סבע: "הוכחתי שזה המקום המתאים לי"

בלמים לא אוהבים תרגילים כמו שאחמד סבע, הסקורר ממכבי נתניה, עשה שלשום על ביוואן פרנסמן, הדרום-אפריקאי של הפועל ת"א. הסבסוב המרהיב בפאתי הרחבה,
הכניסה המהירה והבעיטה לפינה היו שווים להעברת כדור בין הרגליים, סוג מסוים של השפלה.
  
"באותם רגעים מי בכלל חשב מה עובר עליו", צחק כובש הצמד כששאלנו אם לא כואב לו קצת על הבלם המושפל. "זו מחשבה של שניות. איזה שניות? עשירית שנייה. קיבלתי את הכדור והייתי משוכנע שהוא יחשוב שאני אלך על דאבל-פס. ראיתי כבר את הצעד הראשון שלו, ואז לקחתי סיבוב מהיר לכיוון השער. זה מה שמאפיין חלוץ, מחשבה מהירה וריכוז".

נפגשנו אתמול אחרי האימון בקפה "ארומה", בקניון של נתניה. אחמד הזמין סלט טונה קטן לא לפני שתחקר את הקופאית מה הוא מכיל, כשהוא מחשב היטב את הקלוריות ומבקש שתשים מעט לחם, בכדי שלא יתפתה.
  
כשהגיע לפני שנתיים לנתניה, מבני לוד, הוא סחב איתו 85 קילוגרם. בליגה הלאומית הרשה לעצמו מדי פעם להשתולל עם בצקים ופחמימות, אבל כבר בכניסה לקופסה הבהירו לו שאם הוא רוצה להישאר בליגת העל, שיתחיל להקפיד. היום כשהוא עולה על המשקל המחוג לא עובר את ה-81.
  
"עד היום כואב לי שהגעתי לליגת העל בגיל מאוחר", סבע, בן ה-31 לא מסתיר רגשות. "אבל אני לפחות מבסוט שלא איחרתי את הרכבת. הוכחתי לכל מי שפקפק שזה המקום המתאים לי".
  
היה לך קשה להתרגל?
"היה קשה מבחינת האימונים ורמת המשחק. היו ימים שהרגשתי שהעומס הוא יותר מדי. ליגת העל והליגה הלאומית זה לפעמים הבדל של שמיים וארץ, ואכן בעונה הראשונה היתה לי פציעה בשרירי הבטן, תוצאה של השינוי. אבל לא היה רגע אחד בקריירה שפחדתי ממה שעומד להיות. תמיד היה לי את הרצון הזה להתקדם, אולי בגלל העובדה שאף פעם לא עזרו לי. אף אחד לא בא לגלות אותי או לדחוף למקום הנכון. הכל לבד עם שתי רגליים".

פרשת סבע היא יום הכיפורים של מגלי הכישרונות בליגת העל. איך חלוץ שכל שנה היה דופק גולים ללא הכרה, המשיך להסתובב בליגות הנמוכות מבלי שקבוצה גדולה תיקח אותו כפרויקט? היום בנתניה הוא מראה לכל הבלמים איך עושים זאת נכון.
  
החלוץ נולד במג'ד אל-כרום שבגליל, כביש 85, לא רחוק מכרמיאל. עד עכשיו הוא עושה מדי יום את הדרך הביתה, לאשתו ושני ילדיו, לא חושב בכלל על האפשרות לעזוב את הצפון לטובת הנוחות של המרכז. "אין לי בשביל מה לעזוב", הוא מתפלא על השאלה. "המשפחה שלי שם, ההורים, החברים,

האישה. אני לא יכול לוותר למרות שהנסיעות לא קלות, ותחשוב שעשיתי את זה גם כששיחקתי בלוד. שם אני מרגיש הכי טוב".
  
סבע, בנו של כאמל, שחקן עבר בקבוצה המקומית, הלך בעקבות אביו ונהיה תותח איזורי. בגיל 15.5 עלה לבוגרים ותפס את עמדת מלך השערים של המועדון, שהסתובב בדרך כלל בליגות הנמוכות.
  
"להבקיע שערים זו תכונה שאפשר לשפר, אבל לדעתי נולדים איתה", הוא משוכנע. "בתור ילד הייתי יכול לעמוד שעות מול השער ולבעוט ומגיל צעיר הייתי נותן גולים. היתה תחושה שזה התפקיד שלי".
  
