כעבור שנה, בזכות ההתרשמות החיובית של איוניר, הוא כבר הפך לשחקן הרכב בנבחרת הנערים עד גיל .17 השבוע הוא יוביל את הנבחרת של עופר פביאן בטורניר קדם אליפות אירופה שייפתח מחר. הבחורים ינסו להתברג במקום הראשון בבית שכולל גם את יוון, שוייץ ואיסלנד, כדי להמשיך לשלב העילית של המוקדמות.
מעט מאוד שחקנים, אם בכלל, היו מצליחים לשרוד את המסע הקשה שעבר הילד משכונת נווה-יוסף בחיפה. הסיפור שלו מתחיל ב1995- בבירת אתיופיה אדיס אבבה, שם נולד למשפחה יהודית קשת יום. לישראל עלה בגיל שנתיים, יחד עם אמו ושני אחיו הגדולים. כיוון שאביו של טריקו לא עשה את המסע לישראל, אמו ישהרג (38) היתה המפרנסת היחידה, ונאלצה לעבוד 13 שעות ביום בבית אבות.
למרות הקשיים ישהרג טיפלה בילדיה במסירות, ודאגה שלא יחסר להם דבר. כדורגל היה האהבה הגדולה של טריקו, אבל בהתחלה הסתפק במשחקים במגרשי האספלט בשכונה. רק בגיל 11 עשה את צעדיו הראשונים על המגרש הירוק, בקבוצת הילדים המקומית של נווה-יוסף.
"לאורך כל הדרך אמא שלי דחפה אותי ורצתה שאצליח בכדורגל," אומר טריקו. "היתה לי ילדות קשה מאוד, אבל היא תמיד האמינה בי ועבדה שעות נוספות כדי שאוכל להמשיך עם הכדורגל.
"תמיד האמנתי בעצמי וידעתי שאני יכול להפוך לשחקן. בגלל זה השקעתי את כל מה שיש לי בכדורגל. מה שנתן לי את הכוח להמשיך ולהתמיד זו האמונה שיום אחד אוכל להיות כדורגלן עשיר, ואז אחזיר לאמא על כל ההשקעה שלה בי."
הקריירה של גטהון קיבלה דחיפה בגיל ,13 אז חגג בר מצווה בדיסקוטק בחיפה והכיר את מי שכעבור כמה שנים יהפוך לאביו המאמץ, גיא סולומון. סולומון ,( 41) שעלה גם הוא מאתיופיה, היה בעל המועדון, והסיפור של הנער המוכשר נגע ללבו.
"ראיתי את הנחישות והרצון שלו, וחשבתי שחבל שילד כל-כך מוכשר יתפספס בגלל חוסר תמיכה," מספר סולומון. "החלטתי לקחת אותו תחת חסותי, הסעתי אותו לאימונים ולמשחקים, ודאגתי לו לכל הציוד שהיה צריך."
החיבור של סולומון וטריקו אפילו הביא להתאהבות בין סולומון לאמו של טריקו, שגרים ביחד בנווה-יוסף כבר שנה. לאמא ישהרג קשה מאוד כשהבן עוזב את הבית לתקופות ארוכות, כמו למשל השבוע, כששהה עם הנבחרת בבית הנבחרות. "הוא הילד הקטן שלי ואני לא ישנה בלילה מרוב דאגה," היא אומרת. "אבל זה החלום שלו ואני שמחה שהוא מגשים אותו. תמיד האמנתי בו, ואני מאושרת בשבילו."
אף שבנוער הוא משחק בקבוצה הצנועה של נווה-יוסף מהלאומית, בנבחרת הוא שחקן הרכב
כבר בהופעת הבכורה של טריקו במדים הלאומיים הוא כבש ב1-1- נגד הונגריה. "יש לי כבר כמעט 10 הופעות בנבחרת, אבל בכל פעם שאני לובש את החולצה הכחולה עוברת לי מחדש צמרמורת בגוף. אני מרגיש גאה, ויותר חשוב שייך," הוא מספר.
למשחקים הוא עולה לצלילי המוזיקה של טופאק באוזניות ")זה מרגיע אותי,(" והחלום הגדול הוא לשחק בעתיד בברצלונה ")אומרים לי שאני משחק ממש כמו אינייסטה.(" אבל בינתיים יש לו על הראש את משחק הפתיחה של הטורניר הקדם-אירופי מול יוון מחר. "כולנו מתרגשים. זאת פעם ראשונה במעמד כזה, אבל קיבלנו הגרלה סבירה, ואנחנו משוכנעים שאפשר לעשות את זה."
נא להמתין לטעינת התגובות
