במקום להמשיך ולטחון את הנושאים שהעסיקו אותנו בין אוגוסט למאי, בחרנו להעניק את רשות הדיבור לאנשים להם הכדורגל שייך באמת. אלה שמגיעים כל שבוע, או מקפידים לעקוב בטלוויזיה או ברדיו, או סתם פותחים עיתון ביום ראשון בבוקר כדי לראות מה עשתה הקבוצה שלהם. אלה שלא מגיעים בגלל הפוטנציאל הכלכלי, אלה שלא באים עם עניבות. אלה שבלעדיהם, באמת יהיה אפשר לסגור כאן את הכדורגל.
אז אספנו 16 אוהדים מ-16 קבוצות ליגת העל בעונה החולפת, וביקשנו מהם לכתוב על הקבוצה שלהם. מה הם חושבים שצריך לעשות בפגרה, איך הם מגדירים את ביצועי המועדון שלהם וכיצד הם מסכמים עונה. התוצאות לפניכם.
כמו בכל שנה בעשור האחרון, לא רלוונטי לנתח את הפועל פ"ת מבחינה מקצועית. המועדון המיוחד והמפואר הזה הפך ממועדון עם שם ומסורת לקבוצה קטנה. מה שהוביל לשפל הזה הוא ניהול מזעזע ומגוחך, שהתאפשר הודות לחוסר השקיפות במערכת שמשך שנים ארוכות.
מנהלי הפועל פ"ת נהגו לומר בשנים האחרונות שהפועל פ"ת נקייה לחלוטין מחובות ואפילו לא חייבת אגורה. אז איך לפתע נזרקו העונה לאוויר מספרים שמדברים על גרעון של מיליונים? כיצד ומאיפה הוא הגיע?
במובן מסוים, גם התקשורת אשמה, בכך שהעדיפה לצחוק על חשבון הניהול המגוחך במקום להביא לידיעת
אבל יש גם סיבות לאופטימיות. לאחר קיץ של פירוק ופתיחת עונה במינוס תשע נקודות, הפועל פ"ת הצליחה למכור 2,000 מנויים. בעונה שבה הכל היה נראה אבוד מראש, הגיעו למשחקי הבית של הקבוצה במשחקים חשובים 5,000 ו-6,000 אוהדים.
זה קרה הרבה בזכות איגוד אוהדי הפועל פ"ת, שמנסה להחיות מחדש את רוחה האמתית של הקבוצה, ולהביא לכך שלא תהיה נתונה לחסדיו של איש אחד, אלא שייכת לראויים ביותר – האוהדים שלה. הקהל שלנו צריך להפסיק לחכות ל"מושיע" ולא צפות שמישהו ידאג לקבוצה שלו יותר ממנו.
לאחר שמונה שנים בהן ביקרנו במגרשים הזויים במסגרת הליגות הנמוכות, הגיעה קבוצת ניהול עצמאית שלקחה את הקבוצה מהעירייה והבטיחה להפוך אותה לאימפריה כתומה, תוך שמירה על שפיות כלכלית,חיבור הקהל למועדון ופיתוח נוער וצעירים.
בהתחלה הכל היה נראה ורוד והתקוות לחזרה לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי נראו מאוד ריאליות. "ראשוניה" עשתה את הבלתי יאומן ועלתה – בעזרתה האדיבה של שיטת הקיזוז - לליגת העל.
אף אחד לא הכין את האוהדים למה שיקרה בליגה הבכירה, והתקווה הפכה למפח נפש. הקבוצה לא הצליחה לנצח, נוצר קרע בין הקהל לבעלים, מאמן שפוטר בשידור חי וירידת ליגה עם תחושה מרה מאוד שבעונה כזאת משוגעת, זה היה צריך להסתיים אחרת.
שוב חזרנו לנקודת ההתחלה, ושוב האוהדים יבקרו במגרשים שאותם כבר חשבו ששכחו. העונה הקרובה היא שנת מבחן לכולם, בה יש ללמוד מטעויות, לייצב את המערכת, לבנות את הסגל והשלד שירוץ בשנים הקרובות, להחזיר את הכבוד האבוד ואת החיוך לקהל הכתום וכמובן את הדרך.
