הכניסה ההיא של אלון חלפון, הובילה למהומת אימים בצד הצהוב. בזה אחר זה מורחקים מן המגרש גדי ברומר, אבי נימני ואיציק זוהר. כשהתוצאה כבר 0:3 לטובת האדומים (אז של אברם גרנט), סופג לו ניר קלינגר זעזוע מוח במהלך מאבק על כדור גובה.
לאחר שבוצעו כבר כל שלושת החילופים וקבוצתו על סף תבוסה, לא אחד כמו קלינגר יפרוש משדה הקרב. במצב שרבים משחקני הליגה כבר מזמן היו מובלים לחדר ההלבשה, קלינגר מצדו לא הולך לשום מקום.
הוא נשאר במגרש וממשיך להילחם על הדשא במצב רוח מסוחרר במיוחד, כשמדי פעם הוא מאבד את שיווי המשקל ונופל. כזה היה קלינגר השחקן. לוחם חסר פשרות, מנהיג אמיתי. אחד שאפשר לצאת איתו לכל קרב וגם לדעת שבהרבה מהמקרים תצא כשידך על העליונה. בסיום אותה עונה זכתה מכבי ת"א בדאבל.
רבים בוודאי לא מודעים לעובדה הזאת, אבל ניר קלינגר, במקור שלו, כלומר ניר שמגיע מבית ילדותו, הוא בכלל אוהד הפועל חיפה. נכון, הוא גדל במכבי חיפה, עשה שם שנים יפות, עבר למכבי ת"א ובמשך שנים דיבר על מכביזם. ולמרות זאת, בתוך תוכו, ניר הוא אדום.
אבא שלו מסתובב ברחבי חיפה עשרות שנים עם הוספה האדומה שלו,
אחרי שהבהרנו את הנקודה האדומה נעבור לקריירת האימון של קלינגר, שחוותה לא מעט טלטלות במהלך השנים. אם תרצו, סוג של זעזוע מוח. קלינגר, לפחות בכל הקשור לקבוצות הקטנות, עדיין לא מוצא את מקומו, יכול להיות בעיקר כי הוא מתקשה להביא את אופי הווינר הבלתי מתפשר כשחקן, לחניכיו על כר הדשא.
בעקשנות המוכרת שלו, מנסה קלינגר בשנים האחרונות להחזיר את עצמו אל קדמת הכדורגל הישראלי. אם נסתמך שוב על הרזומה העשיר שלו כשחקן, קרוב לוודאי שהוא גם יצליח. הסיכום בהפועל חיפה היא ללא ספק נקודת התחלה מצוינת עבורו.
הפועל חיפה של השנים האחרונות הפכה מעין חממה לפיתוח ושיקום מאמנים. הציפיות הלא מלחיצות מידי, הקהל הנוח ובעל בית אחד ומיוחד בשם יואב כץ. ההצלחה של שלומי דורה השנה בסכנין, בתוספת לגביע האדום של ניצן שירזי, מרמזת כי נתניה עשתה נכון שבחרה בבנין, שחזר אף הוא בזכות הפועל למרכז העניינים.
אם קלינגר צריך עוד חיזוקים, הרי שכלל ידוע הוא שכשלא הולך, רצוי לחזור לאיפה שהכול התחיל ולנסות מחדש. קלינגר שפרץ לתודעה על הדשא בקריית אליעזר בצד הירוק, חוזר לבסיס האם בתקווה להצלחה מחודשת.
דרך ארוכה עבר קלינגר מאז שתלה את נעליו בשנת 98. את קריירת האימון שלו פתח בליגה הלאומית בבית"ר ב"ש ולאחר שנתיים הוא שב למכבי ת"א, הפעם כמאמן. הוא זכה יחד עם הקבוצה באליפות, כבר בשנתו הראשונה כמאמן בליגת העל ואף לקח אותה מאוחר יותר להשתתפות היסטורית בשלב הבתים של ליגת האליפות.
לצד ההישגים, זכורה תקופת האימון במכבי יותר בשל סאגת נמני והקהל הצהוב, כמו גם עונת הגלקיטקוס המאכזבת. התקופה הסוערת ההיא במכבי ת"א, היא למעשה המקור לקריירה הלא היציבה שלו כמאמן וגם זו שהובילה אותו לגלות מבחירה באי השכן, קפריסין, הרחק מאור הזרקורים והתקשורת המקומית.
