ינואר 96'. הפועל ר"ג מארחת את הפועל טייבה במשחק רווי מתח בליגה הארצית (השנייה).
יובל נעים. לפחות הפעם זה לא נגמר בנגיחה צילום: דני מרון
אלפי צופים קולניים מאכלסים את המכתש הישן-נושן, וסכנת הפיצוץ אורבת בכל רגע נתון. הקריאות אל עבר לובש המדים: "השופט בן-זונה!" ו-"השופט גזעני" משמשות מעין מוסיקת רקע צורמת. שני פנדלים מדויקים של אילן חכים ואחד של יובל נעים, לא שיפרו את מצב רוחם של בני טייבה.
בהפסקה מתרחש מחזה הזוי: היו"ר האורח, שהוא גם במקרה ראש עיריית טייבה, מתייצב בעיגול האמצע, כשחזהו חשוף ומלהיב בקריאות קולניות את צאן-מרעיתו. שיא השיאים: ה"מאיור" של טייבה מניף תנועת אצבע צ'רצילאנית לאוויר, והאוהדים כמעט יוצאים מדעתם.
בדקות הראשונות של המחצית השנייה - דומה שהמשחק הוכרע. השופט שורק לפנדל לטובת טייבה, כיוון שהבחין שהבלם הוותיק של ר"ג - כן כן, יובל נעים, אז בן 29, באחת מעונותיו הטובות ביותר במדי הקבוצה - נגע בידו בכדור ברחבה.
הטרגדיה של ר"ג בשיאה: יובל מסתער על הקוון שסימן לשופט על העבירה ומנסה לשכנעו לחזור בו. לפני שהאיש עם הדגל מצליח להגיב - הוא מוצא עצמו על הקרקע. על פניו, נראה שיובל הכניס לו "ראסיה". יובל מכחיש עד היום.
האפילוג בוועדת המשמעת של ההתאחדות. טייבה זוכה לניצחון טכני, ועולה לליגה הראשונה; ר"ג יורדת לליגה השלישית. תם ולא נשלם.
נא להמתין לטעינת התגובות