השנה צריך לתת צ'אנס לשחקנים צעירים שיגיעו מהנוער או מהליגות הנמוכות ולהרכיב מרקם של קבוצה לוחמת שתמתיק את הטעם הרע שנשאר מהשנה שעברה. רק בצורה מושכלת ובריאה נוכל לחזור לבמה המרכזית וגם לתקוע בה יתד. לא רוצים עוד זבנג וגמרנו
אני חושב שמה שאפיין יותר מכל את הקבוצה השנה, ומה שהביא בסופו של דבר לירידה ללאומית, הוא השינוי השלילי שהקבוצה עברה מבחינת הניהול. מקבוצה סימפטית קטנה שבנויה בעיקר על שחקני בית, הפכנו לקבוצה שמחליפה מאמנים אחרי שמונה מחזורים ועוברת להרכב שמבוסס על זרים ושחקני רכש כושלים.
מעבר לכל המאורעות האלימים שהביאו להורדת הנקודות וגרמו לירידה, ועם כל הערכה שלי למשפחת לוזון על התרומה שלהם למועדון, לאחרונה הם גורמים רק נזק לתדמיתו וגורמים לשנאה כלפיו. שנאה שתרמה מאוד לירידה שלנו. השנאה התעוררה כנראה בגלל אבי לוזון, שיושב בראש ההתאחדות ובעקבת ההתנהלות שלו שם.
חשוב להבהיר, מכבי פ"ת הייתה קיימת לפני משפחת לוזון ויכולה להתקיים גם אחריהם. בכל זאת, בעיר גדולה כמו פתח תקוה, שבה מחלקת הנוער של מכבי היא המובילה, הקבוצה תמשיך להתקיים גם ללא עזרתם. אני מקווה שבשנה הבאה נחזור להתבסס על שחקני בית ונשחרר שחקנים מיותרים. ובשקט ובצניעות, גם אם לא תוך שנה אחת, אני מאמין שנשוב למקום הטבעי שלנו – ליגת העל.
אחרי שהצלחנו להישאר בליגה, הגיע הזמן שאלונה ברקת תסיק מסקנות. אוהדי הפועל ב"ש אוהבים כדורגל, ולא מעט אוהדים אמרו שהיו יכולים להשלים עם הפסד, כל עוד השחקנים נותנים את הנשמה על המגרש.
לופא קדוש התראיין לפני מספר עונות ואמר כי "בבאר שבע צריך לדעת לדבר באר-שבעית",
בתקופתו, ב"ש שיחקה כדורגל חופשי ופתוח שהניב תוצאות לא רעות, כמו עליית ליגה, גמר גביע המדינה ומיקום טוב בצמרת ליגת העל.
אני מקווה שעם הגעתו של אלישע לוי נוכל לחזור וליהנות מהקבוצה. אנו זקוקים למאמן שדוגל באטרקטיביות, ולא ב-0:1 קטן. מאמן שחי את המגרש, שלא מפחד. מאמן שמעז. כזה שלא היה לנו כבר לא מעט שנים. הגיע הזמן לראות כדורגל בבאר שבע. חיכינו מספיק.
בסך הכל אני חושב שכל אוהד של רמה"ש יסכים שהיתה עונה מדהימה. כולם סימנו אותנו כיורדת הבטוחה, שיחקנו ללא מגרש ביתי ולמרות זאת היינו מרחק נגיעה מהפלייאוף העליון והגענו לחצי גמר הגביע.
קצת כאב לי מה שקרה עם מומי זעפרן, אני חושב שהוא שילם מחיר רק בגלל אי הבנה מטופשת, אבל שייע עשה עבודה מדהימה אז גם מזה יצא טוב. מה שחשוב עכשיו הוא לא לקפוץ מעל הפופיק. יש דוגמאות רבות לקבוצות שעלו לליגת העל, עשו עונה יפה ואז התפרקו.
אנחנו צריכים לחשוב בקטן ולשאוף להישאר בליגה. זו תהיה משימה קשה כי שחקני מפתח רבים כמו תומר סויסה, ברוך דגו, משה אבוטבול, גל ניר ואלן מסודי עלולים לעזוב, אבל אני מאמין שניסן יחזקאל יביא שחקנים עם קבלות.
בשורה התחתונה, רמה"ש היתה המרענן הרשמי של ליגת העל העונה, ואין ספק שזו קבוצה שמוסיבה הרבה מאוד, ויש לה מקום ראוי בליגת העל.
