"אתה עובר למועדון הכי גדול בארץ. זו ההזדמנות הכי גדולה של החיים שלך, אבל רק אתה יכול להרוס לעצמך. רק אתה יכול לפגוע בסיכוי שלך להיות המגן השמאלי הכי טוב בארץ למשך שנים, ולהרוויח הרבה מאוד כסף. מכבי ת"א זה לא אשדוד שיסלחו לך. שם, אם לא תהיה מקצוען, יעיפו אותך".
באשדוד יודעים לספר שצ'קול, המגן החדש של מוטי איוניר, היה תמיד פרויקט מבחינת מזרחי ומבחינת המועדון. מזרחי נהג להגיד על השחקן: "צ'קול זה השחקן היחיד בקבוצה שאני אף פעם לא יודע איזה משחק הוא ייתן לי. או שייתן משחק של ציון 8 או של ציון 3".
כבר במחלקת הנוער הוא סומן. מגן שמאלי ולעתים קיצוני שמאלי ממוצא אתיופי ששרף את הקו וחלף על פני שחקנים אחרים כאילו היו קונוסים. במועדון שהוציא את ברוך דגו וגידל לא מעט שחקנים אתיופים, תפס צ'קול מהר מאוד את העין של כל המאמנים. הוא הגיע לנבחרת האולימפית של איוניר ובמשך שלוש שנים היה על הכוונת של מכבי. אבי נמני לא היה לגמרי נעול עליו, מה עוד שג'קי בן זקן תמיד נקב בסכום של מיליון דולר עבור הכרטיס ולא היה מוכן להתפשר.
לצד הבולטות במגרש, צ'קול גם התבלט תמיד בחיים שמחוץ לקבוצה. במשך תקופה ארוכה היה נוהג לאחר לאימונים בטענה שהוא גר עם משפחתו בקריית מלאכי ואין לו דרך להגיע לאשדוד בזמן. מזרחי היה זה שהתעקש אז מול בן זקן להוציא את צ'קול מבית הוריו ואחיו הרבים ולהעביר אותו לדירה שכורה באשדוד.
צ'קול חלק אותה עם אמיר לביא, עוד כישרון אשדודי שהוצא מביתו כדי שיחיה חיים יותר ספורטיביים, אבל די מהר התאכזבו במועדון לשמוע שבדירה אין יותר מדי מקצוענות והוחלט להפריד בין השניים.
מהרבה בחינות שמחו באשדוד שמכרו את צ'קול. הרצון של כולם הוא לראות אותו מתקדם ומגשים חלק מהציפיות הגדולות שיש ממנו. "רחמים לא היה יכול להישאר כאן. הוא היה צריך להחליף את המסגרת", אמר השבוע בכיר במועדון.
"זו הסיבה שגם התעקשנו שהוא יעבור לדירה שכורה בת"א ויתרחק מהאווירה השלילית שיש סביבו באשדוד. זה בחור שלא יודע להגיד 'לא' לכל מיני פיתויים, ולכדורגלן בגיל הזה יש הרבה מאוד פיתויים. בגיל הזה, וכשאתה מקצוען, לא צריך להצמיד לך גננת. אם צ'קול ידע להשתחרר מכל אורחות חייו השליליים הוא יוכל להיות מהטובים שהיו בתפקיד הזה".
לאיוניר היה ברור שהוא רוצה את צ'קול, למרות שלפרקים העדיף את עמרי בן הרוש ממכבי נתניה לאותו תפקיד. מאמן מכבי מודע לאיכויות של צ'קול, אבל גם למגבלות שלו. מהרבה היבטים צ'קול הוא בכלל קיצוני שמאלי. הוא שיפר לאורך השנים את עבודת ההגנה, אבל החלק הקדמי שלו נותר דומיננטי. "הכול תלוי על איזה צד הוא קם בבוקר", אומר חבר למ.ס. אשדוד.
"היו משחקים שאי אפשר היה לעבור אותו. אם הוא רוצה להיצמד לקשר הוא ימרר לו את החיים, ואם הוא רוצה הוא יעלה ויירד בספרינטים שלא מביישים אצנים באליפויות עולם. יש לו גם בעיטה טובה, הרמה נקייה מהאגף ודריבל טוב. רק שמכבי תדע לשמור אותו קצר ושלא תיתן לו להרגיש
את אתיופיה צ'קול לא זוכר. הוא היה בקושי בן שלוש כשהמשפחה עלתה לארץ. אימא ע'נאת החזיקה אותו על הידיים רוב הדרך. עד היום, אומרים במשפחה, שהיא הכי קשורה אליו ולא הייתה מוכנה להחליף את טייצו, שמו המקורי, ברחמים שהדביקו לו כאן.
בארץ יישבו אותם בקרוואן ליד נתיבות. כמעט 20 שנים חלפו, אבל את הימים ההם במעברת הקרוואנים צ'קול דווקא זוכר. הם היו שבעה אחים ובארץ נולדו עוד שלושה. עשרה בנים ובנות לע'נאת ואגן, שחלקו שני חדרים וחצי בשכונת הקרוואנים הדרומית. רק כעבור שנתיים שדרגו אותם לדירת ארבעה חדרים בשכונת בן-גוריון בקריית מלאכי.
כשיוסי מזרחי אמר לפני שנה על צ'קול שהוא שחקן רע במובן הטוב של המילה, הוא התכוון לימים ההם שהילד טייצו צ'קול גדל והתחנך ברחוב. כל האחים אהבו כדורגל, אבל הוא היה היחיד שהיפנט את הכדור. כשהיה בן שמונה לקח אותו האח הבכור אוואקה להירשם לעירוני קריית מלאכי. ההורים כבר היו מבוגרים ואוואקה התנדב לשמש לו כאב.
