החודשיים האחרונים היו די חלומיים מבחינת משה. מי שסומן כהבטחה הכי גדולה באקדמיית הכדורגל, שהוקמה בימים שארקדי גאידמק שפך כסף בלי הכרה, פורץ לתודעה רק עכשיו, כשהוא אוטוטו בן 21. אף שהיה קפטן נבחרת הנערים ואפילו קפטן נבחרת הנוער אצל אלי אוחנה, הקריירה של משה התעכבה דווקא בבית וגן. לצבא, מתברר, היה בכך חלק בלתי מבוטל.
אחרי טירונות בבסיס ניצנים נשלח משה לשירות בבסיס בצפון העיר, לא רחוק מביתו בפסגת זאב. אבל הבעיה הייתה שהבסיס מצוי באזור שמוגדר עוין ונפיץ, והצבא לא מאפשר להגיע אליו ברכבים פרטיים. כך יצא שמשה, בניגוד להרבה שחקני כדורגל שמגיעים לסיבוב דאווין של שעה בבסיס, היה צריך להגיע בבוקר בהסעה המרוכזת, ולצאת רק לפנות ערב באותה ההסעה.
במשך שנה הוא נלחם וביקש לעבור בסיס. הוא נפקד לא פעם ואפילו ישב בכלא, והתחנן שיעבירו אותו לבסיס שיאפשר לו לצאת לאימונים. למרות זאת, המערכת נשארה די אטומה. מפקד הבסיס דווקא הבין את המצב אחרי שאיציק קורנפיין התערב, אבל בבקו"ם לא ממש התעניינו.
"הם נתנו לו שתי אופציות", אמר השבוע מקורב לשחקן. "להמשיך לשרת באותו הבסיס או לצאת מהצבא. לא הותירו לו הרבה ברירה, כי אם הוא היה ממשיך באותו הבסיס הוא היה מפסיק לשחק כדורגל".
משה רצה להמשיך לשרת, כך לפחות הוא לא מפסיק לספר מאז שוחרר מהצבא בתום שנת שירות אחת.. "הצבא בפירוש מירר לו את החיים", אמר השבוע איתן מזרחי, הסקאוט של המועדון ומי שגידל את משה באקדמיה של בית"ר.
"בעונה שעברה הם לא נתנו לו בכלל לצאת לאימונים. היו שבועות שהוא לא היה מגיע בכלל לאימונים כי הוא היה סגור בבסיס מהבוקר עד הערב. הייתי שם אותו בהרכב בשבת ואנשים היו מדברים כי הוא לא התאמן כל השבוע, אבל ידעתי מה יש לילד הזה לתת ולא הסכמתי לוותר".
היום נראה שאין דבר שמשה רוצה יותר מאשר לחזור לצבא. "זה לא רק בגלל שלא יהיה לי סיכוי לשחק בנבחרות ישראל", אמר לחבריו. "זה קודם כל בגלל שאני בא מבית ששירת את המדינה, ולא נוח לי עם זה שלא השלמתי שלוש שנים. כל אזרח צריך לעשות שירות צבאי מלא, ולא טוב לי עם המצב הזה".
בקבוצה, לעומת זאת, משה דווקא משרת, ובחודשיים האחרונים הוא עושה את זה מצוין. במשחק האחרון מול מ.ס. אשדוד הוא שיחק כמגן ימני והיה המצטיין, יחד עם סטיבן כהן. האוהדים תפסו את הראש כשירה כדור נדיר מצד ימין, שיכול היה להתחרות בקלות על שער העונה אלמלא היה נהדף ע"י אופיר מרציאנו.
מזרחי, שישב ביציע, התמלא גאווה. "את ברק ראיתי בפעם הראשונה כשהיה בן 13", נזכר השבוע. "עקבתי אחריו וראיתי ילד מוכשר מאוד, ומיד כשפתחנו את האקדמיה ב-2006 צירפתי אותו. הוא היה משלושת הילדים הראשונים שהיה צריך לפתח כדי שיגיעו לקבוצה הבוגרת. היו 16 שחקנים מכל הארץ באקדמיה. ברק התפתח בתוך האקדמיה כמו מתן בן סימון, אלי דסה, צחי אליחן ואחרים".
"לי היה ברור שהילד הזה יגיע הכי רחוק, ולכן אני לא מופתע מהחודשיים האחרונים ולא מהמשחק האחרון בשבת", הוסיף מזרחי, "האקדמיה תרמה מאוד להתפתחות שלו וצריך לתת קרדיט לארקדי גאידמק, שנתן בהתחלה הרבה כסף לטובת הפרויקט, ולאיציק, שנלחם על האקדמיה במשך שנתיים כשלא היו יותר תקציבים. איציק ידע לשמור על השחקנים האלה, גם כשמסגרת האקדמיה התפרקה".
למה אתה כל כך בטוח שהוא יצליח?
"אופי, מנטאליות חזקה, כשרון ענק ומקצוענות. יש לו הכול, בליווי יסודות פנטסטיים. הוא שולט בשתי הרגליים, בכדרור, בנגיחה. הוא משחק פשוט, ואין אצלו עניין של פחד במה. יש הרבה שחקנים ענקיים באימונים, אבל במגרש הביטחון נעלם להם. ברק עולה לכל משחק בלי להתרגש. הוא מבין שהוא בא לתת 90 דקות של עבודה".