להביא לקבורה הולמת. זה מה שצריך לעשות עם הפועל חיפה בעונה הקרובה. הפועל חיפה מתה, ומה שיואב כץ עושה זו התעללות בגופה.
אל תתבלבלו. זה לא קרה כשרובי שפירא זצ"ל מת. רובי השאיר אחריו ירושה מספיק מכובדת. מפעל החיים שלו עדיין מספק לנו גיבורים אדומים שעוד נותנים לנו רגעים קטנים של אושר. אבל לא עוד. גם הם כבר לא יכולים עוד ומחפשים את הדרך החוצה ופעם ראשונה שאני לא מאשימה אותם.
גם אין מי שיחליף אותם. מחלקת הנוער של הפועל חיפה לא קיימת (ויסלחו לי הנערים שהצליחו להישאר ליגה במחזור האחרון, אנחנו אוהבים אתכם). ואיזה מסכנים האוהדים. אין לב חיפאי אדום שלא נשבר למראה הראיון האחרון של טל בנין כמאמן הפועל חיפה. האיש שהחזיר את הגאווה למועדון, שהביא לנו את היקר מכל, את הדרבי, הולך. מה זה הולך? בורח. כל עוד נפשו בו. כל עוד כץ פה.
והמחליף? במקום מאמן שעולה לקבר של רובי לפני משחקים, אנחנו הולכים לקבל את ההוא שאפילו לא בא להלוויה כי היה לו "משחק חשוב". אבל אתם יודעים איך זה. הוא בטח קצת יותר זול. הולד איט
את העונה האחרונה אפשר לסכם במילה אחת: כישלון. מדוע? בגלל מאמן קטן שאף אחד מפרשני המדינה לא מכיר אותו. כי השחקנים ששיחקו העונה בהפועל עכו פשוט היו גדולים עליו. עם הסגל הזה, מקום עשירי זה פשוט מצחיק.
אני חושב שהגיע הזמן שבהפועל עכו יוחתם מאמן ברמה. מאמן עם קבלות. מאמן שאינו "יס מן" של ההנהלה, ולא ייתן לאף אחד להתערב בענייניו המקצועיים. מאמן שייבחר שחקנים בעצמו.
אני גם חולם על העונה שבה לא יוחלפו במהלך הפגרה שמונה שחקנים, ומקווה שיתחילו לחשוב קצת יותר גבוה. כי בשביל "העיקר ההשתתפות", ו"המטרה היא להישאר בליגה", פשוט חבל על הזמן שלנו. הייתי גם מציע לראש עיריית עכו להתחיל לחפש ספונסר רציני לקבוצה.
בשנים האחרונות הנתיב של בית"ר אינו ברור ובכל קיץ אנו יוצאים למסע אל הלא נודע. אין ספק שגם במהלך העונה אפפה אותנו תחושת אי הוודאות, אך הגיע המושיע אלי כהן והצליח להוציא את המיטב מהשחקנים.
כעת, כדי שבית"ר תשמור על הזהות שלה, צריך להמשיך ולחזק את הצעירים אך עם זאת חייבים להפסיק עם המכירות הפומביות מהעונות הקודמות. הובלת הקבוצה צריכה להינתן לחמישה שחקני מפתח: אריאל הרוש, חיים מגרלשוילי, קובי מויאל, אבי ריקן וערן לוי.
בית"ר יכולה וצריכה לשוב אל מקומה הטבעי, בצמרת ליגת העל. בייחוד אחרי סיום מוצלח שכוסה בענן של מחדלים בכדורגל הישראלי. ברור לכולנו שכסף היא מילת המפתח , אך אולי צריך להפסיק להסתמך על ארקדי ולחפש בעלים אחרים במקום להתעסק בבעיות משמעת.
כדי שזה יקרה, אנו (האוהדים) צריכים לתת את השקט לקבוצה. די למלחמות ביציעים. רק באמצעות דיבורים במגרש נוכל להוכיח לכולם שבית"ר היא הדגל של המדינה, ולהאיר את המנורה מחדש.