כמי שלא גדל במועדון מסודר, היתה לך בעיית יסודות?
"האמת שהרגל השמאלית שלי עדיין פחות טובה, אבל אם אני אצטרך להבקיע בעזרתה, אעשה את זה. אלה דברים שלא עבדו איתי עליהם, אבל מאז שהגעתי לנתניה שיפרתי הרבה, כמו טכניקה, שלא התעסקתי איתה שנים".
  
בגיל 29?
"תתפלא, אבל אפשר לשפר הכל, ואי אפשר לעצור את מי שרוצה. בבונדסליגה יש שחקנים שמשחקים בגיל 40 וממשיכים להתקדם. תשאל את כל המאמנים, אני שחקן שאוהב לעבוד, להשקיע, ולא מתבייש ללמוד מאחרים".
  
מי החלוץ שלך בעולם?
"רונאלדו. הברזילאי. השמן. תמיד היה ותמיד יהיה".

חיים לוי, שאימן את סבע במג'ד אל-כרום, לקח אותו בזמנו להפועל עכו שהיתה בלאומית. הבחור שיחק 17 משחקים, הבקיע 13 גולים וכשנראה היה שהנה הוא נותן פריצה מהאגדות שבר את עצם השוקית. בקיץ, כשההנהלה באה לשבת איתו על הארכת חוזה, הבין שאין על מה לדבר, ועזב.
  
לאף קבוצה מליגת העל לא נדלקה נורת הכישרון בעקבות הביצועים של סבע בעכו, אבל שני אנשי עסקים לודאים, המקורבים לאבו-סובחי, היו מספיק עירנים בכדי לחטוף את התכשיט. סבע לא זוכר את המחיר המגוחך שהם שילמו, אבל הוא זוכר היטב את הסעיף שגמר לו חלק גדול מהקריירה - חוזה ארוך טווח.
  
"תראה את מוראד אבו-ענזה", סבע אומר. "חלוץ מוכשר מאוד, אבל יש לו את אותה בעיה שהייתה לי. הוא תחת חוזה ולא יכול להשתחרר. כשאתה מגיע ללוד אין מצב שאתה חותם לשנה אחת. זה ישר ארבע שנים. לאבו-סובחי היו מחשבות גדולות מדי כשזה הגיע אליי. קבוצות לא רצו לשלם את הסכומים שהוא דרש, אז הוא אמר 'תישאר'".
  
לא בכית?
"התעצבנתי ובכיתי, ודיברתי עם אנשים שידברו איתו, אבל כלום לא עזר. השלמתי עם זה ועובדה שנתתי ללוד עוד עונה טובה".

במשך חמש שנים סבע שיחק בבני לוד. יעקב הלל, שאימן שם, סיפר לי פעם על התותח הזה סבע שחייב לצאת. הוא אפילו ניסה בזמנו לשדך את השחקן לחברו הטוב, אבי נמני, שהיה אחראי על הצד המקצועי במכבי ת"א.

"היה לי דיבור לא רק עם מכבי, אלא גם עם הפועל ת"א. גוטמן אימן שם", סבע נזכר. "שיחקנו נגד הקבוצות האלה משחקי אימון והוכחתי שגם נגדן אני יכול להבקיע. הבעיה שאבו-סובחי רצה להחזיר את ההשקעה וגם שם אמרו 'שחקן טוב, יכול לשחק בליגת העל', אבל לא ממש השתדלו. ערן קוליק, שאימן אותי, שאל פעם: 'איפה כל מגלי הכישרונות שלא ראו אותך כשהיית בן 16?'. סיפרתי לו שאף אחד לא בא לראות אותי".
  
למה לא הפכת שולחנות בכדי להגשים את החלום?
"הייתי יכול לעשות מהומות, להיכנס איתם לפרינציפ, אבל לא רציתי. כיבדתי את החוזה ובסך הכל הייתי במקום טוב. בבני לוד נתנו לי את מה שרציתי, הייתי הקפטן".
  
יכולת להיות מסודר כלכלית.
"אני יודע, אבל גם היום אני מסודר ויש לי עוד כמה שנים לשחק. אני לא בוכה על חלב שנשפך וגם לא כועס על אבו-סובחי. הוא החזיק חלוץ טוב שלא עלה לו הרבה ורצה להרוויח כמה שיותר".
  
