"אף פעם לא הייתי בגרי", מתלונן אנדראס כשהוא שומע על היעד - מתקן האימונים של אחת הקבוצות הגדולות ביותר בקפריסין. שש דקות נסיעה מאיצטדיון ה-GSP המוכר , המונית הארוכה נכנסת ל"אליאס פולוס". כשאנדראס מתבקש לחזור בעוד שעה, הוא מסביר ש"אין כל-כך מה לעשות פה באזור", אבל זורק "נו פרובלם" ומתנדף.
המתקן, בטח שבחום הזה, נראה כמו קיבוץ משודרג. מדשאות, ממטרות וכמה בניינים נמוכי קומה. מיכאליס, בחור חביב ומקריח - לא בהכרח בסדר הזה - מציג את עצמו כ"קיט מן". מכיוון שהחדר הגדול שלתוכו נכנסנו מלא בחולצות משחק, חליפות ומזוודות, נניח שמדובר באפסנאי. מיכאליס שואל אם הראיון יתקיים בחדר הזה, ומציע לסדר את הסחורה.
בדקות הקרובות הוא יתגלה כמכין הקפה הטוב ביותר באי, ובין לבין הוא מספר, בתקווה שלציטוט, שהחלום שלו הוא לעבוד עם אלי גוטמן. בדיוק בשלוק האחרון של הקפה "הקפריסאי" (בעברית: בוץ), נכנסים שלושת הטנורים. יובל שפונגין, אוהד לויטה ועוז ראלי. איתם נכנסים סאקיס, הצלם שהוזמן לאיוונט, ובחור עם זקן חום וחולצה ירוקה. אחרי כמה קליקים השיחה מתחילה, אבל שפונגין טרוד: "מי זה האיש הזה בירוק?". "שנתיים אתה פה ולא יודע מי זה?", מתפלא לויטה. "זה הדובר שלנו".
לויטה וראלי עוד לא סוגרים שבועיים באי, וכבר מרגישים בבית. "יובל עשה לישראלים שירות טוב", אומר קשר בני יהודה לשעבר. "הוא גרם לקפריסאים לבוא לארץ לחפש שחקנים". שלושתם מכירים עוד מלפני. "במחנה האחרון של הנבחרת, יובל ואני היינו באותו חדר במשך שבועיים", אומר לויטה. "כשהתחילו הדיבורים עם אומוניה, שמעתי ממנו דברים נפלאים על המועדון ועל העיר. היום אני מבין כמה הוא צדק".
"כולנו באותו ראש", אומר שפונגין, ומהזמן במחיצתם נראה שהם הולכים לעשות חיים ביחד. אם התיאום על הדשא יהיה רק חצי מהתיאום בשיחה, אומוניה תרוויח. למשל, זה מה שקרה כשהחבר'ה נשאלו מדוע התחילו להתאמן כבר באמצע יוני.
שפונגין: "העפלנו אוטומטית לסיבוב השני בליגה
ראלי: "כן, כן, סיבוב שני".
שפונגין: "איזו קבוצה טורקית קיבלה עונש. צריך לחכות. לא סגור על זה".
לויטה: "אנחנו מתחילים בסיבוב. . .".
ראלי: "שני, לא?".
לויטה: "זהו, אנחנו לא בדיוק מצליחים להבין איך עובדים הסיבובים עכשיו".
ראלי: "יש לנו שתי קבוצות לעבור כדי להגיע לבתים".
שפונגין: "עכשיו יש משחק בין שתי קבוצות, ואם אנחנו . . .".
ראלי: "לא, תראה. . .".
לויטה: "יש ארבעה סיבובים לפני הבתים".
שפונגין: "ראשון כבר היה?".
ראלי: "כן, ואז סיבוב, עוד אחד ואז בתים".
שפונגין: "היינו אמורים לשחק ביולי, אבל עכשיו נתחיל רק באוגוסט".
לויטה: "וזה טוב, כי אפשר להתחיל לאט-לאט".
אז נתחיל בהצגת השחקנים.