הקבוצה הצליחה העונה, אבל הכישלון שלנו הוא ביעילות. תמיד אנחנו מגיעים לבאר ולא שותים. מגיעים לצמרת ומרגישים שזהו, מספיק. אולי זו הרמה שלנו, ואין מה לחשוב על אירופה או גביע, אבל זו מנטליות של קבוצה קטנה וחבל שההנהלה מסתפקת בזה.
צריך לבוא שינוי ניהולי בסכנין. כולם ראו שהשחקנים הפסיקו לשחק אחרי שלא קיבלו משכורות. צריך לחפש השקעה או להחליף בעלים. בסכנין תמיד היתה בעיית ניהול.
מבחינה מקצועית אנחנו מאמינים בשלומי דורה. יש לו מה שאין לאחרים. הוא הגיע לקבוצה מרוסקת ונתן עונה מדהימה. עכשיו זה הזמן להאמין בצעירים, לשמור על שחקני המפתח שלנו כמו אזורוב ומהראן ראדי ולהביא שניים שלושה שחקנים שידחפו את הקבוצה.
אשר לקהל שלנו, אנחנו צריכים לדעת להאמין בקבוצה בטוב וברע. צריך לעודד גם ברגעים הקשים מפני שמי שלא יודע להפסיד, לא יודע לנצח.
כל השנים היינו קבוצת אמצע טבלה, אבל השנה הרגשנו שזה הולך לקרות: שאפשר להגיע לאירופה או לקחת תואר. הכל היה טוב ויפה עד ינואר, ואז החליט ג'קי בן זקן לשחרר שחקנים ולא להביא להם שום מחליף. ואז הגיעה ההידרדרות, ואלמלא החלוקה לפלייאוף עליון ותחתון, עוד היינו מסוגלים להגיע למצב של מאבקי תחתית.
זו היתה ההזדמנות שלנו לעוף קדימה, ואני לא חושב שהיא תחזור אי פעם. שוב הגענו לחצי גמר גביע, שוב הבאנו 5,000 אוהדים לרמת גן ושוב קיבלנו יריקה בפנים. הרי כבר ניצחנו העונה גם את מכבי חיפה וגם את הפועל ת"א, ובשלב מסוים גם היינו מועמדים לאליפות. אז איך לא הצלחנו לעלות אפילו לגמר הגביע?
הפתרון הוא להביא שחקנים שמשחקים בשביל הסמל, ולא בשביל כסף. ואם כבר מביאים רכש, צריך להביא כאלה שרוצים להצליח. שניים-שלושה זרים ברמה גבוהה עדיפים מחמישה שכולם לא משתווים לקרסוליו של דוד רביבו.
כאב לי לראות איך מגייסים בתחילת העונה ילדים ליציע של אשדוד, ובסוף העונה הם יושבים ובוכים. הלוואי ואלוהים ייתן לי כוח לא להיות אוהד של מ.ס אשדוד יותר. הלוואי והייתי מסוגל לומר לעצמי – לא עוד.
תתפלאו, אבל העונה שהסתיימה איננה כישלון. חומות ההגנה שנבנו להן במשך השנים, הצליחו לחדד את ההכחשה שכל אוהד מכבי מסרב לקבל. מכבי ת" איבדה את יסודות רוח המכביזם. מרוב בנייה מחדש, הבניין קרס.
מהאימפריה נשאר רק השם, ולא נותר לנו אלא לחלום על תארים רק בטרום עונה. מכבי חייבת שקט תעשייתי במהלך הפגרה וחיזוק היסודות חייב להתחיל מלמטה. כל קלישאה על מכבי הגדולה ש"חייבת" להתמודד על כל התארים כבר מזמן אינה רלוונטית.
אני מציע לגולדהאר, לקרויף, למאמן שיבוא ובעיקר לקהל להנמיך את רמת הציפיות למינימום. לצערי, הממלכה רקובה וטוב נעשה אם נודה באמת. אנחנו לא צריכים כוכבים שאינם מחוייבים למועדון. לא צריכים תירוצים הזויים אחרי משחקים, חילופי מאמנים תכופים, חמולות בחדר ההלבשה וביזוי הרוח המכביסטית.