תקופת קפריסין של קלינגר מתאפיינת בנדודים. בארבע שנותיו על האי, הוא אימן חמש קבוצות שונות. הוא פתח בקבוצת פארלימני הקטנה, שם אימן לפניו אלי גוטמן וזכה להצלחה יחסית, משם המשיך לקבוצת א.א.ק לרנקה, הנחשבת יותר. קלינגר ביצע מהפכה בקבוצה, נאבק בחוסר הסדר הקפריסאי ועזב לבסוף גם אותה כעבור שנה, כאשר היא במקום האחרון עם שתי נקודות בלבד.
בהמשך עבר גם בפאפוס, לימסול ופמגוסטה. בתקשורת הקפריסאית זכה קלינגר להערכה, אך גם לביקורת סביב סגנון המשחק בקבוצותיו. התקשורת שם דאגה לציין את האופי הדפנסיבי שהנחיל בחלק מהקבוצות בהן עבד.
לאחר האפיזודה הקפריסאית חזר קלינגר לראשונה לאמן בישראל ונחת בהפועל ב"ש, בשנת 2010. אם יש משהו המאפיין את קלינגר המאמן היא עובדת היותו "מאמן של שחקנים". תקופת ב"ש של קלינגר, רק חיזקה זאת ובמהלך תקופת עבודתו בקבוצה, קלינגר היה אהוב השחקנים, כשהרזומה שלו כשחקן היווה עבורם דמות לחיקוי.
בעונתו הראשונה בקבוצה של אלונה ברקת, קיבל קלינגר קרדיט עצום והפך למעשה לדמות הדומיננטית, שעל פיה יישק דבר בקבוצה. בב"ש מציינים אף כי יחסית למאמנים אחרים שאימנו בקבוצה, זכה קלינגר לראשונה מזה עשורים, לתמיכה מלאה מהקהל המקומי.
תמיכה שאפילו אלי גוטמן, שידע ימים יפים בקבוצה, לא זכה לה. השקט ותמיכת הקהל, מובילים להצלחה יחסית, שמסתיימת בפליי אוף האמצעי, כשבמהלך העונה שחררה הקבוצה את מאור מליקסון, שהיה בורג מרכזי בקבוצה, בנוסף לשניים מהזרים שלה.
מי ששיחק בברית הנגב באותה עונה הוא דוד רביבו. הדבר הראשון שמציין רביבו בהקשר של קלינגר, הוא כפי שציינו, את הערכת השחקנים אליו: "קלינגר הוא מאמן שמאוד נאמן לשחקנים שלו, הוא פשוט נותן להם את כל הקרדיט. הוא סוג של פייטר ששחקנים אוהבים אותו. פשוט נותן להם את כל כולו ועומד מאחוריהם ומגבה אותם".
רביבו גם שולל את הטענות לגבי המשחק ההגנתי שמאפיין את קלינגר כמאמן: "ניר אוהב שחקנים ממושמעים שעובדים קשה. ממש לא הייתי מגדיר את סגנון המשחק שלו כהגנתי. הוא בהחלט משחק גם פתוח והתקפי ומתאים עצמו לפי הצורך".
עונתו השנייה של קלינגר בקבוצה היתה בסימן קיצוץ בתקציב. הקבוצה עברה בתחילת העונה הצערה משמעותית, כאשר לסגל הקבוצה הבוגרת עלו מקבוצת הנוער לא פחות מששה שחקנים.
אלו, לצד כמה בחירות כושלות של שחקנים זרים, הובילו לכדור שלג שהחל להכניס את המערכת ללחץ. הקבוצה לא הצליחה לייצר ניצחונות בפתיחת הליגה וההערכה הרבה לה זכה קלינגר, כמו מערכת היחסים עם הבעלים אלונה ברקת, החלו להיסדק. כשברקע כבר הועלו שמות של מועמדים להחלפתו, הבין קלינגר לאן נושבת הרוח.
לאחר שישה הפסדים רצופים, המתין לניצחון ראשון, על מנת להודיע על התפטרותו מן הקבוצה בשידור חי בטלוויזיה. הניצחון, סתם בשביל הקוריוז, היה על הפועל חיפה. ממש לפני התפטרותו מהקבוצה הביא קלינגר לב"ש את יוסי שבחון, כשהשניים כאמור, לא זוכים לשתף פעולה הרבה זמן.
בדומה לרביבו, גם שבחון משבח את קלינגר: "אני באתי בגללו לקבוצה והספקתי לעבוד איתו רק שלושה שבועות. בהקשר שלו אני אומר שהוא פשוט 'גבר אמיתי' ומאמן מצוין. אני בטוח שניר יצליח שוב כמאמן במוקדם או במאוחר, זה פשוט רק עניין של זמן".
