האלופה המדדה גוררת רצף נדיר של ארבעה הפסדים רצופים (לרנקה, הפועל ת"א, הפועל חיפה ושאלקה), אלישע לוי מצוי בעיצומו של מסע רדיפה ועטר - היורש הטבעי ויקיר הקהל - מצפין לביקור מולדת בשיאו של המשבר. האביר על הסוס הלבן, הפרצוף מהשלטים, ההוא מהשירים. רק זה היה חסר לאלישע. זה מה שחסר לירוקים?
מה אתם אומרים, מי מתאים יותר לחיפה? עטר או ברקוביץ'?
בזמן שהקהל דוחף אולי יותר מתמיד למשיחת האיש והתלתלים למלך, מרחפת מחדש התהייה: האם עטר הוא האיש הכי מתאים כדי להוציא את חיפה מתסמונת המיצוי, שמתעוררת במועדון הזה בכל פעם שמאמן מגיע לרף ארבע העונות הרצופות.
הרבה סמלים כבר התגלצ'ו במדרון החלקלק של קבוצת נעוריהם וסיימו אותו כסמלים במיל', חבולים ומצולקים. אבל מאחורי משה סיני, אלי אוחנה ואבי נמני לא עמדו תשע עונות כמאמן ראשי, 215 משחקים בליגה הבכירה (50.5 אחוזי הצלחה), עליית ליגה, שתי סגנויות וגביע עם בית"ר ירושלים. ואולי זו בכלל הבעיה של עטר. אולי אהבת הקהל, משולבת ברזומה המגוון היא שהופכת את המאמן ליותר מדי מתאים לתפקיד, לאובר קווליפייד.
"ראובן עטר צריך להיות המאמן הבא של מכבי חיפה, נקודה", קובע אייל ברקוביץ', שבקיץ 2006 הצטרף למכבי נתניה כמנג'ר, מה שגרם אז לעטר לעזוב למכבי הרצליה, להתפטר תוך שמונה מחזורים ולחזור לנתניה נטולת ברקוביץ' כבר בינואר.
"אלא שלמרות שראובן חייב להיות המאמן הבא, אני לא בטוח אם הוא מתאים", ממשיך ברקו, "בקבוצות של ראובן הוא הכוכב, אפילו כמאמן. יענקל'ה שחר לדעתי לא ייקח אותו בדיוק בגלל זה. הוא אוהב להיות הכוכב בעצמו. עטר הוא מהז'אנר שלי, וכמו שב-2005 יענקל'ה לא רצה שאחזור לחיפה, לדעתי הוא גם לא ירצה את ראובן".
עטר נכנס לעונה הנוכחית כשיש לו הרבה מה להפסיד, וזה מבלי להרחיב על הבור הכלכלי שהותירה עזיבת דניאל יאמר.
בעונה שעברה נתניה הלהיבה כל הדרך למקום השישי, כשרק פלייאוף עליון פושר (חמש נקודות מ-18) מנע ממנה מיקום גבוה יותר. הקיץ עזבו את הקבוצה הקפטן אוראל דגני, דלה ימפולסקי, השוער המצוין קרלוס אריאס והמגן השמאלי טל מעבי, כשגם עמרי בן הרוש, ששיחק בעונה שעברה כמגן, הוסט לעמדת הבלם.
השלד, ההתלהבות ושיטת המשחק (3-3-4 או 1-5-4, תקראו לזה איך שאתם רוצים) אמנם נשמרו, אבל ההגנה שעטר גיבש שונה לחלוטין.
המגינים הם טובראס "טופי" פינאס וליאור ראובן, אל בין הקורות הוזעק
למרות זאת, את הסיבוב הנוכחי סיימה נתניה עם ארבע נק' ושבעה שערי זכות יותר לעומת השנה שעברה - מספרים הסותרים את התדמית ההגנתית שיצאה לקבוצות של עטר. ניצחון הערב, ונתניה ממירה את המקום השמיני ברביעי - חמש משבצות מעל חיפה, ועוד מכה ניצחת לאלישע בקרב האבוד מראש על דעת הקהל.
