום שישי ראינו שם כדורסל".

שירצקי שיחק כדורגל בילדים ובנערים של מכבי, אבל אז גירשו אותו משם. "היה לי מאמן בשם דב מאליס שגר ברחוב קרליבך, לא רחוק ממשרדי ההתאחדות לכדורגל של פעם. יום אחד, בגיל 15 וחצי, הלכתי לפגוש את החברה שלי, מדי, שהיא אשתי היום. צעדתי בשדרות בן ציון לכיוון קולנוע'מקסים', מה שהיום אזור דיזנגוף סנטר, ואיך שפניתי בכביש, אני רואה מולי את מאליס. הייתה לי סיגריה בפה ומבחינתו היה ברור שגמרתי אצלו את הקריירה".

שירצקי התגייס לצבא ועשה קורס מ"כים בשבטה. אמו בתיה, ניצולת אושוויץ, נפטרה, ומאמן מכבי ת"א, ג'רי בית הלוי, שהיה חבר של אבא שלו, הגיע אליהם הביתה לשבעה. התברר שלאיזי היה עדיין כרטיס שחקן במכבי, ובית הלוי הזמין אותו להתאמן בקבוצה. הוא חזר ופגש שם שחקנים שהפכו לאגדות כמו השוער חיים לוין ורחמים טלבי, אבל אחרי חודש ביקש ללכת לשחק במכבי רמת עמידר. אם יהיה טוב, אמר, יחזור.

ב-1973 התפוצצה פרשת מכירת המשחקים, שבה היו מעורבים 11 משחקני רמת עמידר. הם נחשפו על ידי כוכב הקבוצה, משה רוזנר, הועמדו למשפט והורשעו. לימים ניסה שירצקי לעזור לרוזנר להשתלב בעבודה במחלקת הנוער בקריית שמונה, אבל רוזנר חלה ואיבד את רגלו.

אלי כהן, היום מאמן בית"ר ירושלים, ומי שכונה "השריף של עמידר" כששיחק בקבוצה, סעד במשך חודשים את רוזנר בבית החולים תל השומר, ושירצקי לא שכח לו את זה. לפני ארבע שנים, אחרי פתיחת עונה איומה, פוטר המאמן מישל דיין, וכהן הוזעק להחליפו. הוא לא שרד שם ארבעה חודשים. רן בן-שמעון נקרא להחליף אותו והקבוצה ירדה לליגה הלאומית.

אחרי שעמידר, קבוצה שייצגה שכונה קשת יום, התמוטטה בגלל פרשת מכירת המשחקים, פנו לשירצקי ראש עיריית ר"ד אברהם קריניצי ואיש מכבי בהתאחדות עזריקם מילצ'ן, והציעו לו שייקח על עצמו את הבעלות על המועדון.

הוא היה בן 27, בעל חברת שמירה בשם "מוקד", ולא היה לו מושג מאיפה יביא כסף לקבוצה. "קריניצי הרגיע אותי. הוא אמר לי שכל שקל חסר אני אקבל ממנו, והסביר שעל כל שקל שישים בכדורגל, הוא יחסוך מאה שקלים במשטרה, עובדים סוציאליים וקרימינולוגים", מספר שירצקי. "הסכמתי, וכל יום במשך ארבעה חודשים הייתי במגרש וניהלתי את הקבוצה. יכול להיות שאם לא מלחמת יום כיפור שפרצה בדיוק, הייתי שם עד היום".

ב-6 באוקטובר , יום פתיחת המלחמה, שירצקי היה במעלה גמלא בגולן, בעיצומו של שירות מילואים בחטיבת השריון. בארבע אחר הצהריים, שעתיים מתחילת המלחמה, היו דיבורים על כך שיפוצצו את גשר אריק, כדי למנוע את זרימת הטנקים הסוריים לכיוון טבריה. הגשר לא פוצץ, אבל שירצקי נשאר ברמה עוד שבעה חודשים. השותף הדרומי שלו בחברת השמירה, ראובן פרץ, נהרג בקרבות בסואץ, ושותף נוסף נפצע. בסיום המלחמה ירד לשלוש שנים לבאר שבע, והחזיר חובות.

