גוטמן לנבחרת? אשליה ונבוט בסופה
השאלה הגדולה, במקרה הזה, היא האם מאמן ליגה טוב הוא בהכרח מאמן נבחרת טוב, ולהיפך. עמנואל שפר לא היה מאמן ליגה מוצלח, בלשון המעטה, אבל הגיע עם הנבחרת למונדיאל, ואפילו הצליח לגמור את השלב המוקדם רק עם שלושה שערי חובה (מה שהצלחנו לקבל שלשום בעשר דקות). יש גם דוגמאות הפוכות לא מעטות.
השאלה היא האם גוטמן מתאים לנבחרת ישראל, וגם האם נבחרת ישראל מתאימה לגוטמן. תתפלאו, התשובה אינה חד-משמעית. גוטמן הוא בחירה טבעית, אבל גם אנשי כדורגל שדיברנו איתם אתמול לא תמימי דעים לגבי ההתאמה שלו לתפקיד או ההתאמה של התפקיד לממדים שלו. אחד כזה אמר: "זו מערכת אחרת לגמרי, מאמני נבחרת הם מאמנים אחרים, זה סוג של בית לורדים". גוטמן הוא מאמן קלאסי לטווח ארוך, למועדון כדורגל מסודר עם שאיפות. זה מאוד רחוק מדרישות התפקיד בנבחרת: משימה, עלייה, סוף סוף.
בעניין הזה אין חולק. גוטמן מתאים מאוד לטעם הקהל בנבחרת ישראל. הקהל בישראל אוהב כדורגל אטרקטיבי, הנעת כדור מרגל לרגל, תנועה בלי כדור, משחק לחץ שנובע ממחויבות ורצינות. הקהל הישראלי גם אוהב גולים.
גוטמן
חיים ברעם הוא פייטן של כדורגל התקפי: "גוטמן התקדם בהפועל ת"א ונחלץ מתדמית הבונקר. קרו לו דברים מהפכניים. זה כמו שמישהו מקרני שומרון ייקח דגל אדום ויצעד באחד במאי. גרנט למשל היה ונשאר מקובע באופן מוחלט. פרננדס עשה עבודה דילטאנטית בנבחרת, לותר מתיאוס לעניים. גוטמן הוא אדם רציני עם מוסר עבודה".
אלון מזרחי הוא מעריץ ענק של אייל ברקוביץ', אבל מפרגן לגוטמן בעניין הזה: "בשנים האחרונות הוא אולי לא שינה את אופי המשחק שלו, אלא את שיטת המשחק שלו. פעם הוא היה משחק 1-5-4, אפילו בבית, במקום להפעיל לחץ עם שני חלוצים. החלוץ שלו אפילו היה מחכה על החצי.
"הוא שינה לחלוטין את תפיסת העולם שלו ומשחק במשחק מרכזי עם שני חלוצים. הוא נותן לשחקני ההתקפה חופש פעולה מוחלט. הוא הבין ששחקני התקפה ואגפים צריכים להתרכז באיך לשים גולים ולא באיך לעשות הגנה. אצלו כל השחקנים היצירתיים הוכיחו את עצמם, וזה סייע לו להצליח בזירה האירופית", מסכם האווירון.
גוטמן של השנתיים האחרונות הצליח לקחת שחקנים התקפיים ולשים אותם כביכול בעמדות הגנתיות, כדי שישתתפו בהתקפה בכל חלקי המגרש. הדוגמאות המובהקות הן ביברס נאתכו וערן זהבי, אחד קשר מתחת לחלוץ והשני חלוץ, שהפכו להיות עושי משחק מאחור.
בנבחרת של גוטמן סביר להניח שנראה אותם בתפקיד הזה לצד קשר הגנתי. הוא יכול להציב שחקני כנף כמגינים, ויכול, כפי שראינו פעמיים בשנים האחרונות בהפועל ת"א, בפיגורים עמוקים, לוותר כלל על מגינים לטובת חלוצים.
המכשלה הגדולה של גוטמן: הוא מאמן יסודי ואינטנסיבי. כששחקן בקבוצה שלו מגיע לעבודה, הוא מבין שהוא בא לעבוד. הקירות מקושטים בכרזות שמהבהבות מעקרונות המשחק שלו. הוא מדבר בכל מקום על עקרונות המשחק. שחקנים יכולים למלמל אותם מתוך שינה.
בנבחרת מתאמנים פחות מ-50 יום בשנה. שני משחקים בספטמבר, שניים באוקטובר, שניים במרץ ואחד ביוני. עוד משחק ידידות באוגוסט ומחנה, אולי משחק בפברואר. פה ושם, כשאין גביע אירופה, גביע טוטו, גביע מדינה, הוא יכול לקבל עוד שני ימי עבודה מרוכזים, אבל אין טעם בכך כי רוב השחקנים לגיונרים.