"מבחינת הנק' אנחנו במגמת שיפור", אמר ראובן עטר אחרי התיקו מול מכבי ת"א בטדי בשבת שעברה, "אני מרוצה מצבירת הנק' ומכיבוש השערים, שם אנחנו בין המובילים בליגה. אני מרוצה מאוד מהסיבוב ולא רואה שיש בקבוצה יותר מדי בעיות".
ואם עטר אומר, תהיו בטוחים שהוא יודע. בסביבת נתניה אין ויכוח על כך שעטר הוא מהאנשים היותר ריכוזיים שקיימים בכדורגל הישראלי. הכל עובר דרכו - מהאיסור להכניס פלאפונים לחדר ההלבשה ועד צבע החולצות שאיתן תשחק הקבוצה. מאז שיאמר השאיר את הקבוצה לקובי בלדב ולגיל לב, המאמן גם נטל לעצמו סמכויות נוספות, ועכשיו כדי לקבל ראיון עם שחקן מנתניה צריך לעבור דרך עטר.
"ראובן הוא אדם מאוד רגיש, כל דבר קטן יכול פתאום להכעיס אותו", מספר שחקן שעבר תקופה לא קצרה אצל עטר, "אם אתה אומר משהו לא לרוחו, עדיף לא להיתקל בו. הוא מאמן שמתערב בכל פרט, מהגדול לקטן וזה לא תמיד טוב. הוא אפילו קובע באיזו תלבושת תעלה הקבוצה. בחיפה מישהו ייתן לו לעשות את זה? זה מועדון פי כמה וכמה יותר גדול. לא בטוח שיהיה לו קל להצליח שם כמו בנתניה. בסופו של דבר הכל עניין של תוצאות. כמו נמני, גם עטר ילמד שהחיבוק של הקהל לא יימשך זמן רב".
ועטר הוא באמת מאמן של שחקנים. קשוח וחשדן כפי שהיה גם על המגרש, אבל גם אחד שנושם את הדשא ולא מתעסק בתקשורת. אחד שהשחקנים משחקים בשבילו. חלקם אף מעידים כי הם חייבים לו את הקריירה על ההזדמנות שנתן להם. מין הערצה מהולה בפחד, יש שיגידו.
אבל גם קבלות לא חסר. אצל עטר תמיר כהן היה בשיא הקריירה ויצא לבולטון, קפטנים יכלו להיות גם בני 20 או 21 (אלמוג כהן ודגני), שחקן בעייתי כמו קובי דג'אני הפך למניה בטוח וניר נחום, שכבר היה סגור בעירוני נתיבות, פתאום משחק בקביעות בליגת העל. גם בן הרוש, שעכשיו מתווכחים על מספר המיליונים שיקבלו עבורו, כבר היה בדרך לכפר יונה עד שעטר החליט להריץ אותו במקום יגאל אנטבי. אז אל תתפלאו אם בעוד כמה שנים לא תבינו מאיפה נפל עליכם העידו לוי הזה.
אבל למטבע שני צדדים, וידוע כי שחקנים שעטר סימן גמורים אצלו. בנתניה עד היום יש שטוענים כי לא החזיר את גולן חרמון מהפועל חיפה רק כי ידע שהקהל אוהב אותו, ופחד שמישהו ייתפס כגדול ממנו ביציעים. ואם חרמון היווה בעיה, אז מה יהיה מול יניב קטן?
לירון וילנר שוחרר בזמנו בגלל ראיון שאבא שלו, יהודה, נתן למקומון; אורי אוזן נחתך עם סיום העונה, בה רק הוחזר על ידי ברקוביץ' ואלי גוטמן; את רביד גזל, שעזב למכבי חיפה אחרי ירידת הליגה ב-2004 (עטר הגיע בשליש האחרון של אותה עונה), הוא סימן כשחזר במקום נתי עזריה ב-2009, כמו גם אמייה טגה, שאחרי מחנה אימונים מצוין וזימון לנבחרת, הפסיק לקבל הזדמנויות עם שובו של עטר לקדנציה שלישית בנתניה.