היתה תקופה שהשלמת שכבר לא תגיע לטופ?
"תמיד ידעתי שיהיה לי קשה מאוד. תמצא שחקנים ששיחקו בליגות נמוכות והגיעו מהר לליגת העל. יש אולי שניים-שלושה. אין מה לעשות, אתה צריך לגדול במחלקת נוער טובה כמו מכבי חיפה או הפועל ת"א כדי שמישהו ידריך אותך איך לצאת. לצערי לא היה לי אחד כזה. אבא שלי היה איתי. עד היום הוא מלווה אותי לכל משחק. ניסה לדחוף, אבל לא היה מי שיאמין, וזה מה שעצר אותי".

אולי אם מכבי נתניה לא היתה נכנסת לתקופה פיננסית ומחפשת מציאות, עד היום סבע היה מסתובב עם אבו-סובחי, אבל כשיאמר התחיל להשגיח על הארנק ובקבוצה חיפשו חלוץ, מיד הגיעו ההמלצות. נתי עזריה שפך מחמאות על סבע.
  
כשעזריה היה בשלהי הקריירה הוא שיתף פעולה עם החלוץ במג'ד אל-כרום. אחר כך היה זה אבי פרץ, מאמן השוערים, ששיחק עם סבע וגם עבד מולו שעות נוספות. בגיל 29 מכונת השערים התחילה להראות מה שהיא יודעת גם לצופי הטלוויזיה.
  
"אם הייתי מגיע לליגת העל בגיל 22, הייתי משחק היום באירופה", סבע משוכנע. "זו ההחמצה הגדולה. אני משוכנע שיש לי את היכולות והתכונות הדרושות בכדי להגיע לשם. אז להגיד לך שאני לא בוכה בלילות? אני בוכה, אבל גם יודע שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה".
  
מה עם נבחרת?
"הנבחרת מאוד חשובה לי, גם אם אני לא שם. אני חלק מהמדינה הזו ואמשיך לעבוד קשה ומי יודע אולי יום אחד יקראו לי".  

לשחקן ערבי יותר קשה?
"לא חושב. לא רוצה בכלל להתייחס לזה. אני שחקן כדורגל".

סבע הוא היום קפטן מכבי נתניה. כבר לפני שנה היה ממלא המקום של אוראל דגני, וכשהמגן עזב למכבי חיפה, ראובן עטר נתן לו את הסרט ואמר שיש בו את כל התכונות שהוא מחפש בשחקן מוביל. אחד שעובד קשה על המגרש ומאוד אהוב על חבריו בחדר ההלבשה.
  
לא פלא. בזמן ששוחחנו, בשולחן הסמוך, המתין בסבלנות ובשקט חברו לקבוצה פיראס מוגרבי, שנתן לראש הקבוצה את כל הזמן והכבוד. "יש לנו הרבה צעירים וכמה מבוגרים שמדריכים אותם", סבע הסביר. "חבר'ה מאוד ממושמעים, וטוב שלא מדברים עלינו יותר מדי השנה. גם בעונה שעברה לא ציפו ממכבי נתניה והוכחנו לכולם שהם טועים. יש כאן שקט שלדעתי הוא אחד הסודות להצלחה. עבודה חכמה על המגרש וראובן עטר שיודע בדיוק מה הוא רוצה".

מפנטזים על תארים?
"אנחנו קבוצה מאוזנת בעלת חלק התקפי קטלני. כליבאת, עזרא, ניר נחום, פיראס, אני. אפשר לשחק בכל צורה, ולמאמן בטח יש בעיה כשהוא מחליט על ההרכב, אבל אין לנו מטרות כמו אליפות. מה שמאפיין זו המוטיבציה".

עטר עוזר לך?
"את ראובן הערצתי בתור ילד, תמיד אהבתי את צורת המשחק שלו. אני לומד ממנו המון גם כבן-אדם, כי הוא נותן יחס לשחקנים שלו ואתה רואה מה הוא מקבל. יש לו חלק גדול בהצלחה שלי".

אתה רוצה לסיים בנתניה את הקריירה?
"אני נמצא במקום נפלא, מועדון גדול. חתום לשלוש שנים. היו לי כבר בקיץ הצעות מפתות, אבל סירבתי. אם תגיע הצעה מדהימה אני אצטרך לחשוב עליה הרבה, אבל ממש הרבה פעמים, כי אני מאוד אוהב את מכבי נתניה".

אחמד, יש לך קריירה אחת, וכבר הפסדת הרבה.
"אבל אני באמת נמצא במועדון גדול".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...