אין לי פתרונות קסם ואני לא מתיימר לתת. אני רק יכול לבקש מהשחקנים שיעלו לכר הדשא לנצח בכל משחק, שלא יקרסו מנטלית ושילחמו. על הצוות המקצועי לבנות קבוצה בריאה (בעיקר מבחינה נפשית, כישרון יש בשפע) ולהחדיר בשחקנים את התשוקה לניצחון. אוהד יודע להעריך מחויבות ושחקן ניזון מאהבת הקהל והמשחק. שחקו בשביל המועדון והחזירו לנו את התקווה והגאווה המכביסטית!
ראשית, אני מוכרח להודות שאני לא מרוצה מכך שראובן עטר הגיע לקרית אליעזר. לא בגלל שאני לא אוהב אותו, אלא להיפך. עטר הוא גיבור ילדותי, האיש שעליו גדלתי, והחשש הכי גדול שלי שהוא יסיים כמו כל מאמן אחר במכבי חיפה. אני לא רוצה לשמוע את הקללות לעברו ולא רוצה לראות אותו מתבזה, גם אם זה לא בהכרח יקרה העונה.
מקצועית, עטר קיבל החלטה טובה בכך שנפטר מסיידו, בוליאט ויתר השחקנים הבינוניים. מה שצריך לעשות עכשיו זה לגרום ליניב קטן וגוסטבו בוקולי להבין ששניהם צריכים להיות מובילים בעיקר מבחינה מנהיגותית, ופחות מבחינת דקות משחק.
קטן כבר לא יכול למשוך 90 דקות בכל משחק, מה שמבליט את הצורך בשניים-שלושה זרים חזקים ומנוסים. חייבים לשנות את אווירת ההצערה, כי אנחנו זקוקים לשחקנים שיודעים מה הם עושים.
העונה הקרובה תהיה כנראה האחרונה בקרית אליעזר, מה שאומר שאנחנו מוכרחים לקחת אליפות כדי לפתוח בשנה הבאה את האיצטדיון החדש עם ליגת האלופות. אני מצפה מעטר גם להחזיר את הכדורגל האטרקטיבי לחיפה, כי בעונות האחרונות אולי הבאנו תוצאות אבל לא נהנינו מהמשחק. אני רוצה בחזרה את מכבי חיפה ההתקפית, בעלת יכולת ההרתעה. אנחנו צריכים להיות אלה שמכתיבים את הטון במגרש.
כולם אומרים שהצלחנו בגדול העונה,אבל הכל יחסי. יחסית לציפיות בתחילת העונה זו הצלחה כבירה, אבל כשרואים מה עשתה קרית שמונה עם סגל הרבה פחות טוב, מבינים שהיינו יכולים לעשות הרבה יותר.
האשמה במאמן. ראובן עטר תמיד פישל במאני טיים. החילופים שלו היו קבועים, לא משנה איך המשחק מתנהל. הוא נכשל בזרים, משום שעם שני שחקנים ברמה גבוהה היינו יכולים לרוץ הרבה יותר גבוה, ולהגיע לאירופה בזכות ולא בחסדיה של הפועל ת"א.
דווקא טל בנין נראה לי כמו פגיעה בול. עכשיו צריך להשאיר את הסגל ולהביא בלם וקשר ברמה גבוהה. מאירופה אנחנו לא מצפים להרבה, אם נעבור את השלב הראשון נגיד תודה.
אי אפשר לא להתייחס גם לאיצטדיון החדש. אם להודת על האמת, אני לא הכי מתרגש. כמובן שנחמד לעבור סוף סוף למתקן נורמלי, אבל זה כשלעצמו לא מביא לנו נקודות. עובדה, גם להפועל ומכבי פ"ת היה העונה איצטדיון חדש, ותראו איפה הם היום.
לאורך העונה ראינו את הקהל מחולק לשניים. חלק תמך ועודד את יוסי אבוקסיס וחלק קילל ודרש את פיטוריו. חלק היה בטוח שעסקת הרכישה של ברק אברמוב תתפוצץ וחלק היה אופטימי. אבל המחלוקת הגדולה ביותר היא איך מגדירים את העונה: כישלון או הצלחה.
רבים מאוכזבים כי דווקא בשנה בה רמת הקבוצות הגדולות חלשה, בני יהודה היתה המועמדת האידיאלית לאליפות. לדעתי, צריך לבחון את העונה כפי שבוחנים מניות להשקעה: צריך לזהות מגמות. בארבע העונות האחרונות סיימנו בצמרת הגבוהה ועם כרטיס לאירופה, ולכן ניתן להכתיר את העונה כהצלחה ואת בני יהודה כמניה מבטיחה.