קשה מאוד להנחיל עקרונות משחק לשחקנים שמתאמנים בליגות בכירות בהרבה מישראל. מאמן נבחרת הוא מנצח על תזמורת, לא מורה למוסיקה. לא בטוח שזה מה שמתאים לגוטמן. מזרחי כבר יודע: "גוטמן יבוא עם דרישות לאבי לוזון. הוא לא יחתום אם לא יתנו לו אימונים.
"השנים האחרונות חישלו אותו, זה לא גוטמן שהיה רך ועדין. אם לא יתנו לו את כמות האימונים שהוא רוצה - הוא לא יצליח", ממשיך האווירון. "הוא יסודי. אני מאמין שהלגיונרים ידברו איתו באותה שפה, בעניין הזה יהיה יותר קל. גם לא תהיה אצלו תחנת רכבת". ברעם מוסיף: "מאמן נבחרת לא יכול להניח עקרונות עד הסוף".
פרדוקסלית, אם תשאלו שחקנים ותיקים בנבחרת מי מאמן הנבחרת שהם הכי נהנו אצלו בשנים האחרונות, הם יצביעו על משחק ידידות ברומניה, בין עידן קשטן לעידן פרננדס, אותו העביר אלי אוחנה. אחרי הכל, איך ייתכן שמאמן לא מוצלח מבחינת הישגיו בליגה הצליח לא רק להעביר את התקופה הקצרה הזו חלק, אלא גם ניצח משחק ידידות במקום שנבחרות ישראליות בעבר כשלו ברובן. התשובה היא כריזמה.
בנבחרת, בגלל זמן החיכוך המועט עם השחקנים, דווקא המשמעת והסדר והשיטה מקבלים משמעות פחותה. האישיות הכריזמטית של המאמן משחקת תפקיד. זו הסיבה שסטטיסטית, שחקני עבר גדולים מצליחים יותר כמאמני נבחרות מאשר כמאמני קבוצות.
גוטמן לא היה שחקן עבר, אבל כריזמה הוא הצליח לפתח. גם יחסי האנוש שלו עברו שדרוג. מהבחינה הזו הוא חייב הרבה ליוסי אבוקסיס ששמר לו על חדר ההלבשה ונתן כמה שיעורים טובים בגישה לשחקנים. ברעם אומר את זה חד וחלק: "צריך לשכנע את אבוקסיס להיות העוזר של גוטמן בנבחרת".
מזרחי: "בן שהר סיפר לי שהבן אדם השתנה. שיחקתי אצלו, פעם הוא היה יותר מקובע. אבוקסיס עשה איתו עבודה מצוינת, הכיר לו את חדר ההלבשה. פה ושם הוא עשה סדרת חינוך לזהבי, וזה אסור לעשות, אבל הוא השכיל להבין שמאמן צריך לפרגן לכוכבים".
המשימה הגדולה של מאמן הנבחרת הנכנס תהיה הרבה יותר גדולה ממשחקים מול רוסיה ופורטוגל: התמודדות עם התבגרותו של יוסי בניון.
בתחילת הקמפיין הבא יהיה בניון בן 32.5. למאמן הנבחרת יש שלוש אפשרויות: לנפות את בניון ולבנות נבחרת בלעדיו, כפי שעשה אברהם גרנט עם ברקוביץ'. להפוך את בניון, בהסכמה, לג'וקר, שחקן 12, שחקן שחונך שחקנים ועומד לרשות המאמן בעת הצורך. לתת לבניון קמפיין נוסף, מה שאומר שהוא משחק ללא תנאי. בכל זאת, בניון עדיין משחק בקבוצה הכי בכירה שבה משחק שחקן ישראלי.
זו משימה לא קלה, ואין מאמן נבחרת שיידע לצאת ממנה כמו שצריך. אולי פה גם טמון סוד ההצלחה של גוטמן, שיצטרך לעבוד גם מול לחצים אחרים לגבי זימון והרכבה.
איש כדורגל אמר אתמול: "אני סומך על יוסי. הוא לא צריך אף אחד. הוא יודע בדיוק מה הוא נותן ולא יתעקש על הכבוד. אם זה היה ברקוביץ', היתה לגוטמן בעיה".
מזרחי דווקא מכניס את ברקוביץ' לטייטל אחר לחלוטין: "אצל ברקוביץ', בניון לא היה משחק נגד יוון, בגלל שטס יום לפני כן מלונדון, אבל הוא היה מדבר איתו לפני כן. אין לי ספק שבמקרה של בניון, גוטמן יידע איך להתנהג. הוא יזמין אותו לסגל וישתף אותו בהחלטות שלו".
לחברים אין ספק: "מגיע לו צ'אנס כי יותר גרוע לא יכול להיות". התשובה הזו מתאימה בדיוק לסיטואציה שבה נמצאת הנבחרת: כבויה, לא מעניינת, חסרת סיכוי בקמפיין הבא, חסרת יומרות, עדיין בשלב של חילוף משמרות. זה הזמן לקדנציה כפולה: ראשונה לניסוי, ושנייה לתהייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
