מכבי נתניה, שהופיעה באותה עונה לראשונה בליגה הראשונה (וסיימה שישית), כאשר
במגרש הזה נחלה הפועל ת"א את תבוסת הליגה הגבוהה שלה בכל הזמנים, 5:0, שמונה שנים לפני דרבי הגשם. נתניה, האחרונה בטבלה, חגגה על חשבון גדול השוערים חודורוב, כאשר מוטל'ה שפיגלר, אז בן 17.5, כובש שלושער תוך 44 דקות.
למרות שירדה ליגה המשיך המגרש לספוג נקודות. נתניה שבה ללאומית ב-1964 אחרי עונה בה בקופסה ספגו קבוצות בצרורות: מכבי זכרון יעקב (1:6), הפועל נחליאל (0:6), הפועל עכו (0:6), הפועל קרית חיים (0:5) ובעיקר הפועל גבעת חיים (2:12).
בגלגולו הראשון, עד אמצע שנות ה-80, היו יציעי עץ מודולרים שהקיפו את המגרש ממש כקופסה. באמצע שנות ה-80 נבנה יציע האבן המאולתר. בשעתו היה יציע העיתונות ליד דגל הקרן הרחוק מחדרי ההלבשה וזכורות הקרנות של יגאל מנחם, שהיה מסתובב ליציע העיתונות וצועק: "תרשום אבינעם (פורת), זה גול".
עד שיגאל מנחם לקח את תיק הרחצה שלו באמצע משחק הניצחון 0:5 על מכבי חיפה בעונת 1990/91, ורץ הביתה להספיק לבית הכנסת, זכתה נתניה בחמש אליפויות בין 1971 ל-1983, כשדווקא 1981/82, בה לא זכתה באליפות, זכורה בזכות שלוש הצגות: ה-0:6 נגד מכבי ת"א, ה-1:6 נגד בית"ר ירושלים וה-2:5 על הפועל כפ"ס במשחק העונה. את האליפות אז הפסידה נתניה דווקא אצלה, בקופסה, בהפסד למכבי יפו (שער ניצחון של דודי אמיגה) ותיקו מול הפועל ירושלים (שוויון של יואב בסון).
באצטדיון הזה זכו מכבי ת"א באליפות ראשונה
שם החליט עובדיה בן יצחק להרחיק את חיים בר, כי היה הקפטן בחומה שלא עמדה תשעה מטר מהבועט. לשם הזה הגיעו ב-1965 אריק אינשטיין וגברי בנאי לזכות באליפות עם הפועל ת"א, ונאלצו לשמוט את בקבוקי השמפניה בין מושבי העץ, כי הפועל שוב הפסידה והכח לקחה אליפות בגלי גיל, עוד מגרש שהקבלנים בנו עליו. שם למדנו לבעוט פאלש עם המורה בני לם.
באצטדיון הזה השתמשו מכבי יפו ושמשון ת"א כבית, וגידי דמתי כבש בו שישייה לרשת מכבי רמת עמידר, וקיבל ציון 10. שם התרחש כנראה אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה, בו ניצחה בית"ר ירושלים 3:4 במשחק שסימל את האליפות ההיסטורית שלה ב-1987. שם למדנו את השמות לנד, שר-טוב, רזמוביץ', חסיד , פודי ופנגל, פרלמן וכספי. באצטדיון הזה זכתה לראשונה באליפות קבוצה שאינה מגוש דן, ב-1971, ב-11 נקודות הפרש (כשניצחון היה שווה רק שתי נקודות).
האצטדיון הזה ידע פיצוצים, ומשחקים מלוכלכים, וחרצבים, אבל בעיקר זכה להציג לעולם את 'נתניה ועוד 15', קבוצת הפלא שפשוט רקדה על המגרש. דוד פיזנטי שרף את הקו במקביל לרחוב בארי, כשחיים טוויג, האוהד הנצחי, יושב על גג מסדרון חדרי ההלבשה ומנסר את האוויר בשאגות.
מושיקו גריאני היה משכיב שני שחקנים ליד דגל הקרן שמתחת ליציע העיתונות ושולח את הכדור לקו אווירי בו לביא היה פוגש אותו ומנחית אותו לרשת, או מכנס היה עוצר באלגנטיות ברגל שמאל, מעביר לימין, וקורע את הרשת. חיים בר לא היה לוקח שבויים והיה חוזר מהקרנות בריצתו המתנדנדת.
נתניה בלי הקופסה היתה עוד קבוצה. איתה היא היתה אחת הקבוצות המרתקות בהיסטוריה.
הקופסה, 2012-1946. חתיכת מגרש.
נא להמתין לטעינת התגובות