בעונת87'88-' ביקשה אגודת ידידי מכבי תל אביב להשיב את כוכב הקבוצה בעבר גיורא שפיגל לתפקיד מקצועי בכיר במועדון. לשירצקי הוצע במקביל לכהן כיו"ר המועדון, אבל אז, בעידן טרום הבעלות הפרטית, התפקיד לא עניין אותו והוא סירב.

עם זאת, הוא הסכים להיות יו"ר מחלקת הנוער, תפקיד שממנו התפטר אחרי תקופה קצרה בגלל חילוקי דעות. באותה תקופה שיחק במחלקת הנוער גם בנו ניר, שהיה קפטן הקבוצה ונחשב לשחקן שנועד לגדולות. למרות הגאווה שחש, לבו של שירצקי נצבט כשניר בחר לוותר על העתיד בכדורגל והעדיף להתגייס ליחידת עלית בצבא.

"אני מכיר מאוד מקרוב את העבודה עם הנוער כאן. זה לא זה. אני זוכר, למשל, את שנת 87', כשהיה פה טורניר החורף וישראל הרכיבה שתי נבחרות ושתיהן הגיעו לגמר הטורניר. שלמה שרף שאימן הלך עם השחקנים מגיל צעיר ובמשך הרבה שנים לבוגרים. צריך לתת למאמנים רציניים לעבוד עם הילדים בגיל 14, לזהות את הכישרונות, אבל פה לא קורה שום דבר.

כל אחד מעניין אותו רק הכיסא והמשרה שלו. בושה. הכיף, הביחד והאישיות של השחקנים הם שני שליש מההצלחה. ככה זה אצלי בקריית שמונה, וככה צריך להיות בנבחרת. ראיתי את המשחקים האחרונים של הנבחרת עם גוטמן, ולא ראיתי בשורה. יש משהו כבוי אצל השחקנים פה. יש סוג של אדישות שאני לא יכול להבין אותה. אולי הם שבעים. בטוח שמשלמים להם יותר מדי".

שירצקי מאמין בקבוצות לטווח ארוך, שלא מתחלפות מדי עונה. "הפועל פתח תקווה של חמש האליפויות, הכוח רמת גן, הפועל באר שבע ומכבי נתניה של שנות השבעים. מאז שירדנו ליגה, אני לא מחליף שחקנים אלא מוסיף פה אחד ופה שניים.

בינואר כולם הרגו אותי שאביא חיזוק. רן רצה להביא שלושה שחקנים, ובסוף הבאנו אחד, מדויק, דוד סולארי. אני העדפתי להעלות מהנוער ובסוף לקחנו אליפות ב-15 הפרש . יש לנו את ההגנה הכי טובה בארץ, וזה הרבה בגלל רן, שבנה פה הגנה מדהימה: שני בלמי נבחרת, שוער נבחרת ומחליף מצוין. כל השחקנים נשארו. קאדר גדול, חבר'ה מדהימים".

ועכשיו גילי לנדאו מגיע במקום בן שמעון.
"הוא מאמן אדיר. למעשה הוא כבר היה צריך להיות פה לפני כמה שנים, אבל לקחתי את רן. אנחנו נפגשים הרבה, מדברים על כדורגל. הוא ראש טוב והשחקנים התחברו אליו מהר מאוד. יצירתי, אינטליגנטי".

בכל זאת, זה יכול להתקלקל איתו כמו שזה התקלקל עם רן בן-שמעון.
"לא יכול להתקלקל איתו. אני מכיר אותו הרבה שנים. עשיתי בדיקות של המינוסים והפלוסים שלו, והוא מכיר את המינוסים שלי".

אילו מינוסים, העובדה שאתה מתערב? קובע?
"רן ידע שאני בא מהכדורגל, לא מבלט. גם גילי יודע".

זה אומר שאתה שתלטן?
"ההפך משתלטן. כשקנינו את איתוראן ב-95' (בניו אייל וניר הם מנכ"לים משותפים, והבן גיל הוא יו"ר "מפה" ומנכ"ל חברת הניווט), ישבתי עם צוות הניהול שלי: פרופ' יהודה כהנא השותף שלי, גדעון עזרא ז"ל ועומר בר-לב, שהיה מפקד מסיירת מטכ"ל.

"אמרתי להם שבשלוש השנים הראשונות אני מקבל את ההחלטות, ואם זה לא יעבוד, אני זז הצדה ונותן להם להחליט. איתוראן זה לא פשוט. תדיראן הפסידה שם 12 מיליון דולר. אין מה לעשות, שני אנשים ביחד לא יכולים לנהל קבוצת כדורגל".