שש שנים אחרי זה, כשצ'קול היה בן 14, אוואקה, שהיה כבר נשוי, החליט לקחת אותו גם אליו הביתה. הוא כבר היה נשוי עם שלושה ילדים וגר בדירה קטנה באשדוד. צ'קול עבר להתגורר איתו. "הייתי כמו הילד הרביעי שלו", סיפר פעם. "הוא לא החסיר ממני דבר. אם יש מישהו שאני חייב לו את הקריירה יותר מכולם, זה אוואקה. הוא היה כמו אבא לכל דבר".
צ'קול עבר למ.ס. אשדוד והתבלט די מהר. למרות כישוריו הטכניים, הפכו אותו למגן שמאלי. אמרו לו שהכושר הגופני שלו בכמה דרגות מעל כולם ושלא תהיה לו בעיה לרוץ על הקו למעלה ולמטה. "מבחינתנו הוא היה פרויקט", סיפר השבוע חבר ההנהלה מנדל דוידוביץ', המשמש כיו"ר מחלקת הנוער של מ.ס. אשדוד כבר שנים. "ידענו שהוא מגיע מקריית מלאכי. משכונה לא קלה ושבית ספר לא היה אצלו דבר שבשגרה. אבל ראינו את הפוטנציאל והחלטנו ששווה להשקיע".
דוידוביץ' ממשיך: "בעיניי הוא היה תמיד ילד טוב. אבל הייתה לו בעיה שהוא היה מגיב בהתפרצויות. הוא היה יכול להיות הכי שקט, אבל אז היה חוטף קריזה והיה מגיב בחריפות ומזה כבר היה מתפתח סלט גדול. אני לא מדבר חס וחלילה על אלימות פיזית, אלא על מילים".
אחרי הטירונות והקורס הקצר שעבר הוא נשלח לשירות בקרבת אשדוד. למרות שהיה צריך להגיע לשעה או שעתיים ביום, הוא לא פקד את הצבא בכל יום. המפקדים היו מתריעים ושיחות הגיעו גם לקברניטי הקבוצה, עד שלצבא נשבר והוא נכלא ל-13 ימים בגין נפקדות. "זה היה זעזוע בשביל המשפחה שלי", סיפר פעם צ'קול.
"זה היה שלב שבמשפחה החליטו לשבת עלי חזק. הם אמרו לי שאני לא מבין מה יש לי ברגליים ושאני הולך לבעוט את כל הכישרון הזה לעזאזל. הם הכניסו לי לראש שאני הולך לגמור במקומות לא טובים ושאני יכול עדיין לשנות את הדברים. לא עשיתי משהו מתוך רוע לב או מתוך רשעות.
"הכול היה ראש של ילד. של נער שעדיין לא מתבגר. מישהו שהפך להיות כדורגלן, שיחק כבר בנבחרת האולימפית אצל איוניר ולא ממש העריך מה שיש לו. אין לי ספק שלולא האחים שלי, הייתי היום פועל פשוט באיזה מפעל ליד קריית מלאכי".
כשבן זקן החליט שהוא הולך על תכנית האקדמיה, צ'קול וטיפוסים דומים לו שגדלים היום במחלקת הנוער של אשדוד, היו לנגד עיניו. בקיץ שעבר, כשהפרויקט יצא לדרך, צ'קול היה במוקד, אבל אז אירעה התקרית בינו לבין מנהל הקבוצה איציק תורג'מן, שהקפיצה את כל המערכת.
תורג'י ביקש ממנו לעשות משהו, צ'קול סירב בחוצפה ושי הולצמן הלך לדבר עם כל הקבוצה על איבוד המסגרת. על הדרך הוא עדכן את כולם שצ'קול יכול רק להתאמן בלי להיות שייך לסגל בשבתות ושיש לו גם קנס של אלפיים שקל.
מאחורי הקלעים נאמר לשחקן שזה הצ'אנס האחרון שלו להיות בן אדם ושבפעם הבאה, הוא לא יהיה חלק מהקבוצה. "טעיתי בגדול אז", הודה צ'קול בשיחות סגורות באותה תקופה. "אמרתי דברים שלא הייתי צריך לומר, אבל סלחו לי ועכשיו יש לי הרבה יותר מה להוכיח.
"היום אני מאמין שאני צ'קול אחר. בוגר יותר, אחראי יותר, חושב יותר. היום אני מבין שהכדורגל זה הפרנסה היחידה שיכולה להיות לי. אני יודע שרק הכדורגל ירים אותי למעלה, יעזור לי להקים משפחה בחיים ויוכל, אולי, לאפשר לי לעזור יום אחד לאחים המדהימים שלי ולאימא ולאבא, שעדיין גרים בקריית מלאכי".
צ'קול, כך הוא טוען, מבין היום יותר מתמיד שהוא מייצג עדה שלמה. בריאיון ל"מעריב" לפני מספר חודשים אמר: "גם אתיופים, ולא משנה אם זה בכדורגל או בכל מקצוע אחר, יכולים להצליח. החיים קשים, זה נכון.
"יש הרבה מכשולים ואני עברתי הרבה, אבל אם אני הצלחתי להגיע לנבחרת ישראל, גם אחרים יכולים להצליח. הייתי אומר לילדים אתיופים אחרים 'אל תישברו', 'תאמינו בעצמכם', 'תפרצו את הגבולות ואת המסגרות ואל תשקעו בדיכאונות ובעצלנות שלא יביאו אתכם לשום מקום'".
אז, כשדיבר, לא ידע צ'קול שיעברו מספר חודשים והוא יגיע למכבי ת"א. עכשיו מן הסתם ברור לו אפילו יותר כמה עיניים מסתכלות עליו וכמה אנשים יקוו שהוא לא ייכשל.
נא להמתין לטעינת התגובות
