גולסה לא בסגל חיפה לרמה"ש
ניר דוידוביץ' דואג אולי לעשות מפעם לפעם התקפי לב לאוהדים ולאנשי הקבוצה, אבל האוהדים מתים עליו. ויותר מזה, הוא גם לא כזה שוער נוראי. זו בדיוק הסיבה שהשבוע, כשהוא ביקש שיחה עם יענקל'ה שחר, הבוס נתן הוראה להוציא אותה לפועל וניר אפילו שוחרר מהאימון.
לא מדובר בעוד איזה שלומי אזולאי (בלי חס וחלילה לזלזל בחלוץ) שרוצה הבהרות לגבי עתידו. מדובר פה בסמל אולי הגדול ביותר של המועדון בשנים האחרונות בצוותא עם יניב קטן. הבקשה לשיחה הגיעה אחרי דריסה ללא רחמים לה זכה ניר בכמה מקומות. דריסה שהיא אפילו קצת לא פיירית ובמקרים מסוימים אפילו נעשתה על בסיס אישי.
בואו נחזור לרגע אחורה, ל-1 ביוני. ניר מעניק ליוני הללי במעריב את אחד הראיונות החזקים ביותר שידע הספורט הישראלי בשנים האחרונות, בו הוא דואג לפרק את כל אשר הצטבר על ליבו במשך 17 שנות קריירה. אחרי שמנקים מהריאיון את כל מה שפחות מענייו, נשארנו עם ראש בראש אחד לפתוח איתו את העונה. מלחמת ניר-יניב.
הקפטן מגיע מתאילנד, אחרי שעודכן עמוקות בפרטי הריאיון ומחליט להבליג, ניר מביע מיני-התנצלות והסיפור יורד מסדר היום, אבל ממשיך לבעבע עמוקות בתוך הקבוצה. דוידוביץ' נשאר עם האמירה על כך שקטן לא קרא לו להניף איתו את צלחת האליפות, ומתברר שלא סתם. היה מאחוריה המון תסכול.
לרגע
אך למרות זאת קשה להתעלם מהעובדה שהשניים לא בדיוק החברים הכי טובים. זה לא המצב הכי בריא לקבוצה, אבל כשמדובר בסגל של למעלה מ-20 שחקנים, אפשר לעבור על זה לסדר היום.
כאמור, בצוותא עם יניב קטן, ניר דוידוביץ' הוא אחד הסמלים הגדולים ביותר של מכבי חיפה בשנים האחרונות. זו גם יכולה להיות הסיבה שהיחסים ביניהם לא משהו, אולי מריבה לא כתובה על לבם של האוהדים.
אי אפשר להתעלם מהאהבה של אוהדי מכבי חיפה לשוער הוותיק. הם יכולים להתעצבן על הטעויות שלו, לכעוס על שטויות כאלה ואחרות שהוא עושה מדי פעם, אבל הם לא מתעלמים ממה שניר נתן לקבוצה בכל ימיו בה. הקהל של מכבי חיפה אוהב את ניר ושם אותו באותה שורה עם סמלים כדוגמת יניב קטן, ברוך ממן, אייל ברקוביץ' ואפילו אלון חרזי.
דוידוביץ' מעולם לא עזב את מכבי חיפה, נתן לה את נשמתו וחלק מכובד מאוד ממפרקיו ועשה איתה עונות מדהימות שהסתכמו בשבע אליפויות, גביע, העפלה לליגת האלופות וקמפיינים מצוינים בליגה האירופית ובגביע המחזיקות.
הקהל לא שוכח את זה ודאג להפגין את זה בכל צורה אפשרית. אחת הדוגמאות היותר יפות לכך היא שיחת טלפון שקיבל אחד הקולגות של עבדכם הנאמן מאוהד של מכבי חיפה. אותו אוהד ביקש מהקולגה, בצורה יפה ומנומסת יש לומר, שיניח לניר לנפשו.