איך תהיה העונה הבאה?
"זה לא פשוט. חיפה מתחזקת, באר שבע מתחזקת, מכבי תל אביב מתחזקת, ואם הפועל תל אביב תרים ניהול רציני, היא תהיה הכי טובה כאן. המטרה שלנו זה ארבע הראשונות. אם הייתי מביא את הבחור מצ'אד, הייתי מדבר איתך על עוד אליפות.

"אם זה יקרה, זה יהיה פי שבעה גדול יותר מהראשונה. לפני שנה, במחנה האימונים שלנו במירלו, אמרתי לרן שנגמור בין המקומות 1 ל-3, וגם אמרתי שתוך חמש שנים נהיה אלופים. זה הגיע קודם".

או-קיי, עשית את זה, אבל אתה בן 66 ולבד בהרפתקה הזאת. איזו תוחלת יש לזה?
"זהו, שאין. הכדורגל פה בבעיה. רוב הבעלים של הקבוצות הפסיקו ליהנות. גם אני כבר לא נהנה, או נהנה הרבה פחות. אין לי היום ציפיות מאף אחד אלא רק מעצמי. אני לא עושה חשבון לאף אחד כי אני לא תלוי.

"כל השיקולים הכלכליים מתקבלים במטרה אחת: שהאנשים שלי ירגישו טוב, המנהלים, העובדים, הלקוחות. ככה זה אצלי בחברה וככה גם בקבוצה, אבל אני מוכן להיות פראייר עד גבול מסוים".

מה הגבול?
"שאלה טובה. זה פרויקט חיים. מישהו יבוא במקומי? אף אחד לא יבוא. אנשים לא באים למקום כמו קרית שמונה, רק בורחים. אני חושב שהסיכוי שנגיע לשלב הבתים בליגת האלופות קטן מאוד, אחוז אחד, אולי חמישה אחוז, אבל אם זה יקרה, אתה לא מבין מה זה עושה.

חיפה, מכבי והפועל תל אביב עשו 30 ו-40 מיליון שקל מעלייה כזאת. בקריית שמונה זה יכול להפוך את העיר. אם זה יקרה, אני שם מיליון דולר בתאטרון המקומי ועושה פרויקט שירוץ בכל הארץ עם אחד התאטראות הגדולים, הבימה או הקאמרי".

נראה שאתה ושחר בעלי הקבוצות היחידים שיודעים לעשות את העבודה שלהם.
"שחר יודע לנהל. הוא בעסק הזה כבר הרבה שנים. קל לו הרבה יותר ממני כלכלית. הוא בחיפה הגדולה, והוא גם יותר עשיר ממני. אני מנסה לחקות אותו, אבל קשה לי. שיהיה לו לבריאות, אני אוהב אותו. הוא ימשיך להיות פה אלוף להרבה שנים. אני יכול להתחרות פעם-פעמיים, אבל לא לאורך זמן".

אמרת במסיבת עיתונאים שתתאכזב אם לא תהיה אליפות בעונה הבאה.
"תקשורת הספורט כאן יותר גרועה אפילו מהכדורגל. העיתונאים פה לא בודקים את עצמם אף פעם, ואני מציע שיעשו את זה. יש כמה אנשי תקשורת מעולים, אבל יש כאלו שהם שקופים. כשאני רואה 'יציע העיתונות', אני יודע בדיוק מה כל אחד יגיד - אוחנה, שלמה שרף.

"זה לא רציני. כולם מדברים כאילו המציאו את הכדורגל, חסרי צניעות. יש לי 3,000 עובדים בכל העולם, והם אומרים לי איך לנהל עשרה איש בקבוצה שלי. מדברים לגופם של אנשים ולא לגופם של דברים. גם בעיתון זה אותו דבר. אם אני אתן לך ב'מעריב' ידיעה, היריבים בעיתון המתחרה ירדפו אותי עד יומי האחרון".

אז למי מותר לבקר אותך?
"מותר לבקר אותי. אני עושה טעויות והרבה, לפחות פעם בשבוע. לפעמים זה עולה לי מיליונים, אבל לפחות שהמבקרים יהיו הגונים וישרים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...