בבירת הנגב מציינים את הנפילות של קלינגר בבחירת הזרים, כמוטיב נוסף שליווה אותו במהלך כהונתו בקבוצה. קלינגר, שמסתמך על הניסיון הקפריסאי שלו, הביא עימו פורטוגזים שצדו את עיניו מתקופתו שם. אך אלה אכזבו ולא שדרגו את הקבוצה כמצופה. השנה, קצת אחרי פיטוריו מהקבוצה, חזר שוב לאמן את קבוצת פארלימני, בה פתח את הקריירה הקפריסאית, אך הפעם השידוך לא עלה יפה והוא התפוטר לאחר ארבעה חודשים.
מאז אותה אליפות אחרונה של מכבי ת"א, קלינגר מתקשה לשחזר את הצלחותיו כשחקן. במקום גביעים ואליפויות, קלינגר כמאמן מכיר מקרוב יותר את השורש פ.ט.ר על כל גלגוליו השונים. מי ששיתף עם קלינגר פעולה שנים רבות במגרש וזכה עימו יחד בהישגים, הוא עופר מזרחי.
גם הוא בטוח שאופיו המיוחד של קלינגר השחקן, הוא גם זה שיוביל אותו לבסוף להצלחות כמאמן: "כשחקן מה שאפיין אותו זה נחישות וכוח רצון מאוד גדול. אני מאמין שזה גם מה שהוא מנסה להקנות לשחקנים שלו עכשיו. קלינגר הוא איש של עבודה, הוא פרפקציוניסט, מאוד מסודר ואחד שלא מחפף.
מבחינת קריירת האימון שלו, זה נכון שכעת יש לו קצת פחות הצלחות ובשנים האחרונות לא הסתדר לו כ"כ, אבל בארץ כידוע זה לא קשור רק למקצועיות שלו, יש הרבה דברים מעבר ופשוט אין סבלנות לכלום. צריך לזכור שהאליפות האחרונה של מכבי, ההשתתפות בצ'מפיונס ובכלל הפעם האחרונה שהם נראו כמו משהו שדומה לקבוצת כדורגל, קרה כשהוא אימן אותם".
בשנים האחרונות התבססה הפועל חיפה על שחקנים צעירים תוצרת בית. החיבור הזה בין קלינגר המנהיג הסמכותי, לבין השחקנים הצעירים שנמצאים כעת בסגל הקבוצה ועוד כמה כאלה שנמצאים כרגע במחלקת הנוער, הוא בהחלט משהו שיואב כץ יכול לבנות עליו ואולי מחזק אותו בבחירה בניר.
גם עופר מזרחי חושב שהחיבור הזה בין השניים, יכול להוביל להצלחות: "בהפועל חיפה יש כרגע תשתית טובה מאוד של שחקנים צעירים ויחד עם בחירות נכונות של חיזוק, אני מאמין שהוא יכול להצליח מאוד. יש בהפועל חיפה כרגע מספר שחקנים שמתבשלים כבר שנתיים-שלוש כמו חנן ממן, גל אראל ורן אבוקרט. צריכה לבוא עכשיו שנת הפריצה שלהם. בגילם אני וניר כבר זכינו באליפויות, כך שהבסיס הטוב ישנו והחיבור עם ניר רק יכול להועיל לזאת".
אם יש משהו שניר קלינגר צריך לקריירה שלו כרגע זו יציבות. החיבור עם הפועל חיפה, מלבד החיבור הרגשי, ייתכן ויש בו כאמור פוטנציאל להצלחה, באותה נשימה הוא מעלה תהיות לגבי מערכת היחסים ושיתוף הפעולה של קלינגר מול יואב כץ. קלינגר ציין בעבר יותר מאחת את חשיבות הדרך והעבודה המסודרת.
תוסיפו לזה את אופיו חסר הפשרות, כשממול ניצב יואב כץ עקשן לא קטן בפני עצמו, ודומה שמסלול ההתנגשות נמצא בפתח. קלינגר, שחווה על בשרו את כל תחלואי הכדורגל הישראלי והקפריסאי, עשוי להתפשר כעת וליישר קו עם כץ. כל זאת על מנת להחזיר לעצמו את היציבות שאבדה לו בכברת הדרך הפתלתלה שעבר, אז אולי יוכל לחזור יחד עם הפועל אל חיפה למסלול ההצלחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
