יצחקי היה מהיותר נועזים. בעוד שאחרים הסתפקו בציוצי שבת שלום או בעדכון מהדרך לאימון בחו"ל, בחר החלוץ גם להגיב לדברים שנכתבו עליו בתקשורת. אחרי השער שלו מול הפועל פ"ת במחזור הראשון ירה יצחקי כמה מילים לאוויר שהקפיצו את קוראי השפתיים. כתבנו אז שהוא חש פגוע ממעמדו במכבי ת"א ושהתגובה נבעה מכעס על הצוות המקצועי. אז החלוץ ניצל את הרשת החברתית כדי לטעון בתקיפות שזה לא נכון.
"הכדורגלנים כאן יותר סולידיים," הוא מודה. "הרגשתי שנכתבו דברים לא נכונים, אז כתבתי תגובה. יכול להיות שאם בעתיד יעשו עליי כתבת פרופיל שלא תמצא חן בעיני, אני שוב אנצל את הטוויטר כדי לכתוב את האמת שלי. בינתיים אני מוריד פרופיל."
דעה: כדורגלני ישראל, צייצו!
בעוד שמעבר לים, ובעיקר בספורט האמריקאי, המצייצים פורחים, כאן אצלנו העסק עוד בחיתולים. משה מישאלוף (@Mishaeof) התוודע לסיפור כבר לפני שבעה חודשים וניסה להנחיל אותו בחדר ההלבשה של בית"ר ירושלים.
רק אבי ריקן (@avirikan) התלהב. היום, כשהוא בהפועל עכו, מישאלוף כותב על האיחורים של רכבת ישראל. "ירדתי מזה כמעט לגמרי והיום אני יותר בפייסבוק. הפעם האחרונה שכתבתי היתה מרוב עצבים על האיחורים ברכבת. זה משהו נורא."
אבל בעוד הכדורגלנים פה לא בדיוק החליטו איך להתייחס לעסק, פורח הטוויטר דווקא בקרב הלגיונרים. מי שפתח את העיניים לשחקני הנבחרת המשחקים בחו"ל הוא דובר הנבחרת גיל לבנוני .(@GilLebanony).
"אני לוקח על עצמי את האשמה," הודה אתמול לבנוני ממלטה. "בכל העולם אנשים פתחו לעצמם כלי תקשורת משלהם. פייסבוק, אתר פרטי, בלוג ובתקופה האחרונה גם טוויטר. מה שקרה בנבחרת זה ששחקנים קטרו על דברים שנכתבו עליהם, אז אמרתי להם: 'מה הבעיה? אתם לא צריכים להתקשר לעשרה עיתונאים ולהגיב. תשתמשו בטוויטר."'
הראשון שהתחבר לזה ברצינות היה יוסי בניון ,(@YossiBenayoun15) אחרי שבאחד האתרים פורסם כי זרק את סרט הקפטן אחרי שהוחלף מול חוף השנהב. יוסי פתח חשבון, הגיב ובתוך חודשיים הפך לספורטאי הישראלי המוביל בטוויטר עם 96 אלף עוקבים - הרבה תודות למעבר לארסנל. גבוה מעל עמרי כספי 17) אלף,( שחר פאר (7,000) ואפילו מביבי נתניהו.
"בגלל שהטוויטר מוגבל ל140-
וקפטן הנבחרת ממש לא לבד. גם ערן זהבי ,(@EranZahavi) דודו אוואט ,(@RealDuduA) תומר חמד ,(@tomer87) מאור בוזגלו ,(@maorbuzaglo) ליאור רפאלוב ,(@LiorRefaelov8) בן שהר (@Bensahar11) וביברס נאתכו (@BibarsNatcho) מצייצים מרחבי אירופה. דקל קינן (@DekelKeinan) היה מהבודדים שיצאו מקופסת הכדורגל וצייץ את דעתו על המחאה החברתית. אפילו עוזר המאמן, טל בנין ,(@talbanin7) נשאב לרשת.
לבנוני משוכנע שהנוכחות של הטוויטר תהפוך ליותר ויותר משמעותית. "בהתחלה אמרו שמשחקים בשידור ישיר יבריחו קהל מהמגרשים, אבל אתה רואה שדרבי תל-אביבי עדיין ממלא את בלומפילד. הטוויטר יכול לחיות לצד העיתון ואתרי האינטרנט. זה כלי יעיל בו השחקן מעביר את מסריו בלי שיעברו עריכה.
