פרננדס: "הבינוניות שולטת בישראל"
אלמוג כהן: "גוטמן מזכיר את המאמן שלי בנירנברג"
מאז המשחק נגד בריה"מ עברו 55 שנה. הנבחרת פוצצה את ר"ג כמה וכמה פעמים,
אבי אלבק, בעל חברת "קונטקט" לשיווק, ניהל שיווקית את מכבי חיפה עד לסוף העונה שעברה, ולפני כן את מכבי ת"א בכדורסל. לפני שנתיים מכרה מכבי חיפה יותר מ-30 אלף מנויים למשחקיה בשלב הבתים של ליגת האלופות. ולדבריו של אלבק "אלה לא היו רק אוהדי חיפה, אלא אוהדים של כל הקבוצות".
גם בסן סירו עמדו 10,000 איש והריעו להפועל ת"א ב-2002, ברבע גמר גביע אופ"א. עד אז הפועל הביאה כמויות כאלה רק לדרבים שאירחה. ברור היה כי ביציע אוהדים של קבוצות אחרות. הקבוצות הפכו לאופציה מספר 1 של הכדורגל הייצוגי.
ב-20 השנה האחרונות, דור שלם, עבר האוהד הישראלי מהפכה. החשיפה לאירופה, הכניסה של הטלוויזיה בכבלים והרשתות המסחריות הפכו אותו לאוהד של קבוצות מצליחות.
חלק מחזיק בצד קבוצה שנייה, את הקבוצה שיש ביישוב, ואחר כך נבחרת. פעם זה היה הפוך. היום האוהד הישראלי יעדיף הצלחה ישראלית או פשוט יהיה אוהד ברצלונה או כל קבוצה בעולם שתענג אותו. מהכורסה בסלון.
מכלא 6 להרכב עכו והנבחרת הצעירה
אוהדי נבחרת אנגליה ברובם לא מגיעים מלונדון, מנצ'סטר או ליברפול. את המחיר משלמת הנבחרת הלאומית, אבל אנשי השיווק ואנשי ההתאחדות רואים זאת אחרת. אמיר אפרת, מנהל אגף ההסברה: "אם הנבחרת תצליח לאורך תקופה היא תייצר בסיס קהל שיבוא לכל משחק".
אלבק: "כשהנבחרת תהיה אטרקטיבית אתה תראה את כולם מגיעים. לא אומר ניצחה או לא ניצחה, רק שישחקו יפה. בכדורסל רוצים לראות שחקנים מזנקים על פרקט, אז גם במקרה הזה לא תשנה התוצאה. הקהל הגדול רוצה לאהוב את הקבוצה שלו".
בהתאחדות שכרו את חברת "רותם אסטרטגיה" שגיבשה את תכנית "20-20", שאמורה לשפר את פני הכדורגל עד 2020. אפרת: "היא אמורה להציג תוכנית כיצד צריך לפעול הכדורגל הישראלי - ליגות, נבחרות ומתקנים - בשיתוף פעולה עם משרד הספורט, כדי שעד 2020 יהיו דברים יותר טובים: תשתיות לאימון נוער והגדלת הרשומים בהתאחדות".
גם אגף קשרי אוהדים, שמנוהל על ידי לי רזניק, אוהדת כדורגל שרופה, מנסה למצוא את השביל חזרה ללבבות האוהדים. לאחרונה נערכה פגישה בין מאמן הנבחרת אלי גוטמן לבין ארגוני האוהדים. זה לא היה מפגש ראשון ולא כולם משתפים פעולה.
ההארד-קור עדיין מגלה הסתייגות. לא "לה פמיליה", לא "אולטראס הפועל ת"א", לא הפועל פ"ת ומכבי פ"ת. כן "אריות יהודה", כן "אולטראס מכבי", כן ה"קאמלס" מב"ש, כן ה"אינפינו" של מכבי חיפה ולאחרונה גם "הקופים הירוקים". אפילו אוהדי בני סכנין הגיעו לפגישה האחרונה ואף הביאו לגוטמן מגן הוקרה. הם אמרו בפגישה: "זו הנבחרת שלנו, זו הארץ שלנו".
רזניק שידלה את ההתאחדות להקדיש לבניית אולטראס נבחרת עשרות אלפי שקלים: תופים, דגלים, קונפטי. רק לאחרונה נרכשו למשחק הערב 5,000 שקיות אוכל, וחייל שמשרת במגרסה ימלא אותם בנייר. למשחק נגד יוון חולקו 10,000 דגלי ניילון שעלו 20 אלף שקל. יש דף פייסבוק, פגישות תפאורה, חלוקה של ארגוני האוהדים לשערים שונים והשתלטות על ברזלי העידוד. אוהדי נתניה הציגו ספרון שירים ובהתאחדות החליטו להדפיס שירון.
הכל טוב ויפה, רק שלמשחק הערב קיבלו ארגוני האוהדים 200 כרטיסים בלבד, וזה לכשעצמו אינו מספיק. הכוונה היא לתת ל-200 אוהדים שלא מפסיקים לשיר ולעודד לארגן את היציע ולחבר קצוות, דבר שקשה מאוד עם השנאות בין המחנות.
הבעיה היא שההכנות ליורו 2013 ישאירו את ר"ג, שוב, כאיצטדיון השמיש היחיד, איצטדיון שמבריח קהל. בהתאחדות עוד לא מוכנים נפשית לקחת משחקי נבחרת, אפילו ידידות, לפריפריות, שם חבוי רוב הקהל הרדום.
נא להמתין לטעינת התגובות