אסור לנו לשכוח את מלחמות ההישרדות והדשדוש בתחתית. העונה - עם רכישת הקבוצה ע"י ברק אברמוב שיחד עם דמאיו ימשיכו את הניהול המסודר והאחראי, ועם העובדה שרוב הסגל נשמר - אני מאמין שנראה דברים גדולים מבני יהודה.
ועדיין, כדי להיות הקבוצה הדורסת שאנחנו רוצים לראות בכל סוף שבוע יש כמה עמדות בהן אנחנו צריכים חיזוק: מגן ימני וחלוץ נוסף ליד דינו אנדלובו. "ילד הפלא" עגייב צריך להתחיל להוביל יחד עם פדרו גלבאן.
ולאוהדים: ניסיון העבר מלמד שגם אם הקבוצה לא שוטפת במחזורים הראשונים, היא מתחברת בהמשך ורצה בצמרת ולכן אנחנו צריכים לגלות אחריות ולדחוף את הקבוצה. קללות למאמן אף פעם לא יסחפו את הקבוצה ואלימות בוודאי שלא עוזרת. תשאלו את עמוס לוזון.
כבוד לעבר מעולם לא היה הצד החזק של הספורט הישראלי. בעידן הבעלות הפרטית, מי זוכר שבעבר הוקמו מחלקות כדורגל כחלק ממועדוני ספורט גדולים, שנוהלו ע"י עמותות, שרבות מהן גייסו כספים בתרומות מאוהדים. על נכונות ללמוד מחו"ל אין מה לדבר. שם כבר מזמן הבינו ששיתוף אוהדים הוא הדרך הטובה ביותר לנהל מועדון.
אם הפועל רוצה להתאושש בהקדם מהכאוס אליו נקלעה השנה, ההנהלה הבאה תהיה חייבת להחליף דיסקט ולשתף פעולה עם האוהדים. כיום מתעסקים שם במלחמות קטנוניות ואיסור הכנסת שלטים וטרופיות משל היינו בצפון קוריאה.
הגיע הזמן להתחבר למגמה הגוברת בעולם הכדורגל, ו להתייחס לאוהדים לא כאויב ולא כארנק מהלך על שתיים. בכל קבוצה, ובוודאי בהפועל עם הקהל התומך והפנאטי, האוהדים הם הכח הכי גדול של הקבוצה. הם הקהילה שמזינה אותה ובלעדיהם אין לה זכות קיום.
זהות הבעלים בעונה הבאה תהיה מכרעת. אם טביב יישאר, המערכה בינו לבין האוהדים תיכנס לשלב הייאוש ומלחמת החפירות. אם יעזוב, הבעלים החדש יצטרך לעבוד קשה ומהר - להשקיע בנוער, להחתים מאמן מוביל וצוות ניהול איכותי. והכי חשוב - להבין שאם הקבוצה תראה באוהדים שותף ופרטנר, היא רק תרוויח מזה.
עונת 2011/12 תירשם בדפי ההיסטוריה של העיר קרית שמונה, כעונה החלומית ביותר עם הזכייה באליפות המדינה.
כעת, כדי להמשיך ולהיות בטופ של הכדורגל בארץ ולנסות להשתלב במפעלים האירופאים בהצלחה, תצטרך הקבוצה להתחזק בשני חלוצים ובשני קשרים עושי משחק ברמה גבוהה.
למעט שלומי אזולאי שצפוי לחזור למכבי חיפה, כמעט כל שחקני הקבוצה אמורים להמשיך גם בשנה הבאה. דבר זה רק יקל את מלאכתו של גילי לנדאו בגיבוש הסגל וחיבורו.
המצב החברתי המצוין ששורר בקבוצה בשנים האחרונות נותן לקבוצה את השקט להצליח ולתקוע יתד בליגת העל כקבוצת צמרת לכל דבר.
אני מאמין שיחד עם גילי לנדאו והצוות המקצועי קרית שמונה תמשיך להיות קבוצת צמרת שנאבקת על כל התארים ומשחקת כדורגל יפה והתקפי, והכי חשוב: תמשיך להביא הרבה כבוד וגאווה לעיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
