התופעה מעניינת בעיקר מכיוון שעד 2006 הפועל ר"ג בכלל לא נפגשה בליגה עם הקבוצה הקטנה משכונת הרכבת בלוד, שדשדשה בליגות א' ו-ב'. המועדון שנוסד כהפועל רכבת לוד ולימים הפך להפועל בני לוד, נחשב לטירון בלאומית ובשנים האחרונות דשדש באמצע הטבלה במקרה הטוב. מעולם, עד העונה, לא נלחמו לוד ור"ג ראש בראש על העלייה או כנגד הירידה.
בקומץ השרופים של האורדונים היריבות השנואות באמת הן עדיין הכח ומכבי ת"א על שלוחותיה השונות. גם תגרת הענק עם השחקנים של בני לוד במפגש הקודם עדיין לא המריצה את הקופירייטרים האדומים ליותר משלטי "יקיר שתינה" ו"יקיר שינה ילד חרא". אך האם העימות בין הקבוצות צץ משום מקום? נבירה בהיסטוריה הלא רחוקה מגלה את התשובה.
איש – אלא אם כן קוראים לו יקיר שינה - לא צפה את המהומה בסיום המפגש הקודם בווינטר. מצד שני, עוינות, תיעוב וטינה בין דמויות מפתח בשני המועדונים, לא חסרה לאורך השנים. קטטה המונית על הדשא בין שחקנים משני המחנות, בהשתתפות פעילה של אחד המאמנים. עם מורחקים.
לא, אנחנו לא מדברים על ה-20 באפריל 2012. תאמינו או לא, כל זה כבר קרה ב-26 בספטמבר 2008: ר"ג התארחה בלוד כשגם אז היא הייתה עם שאיפות עלייה. דבר לא לימד על שיתרחש פחות מדקה בתוך המחצית השנייה.
ביתרון 0:1 לטובת ר"ג, כיסח קובי שריקי בפראות שחקן
המהומה וההרחקות הדליקו גם את הקהל שמנה כמה עשרות מכל מחנה. דווקא על הדשא העסק נרגע. עד לסיום ר"ג כבשה עוד פעמיים, אחד מהם מרגלי קובי חסן - כיום הפליימייקר של בני לוד - בדרך ל-0:3 קליל. שריקי, אגב, הורחק בצהוב שני בדקה ה-80. 35 דקות מאוחר מדי.
חצי שנה לפני כן, ה-12 באפריל 2008. מחזור 24 בעונת 2007/08, ר"ג ולוד הבטיחו את הישארותם בליגה הרבה לפני תום העונה ונפגשו למשחק לפרוטוקול. דקות לפני ההתמודדות, במסגרת הסיבוב השלישי, נוצרה מהומה על הדשא בסמוך ליציע המזרחי במכתש בו התמקמו אוהדי לוד.
במהלך הבלגן נראה אבו סובחי נרגש ונסער ומוקף במספר שוטרי יס"מ ובבעלים של ר"ג ירון קוריס. אלו התאמצו לשווא להרגיע את אבו סובחי ולהרחיקו לכיוון ספסל קבוצתו. זאת, אחרי שהתעמת מילולית עם כמה מאוהדי קבוצתו דווקא, אחרי שאלה לא הפסיקו לקלל את יובל נעים.
בכלל, נעים עובר כחוט השני בין רבים מהמאורעות החריגים שהתרחשו בשנים האחרונות במפגשים בין ר"ג ללוד. נעים כבר שנתיים לא בהפועל ר"ג, אבל לפני חודשים מספר, כשעוד אימן את בית"ר ירושלים, דאגו אוהדי בני לוד להזכיר לו כמה הם מתעבים אותו כשהקבוצות נפגשו בגביע המדינה. אבו סובחי, ציניקן לא קטן, מספר עכשיו תחת כל מיקרופון כיצד השאיר את בית"ר בליגת העל בכך ש"סידר" את פיטוריו של נעים על ידי הדחתה מהגביע.
