רק מעטים ידעו על הסיפור האמיתי מאחורי העסקה הנרקמת. במקרה של אבו-זייד, זו לא ההתקדמות המקצועית וגם לא אינטרס כלכלי שהביאו לרצונו לעבור לאירופה. זאת פשוט הישרדות. משפחתו של השחקן בן ה21- מלוד מעורבת מזה כמה שנים בקרב חמולות שכבר עלה לה בהרבה דם. כעת, כפי שהוא חושף בראיון מיוחד, הוא מאיים גם על הקריירה המקצוענית שלו.
"רציתי לעזוב לבלגיה כי ככה אני לא יכול להמשיך יותר," משתף אבו-זייד. "אני נאלץ להתמודד עם שגרה בלתי אפשרית עבור שחקן כדורגל. אני חושש לגורל הקריירה שלי. בחודשים האחרונים העניינים עם המשפחה שלי בלוד נרגעו קצת, אבל המצב עדיין בעייתי מאוד."
אבו-זייד מספר על מציאות של חשש תמידי לחייו ולחיי משפחתו. מציאות שמקשה עליו לנהל חיים נורמליים, על אחת כמה וכמה להתרכז בכדורגל. "היו ימים שחששתי לצאת מהבית," הוא אומר.
"אמא שלי לא יכולה לבוא לראות אותי משחק כי זה מסוכן בשבילה. זאת תחושה נוראית לחיות כל הזמן עם חשש לחיים שלך. בגלל זה אני רוצה לעבור לשחק בחו"ל. אני צריך להתרחק מכל הצרות. בצורה כזאת אי אפשר להמשיך, הראש עסוק בהכל חוץ מבכדורגל."
קשה למצוא בליגת העל שחקן עם סיפור חיים כל-כך מורכב כמו של אבו-זייד. קרב החמולות בלוד כבר גבה את חייו של אחיו איברהים, שנרצח ב2004- בדרכו חזרה ממגרש אימונים אליו הסיע את חסן.
גם דודתו ואשת אחיו מצאו את מותן בנסיבות דומות. וזה לא הכל: לפני 12 שנים נפטר מהתקף לב סאלם, אביו של חסן, בעת ששהה במכוניתו, לעיני חסן הצעיר שישב לצדו. את המטענים הרגשיים האלה הוא לוקח איתו לכל מקום.
"אני מרגיש שאחי מת בגללי ולמען הקריירה שלי, וזאת הרגשה נוראית," אומר אבו-זייד. "באותה תקופה הוא היה לוקח אותי לאימונים בבני
"כעסתי ואמרתי שאם הוא לא ייקח אותי אני לא אלך לאימון, ובסוף הוא הסכים. בדרך חזרה רצחו אותו. עברתי דברים מאוד קשים בחיים. כבר רציתי לוותר על הכדורגל. אמרתי לעצמי שאי אפשר להמשיך להיות כדורגלן כשהראש שלך כל הזמן עסוק בדברים אחרים."
אבל אבו-זייד עדיין כאן, הרבה בזכות בני יהודה והאנשים שעומדים בראשה. חסן מספר שרגע לפני שהתייאש, לקח אותו תחת חסותו מנכ"ל המועדון משה דמאיו. "ישנתי אצל דמאיו בבית במשך שנה שלמה וקיבלתי יחס של בן משפחה," משחזר אבו-זייד.
"באותה עונה, תחת גיא לוזון, גם עשיתי את הפריצה שלי. דמאיו הוא איש עם לב רחב ואני חייב לו הרבה. המזל שלי הוא שיש לי את הכדורגל, כי גם אני יכולתי להידרדר לכיוונים מאוד לא טובים."
ואכן, לפחות הכדורגל חייך אל אבו-זייד בעונה האחרונה. הוא תפס מקום של קבע בהרכב בני יהודה בדרך למקום השלישי בליגה, וצפוי לקחת חלק משמעותי בנבחרת הצעירה של גיא לוזון, שתתחרה ביורו בישראל בשנה הבאה. במובן מסוים, החוויות הקשות אף עיצבו אותו כשחקן.
"הרבה שחקנים בבני יהודה אומרים שהם בחיים לא היו מצליחים לשרוד את מה שאני שרדתי," הוא אומר. "זה לא היה קל בכלל, אבל אני חושב שהפכתי לבן אדם קשוח יותר, וזה בא לידי ביטוי על המגרש."
אולי עכשיו, כשאבוקסיס בנבחרת, תקבל זימון גם לסגל הלאומי?
"הלוואי. זה יהיה חלום להגיע לנבחרת הבוגרת. אבל בינתיים אני בצעירה ואני גאה מאוד על כך. אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות דברים יפים ביורו בשנה הבאה. יש לנו מאמן תותח ושחקנים גברים."
ועכשיו הכיוון הוא רק חו"ל?
"חשוב לי לעבור לאירופה כדי שאוכל להתרכז בכדורגל נטו. אבל גם בני יהודה זה מועדון גדול, ולא אבכה אם בסופו של דבר זה לא יסתדר. בני יהודה יכולה לקחת אליפות בשנים הקרובות כי הפערים הצטמצמו. אם קרית-שמונה לקחה, אין סיבה שאנחנו לא ניקח."
נא להמתין לטעינת התגובות