המגן הימני פותח שנה שלישית במועדון. שתי הראשונות נגמרו עם גביע, האחרונה גם עם בישול השער היחיד בגמר מול AEL לימסול ומקום ב-11 של העונה. "אין הרגשה מדהימה מזו", הוא נזכר באסיסט ההוא לאלבס. "בלתי נתפס". בלתי נתפס יהיה להבין כמה גדול שפונגין בניקוסיה. "מקצוען", החמיא מיכאליס. "כל הזמן מתאמן. אופי מרשים. בחור שקט, רק עבודה בראש שלו".
זה באמת נראה כך. שפונגין מודע לעצמו ולמה שיוצא לו מהפה. כשלויטה מרים להנחתה, או כשסאקיס הצלם מבקש פוזיציה קצת פחות שגרתית, המגן מתקל: "די, שלא יוציאו אותנו מפגרים". ואז הוא מסביר: "בחיים הפרטיים, עם אשתי, אני הרבה יותר פטפטן. אבל את העבודה שלי אני לוקח ברצינות ולא אוהב לחפף. אין קיצורי דרך".
גם לא לקרית-שלום. כל מי שעושה 2 ועוד 2 מבין שיורדי קרויף, על תקופתו בא.א.ק לרנקה, יודע מי זה שפונגין. "מכבי התעניינה בקיץ", הוא מספר, "אבל הבהרתי שאני לא מחפש לחזור. בשנתיים האחרונות שלי במכבי החלטתי לעזוב בכל מקרה, בלי קשר לכסף. הרגשתי שאני לא יכול להביא מעצמי את המיטב שם. לא נהניתי, רציתי לשנות אווירה". למגן, באנקר בנבחרת, חוזה לעוד שנה בניקוסיה. ואז? "הייתי רוצה להתקדם, אבל אני לא מתעסק בזה כי אני נהנה פה מכל רגע".
השוער עלה לבוגרי הפועל כפ"ס בגיל 17, משך שש שנים, היגר להולנד, חזר להפועל ב"ש ואז הודיע בפייסבוק לפני כחודש: "נודע לי מהתקשורת שאג'ידה חתם בקבוצה. אני מסיק מכך שדרכי הסתיימה, אף שלא קיבלתי הודעה רשמית". שבועיים לאחר מכן הוא בקפריסין, ובאופן טבעי כבר פחות כועס.
"אלוהים פתח לי דלת חדשה", הוא אומר. "זכותם למנות שוער חדש, אבל הדרך שבה עשו זאת היתה לא לעניין. זה כבר מאחוריי. ברגע שחזרתי מהולנד ידעתי שארצה לצאת שוב, ואני שמח שזה קרה".
השוער הראשון של הקבוצה בשנים האחרונות, אנטוניס גיאורגלידיס, עזב בקיץ, ולויטה צפוי להתמודד על האפודה הפותחת מול ג'וני לאוני השוייצרי, שבילה בתשע העונות האחרונות ב-FC ציריך. מי מוביל במירוץ? "מוקדם לדעת", אומר לויטה.
אולי זה הגובה, אבל הבחור מרשים. ג'וקר, ג'ל, דברן לא קטן. בסוף השבוע הוכיח סופית שנולד לשואו הזה. עכשיו, בגיל 26, ואחרי שנה מרובת ספיגות בב"ש, הוא יצטרך להוכיח גם במגרש. חברנו מיכאליס נותן רוח גבית, וכשאף אחד לא שומע הוא מסנן: "בינתיים אוהד נראה יותר טוב מהשני".
לויטה מסרב להתרגש: "עזוב, מיכאליס זה אח".
שפונגין אומר, והוא לא היחיד, שראלי סיים את העונה הטובה בקריירה. לצערה של בני יהודה, הוא גם סיים חוזה. "הם רצו שאמשיך", הוא מספר, "אבל אני רציתי חו"ל". ראלי יכול לשחק כמגן ימני ושמאלי, ובכל עמדות הקישור. "הביאו אותי לפה כקשר", אומר ראלי, ולויטה מתפרץ: "אני שוער, אגב".
לעוז זו תהיה שנה ראשונה מחוץ לבית החם של אבא חזי, מנהל הקבוצה בבני יהודה. על הנשמות הטובות שמחברות בין הקשר המשפחתי לבין דקות המשחק בכתום ראלי שמע ושמע ושמע. "שטויות", הוא הודף. "עברתי קבוצה בגלל אבא? הסקאוט ביציע בא בגלל אבא?".