"אני מסכים שהשחקנים עדיין לא הפנימו שהם צריכים לכתוב דברים מעניינים ולכתוב את האמת שלהם בלי פחד. אסור יותר לחיות בקלישאות. בדיוק כמו שבקושי מכניסים בעיתון תגובות אחרי משחקים. אליניב ברדה (@ElyanivBarda) השתמש טוב בטוויטר כשגנק שיחקה מול חיפה."
גם קודקודי המועדונים בארץ לא יודעים עדיין איך בדיוק לאכול את הטוויטר. "אם אודיע שיש איסור על ראיונות ושחקנים יגידו מה שהם חושבים דרך הטוויטר, אני לא בטוח שאקבל זאת," אמר אתמול יו"ר בית"ר ירושלים איציק קורנפיין. "אני בעד חופש הביטוי, אבל אם החלטנו לא להתראיין, זה לא הוגן ששחקנים ידברו ככה על הקבוצה. בכל נושא אחר אין בעיה."
לבנוני מתנגד: "אחרי יוון, כשכל המדינה סערה, ביקשתי מהשחקנים להתראיין בשמם. הרי האוכל הכי טוב לתקשורת זה כשיש איסור ראיונות ואז מצטטים בעילום שם. צריך לעודד את השימוש בטוויטר וחובה להשתמש בטכנולוגיה. זה אמנם בחיתולים פה, אבל הספורטאים בארץ הם שיובילו את המגמה. הטוויטר יגדל. אחריהם עוקבים הכי הרבה אנשים."
לא במקרה פורחת התופעה במקביל ליציאה המאסיבית של כדורגלנים לאירופה. המרחק, ואולי גם השעמום בניכר, עושים את שלהם ומגבירים את הצורך להשתמש באמצעי התקשורת המקוונים. אבל בליגת העל שלנו הטוויטר לא קוצר הצלחה יתרה.
מועדון יוצא דופן הוא עירוני קרית-שמונה, שם נפתח השבוע חשבון לכדורגלן רביעי. אחרי ברק בדש (@badashon) והשוערים דני עמוס (@daniamos22) ואייל וקראט (@eyalv22) הצטרף גם שמעון אבו-חצירא ,(@Shmonabuhazira) ששמע יותר מדי פעמים את בדש מעדכן בחדר ההלבשה על דברים שקרא בטוויטר.
"כבר חצי שנה אני בסיפור הזה. אני מהחלוצים, תרתי משמע," קובע בדש. "בקרית-שמונה יש יותר זמן ואני מתעדכן מי פצוע, מי חולה ומתי האימונים." בדש מודה שהציוצים כאן הרבה פעמים משעממים. "זה כי אצלנו אין כוכבים," מסביר. "מה, אני מסי? אם מחר אעבור לשחק בחו"ל, ארצה לרשום את זה קודם בטוויטר, אבל עד אז מה אני אכתוב? שאני מאכיל את הבן שלי או שהוא משחק עם החתולים? .
"בקיץ הייתי באיביזה ובנמל התעופה ראיתי את סרחיו ראמוס מריאל מדריד," נזכר בדש. "החברים שלו הסתכלו עליי ואמרו לו שאני זהה לזלאטן איברהימוביץ.' התחלנו לדבר וסיפרתי לו שאני שחקן מישראל. קבענו לעקוב אחד אחרי השני, אבל אני מניח שהוא לא עוקב אחרי מה שאני עושה בקרית-שמונה.
"ראמוס (@SergioRamos) מעלה בכל יום תמונה. מהמלון, מהמשחק. נראה לי שהוא מעודכן ומעדכן יותר מכולם. אבל הוא לא כתב שהוא פגש את איברהימוביץ' הישראלי. אני גם עוקב אחרי זלאטן (@Zlatan–Official) ומעניין אותי לראות מה הוא עובר במילאנו. בזכות הטוויטר העולם נהיה קטן."
עמוס, שלמד על הטוויטר מוויליאם נ'גובו, היה מהראשונים להתחבר, אבל אחרי פרק זמן קצר הבין שאין הרבה קליינטים והפסיק. עד לאחרונה. "זה תופס עכשיו תאוצה אז חזרתי," מסביר השוער, "אני כותב הכל, כמעט בלי חשבון.
"אם רן בן-שמעון יספסל אותי לא אלכלך, אבל אכתוב מה אני מרגיש. זה כלי להעביר דברים אישיים. שחקנים בחו"ל יותר פתוחים לכתוב דברים אמיתיים ומשמעותיים וזה כיף לקרוא. בארץ אנשים יותר סגורים ומבחינת התקשורת טוב שכך. ביום בו הטוויטר יהיה נחלתו של כל אחד, לעיתון תהיה פחות משמעות."
נא להמתין לטעינת התגובות