באקדמיה של בית"ר עבד גם ז'אן טלסניקוב, שפגש את משה בקבוצת הנוער. טלסניקוב חייך השבוע כשהתבקש לדבר על חניכו לשעבר. "אני זוכר את ברק משה עוד כשחקן בנערים א'", סיפר. "מדובר בילד טוב, דוגמה ומופת במגרש ומחוצה לו. הוא שותף לדינמיקה הקבוצתית, ותמיד יסייע לאנשים. הוא משקיע מאה אחוז בכל אימון. כל מאמן היה שמח שיש לו שחקן כזה בסגל ואני בכלל לא מופתע ממה שקורה איתו עכשיו".
המחמאות לא נפסקות כאן. "יש לו פס נקי והוא יודע לבנות משחק", קובע טלסניקוב. "הוא עוד צריך לייעל את המשחק שלו בחלק הקדמי, ופה יש לו מה לשפר. אבל המהירות שלו מספקת, והוא שחקן חכם מאוד ומבין את המשחק. הוא תמיד חיובי. בקיצור, הוא דבש ואני אוהב אותו מאוד".
המשחק הראשון העונה בו פתח משה בהרכב היה בתחילת דצמבר, מול מכבי פתח תקווה. בית"ר הייתה בשיא השפל המקצועי ובקושי גירדה תיקו ביתי. אף שלא היה הרבה מה לראות בקבוצה של יובל נעים, משה הצליח לצוד את העין.
משה שיחק אז בתפקידו הטבעי - קשר אחורי - והיה מעולה. זו היתה הפעם הראשונה שאוהדי בית"ר גילו את השחקן. דווקא באותו שבוע התמוטט לפתע משה באחד האימונים והובהל במהירות לבית החולים. בבית"ר החליטו שלא לקחת סיכונים ולא להחזיר אותו עד שיעבור בדיקות כלליות, מה גם שהתברר כי חווה בעבר שני מקרים דומים.
את המשחק מול בני יהודה כבר ראה משה מהיציע. מאחר שחיכה לתוצאות הבדיקות. הרופאים דיברו על התייבשות, אמרו שהוא צריך לאכול ולשתות טוב גם בחורף ונתנו אישור לחזור לפעילות. "כבר פחדתי מהגרוע מכול", סיפר אז השחקן. "חששתי שיגידו לי שמצאו לי משהו לא טוב בלב או בדם, ושאני צריך להפסיק לשחק כדורגל. אבל ברוך השם, זה נגמר בטוב, ואני מאמין שזה כבר לא יקרה שוב".
בשבת שעברה מול אשדוד פגש משה את ניר ביטון, שלא מזמן היה איתו בנבחרת הנוער. "ברק שחקן מצוין, ואם הוא היה משחק בקבוצה כמו מ.ס. אשדוד הוא היה פורץ מזמן", קבע השבוע השחקן המחוזר ע"י מנצ'סטר סיטיי. "בית"ר זה מועדון שיש בו הרבה לחץ, ורק עכשיו נותנים אמון בצעירים. זה משתלם להם ורואים תוצאות".
באשדוד נותנים לצעירים להתבטא ולכן אני ושחקנים אחרים הצלחנו לפרוץ מהר. בבית"ר של השנים האחרונות אי אפשר היה לעשות את קפיצת המדרגה הזו. ברק הוא אחלה גבר. היינו חברים די טובים בנבחרת, וכל שחקן מהשנתון שלי שמקבל חשיפה משמח אותי. אני מאחל לו להמשיך להתקדם, ושיהפוך להיות בורג מרכזי בבית"ר".
גם גדי כרמלי, ששימש עד לא מזמן עוזרו של מוטי איוניר במכבי ת"א, מכיר היטב את ברק משה, אותו ראה בנבחרת הנערים. "אם בית"ר לא הייתה נקלעת למצוקה הכספית שלה, מי יודע איפה היה היום ברק משה", אמר השבוע כרמלי, שנחשב לחבר קרוב של יובל נעים. "מי שמשתמש בכדורגל הישראלי בחמישה זרים, אין לו מושג במשחק".
"הגדולה של ברק משה היא קודם כול האישיות שלו. הוא ילד שקט, מקצוען, נחוש, נכס לקבוצה ולמאמן. הברוך של בית"ר הוליד את ברק, וזה הדבר הכי טוב שיצא מהעונה הזו. הוא ישב כל הזמן בשקט בחוץ ולא עשה רעש, והבעיה היא שבארץ לא יודעים להעריך שחקנים כאלה. אם הוא ישחק וימשיכו לטפח אותו, הוא יכול להגיע הכי רחוק שאפשר. ראית בשבת איך הוא העביר מרגל ימין החזקה שלו לרגל שמאל וירה מזווית קשה לחיבורים? כמה עוד שחקנים בארץ יכולים לעשות את זה?".
בבית"ר יש תמימות דעים לגבי איכות השחקן, והם בטוחים גם שהשתן לא יעלה לו לראש. לא מזמן הגדיר אותו תומר בן יוסף כ"גל אלברמן הבא". המחמאה המחייבת הגיעה השבוע לאוזניו של משה ועשתה לו צמרמורת. אותה צמרמורת שהוא רוצה לחוות כשאותו זקן חביב מלפני עשר שנים יופיע בשבוע הבא בבית וגן, ויגיד לו: "ילד, אמרתי לך שיבוא יום ותהיה שחקן בבית"ר ירושלים?".
נא להמתין לטעינת התגובות