העימותים של נעים עם החבר'ה מלוד לא החלו, כאמור, שם. ב-15 בדצמבר 2008 חווה מאמן ר"ג דאז על בשרו את האיבה של אוהדי לוד כלפיו כשהגיע למגרשם הביתי מלווה בקוריס, על מנת לעקוב אחרי בני לוד במשחק השלמה מול הפועל עכו. אוהדי לוד, שהבחינו באורח הלא רצוי מבחינתם והמטירו לעברו קללות לאורך המשחק.
בסיום, אף עברו לפסים אלימים יותר. בשעה שנעים וקוריס פסעו מהאצטדיון לעבר רכבם, ליווה אותם בנסיעה אוהד מקומי שלא הפסיק להתגרות בנעים. לפתע, יצא האוהד מרכבו, קרא לעשרה מחבריו ואלה פתחו בתגרה כשהם מנסים להכות את נעים וקוריס. כעבור מספר דקות הגיע למקום כוח משטרה וחילץ את השניים מציפורני האוהדים. התקרית עם האוהדים השפיעה אולי לרעה על הסקאוטינג של נעים – כעבור שלושה ימים נפגשו הקבוצות במכתש וסיימו ב-3:3.
נאמן לאמרה, "נקמה מתוקה מגישים קרה", המתין נעים כמה חודשים בעונה ההיא עד למחזור הלפני אחרון, אז אירחה ר"ג במכתש את מכבי הרצליה מהתחתית. שבוע קודם לכן, ניצחה לוד שנלחמה על חייה בליגה 1:2 את ר"ג שכבר הבטיחה את עלייתה לליגת העל.
למחזור ה-32, ב-22 במאי 2009, התייצבה ר"ג כשבראשה בעיקר חגיגות העלייה. המשחק עצמו עניין את נעים, שחקניו ואוהדי הקבוצה כקליפת השום, והסתיים בתבוסה מחפירה של 4:0. בדקה ה-30, אגב, כבר היה 0:3 להרצליה, שנאבקה נגד הירידה עם בני לוד שנוצחה באותו מחזור 1:0 על ידי רעננה והסתבכה מתחת לקו האדום. איך שגלגל מסתובב.
בעוד אריאל שיימן הקפיד השבוע לשמור על ממלכתיות, על אף ה-0:6 הלא כשר, לכאורה, של לוד בעילוט, פתח אז אבו סובחי את חרצובות לשונו והאשים. "ר"ג מכרה את המשחק להרצליה. הייתי בטוח שהרצליה תנצח שם 0:6. זו בושה ושערורייה, אבל זה היה ברור לי כי שיימן, קוריס ואבי לוזון הם כמו משפחה, כל היום אוכלים ביחד", אמר והוסיף בציניות: "כל הכבוד לר"ג שפתחו רגליים, אני יודע את זה בוודאות". אפרופו גלגלים מסתובבים, במחזור הסיום של אותה עונה ניצלה בני לוד מירידה אחרי ניצחון על... אחי נצרת.
ואם בסגירות מעגל עסקינן, במהלך חגיגות העלייה שבאו דקות אחרי המפלה למכבי הרצליה שסיבכה את בני לוד, נטל את המיקרופון ה"ילד" ניר ארקין, אז רק בנו של הספונסר הראשי. "אני רוצה לבקש סליחה מכל האוהדים ומתבייש באיך שהקבוצה נראתה היום", נאם לקהל שעד אז חלקו אפילו לא ידע כיצד הוא נראה. זה היה רגע מכונן עבור ארקין ג'וניור, שחודש אחר כך הגשים חלום ילדות והפך לבעלים של הקבוצה.
יודעי דבר באזור בורוכוב וסביבותיה ידעו לספר השבוע, שאותה בני לוד שההתפרעות נגדה גרמה לארקין להודיע על עזיבתו בתום העונה, עשויה לגרום לו לחזור בו מההחלטה. מילות המפתח, הסבירו, הן ניצחון היום וחזרה לליגת העל.
ובאשר ליריבות ולאיבה בין ר"ג ללוד שהגיעה לשיאה קצת לפני חודש, ימים יגידו אם תתפתח בין ליריבות מיתולוגית שתזכיר במשהו את זו עם הכח. ואם כבר הכח, לא תופתעו ודאי שלא מעט מאוהדיה הודיעו כי יחזיקו בשישי אצבעות לשינה ולאבו סובחי.
נא להמתין לטעינת התגובות