החבר'ה יחברו לסאבו פאביצ'ביץ', בלם צהוב בשנתיים האחרונות, שגם מצא עצמו באומוניה. "בנאדם חיובי", מספר שפונגין, ולויטה מוסיף: "אנחנו מדברים קצת עברית. לא רק קללות. כיף שיש עוד שחקן שמכיר אותנו".
המאפיה הישראלית, כך קוראים לשלישייה במועדון. "כבר כשבאתי לכאן כולם קראו לי 'מוסד, מוסד'", נזכר שפונגין. וזה לא שחסרים שם זרים. "יש מגבלה של 17 זרים", מספר לויטה. "מתוכם 12 צריכים להיות מהאיחוד. עוז, למשל, זר". ראלי מאשר: "אין לי דרכון אירופי". לשפונגין דרכון אסטוני, ללויטה גרמני. השניים הטריים כבר מצאו דירות, ומוכנים להשתקע כבר אחרי מחנה אימונים של שבועיים וחצי בפולין.
"רק אתמול חזרנו ממחנה אימונים של חמישה ימים בהרים", אומר שפונגין. "רציניים פה". כשהשיחה עוברת לתחום הבילויים, השלושה שוב מראים תיאום ברמת גשש חיוור.
שפונגין: "אנחנו לא כל-כך יודעים איפה. . .".
לויטה: "באנו בשביל כדורגל. אנחנו לא רווקים שמחפשים דברים כאלה".
ראלי: "אנחנו רציניים. יובל נשוי, אני נשוי, אוהד. . .".
לויטה: "עם חברה".
ראלי: "הוא עומד לתת הצהרה".
לויטה: "עוז, אל תצא בהצהרות".
ראלי: "אני רק מחדד את העניין".
שפונגין: "אוהד, יש משהו שאתה רוצה להגיד?".
לויטה: "תעצרו את ההקלטה, אגיד לכם משהו".
אז למה קפריסין?
"הליגה מתקדמת מאוד", אומר לויטה. "לדעתי היא יותר טובה מהישראלית, ולראיה אפואל ניקוסיה. אומוניה זה אתגר עצום. קבוצה שרוצה את כל התארים בכל שנה". שפונגין: "ביום שהגעתי לכאן כולם כבר ידעו מי אני". ראלי מוסיף: "כשהייתי בביקורת הדרכונים הפקידה שאלה 'אתה השחקן החדש של אומוניה?'. הייתי בשוק. אפילו לא חתמתי עדיין".
לפי שלושתם, ולפי אנדראס מהמונית והבחורים מהטברנה, זה נכון. זו מדינת כדורגל. "גם מבחינת הרמה וגם מבחינת הכסף זו התקדמות עצומה להגיע לכאן", מסכם ראלי, ושלושתם מהנהנים. מגרשי האימונים נראים נהדר, והצוות - לא רק מיכאליס - דופק עבודה. שפונגין משוויץ בסאונות ובג'קוזי, "תנאי ההתאוששות פה מדהימים".
ושלא נתחיל לדבר על השקט. "התקדמתי מקצועית", אומר שפונגין, "אבל אני פשוט יותר משוחרר פה בראש. אתה זר פה, לא יודע כלום. עושה את העבודה והולך הביתה, לא קורא עיתונים. בארץ אתה מותקף מכל הכיוונים. כתבים מתקשרים אליך אחרי האימון ושואלים 'נו, מה המאמן אמר?'. בלי בושה. פה לא מתקשרים אלינו".
אבל יודעים הכל. "כל מילה שאנחנו אומרים לעיתונאי אחד מופיעה בכל האתרים", אומר ראלי. "לא תצא מהחדר, וכל קפריסין תדע שדיברת איתנו". אמר, צדק. פחות מ-24 שעות לאחר קיום הראיון, אתרי קפריסין הוצפו בידיעות על העיתון מישראל שדיבר עם שלושת החבר'ה מאומוניה. פלוס תמונות.
אוטוטו מתחיל האימון, ועוזר המאמן סופוקליס סופוקליאוס נכנס לחדר. השלושה יורים "היי, קואץ'", ולויטה לוחש: "תשאל אותו אם עוז בהרכב".
נא להמתין לטעינת התגובות