"היה לי מחנה אימון מצוין ופתחתי אצל נתי עזריה, אבל אז ראובן הגיע, נתן לי לשחק פעמיים ומאז זהו", מספר טגה, כיום בהפועל אשקלון, "שלושה חודשים לסיום העונה, נכנסתי לשיחה עם ראובן בשביל השקט הנפשי שלי. הוא אמר לי שאקבל בדיוק את מה שאני מתאמן, ולא שיחקתי יותר עד לסיום העונה. כנראה שהוא חשב שלא הגיע לי. אני לא רוצה לחשוב שהיה שם משהו לא מקצועי. בסך הכל מדובר במאמן מצוין. אם אחרי עונה כזו של נתניה וחיפה הוא לא יגיע לשם, אז מתי הוא יגיע?".
גם בגזרת הזרים הדעות חלוקות. עטר הצליח מאוד עם הירושות שקיבל מקודמיו. המאמן עשה עבודה מצוינת עם לואיס מארין ואובודו אוקוצ'ה (הובאו ב-2006 ע"י ברקוביץ' וגוטמן) וביוואן פרנסמן (הגיע ב-2008 אצל מתיאוס), אבל נכשל עם מרבית הזרים שהביא בעצמו.
להוציא את טופי, המגן ההולנדי-סורינמי שנותן עונה מצוינת והגיע די במקרה, עטר לא ממש פוגע בשחקנים אותם הוא מביא מבחוץ. מריאנו קפוארלה, אלכס מרטינוביץ', פבריציו קבראל ומוסא סאנוגו הם רק חלק מהרשימה הלא מרשימה, אליה אפשר להוסיף גם את דייויד גומס, שבעונתו בנתניה כבש רק שלושה שערים.
צריך לזכור כי בעונות בהן לנתניה היה תקציב גבוה יחסית, עטר סיים פעמיים במקום השני. יחד עם זאת, הפערים מבית"ר תמיד היו בלתי ניתנים לגישור והליגה בלטה מאוד בחולשתה.
גם התקופה בירושלים, בה הוזעק כדי למלא את מקומו של יצחק שום לא השאירה רושם עז מדי על השחקנים בבירה. חלקם מספרים כי לא מדובר במאמן שמתעכב יותר מדי על טקטיקה וכי עטר עשה עליהם רושם של בחור רגיש מדי - תכונה לא תמיד בריאה, שמובילה לעתים להיעלבויות מיותרות.
את הטענה כי היה רך עם כוכבים כמו אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן, שללו שחקנים שהתאמנו תחתיו בבית"ר, ואמרו כי עטר בחר את המלחמות שלו בחוכמה, כמו גם קודמיו בתפקיד והבאים אחריו.
על השאלה אם הקו של עטר יכול להצליח גם בקבוצות עם שאיפות גדולות יותר משל נתניה השיב אתמול דניאל יאמר: "לראובן יש מגע קסם בכל הקשור לאימון, הוא אחד שיודע איך לחבר את כל החלקים בפאזל. הוא יכול לאמן בכל מקום בעולם, והוא הוכיח בבית"ר ובנתניה שהוא מאמן מצליח ומוכן. איפה שהוא יהיה, אני תמיד מאחל לו מזל". המשפט האחרון מתאים מאוד לבעלים הקודם, שבעבר כבר זקף את היכולת של עטר להצליח בלי תקציב מנופח ובלי כוכבים למזל.
גם אריאל שיימן, שפיטר ב-2006 את עטר, לא רואה סיבה למה השידוך של המאמן וחיפה לא יפרח. "עטר הוא אחלה בן אדם ואחלה מאמן", מספר הבעלים, שאז בדיוק החליף 16 מאמנים בשש שנים ונפרד מהמאמן לאחר שלא נענה לבקשתו לשתף יותר שחקני בית. "בהרצליה לא הסתדרנו, אבל לא היה לזה קשר ליכולות האימון שלו. אלה היו חילוקי דעות בנוגע לרכש. הוא משקיען ענק ומבין כדורגל מצוין, אז בוודאי שהוא ראוי ומתאים לאמן את חיפה".
יציע ג' יהיה סגור הערב, בגלל התפרעות אוהדי מכבי חיפה בדרבי. ניצחון מרשים של עטר ונתניה, וגם המרוץ להחלפת אלישע עשוי להיסגר. קרית אליעזר, נא להתנהג בהתאם.
נא להמתין לטעינת התגובות
