למה זה היה קשה? בואו נתחיל מזה שלראשונה בחיי בישלתי בעצמי את הארוחה המפסקת ועשיתי את כל שאר ההכנות שהייתי רגיל שעושים בשבילי. מלבד זה, כשיורדים למטה ומסתכלים סביב יש תחושת אי שייכות חזקה מאוד לסביבה, כי בעצם בחוץ הכל שידר עסקים כרגיל. מכוניות, רעש, מסעדות ובתי עסק פתוחים. בקיצור, בדיוק ההיפך ממה שאני רגיל לראות בישראל.
בכל אחד משני ימי הכיפור שלי בבלגיה השתדלתי תמיד ללון בקרבת בית כנסת כדי שאוכל לשמור על המסורת, אבל אפילו שם זה היה קצת מוזר. בשנה הראשונה, כשעשיתי יום כיפור בליאז׳(עיר עם קהילה מאוד חילונית), באמצע התפילה הרעיש את בית הכנסת צלפול פלאפון. אף אחד לא התרגש, אפילו לא כשאותו אחד פשוט יצא החוצה לענות לשיחה. הייתי בהלם, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. בארץ היו הורגים אותו, חחח.
עוד מקרה שהפתיע היה כשאחד המתפללים פשוט לא היה סבלני
את יום כיפור השני עשיתי בבריסל יחד עם איתן טיבי. התארחנו אצל בחור יהודי בשם תומאס. הוא אירח אותנו למופת, אבל עדיין ההרגשה לא הייתה הכי נעימה 'ליפול' על מישהו ועוד ביום כיפור. בכלל, העובדה שאתה רחוק ביום כזה מהסביבה הטבעית שלך בטח לא הוסיפה. דווקא בבריסל בבית הכנסת הכל התנהל בצורה נורמלית, מה שהיה מרענן לעומת השנה הראשונה בליאז'.
למרות כל הדברים שציינתי, שכביכול נראים שליליים לגבי יום כיפור בגולה, אני חייב לציין שאני דווקא מודה על ההזדמנות שניתנה לי. אמנם שני ימי הכיפור שלי בבלגיה היו קשים, אבל תחושת הסיפוק אחרי כל אחד מהם הייתה עצומה, הרבה יותר גדולה ממה שחוויתי בכל יום כיפור בארץ.
כנראה כשאיחלו לי צום מועיל התכוונו לזה. ככה זה בחיים, בכל דבר שלילי אפשר גם לראות את הצד החיובי. בכל מקרה, אני שמח שהשנה אני מעביר את יום כיפור בארץ. כל מה שנשאר לי זה לאחל לכולם שנה טובה, צום מועיל וגמר חתימה טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