האהדה לניר חוצה יציעים. אם את אייל משומר יציע 2 לא אוהב ויציע ג' כן, ואם את אריק בנאדו בתחילת העונה שעברה עודדו מצד אחד של האצטדיון ומהצד השני קיללו, הרי שאת ניר רוב הקהל של מכבי חיפה אוהב ומעריץ.
לכל אחד יש בליבו רגעים מסויטים משטות כזו או אחרת שלו, אבל בל נשכח שהבחור ניצב בתפקיד הכי אכזרי על המגרש. תפקיד שאם אתה לא בא ביום של תמנון, אז אף אחד לא באמת שם לב אליך וכשאתה עושה טעות אחת, אף אחד לא יישכח את זה לעולם.
דבר אחד שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל חייב לקבל ההערכה, זו ההתנהלות של יענקל'ה שחר. אחרי שאייל ברקוביץ' נזרק לכלבים מסיבה זו או אחרת, ואחרי שראובן עטר הוטס מהקבוצה של שומי ואחרי ששחקני עבר רבים התלוננו על כך שלא זכו ליחס, יענקלה כנראה הבין והפנים ששחקני בית, גם בסוף הקריירה שלהם, הם אלה שגורמים לאווירה טובה סביב המועדון ויוצרים אצל האוהדים את הרומנטיקה לקבוצה.
שימו לב איך יענקל'ה התייחס בשנים האחרונות לשחקנים שהיו סמלים. הפרידה מאדורם קייסי נראתה בהתחלה תמוהה, אבל אחר כך כולם הבינו שיענקל'ה ביקש ממנו להירגע והבטיח לו את תפקיד מנהל הקבוצה. הפרישה של אלון חרזי, אותו אלישע כלל לא רצה בקבוצה, נעשתה בצורה מאוד מכובדת והאיש מונה לסקאוט וזכה לפרידת עולם כשמול 40 אלף איש במשחק ליגת האלופות כולם הריעו לו.
את אריק בנאדו הוא החזיר לעונת פרישה, למרות שעל פניו נראה כי אין שום סיבה מקצועית אמיתית להשיב אותו. כך הוא גם נוהג עם ניר דוידוביץ'. פעם יכול להיות שאחרי ראיון כמו שניר נתן להללי, הוא היה מועף על טיל מהקבוצה. פה, יענקל'ה נשם עמוק, אמר לסובבים אותו ש'הבחור שיחרר קצת קיטור וזה בסדר' והמשיך הלאה. אין ספק ששחר למד איך להזיז את חבורת הילדים המגודלים הזאת.
דבר אחרון, שלא בהכרח קשור לאהבה של הקהל לניר וזה המחליף שלו. מאוד לגיטימי להביא מחליף לדוידוביץ'. בסך הכל השוער הוותיק כבר לא צעיר, הוא הרבה להיעדר במהלך הקריירה שלו ומכבי חיפה חייבת להתארגן על מחליף ראוי עבורו. אמיר אדרי, טוב ככל שהוא יהיה, הוא שוער מצויין, אבל לא אחד שאפשר לבנות עליו להיות השוער הראשון הקבוע של מכבי חיפה למשך שנים.
זו בדיוק הסיבה שאלישע לוי הלך על שוער זר, כזה שאמור אחרי שייכנס לעניינים להיות פה לאורך זמן ולתת הרבה שקט בחלק האחורי של האלופה. אם בויאן שראנוב מחליף ראוי או לא, אנחנו נגלה בעתיד. בינתיים הוא לא נראה משהו, אבל שורה אובארוב הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך שצריך לתת זמן לשוער זר שמגיע לארץ.
להזכירכם, אובארוב הגיע כשוער נבחרת בריה"מ הגדולה למכבי ת"א והיה במחזורים הראשונים כלום ושום דבר. היום בהסתכלות אחורה אנחנו מבינים שאובארוב בסך הכל היה צריך את הזמן שלו. תנו לשראנוב את הזמן, ותנו גם לדוידוביץ' להתרגל לכך שיש לו מחליף. בסופו של דבר כולם, כולל האוהדים, רק ירוויחו.
נא להמתין לטעינת התגובות
